הדף מאת: מנחי מעגל טוב / מעגל טוב
הלימוד שלפנינו עוסק במעשים הנגזרים ממידת חסידות כפי שמתארים אותה חז"ל בהלכה ובאגדה וכמו כן נוגעים לשבת ויום טוב. נבחן את הממד האידאליסטי החסידי. הלימוד קושר את הלכות השבת למידת חסידות, בעיקר מעצם ההכרה שהשבת נתקדשה בידי האל שכל הברואים שווים לפניו.
ויקרא, פרק (כה)
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. (ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. (ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם. (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ. (יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. (יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ. (יד) וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל-תּוֹנוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. (טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת יִמְכָּר-לָךְ. (טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ לָבֶטַח. (יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. (כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן. (כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.
מושגים
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. (ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. (ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם. (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ. (יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. (יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ. (יד) וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל-תּוֹנוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. (טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת יִמְכָּר-לָךְ. (טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ לָבֶטַח. (יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. (כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן. (כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.
מושגים
- שביעית- שנת שמיטה - שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים, שבה מצווה עם ישראל לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל. במשנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה- מסכת שביעית.
- שנת היובל - כל חמישים שנה, לאחר שבע שמיטות, מצווים בית דין להכריז על היובל, ולקדש אותו. משמעות קדושת שנת היובל היא באיסורי העבודה בקרקע שבה, כמו בשנת השמיטה וכהמשך שלה. נוסף על קדושת השנה, בשנת היובל חוזרות הקרקעות בארץ ישראל לבעליהם המקוריים ומשתחררים העבדים העבריים. היובל כנראה לא התקיים מעולם.
And the LORD spoke unto Moses in mount Sinai, saying:
דיון
שאלות:
שאלות:
- מהן הגדרות המקרא לשמיטה ויובל, ומה פירוש הדבר מבחינה כלכלית-חברתית?
- האם אתם מוצאים זיקה בין שבת, שמיטה ויובל?
- 'כי-לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי' – של מי הארץ? מה הדבר אומר על מקומו של האדם בעולם?
- מה ההבדל בין בעל הבית לבין הגר והתושב?
ויקרא רבא
תני: לא יטייל אדם לתוך כרך בשבת על מנת שתחשך ויביא פירות, ולא בסוף המדינה על מנת לרחוץ במרחץ מיד וכו'... מיכן אסור לאדם לצאת בכרמו בשבת ולידע מהו צריך מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בתוך כרמו בשבת לידע מה הוא צריך וראה שם פרצה אחת וחשב עליה לגודרה בשבת. במוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת, חס ושלום איני גודרה עולמית. מה פרע לו הקב"ה, זימן לו אילן אחד שלנצפה ועלת בתוכה וגדרתה והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו.
תני: לא יטייל אדם לתוך כרך בשבת על מנת שתחשך ויביא פירות, ולא בסוף המדינה על מנת לרחוץ במרחץ מיד וכו'... מיכן אסור לאדם לצאת בכרמו בשבת ולידע מהו צריך מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בתוך כרמו בשבת לידע מה הוא צריך וראה שם פרצה אחת וחשב עליה לגודרה בשבת. במוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת, חס ושלום איני גודרה עולמית. מה פרע לו הקב"ה, זימן לו אילן אחד שלנצפה ועלת בתוכה וגדרתה והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו.
דיון
שאלות:
שאלות:
- מדוע לדעתכם מחליט החסיד שלא לגדור את חלקתו לעולם?
- מהי משמעותה הסמלית של החלטתו? אפשר שיש קשר כלשהו להלכות שבת?
תוספתא, יום טוב
אמרו עליו על ר' לעזר בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנוונין בירושלים כל ימי חייהן והיו ממלין (ממלאים) מדותיהן מערב יום טוב ונותנין ללקוחות ביום טוב... אף הוא (לעזר בר צדוק) כינס שלוש מאות כדי שמן וחבירו שלוש מאות גרבי יין ממצוי המדות והעלום לגזברין. אמרו להם אין אתם זקוקים לכך, אמרו להם אין רצוננו בהן, אמרו הואיל והחמרתם על עצמכם, של צבור הן יעשו מהן צרכי ציבור.
מושגים
אמרו עליו על ר' לעזר בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנוונין בירושלים כל ימי חייהן והיו ממלין (ממלאים) מדותיהן מערב יום טוב ונותנין ללקוחות ביום טוב... אף הוא (לעזר בר צדוק) כינס שלוש מאות כדי שמן וחבירו שלוש מאות גרבי יין ממצוי המדות והעלום לגזברין. אמרו להם אין אתם זקוקים לכך, אמרו להם אין רצוננו בהן, אמרו הואיל והחמרתם על עצמכם, של צבור הן יעשו מהן צרכי ציבור.
מושגים
- מיצוי המידות - כאשר מרוקנים כמות מדודה של נוזלים, בעיקר נוזלים סמיכים או חצי נוזליים כגון שמן, דבש או יין (בעת העתיקה היה היין סמיך, ולכן מהלו אותו במים), מכלי הסיטונאי לכלים קטנים של הלקוחות, מוטים הכלים של הסיטונאי על כלי הלקוחות לילה שלם על מנת שירדו הנוזלים מכלי הסיטונאי לכלי הלקוח. למרות זאת משתיירת כמות קטנה של סחורה בתחתית כליו של הסיטונאי לאחר שהלקוחות לקחו את סחורתם המדודה להם. שארית זו שייכת לפי ההלכה לסיטונאי. שאריות הנוזל מותרות לשימוש נוסף לחנוונים.
- רבי אלעזר בר צדוק - חי לפני החורבן בירושלים. תנא, מן הדור הראשון של תנאי יבנה אחרי החורבן. פעל בבית דינו של רבן גמליאל. היה בנו של רבי צדוק שהיה ידוע במידותיו החסידיות.
