Exemption from Major Fasts

Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org

דָּרֵשׁ רָבָא: עוּבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת — מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים

Rava taught: Pregnant and breastfeeding women fast the full day on [Tish’a Be-Av] as they fast the full day on Yom Kippur.

(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ה'׃ (ס)

And you shall keep My statutes and My laws that a person shall do them and live by them, I am God.

וְחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם

There is doubt concerning matters of life and death, and with a doubt concerning matters of life and death, we rule leniently

סְפֵק נְפָשׁוֹת הוּא וּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל

There is doubt concerning matters of life and death, and with a doubt concerning matters of life and death, we rule leniently

(ה) אם החולה אומר אינו צריך והרופא מסופק מאכילין אותו

If the sick person says that he doesn’t need, and the physician is uncertain, we give him food

שו”ת אגרות משה אורח חיים ג:צא

לע”ד [=לפי עניות דעתי] מאחר שמחלה זו שיש לו היא גורמת שיחלה בעוד מחלה מסוכנת יש להחשיב גם מחלה זו למסוכנת, אף שאם נדע שלא יחלה יותר אין במחלה זו סכנה כיון שאם לא יתרפא ממחלה זו אפשר שיסתכן במחלה אחרת הרי ממילא הויא מחלה זו סכנה להחולה בזה.

Responsa Iggerot Moshe OC III:91

In my humble opinion, since this disease that he has will cause him to become ill with another life-threatening disease, this disease should also be considered life-threatening, even if we know that if he does not become sicker, this [current] disease is not life threatening. Since, if he does not recover from this disease, it is possible that he will be endangered by a different disease, then this disease automatically on its own endangers the patient.

רמב”ן תורת האדם

… חולה שהוא צריך לאכול, אין צריכין אומד אלא מאכילין אותם מיד דבמקום חולה לא גזרו רבנן.

Ramban Torat Ha-adam

…A sick person who needs to eat, do[es] not need to be assessed by a professional. Rather, we immediately give them food, as the rabbis did not include the sick in their decree.

מוטל במטה גם ביום הכיפורים אינו מתענה, דכל שמוטל במטה הוא בסכנה, כדמוכח בשבת (לב א)... אבל בעלי מיחושים בעלמא – מתענים. כללו של דבר: כל שהוא בגדר חולה – אינו מתענה בתשעה באב, וכל שאינו בגדר חולה – מתענה.

…If he is bedridden he does not fast even on Yom Kippur, for anyone who is bedridden is in [mortal] danger, as is established in Shabbat 32a… but people who are just minorly ill must fast. The general rule is: Anyone who is considered sick does not fast on Tish’a Be-Av, and anyone who is not considered sick does fast.

שו”ת חתם סופר ו: כג

משמע כשהם סגורין בביתם אין התענית מזיק להם א”כ [=אם כן] יתענו ויהיה סגורים ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה כי אין זה כדאי לדחות אי[סור] כרת דאורי[יתא]

Responsa Chatam Sofer VI:23

It is implied that when they are confined at home the fast does not harm them. If so, they should fast and be confined [at home] and pray alone and they should not read the Torah for this is not sufficient to push away a Torah-level prohibition with the penalty of karet.

שו”ת תשובות והנהגות ב:רצב

וכיום הנכון שמעוברת שחוששת שתרגיש חולשה או בכל חולה שאין בו סכנה יזהר שלא להתאמץ כלל ביוהכ”פ [=ביום הכיפורים] ובפרט בטיפול בילדיה, ותנוח ותשכב, ויהא הבעל זריז לעסוק בזה, ובמצב זה בדרך כלל לא תרגיש חולשה מיוחדת ותוכל לקיים מצות היום כראוי.

Responsa Teshuvot Ve-hanhagot 2:292

Today, it is proper for a pregnant woman who is concerned that she will feel weak, or with any choleh she-ein bo sakana, that they be careful not to make any strenuous effort at all on Yom Kippur, especially with caring for her children, but she should rest and lie down. The husband should be quick to occupy himself with this [childcare] and in this type of arrangement she generally won’t feel special weakness and will be able to fulfill the mitzva of the day [fasting] as is fitting.

