Like this? Login or create an account to build your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

Bal Tashchit - Do Not Wantonly Destroy

Source Sheet compiled by Yosef Gillers for GrowTorah and Canfei Nesharim

More info מידע נוסף
Created January 16, 2018 · 1774 Views נוצר 16 January, 2018 · 1774 צפיות

  1. (יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ (כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ (פ)
    (19) When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city? (20) Only trees that you know do not yield food may be destroyed; you may cut them down for constructing siegeworks against the city that is waging war on you, until it has been reduced.
  2. כי האדם עץ השדה יפה פירש רבי אברהם כי שיעור הכתוב כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור וטעם כי האדם עץ השדה כמו כי נפש הוא חובל (להלן כד ו) אבל על דעת רבותינו (ב"ק צא) מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור ולא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וגו' אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל אם כן פירוש הפרשה לדעתם שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה כענין שנאמר (מלכים ב ג יט) וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו ואתם לא תעשו כן להשחיתה כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם כי האדם עץ השדה הוא ממנו תאכל ותחיה ובו תבוא העיר מפניך במצור לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש כגון שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו או נחבאים שם ביער להלחם בכם או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף
  3. (ו) לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? ת"ל לא תשחית את עצה, בכל דבר.

    (ז) (ד"א, כי תצור אל עיר, מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכה"א (ש"א ב) וישב דוד בצקלג ימים שנים. ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים. ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן, (שבת יט) אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. בד"א - בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה).

    (ח) כי ממנו תאכל. מצות עשה.

    (ט) [ואותו לא תכרות. זו מצות לא תעשה.

    (י) כי האדם עץ השדה]. שחייו של אדם (אינו אלא) מן האילן. ר' ישמעאל אומר, מכאן חס המקום על פירות האילן, ק"ו מאילן. ומה אילן שעושה פירות, הזהירך הכתוב עליו; פירות עצמם, על אחת כמה וכמה. [ד"א,] [הא אם מעכבך] לבא מפניך במצור - קצצהו.

    (6) "You shall not cut down its tree by wielding an axe against it": This tells me only of iron (i.e., an axe blade). Whence do I derive (the same for destroying it by) diverting a water course from it? From "You shall not destroy its tree" — in any manner.

    (7) (We are hereby taught that peace is offered for two days, and a third day before the battle. And so it states: (I Samuel 30:1) "And David Remained in Tziklag for two days." And gentile cities are not besieged fewer than three days before the Sabbath, (so that the siege not extend into the Sabbath); but if the siege began, it is not interrupted. This is one of three lessons taught by Shammai the Elder: A sea voyage is not begun fewer than three days before the Sabbath. When is this so? For a long voyage, but for a short one, it is permissible.)

    (8) "For from it you shall eat": a positive commandment;

    (9) "but it you shall not cut down": a negative commandment.

    (10) Variantly: "for from it shall you eat": a tree providing life for a man. R. Yishmael reasoned hence: If the L-rd is so solicitous of the fruits of a tree, how much more so of the tree itself! And if Scripture exhorts against (cutting down) a tree, which only produces fruit, how much more so (does it exhort against destroying) fruit itself!