- אבא שאול בן בטנית - תנא מן הדור הראשון, חי בירושלים לפני החורבן כאדם צעיר והיה חנווני. איננו נזכר אחרי החורבן. לא ידוע על גורלו.
דיון
שאלות:
שאלות:
- כיצד נהג רבי לעזר בר צדוק עם שארית הסחורה המדודה שנצטברה אצלו?
- מהו לדעתכם ההסבר למנהג שהוא לפנים משורת הדין?
- האם לוויתור על ממון בחג יש קשר למהות החג וקשר עקיף לרעיון השבת?
תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק א, הלכה ד, דף טז עמוד ד
תלמוד ירושלמי
מקור
רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא ר' מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קלי'. חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לבייתה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הויית'. אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא. אמר לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה ר"מ ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי. אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא. מאימתיה עליה אמרה ליה לא. אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכבת בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
תרגום
ר' זבדיה חתנו של ר' לוי היה מספר אותו המעשה: רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמת כל ליל שבת. והייתה שם אשה אחת, שהייתה רגילה לשמוע הדרשה. פעם אחת האריך לדרוש, הלכה וביקשה לשוב לביתה ומצאה את הנר שכבה. אמר לה בעלה: היכן היית? אמרה לו: לשמוע לקול הדורש. אמר לה: מכך וכך (לשון נדר כגון: כה יעשה לי אלוהי וכה יוסיף) שאין אותה האשה נכנסת לביתה עד זמן שתלך ותירק בפני הדרשן. צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועשה עצמו כחש בעינו אמר כל אשה שיודעת ללחוש לעין תבוא ותלחש. אמרו לה שכנותיה הנה הגיעה שעתך שתשובי לביתך. עשי עצמך כאילו את לוחשת לו ותירקי על עינו. באה אצלו, אמר לה: חכמה את ללחוש על העין? מאימתו עליה אמרה לו: לא. אמר לה שתירק שבע פעמים וייטב לה. לאחר שרקקה אמר לה לכי אמרי לבעלך פעם אחת אמרת [לירוק] והיא רקקה שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו: רבי כך מבזים את התורה? אילו אמרת לנו [כלום] לא היינו מביאין אותו ומלקין אותו על העמוד [ספסל] עד שהיה מתרצה ומפייס את אשתו. אמר להן: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שֵם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן
מושגים
תלמוד ירושלמי
מקור
רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא ר' מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קלי'. חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לבייתה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הויית'. אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא. אמר לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה ר"מ ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי. אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא. מאימתיה עליה אמרה ליה לא. אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכבת בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
תרגום
ר' זבדיה חתנו של ר' לוי היה מספר אותו המעשה: רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמת כל ליל שבת. והייתה שם אשה אחת, שהייתה רגילה לשמוע הדרשה. פעם אחת האריך לדרוש, הלכה וביקשה לשוב לביתה ומצאה את הנר שכבה. אמר לה בעלה: היכן היית? אמרה לו: לשמוע לקול הדורש. אמר לה: מכך וכך (לשון נדר כגון: כה יעשה לי אלוהי וכה יוסיף) שאין אותה האשה נכנסת לביתה עד זמן שתלך ותירק בפני הדרשן. צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועשה עצמו כחש בעינו אמר כל אשה שיודעת ללחוש לעין תבוא ותלחש. אמרו לה שכנותיה הנה הגיעה שעתך שתשובי לביתך. עשי עצמך כאילו את לוחשת לו ותירקי על עינו. באה אצלו, אמר לה: חכמה את ללחוש על העין? מאימתו עליה אמרה לו: לא. אמר לה שתירק שבע פעמים וייטב לה. לאחר שרקקה אמר לה לכי אמרי לבעלך פעם אחת אמרת [לירוק] והיא רקקה שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו: רבי כך מבזים את התורה? אילו אמרת לנו [כלום] לא היינו מביאין אותו ומלקין אותו על העמוד [ספסל] עד שהיה מתרצה ומפייס את אשתו. אמר להן: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שֵם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן
מושגים
- רבי מאיר - מגדולי התנאים בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא (135 לספירת הנוצרים) וממניחי היסודות לסידורם של שישה סדרי משנה. רבי מאיר היה תלמידו החשוב ביותר של רבי עקיבא. כן היה תלמידו של אלישע בן אבויה, וגם לאחר שאלישע בן אבויה עזב את היהדות דבק בו ולמד ממנו תורה; הוא אף ניסה להחזירו למוטב. רבי מאיר מוזכר בין חמשת התלמידים שסמך רבי יהודה בן בבא ואשר המשיכו את שושלת החכמים על-אף גזירות הרומאים
- פרשת הסוטה - על פי התורה בספר במדבר פרק ה פסוקים יא–כט, פרשת הסוטה, בפסוק כג,כותב הכהן את קללת הסוטה הנזכרת בתורה בספר ומוחק אותה במים המאררים.
דיון
שאלות:
שאלות:
- היכן דורש בלילות שבת רבי מאיר, בפני איזה קהל ומה אפשר ללמוד מכאן על החברה היהודית, על עולמם של חכמים ועל דמותה של השבת?
- מה מסמל הנר שכבה בסיפור?
- מדוע מבזה רבי מאיר עצמו כדי להשיב את האשה לבעלה, ומה אפשר ללמוד מכאן על דמות עולמם של חכמים?
- האם יש קשר בין תוכני הסיפור לאופייה של השבת ולמשמעויותיה? כיצד אפשר לקשור זאת לסיפורו של רבי מאיר?
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה המימד האידיאליסטי.rtf
דף למנחה המימד האידיאליסטי.rtf