אָמַר רַבִּי יַנַּאי חוֹלֶה אוֹמֵר צָרִיךְ וְרוֹפֵא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה מַאי טַעְמָא לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת נַפְשׁוֹ ... רוֹפֵא אוֹמֵר צָרִיךְ וְחוֹלֶה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוֹמְעִין לָרוֹפֵא מַאי טַעְמָא תּוּנְבָּא הוּא דְּנָקֵיט לֵיהּ

Rav Yanai said, If a sick person says he needs [to eat or drink], and the physician says he doesn’t need, we listen to the sick person. What is the reason? “The heart knows the bitterness of its soul” (Mishlei 14:10) … If the physician says he needs, and the sick person says he doesn’t need, we listen to the physician. What is the reason? It is confusion that took hold of him [the sick person].

כתבו הפוסקים אם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך עליו נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש.

The poskim wrote that if the sick person wants to be stringent even if he needs this [to break the fast], it is said of him: “I will demand your blood for your souls.”

עוברה וידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה אף על גב דאמרינן ספק בן קיימא הוא ספק נפל הוא שפיר דמי למיתן לה.

A pregnant woman, if we know that if she doesn’t eat her fetus will be uprooted, and even though we say it is doubtful whether it is viable or not, it is correct to give her [food]….

תורת האדם להרמב”ן שער המיחוש – ענין הסכנה

ודקאמר [בה”ג] נמי משום סכנת ולד שמע מינה אפי[לו] ליכא למיחש לדידה מחללין…לענין שמירת מצות מחללין עליה, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת שמא ישמור שבתות הרבה. הלכך אפי[לו] בהצלת עובר פחות מבן ארבעים יום שאין לו חיות כלל מחללין עליו כדעת בעל הלכות.

Ramban, Torat Ha-adam Sha’ar Ha-michush – The Matter of Danger

As [Behag] said, because of danger to the offspring as well, we derive from this that even if there is no concern for her [the mother], we violate…in the matter of keeping mitzvot, we violate for her. The Torah said violate one Shabbat for him, and perhaps he will keep many Shabbatot. Therefore, even with saving a fetus less than 40 days [from conception], who has no [independent] life at all, we violate for him in accordance with the opinion of the Ba’al Halachot.

ואם אינה אוכלת שניהן מסוכנין

If she does not eat, both of them are in danger.

(ה) עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דָּי:

Mishna: A pregnant woman who smelled [food and has a strong urge for it], we give her food until she is calmed. We give a sick person food at the direction of experts, and if there are no experts there, we give him food at his own direction until he says enough.

(ב) עוברה שהריחה (ופניה משתנים אע"פ שלא אמרה צריכה אני) (רי"ו נכ"ז) לוחשין לה באזנה שיום הכפורים הוא אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב ואם לאו מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה:

A pregnant woman who smells [food] (Rema: and her face changes even if she does not say, I need [to eat]), we whisper in her ear that it is Yom Kippur, and if she is calmed with this reminder – good, if not we give her food until she is calmed.

הרב משה הררי, מקראי קודש יום הכיפורים ט, הערה כז

אמר לי הגר”א נבנצל שמעוברת שמרגישה לא טוב א”צ [=אין צורך] ללחוש לה, ולכן אם מרגישה היא סחרחורת, ואפילו סחרחורת חלשה, צריכה היא לשתות. אם די לה בשיעורים תשתה בשיעורים, ואם לאו תשתה כדי צרכה. וזאת משום שהיא מעוברת, וא”צ [=ואין צורך] להחמיר לה…וכעבור זמן שאלתי את הגר”מ אליהו שליט”א בענינים אלה. ולאחר שקרא את מה שכתבנו בשם הגר”א נבנצל (הנ”ל) בענין מעוברת שיש לה סחרחורת או בחילות בשל התענית, אמר שלדעתו אין הדין כך…

Rav Moshe Harari, Mikra'ei Kodesh 9 n. 27

Rav Avigdor Nebenzahl told me that if a pregnant woman feels unwell, one need not whisper to her, and therefore if she feels dizziness, even mild dizziness, she must drink. If shi’urim suffice for her, she should drink in shi’urim. And if not she should drink as necessary. This is because she is pregnant and there is no need to be stringent with her…Some time later I asked Rav Mordechai Eliyahu about these matters. And after he read what we wrote in the name of Rav Nebenzahl (above) in the matter of a pregnant woman with dizziness or nausea on account of the fast, he said that in his opinion this is not the halacha…

שו”ת אבן-ישראל ז לו:ד

שנחלשו הדורות ועשרות נשים שצמו הפילו אחרי הצום, ל”צ [=לא צריך] גם לשאול לרופא ופשוט דאסורות להתענות ביום הכפורים… וקיי”ל [=וקיימא לן] אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב…

Responsa Even Yisrael VII:36:4

For the generations have become weak, and tens of women who have fasted have miscarried following the fast. We don’t need to also ask a physician, and it is clear that it is prohibited to fast on Yom Kippur…And we maintain that “in matters of piku’ach nefesh we don’t follow the majority” [of cases, but rather are concerned for a minority].