  4. מכות כ״ב א:י׳
    מתקיף לה רבינא וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מהכא (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות
    Ravina objects to this: And let the tanna also enumerate one who chops down beautiful fruit trees in the course of plowing, and its prohibition is from here: “For you may eat of it, and you shall not chop it down” (Deuteronomy 13:18).
  5. בבא קמא צ״א ב:י״ג
    הקוצץ נטיעותיו [וכו']: תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור א"ל א"כ לא שבקת חיי לברייתא כל כמיניה
    § The mishna teaches: One who cuts down his own saplings, although it is not permitted for him to do so, is exempt from payment. Nevertheless, others who cut down his saplings are liable. Rabba bar bar Ḥana taught the following baraita before Rav: If one charged another: You killed my ox, or: You cut down my saplings, and you are liable to pay for them, and the other responds: You told me to kill the ox, or: You told me to cut down the saplings, he is exempt from paying. Rav said to him: If that is so, you let no creature exist. Is it in his power to assert that because the other instructed him to cause damage he is exempt? With this claim, anyone who causes damage can exempt himself.
  6. בבא בתרא כ״ו א:ה׳
    מתני׳ לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן
    MISHNA: A person may not plant a tree near the field of another unless he distances it four cubits from the field. This is the case whether he is planting grapevines or any kind of tree. If there was a fence between them, this one may place, i.e., plant, his grapevines or trees close to the fence from here, and that one may place, i.e., plant, his produce close to the fence from there.
  7. בבא בתרא כ״ו א:ו׳
    היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:
    If the roots were spreading into the field of another, the owner of the field may dig to a depth of three handbreadths even if he severs those roots, so that they do not impede his plow. If he was digging a cistern in that spot, or a ditch, or a cave, and he came upon the roots of his neighbor’s tree, he may cut downward normally, and the wood from the roots is his.
  8. בבא בתרא כ״ו א:ז׳
    גמ׳ תנא ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכי לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ארבע אמות אלא לאו כדשמואל שמע מינה
    GEMARA: A tanna taught: The four cubits that the Sages stated one must leave between a vineyard and a neighbor’s field are for the work of the vineyard, so that the owner of the vineyard does not take oxen and a plow into his neighbor’s field while working his vineyard. Shmuel says: They taught this halakha only with regard to Eretz Yisrael, but in Babylonia two cubits are sufficient, as their plows are shorter. This opinion is also taught in a baraita: A person may not plant a tree near the field of another unless he distances the tree two cubits from the field. But didn’t we learn in the mishna: Four cubits? Rather, is it not correct that there is a difference between Eretz Yisrael and Babylonia in this regard, as stated by Shmuel? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that it is so.
  9. שבת ל״ג ב:ז׳
    נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר"ש אמר לו בני די לעולם אני ואתה
    They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah.
  10. שבת ק״ה ב:ח׳
    אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה אמר רבי אבין האי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו וכהאי גוונא מי שרי והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד אמר רבי אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע
    The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination.
  11. שבת ק״מ ב:ט׳
    ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית ולאו מילתא היא בל תשחית דגופא עדיף
    And Rav Ḥisda also said: One who is able to eat barley bread and nevertheless eats wheat bread violates the prohibition against wanton destruction. One who wastes resources is comparable to one who destroys items of value. And Rav Pappa said: One who is able to drink beer and nevertheless drinks wine violates the prohibition against wanton destruction. The Gemara comments: And this is not a correct matter, as the prohibition against destruction of one’s body takes precedence. It is preferable for one to care for his body by eating higher quality food than to conserve his money.
  12. Rabbi Samson Raphael Hirsch, 19th cent. Germany, Horeb, #56

    "Do not destroy anything" is the first and most general call of God... If you should now raise your hand to play a childish game, to indulge in senseless rage, wishing to destroy that which you should only use, wishing to exterminate that which you should only exploit, if you should regard the beings beneath you as objects without rights, not perceiving God Who created them, and therefore desire that they feel the might of your presumptuous mood, instead of using them only as the means of wise human activity -- then God's call proclaims to you, "Do not destroy anything! Be a mentsh! Only if you use the things around you for wise human purposes, sanctified by the word of My teaching, only then are you a mentsh and have the right over them which I have given you as a human. However, if you destroy, if you ruin, at that moment you are not a human but an animal and have no right to the things around you.

