שמעון ולוי מתווכחים עם יעקב אביהם על התגובה הראויה לעיר שכם. במשך השנים הפריע לי התגובה הגלותית לכאורה של יעקב והרבה יותר הזדהיתי עם התגובה הצברית מלאת הכבוד הלאומי של שמעון ולוי. אני רוצה להציע פרשנות שרואה באור אחר את הטענה, את הפחד ואת המטרה של יעקב אבינו
מה הקושי בלהיות מעורבים זה בזה? ומה העוצמה? האם זה עונש או ברכה? האם זה הוגן מצד שכר ועונש? האם ערבות היא בחירה או עובדה? כמה אנחנו קרובים לחוויה ששורש אחד לכולנו? על מה אנחנו נדרשים להתגבר כדי להיות ערבים זה בזה? אם נתפוס את הערבות כעובדה, מה היא יכולה לתת לנו? מהי עבודת ה' שחז''ל מלמדים אותנו כדי להתקדם בתחום?