שו”ת ציץ אליעזר יז:כ (ד)

והנה לדעתי זוהי קולא גדולה עד מאד לבוא להתיר בהיתר כללי לאכול ביוהכ”פ [=ביום הכיפורים] לנשים מעוברות בגלל נימוק של “נחלשו הדורות”, ולא רק להתיר כי אם גם להצריכן על כך…ולעומת מה שכותב מעשרות רבות של נשים שמפילות ע”י [=על ידי] התענית, הנה יודעים אנו לעומת זה מכל אתר ואתר על מאות ואלפי נשים מעוברות שמתענות ביום הכפורים ולא מפילות ח”ו [=חס ושלום], ואיך נוכל בגלל מקרים של עשרות נשים שמפילות …שהן מהוות מיעוטא דמיעוטא, לבוא משום כך לעקור הלכות גדולות בזה וקבועות לחיוב תענית בש”ס רמב”ם ושו”ע [=ושלחן ערוך] באין חולק, ולקבוע גלל כן מדעת עצמנו כי נשתנו הטבעיים בזה?…לכן לדעתי ברור הדבר לפי ההלכה כי אין לתת בזה היתר באופן כללי, ועל אחת כמה שאין להצריך אותן במפגיע כן לאכול, אלא יש לתת הוראה להן כי בכל מקרה של חולשה או סטיה מהמצב הנורמלי, עליהן לעשות שאלת חכם שיורה להן את הדרך שילכו בהן לפי המצב שיתברר לפניו במקרה הפרטי של השואלת.

Responsa Tzitz Eliezer 17:20 (4)

Behold in my opinion it is a very great leniency to issue a general ruling permitting pregnant women to eat on Yom Kippur based on the consideration that “the generations have become weak,” and not just to permit [eating] but to require it…In contrast to what he writes about tens of women who miscarried on account of the fast, we know in contrast from every single place about hundreds and thousands of pregnant women who fast on Yom Kippur and don’t miscarry, God forbid. How can we because of some tens of incidences of women miscarrying…who are a minority of a minority, come on that basis to uproot great, established halachot in this matter to obligate fasting in the Talmud, Rambam, and Shulchan Aruch with no dissenter, and to establish because of this based on our own judgment that nature has changed with this?…Therefore in my opinion the matter is clear in accordance with halacha that one should not issue a general permission, and how much more so that one should not require them to eat, but rather one should instruct them that in every case of weakness or divergence from the normal situation, they should ask a question of ‘a wise man who will teach them the way in which to go’ in accordance with the situation that becomes clear to him in the specific case of the questioner.

(ז) עוברות ומניקות – מתענות ומשלימות בתשעה באב, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים...ואפילו בתשעה באב, אם הן חלושות שקרוב שיפלו לחולי, אף בלא סכנה – אין להן להתענות... דבמקום חולי לא גזרו רבנן... כללו של דבר: כל שהוא בגדר חולה – אינו מתענה בתשעה באב, וכל שאינו בגדר חולה – מתענה. וסתם עוברות ומיניקות – מתענות, אלא אם כן חלושות, וקרובות לחולי.

Pregnant and breastfeeding women – fast the entirety of Tish’a Be-Av, as they fast the entirety of Yom Kippur. And even on Tish’a Be-Av, if they are weak and close to falling ill, even without danger – they should not fast. … as the rabbis did not decree for the sick…The general rule is: Anyone who is considered sick does not fast on Tish’a Be-Av, and anyone who is not considered sick does fast. Ordinary pregnant and breastfeeding women (with no mitigating factors) fast, except if they are weak and close to being sick.

שו”ת תשובות והנהגות ה : קסט

… אמנם נהגו מורי הוראה להורות שרק במעוברת שהצום בעלמא קשה לה גם כשאינה מעוברת פטורה, אבל אם בעלמא הצום קל לה, מורין לה שתצום, ורק כשתרגיש חולשה מיוחדת לא תמשיך אלא תאכל מיד, וכן אני נוהג להורות.