  13. אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכ"מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.
    Fruit-bearing trees must not be cut down outside of the city43Under siege in order to pain them. nor do we block their irrigation water causing the trees to dry up, as it says, “do not destroy her trees” (Deut. 20:19). Anyone who cuts down a tree receives lashes. This is not only at times of a siege, but anyone at anytime who chops down a fruit-bearing tree by for destructive purposes receives stripes. The tree may be cut down if it is damaging other trees or it is damaging another’s field, or because the tree is more valuable for its wood than its fruit. The Torah only forbids wanton destruction.
  14. ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם.
    And not only regarding trees, but even one who destructively breaks vessels or rips up clothing or tears down a building or seals up a spring or wastes food violates the Negative Commandment of “Do not destroy”. However, he only receives stripes for disobedience, in accordance with the Rabbis.
  15. שרש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במדה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם זה ידוע ומפרסם.

    The root of this commandment is well-known - it is in order to teach our souls to love good and purpose and to cling to it. And through this, good clings to us and we will distance [ourselves] from all bad and destructive things. And this is the way of the pious and people of [proper] action - they love peace and are happy for the good of the creatures and bring them close to Torah, and they do not destroy even a grain of mustard in the world. And they are distressed by all loss and destruction that they see; and if they can prevent it, they will prevent any destruction with all of their strength. But not so are the wicked - the brothers of the destructive spirits. They rejoice in the destruction of the world, and they destroy themselves - [since] in the way that a person measures, so is he measured; which is to say that he clings to it forever, as the matter that is written (Proverbs 17:5), "the one who rejoices in calamity, will not be cleared (of evil)." And the one who desires the good and rejoices in it, 'his soul will dwell in the good' forever. This is known and famous.

  16. שבת קכ״ט א:י׳-י״ב
    אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים) סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא (ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה מדאתמר) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה לרבה צלחו ליה שרשיפא וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי
    Rav Yehuda said that Shmuel said: One builds a fire for a woman in childbirth on Shabbat during the rainy season. The Sages thought to infer from here the following: For a woman in childbirth, yes, one builds a fire; for sick people, no, he does not build a fire. In the rainy season, yes, one builds a fire; in the summer, no, he does not build a fire. And the Gemara concludes: That is not the case. There is no difference between a woman in childbirth and a sick person, and there is no difference between the rainy season and the summer. In all of these cases one may build a fire on Shabbat. This conclusion emerges from that which was stated: Rav Ḥiyya bar Avin said that Shmuel said: With regard to one who let blood and caught cold, one makes a fire for him even during the season of Tammuz, i.e., the summer. Failure to do so could result in serious illness. The Gemara relates that after Shmuel underwent bloodletting, they broke for him a wooden armchair made of teak [shaga] to build a fire. Similarly, for the sake of Rav Yehuda they broke a wooden table made of ebony [yavna], and for Rabba they broke a bench. They needed to build a fire due to the potential danger to Rabba. Since they could not find firewood, they kindled the fire with the furniture. And Abaye said to Rabba: In breaking the bench, didn’t the Master violate the prohibition, “Do not destroy” (Deuteronomy 20:19)? It is prohibited to destroy objects of value. Rabba said to him: Do not destroy also with regard to destruction of my body. Preventing illness and danger is preferable to me.
  17. (ד) ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, ובשעה שהנחש נפשט, ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה, אבל אין קולה נשמע, ובשעה שהולד יוצא מן הגוף עד שתראה את השכינה.

    (4) The voices of six (objects of creation) go from one end of the world to the other, and their voices are inaudible. When people cut down the wood of the tree which yields fruit, its cry goes from one end of the world to the other, and the voice is inaudible. When the serpent sloughs off its skin, its cry goes from one end of the world to the other and its voice is not heard. When a woman is divorced from her husband, her voice goeth forth from one end of the world to the other, but the voice is inaudible. When the infant || comes forth from its mother's womb. When the soul departs from the body, the cry goes forth from one end of the world to the other, and the voice is not heard. The soul does not go out of the body until it beholds the Shekhinah, as it is said, "For man shall not see me and live" (Ex. xxxiii. 20).

Made with the Sefaria Source Sheet Builder
www.sefaria.org/sheets
Add Highlight הוספת צבע להדגשה
Create New
Save שמירה