Responsa Teshuvot Ve-hanhagot V:169

Indeed, halachic authorities have customarily ruled that only a pregnant woman for whom fasting is generally difficult even when she is not pregnant is exempt, but if fasting is generally easy for her, we instruct her to fast, and only if she feels a unique weakness should she discontinue it and eat immediately, and so is my practice to rule.

שו”ת אבן ישראל ט:סב:י

מעוברת אסורה להתענות בת”ב [=בתשעה באב], ואין כאן דין שיעורים, כי במקום סכנה לא גזרו חז”ל….

Responsa Even Yisrael IX:62:10

A pregnant woman is prohibited from fasting on Tish’a Be-Av. And there is no law of shi’urim here, for our sages did not decree [a fast] in the case of danger…

וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

We deliver a woman on Shabbat, and call a midwife for her from place to place, and violate Shabbat for her.

אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: חַיָּה ... שְׁלֹשָׁה, בֵּין אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״, וּבֵין אָמְרָה ״לֹא צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שִׁבְעָה, אָמְרָה ״צְרִיכָה אֲנִי״ — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, אָמְרָה ״לֹא צְרִיכָה אֲנִי״ — אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת...

The Nehardean said: A woman who gives birth…[within] three [days], whether she said “I need” or whether she said “I don’t need” – we violate Shabbat for her. [Within] seven [days], if she said “I need,” we violate Shabbat for her; if she said “I don’t need,” we do not violate Shabbat for her…

(ד) יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל משלשה עד שבעה אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה מכאן ואילך הרי היא ככל אדם

A yoledet within three days does not afflict herself at all. From three until seven, if she said “I need,” we give her food. From here on, she is like every person.

(ו) חיה כל שלשים יום וכן חולה שהוא צריך לאכול אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד דבמקום חולי לא גזרו רבנן: הגה ומיהו נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה והמקיל לא הפסיד:

A woman who has given birth within the past 30 days and a sick person who needs to eat, do not need to be assessed by a professional, rather we immediately give them food, as the rabbis did not include the sick in their decree. Rema: Nevertheless, they customarily fast as long as they are not in great distress that may be dangerous, and one who is lenient has not lost out.

ואולי זהו בימיהם, שהדורות היו בריאים וחזקים. אבל עכשיו – חלילה להיולדת להתענות בתשעה באב תוך שלושים, כי עדיין חלושה היא, והיא ממש כחולה. ולכן אין להניחן להתענות בתשעה באב.

Maybe this was in their days when the generations were healthy and strong, but now Heaven forbid that a yoledet fast on Tish’a Be-Av within 30 days, because she is still weak and she is really like a chola, and so they should not be allowed to fast on Tish’a Be-Av.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע סתם תינוק מסוכן אצל חלב:

Rav Huna the son of Rav Yehoshua said: A typical baby is endangered regarding milk.

(ג) בתשו' דבר שמואל סי' ק"ז התיר בפשיטות לאשה בריאה מניקת אך בנה הי' מסוכן לחלב אמו ואם תתענה תחלש ולא יהי' לה להניק ויסתכן הולד התיר לה שלא להתענות אע"פי שהיא עצמה בבריאותה כדי להציל מספק פ"נ של הולד ולא הבי' ראי' והוא פשוט דהרי אדם בריא אולם מחלל שבת עבור ספק חולי אעפ"י שהוא בריא ה"נ יאכל הבריא ביה"כ להציל הולד מספק פ"נ.

In a responsa of Devar Shmuel 107 he clearly exempted a healthy breastfeeding woman whose child was in danger regarding her milk, and if she fasted she would grow weak and she wouldn’t have [milk] to nurse, and the child would be in danger – he allowed her not to fast even though she herself was healthy in order to save the child from safek piku’ach nefesh. And he did not bring a proof, and this is simple, for a healthy person may violate Shabbat for a sickness that is safek piku’ach nefesh, even though he himself is healthy; here too a healthy person may eat on Yom Kippur to save the child from safek piku’ach nefesh.

הליכות שלמה, מועדים תשרי-אדר ו:ב

מינקת אם יש חשש שיתמעט החלב ע”י [=על ידי] התענית או שמרגשת בעצמה שהוא מתחסר, תשתה פחות פחות מכשיעור, ואין מתחשבין באפשרות הזנת התינוק בתחליפי חלב. הערה ה: וראוי שתרבה בערב יוה”כ [=יום הכיפורים] בשתיה, כדי שלא תזדקק לכך. הערב 11: ואם כבר עברו חדשים רבים מיום הלידה, לפעמים אין להקל כולי האי ויעשה שאלת חכם…

Halichot Shelomo, Mo’adim Tishrei-Adar 6:2

A nursing woman, if there is concern that her milk will be diminished by the fast or she feels herself that it is lacking, should drink less than a shi’ur at a time, and we do not take into account the possibility of feeding the baby milk substitutes. Note 5: It is proper for her to drink a lot on Erev Yom Kippur, so that she won’t need to do this. Note 11: If many months have already passed from the birth, sometimes one should not be so lenient, and a halachic question should be asked…

מהרש”ם, דעת תורה תק”נ, א ד”ה שמצטערות הרבה

נראה פשוט דמינקת אפילו אם היא אינה מצטערת אבל התינוק מצטער, שאין לו מה לינק…ואולי גם בת”ב [=בתשעה באב] יש להקל, דסתם תינוק חולה שאיב”ס [=שאין בו סכנה].

Maharsham Da’at Torah 550:1 s.v. she-mitzta'arot harbeh

And it seems clear that even if the meineket is not in distress, but her baby is distressed, because he does not have milk to nurse…perhaps even on Tish’a Be-Av she should not fast, for a typical baby is considered a choleh she-ein bo sakana.

שו”ת שיח נחום לו

…כבר כתבו הפוסקים שהדורות האחרונים נחלשו לעומת הדורות הראשונים; ולפיכך יתכן שמה שנהגו הראשונים– אין בכוחם של האחרונים לסבול…מכמה מקורות מוכח שעוברות ומיניקות דינן לכל הפחות כחולה שאין בו סכנה…משום צער התינוק, אין למינקת לצום בתשעה באב.

Responsa Si’ach Nachum 36

… The poskim have already written that the later generations are weaker than the earlier generations; therefore, it is possible that the later ones do not have the strength to tolerate the practice of the earlier ones… It is proven from several sources that pregnant and nursing women have at least the halachic status of a choleh she-ein bo sakana…because of the distress of the baby, a meineket should not fast on Tish’a Be-Av.

תשובות והנהגות ד: קל

מינקת שאם תתענה בת”ב [=בתשעה באב] יש חשש רציני שיופסק החלב, והתינוק לא ירצה לקבל תחליף, ועלול להחלישו או לסכנו, יש להתיר לה לאכול בת”ב [=בתשעה באב] שמתירין לחולה בלי אומד, ואין רשות להחמיר בזה כיון דיהיה זה על חשבון הולד. ואמנם הלכה פסוקה היא דמעוברות ומניקות מתענין ומשלימין, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם עלול להסתכן שרי לה לאכול… וכאן כשיש נדנוד חשש סכנה לולד כשיופסק החלב, אין לה להחמיר לצום שקולא היא לולד ולזה אין לה רשות.

Responsa Teshuvot Ve-hanhagot IV 130

If there is serious concern that a breastfeeding woman’s milk will dry out if she fasts on Tish’a Be-Av, and the baby will not want to accept an alternative, and this may weaken or endanger the baby, she should be permitted to eat on Tish’a Be-Av, for we permit a sick person [to eat] without professional assessment. And one does not have permission to be stringent in this case because (a stringency) is to the detriment of the child. Even though the established halacha is that pregnant and breastfeeding women fast the full day, a judge can only rely upon what his eyes see and if there is a chance of danger she is allowed to eat… and here when there is even a niggling chance of danger to the child if the milk stops she should not be stringent and fast, because this is a leniency regarding the child, and she does not have permission [to be lenient with the health of the baby].

C.B. Gavant, 'Born on Yom Kippur,' Mishpacha, October 5, 2011.

Late on Yom Kippur afternoon Batsheva Freedman [a psuedonym] began to feel mild sporadic contractions….she sent one of her children to shul to ask her husband if she should break her fast. “The next thing I knew my husband burst in the door together with two Hatzolah guys” Batsheva relates. “‘Mrs. Freedman we’re taking you to the hospital immediately ’ ” they said.“ ‘But I’m not having strong contractions! All I wanted to know was whether I should break my fast’ I replied…. When the non-Jewish staff first saw her kittel- and sneaker-clad guardian angels entering the hospital someone commented “Weren’t you guys just here?” “Clear the beds” the men shouted back. “We’ll be coming in all night.”

. ובזמנינו ידוע שהן בעצמן יגידו תמיד שאינה צריכה, ואי אפשר לסמוך על זה. ולכן אם יש רופא – ישאלו אצל הרופא. ואם לאו – יגידו הנשים הבקיאות. ואם יש ספק – מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור, דספק נפשות להקל.

In our time it is known that they themselves will always say that they don’t need [food], and it is not possible to rely on this. Therefore, if there is a physician— they should ask the physician. And if not—the expert women should say. If there is a doubt— we give her less than a shi’ur to eat at a time, for we are lenient in cases of possibly saving a life.

Mayim Bialik 'Why I Fast on Yom Kippur'

Many people don’t like the concept of fasting, and many people don’t see any religious or spiritual value in fasting. I happen to be a person who likes the concept, and who sees and reaps a tremendous amount of religious and spiritual value from fasting. I also have fasted throughout two pregnancies and through nursing babies and toddlers on demand all day and all night. Am I better than you for fasting while nursing and pregnant? No. Do I work hard to accomplish this? Yes…My personal experience both as a nursing mom and a Certified Lactation Educator Counselor is that during the first three months of nursing, when milk supply is being established, you want to be very careful about supply, and babies will often want to nurse a lot the day AFTER a fast to pull up milk supply that may have dropped from a day of no water and no food. Fasting is so important to me that I put in my best effort to keep it going: I step up my fluids the day before I fast, and I take it super easy…

(כט) כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃
(29) Indeed, any person who does not practice self-denial throughout that day shall be cut off from his kin;

ואין חיוב כרת אלא על מלאכה ואכילה ושתיה:

Liability for karet is only for performing labor and eating and drinking.

(ב) הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ, וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו, חַיָּב. כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְכוֹתֶבֶת. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלֹא לֻגְמָיו. הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֵין מִצְטָרְפִין:

On Yom Kippur, it is prohibited to eat or drink….One who eats the volume of a large date including its pit, and one who drinks a cheek’s full, is liable. All foods combine towards the volume of a date, and all liquids combine towards a cheek’s full. Eating and drinking do not combine [with each other].

כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה כְּבֵיצָה מְשַׂבְּעָא כְּכוֹתֶבֶת מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ

The large date that they said – is less than the volume of an egg. With the volume of an egg, one is satiated. With the volume of a large date, one’s mind is settled.

אכל וחזר ואכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה האחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין.

If he ate and then ate again – if from the beginning of the first eating until the end of the last eating is kedei achilat pras, they combine, and if not, they do not combine.

אָסוּר עָנוּשׁ כָּרֵת הוּא אָמַר רַבִּי אִילָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַחֲצִי שִׁיעוּר... דְּאִיתְּמַר חֲצִי שִׁיעוּר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה... מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁאָסוּר מִדְּרַבָּנַן.

[Why does the mishna say] “prohibited”? The punishment is karet! Rabbi Ila, and some say Rabbi Yirmiya, said this was only necessary [to teach about] a partial measure. As it was stated of a partial measure: Rabbi Yochanan says it is prohibited by the Torah; Reish Lakish says it is permitted by the Torah…Reish Lakish concedes that it is prohibited by the rabbis.

(ג) אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲצִי שִׁעוּר אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר. וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה חֲצִי שִׁעוּר מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

If he ate or drank less than this shi’ur, he is not liable for karet even though a partial shi’ur is prohibited on a Torah level, one is liable for karet only with a [full] shi’ur. One who eats or drinks a partial shi’ur receives lashes of rebelliousness.

(ה) הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת או חטאת אבל איסורא איכא בכל שהוא:

A shi’ur is only necessary to incur [the punishment of] karet or [the obligation to bring] a sin-offering, but any amount is prohibited.

התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ...מפני הסכנה אפילו טובא נמי תיכול אמר רב פפא הכי קתני הותרו לה לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה.

It is taught: They permitted a pregnant woman to eat less than a shi’ur because of danger. Because of danger – she should even eat a lot! Rav Pappa said, it is taught thus: It was permitted to a pregnant woman less than a shi’ur, even a lot, because of danger.

תורת האדם שער המיחוש – ענין הסכנה

כלומר שאפילו צריכה לכשעור מאכילין אותה פחות פחות כדי שלא יצטרף …. ונראה שאף בחולה עושין כן כדי להקל עליו מאיסורי כרת ומכות לאיסור בלחוד.

Ramban, Torat Ha-adam, Sha'ar Ha-michush, The Matter of Danger

It means that even if she requires a full shi’ur, we give her food in smaller increments so that it does not combine …. And it seems that we do this even for a sick person to lighten a prohibition entailing karet and lashes to a simple prohibition.

(ז) כשמאכילין את העוברות או את החולה מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הילכך מאכילין אותו כשני שלישי ביצה בינונית וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים והשתיה יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו:

(ח) וישקוהו פחות מאותו שיעור וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים ולפחו' ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו או שהחולה אומר כן או שנסתפקו בדבר מאכילים ומשקים אותו כל צרכו (מיד):

When we give food to pregnant women or to a choleh, we give them food a little at a time so that it does not combine to a shi’ur. Therefore, we feed them about two-thirds of [the volume of] an average egg, and they wait for the amount of time it takes to eat [the volume of] four eggs. With drink, we check based on the choleh himself, how much [liquid he can hold in his mouth] so he pushes it to one side and it looks like a cheek’s full. We give him less than that shi’ur to drink, and they wait between drinks the amount of time it takes to eat [the volume of] four eggs, and they at least wait between drinks the amount of time it takes to drink a revi’it. If it was assessed that these shi’urim are not enough for him, or if the choleh says so, or if they are uncertain, we give him to eat and drink as much as he needs.

(ג) אמנם כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים עלולה לגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. למשל, כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צרכה לשיעורים.

However, if there is any concern that eating and drinking this way will cause at-risk patients to neglect the recovery of their strength, they must eat and drink normally. For example, if a postpartum woman is exhausted, it is better that she drink normally so that she can have uninterrupted sleep than that she stay awake to drink small quantities intermittently.

פחות מכשיעור לא שייך בתשעה באב, שהוא מדרבנן.

Less than a shi’ur is not relevant on Tish’a Be-Av, which is rabbinic

נשמת אברהם אורח חיים תקנד

אמנם מפשטות דברי מרן משמע שמותר לו לאכול לא רק מידי דצריך אלא כמו שרגיל בכל יום, ואדרבא ממה שכתב דבמקום חולי לא גזרו רבנן מבואר שאצל החולה אין כאן יום תענית…עדכון: ואמר לי הגרש”ז אויערבאך שליט”א דנקטינן דחולה אינו צריך לאכול לשיעורים, אבל לבריא שמא יחלה, כגון כשיש מגפה בעיר או מעוברת שחלשה ומפחדת שמא תחלה, יאכלו בשיעורים, עכ”ד [=עד כאן דבריו]. וחולה שצריך רק שתיה ואינו צריך לאכול, כגון אדם שסובל מאבן בכליה, אמר לי מו”ר הגרי”י נויבירט שליט”א, שישתה ולא יאכל.

Nishmat Avraham OC 554

However it seems from a plain reading of Maran (Rav Yosef Karo) that one is allowed to eat what he eats normally every day, and not only what is necessary. Furthermore, since he writes that “our sages did not decree in a case of illness,” it is clear that for a cholehthere is no fast day….Update: Rav Shlomo Zalman Auerbach told me that we hold that acholeh does not need to eat shi’urim, but a healthy person who may get sick, such as in a case when there is a plague in the city, or a pregnant woman who is weak and is worried she may get sick, should eat shi’urim. Up to here are his words. A choleh who only requires drink and does not require food, such as a person suffering from a kidney stone, my teacher Rav Yehoshua Neuwirth told me that he should drink and not eat.

(ט) ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלם תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא:

On a Tish’a Be-Av that falls on Shabbat and is pushed off to Sunday – a ba’al berit prays mincha in the early afternoon (mincha gedola), washes, and does not finish his fast, because it is personal yom tov (festival) for him.

שו”ת שבות יעקב חלק ג סימן לז

… כיון שנדחה ט”ב [=ט’ באב] על יום א’ א”צ [אינו צריך] להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו[ת] תוך שלשי[ם] או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו בהנ”ל

Responsa Shevut Yaakov III 37

Since Tish’a Be-Av was nidcheh to Sunday one does not need to complete the fast, even if he is a bit sick, and this is how I customarily rule for yoldot within 30 days and pregnant women who are a bit uncomfortable – for they [the sages] were even lenient regarding the honor of mila.

שו”ת יחוה דעת חלק ג סימן מ

נמצא שתענית של תשעה באב דחוי קל יותר מתעניות צבור האחרות כשחלו בזמנן, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם. והואיל ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם, מכל שכן שפטורות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ולדברי החמד משה (סימן תקס”ב סק”א), שבעלי ברית רשאים לאכול בתשעה באב דחוי אף בשחרית, גם מעוברות ומניקות יהיו רשאות לאכול מהבוקר. אלא שנכון שישתתפו באבל ובתענית של הרבים, ויתענו עד חצות, ואחר כך יאכלו וישתו…צריכים להבדיל הבדלה על הכוס לפני אכילתם, שהרי אסור לאכול שום דבר עד שיבדיל על הכוס…

Responsa Yechaveh Da’at III 40

And it is found that a delayed Tish’a Be-Av is more lenient than the other taaniyot tzibbur that fall in their proper time, for ba’alei berit do not fast on a delayed Tish’a Be-Av, but they are obligated to fast on the other fasts that fall in the proper time. And since pregnant and breastfeeding women are exempt from fasting the three fasts, even if they fall in the proper time, all the more so they are exempt from fasting on a delayed Tish’a Be-Av. According to Chemed Moshe (562:1), who rules that ba’alei berit may eat in the morning on delayed Tish’a Be-Av, pregnant and breastfeeding women are also allowed to eat from the morning. But it is proper that they join in the mourning and fast of the community and fast until chatzot (midday) and afterward they eat and drink….They must recite havdala over a cup before they eat, for it is prohibited to eat anything until one recites havdala over a cup…

תפילה לחולה הצריך לאכול ביוה”כ [=ביום הכיפורים]

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתיה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: “ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'” (ויק’ יח:ה). ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב “ועניתם את נפשותיכם” כן יהי רצון, אמן.

Prayer for an Ill Person who must Eat on Yom Kippur

Here I am ready and prepared to fulfill the mitzva of eating and drinking on Yom Kippur, as You wrote in Your Torah “keep my ordinances and my laws that a person should do and live by them, I am the Lord” (Vayikra 18:5). By merit of fulfilling this mitzva, may You seal me and all the ill people of Your people Israel for complete healing and may I merit next Yom Kippur to fulfil again “And you should afflict your souls”. So may it be Your will, Amen.

שו”ת תשובות והנהגות ה: קסט

ומיהו אפילו נתיר היום למעוברת, מ”מ [=מכל מקום] היא חייבת להשתתף עם הציבור, ואף שאוכלת פירות ושותה בלי חשבון של שיעור, לא גרע מערב ת”ב [=תשעה באב] ולא תאכל שני תבשילין…

Responsa Teshuvot Ve-hanhagot V 169

Nevertheless, even if we permit [eating] during the daytime to a pregnant woman, she is still obligated to participate with the community, and even when she eats fruits and drinks without considerations of shi’urim, it is no less significant than the eve of Tish’a Be-Av and [as is the rule then for mourning] she should not eat two cooked items…

Sarah Davis Rudolph, “How eating on Yom Kippur was, and wasn’t, everything I’d ever dreamed it could be”

Generally speaking, I not only require food, but I enjoy it. This Yom Kippur, though, I wasn’t eating to enjoy: it was purely for nutrition…I wasn’t eating anything for me; it was all about her. Every ten minutes, I made a decision – does she need another ounce of almond milk? An ounce of trail mix? Water this time?…Every bite had purpose – and to my mind, purposefulness is the very definition of holiness. So, eating on Yom Kippur was an exciting opportunity to live halacha a little differently, and to focus on physicality in a purposeful, holy way. But it was also sad….There is a great deal of power in personal prayer, but for me, the power of Neilah in particular comes from community. And I realized this year more than ever that it comes from having been through the day together, fasting however badly or well one fasts, crying out together and mumbling quietly to G-d together. Yom Kippur can be an overwhelming experience, and it is at its most powerful as a shared experience. I had hoped that eating on Yom Kippur would give me the strength to focus on my prayers better. But instead, I found that there is actually something positive about fasting.