המבדיל בין חול לקודש - הקידוש

במסגרת הלימוד על השבת, נעסוק בקידוש ובמשמעויותיו. ננסה לבחון כיצד מעוצב הטקס המקדש את הזמן, והופך חול לקודש. האם ניתן לעבור מחול לקודש וחזרה בעזרת טקס? האם אנו חשים בקודש?

מן הסידור, בקבלת שבת
קידוש ליל שבת
יום הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:

[סַבְרִי מָרָנָן:] בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

דיון
חלקו את הקידוש לקטעים ודונו בכל קטע בנפרד. בהמשך נסו לעמוד על האופן שבו צורפו החלקים יחדיו.

מה הקשר בין הבריאה, יציאת מצרים והשבת?

האם יש חשיבות לסדר אמירת הדברים בקידוש?

מה משמעות הקביעה שאנחנו מְקדשים את הזמן?

האם נרגיש שונה, בזמן שיש בו קדושה לעומת זמן שמוגדר כְּחול?

האם חשתם ב'מצב של קדושה' ברגע כלשהו בחייכם?

פרנץ רוזנצוויג, כוכב הגאולה (תרגם מגרמנית: הרב פרופ' יהושע עמיר), מוסד ביאליק ומכון ליאו בק, ירושלים תש"ל, עמ' 335
כוכב הגאולה – פרנץ רוזנצוויג
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי. כן נעשה היום השביעי ל'יום מנוחה', ל'שבת', 'זכר למעשה בראשית', וביתר דיוק: זכר כְּלוֹת מעשה בראשית – 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'.

השבת משליכה את בבואת הבריאה לתוך השנה. כשם שהעולם כבר קיים מאז, וכולו קיים עד שלא יארע בו כל מאורע, כן גם סדר השבתות קודם לכל החגים הבאים להפוך מאורעות כלשהם לחוויות-הווה ואין בידם של אלה להוגותו [=להרחיק, להסיר] ממסילתו. וכשם שהבריאה אינה מתמצית בכך שאי-אז נברא העולם, אלא היא מתמלאת והולכת רק בכך שמעשה-בראשית מתחדש בה בכל יום תמיד, כן מן הנמנע הוא שתהא השבת, כיום-הבריאה, חג המזדמן פעם בשנה, אלא צריך שתהא הולכת ומתחדשת דרך כל תקופת השנה, כשהיא זהה כל שבוע ועם זה שונה כל שבוע בשל הפרשה הנקראת בה. וכשם שהבריאה כבר מושלמת כולה וההתגלות אינה מוסיפה עליה דבר שאינו כבר טמון בה בבחינת בשורה, כן דין הוא שאף יום הבריאה יטמון בחובו כבר את כל תוכנם של חגי ההתגלות; במהלכו הפנימי מערב עד ערב צריך שיהיה כולו בשורת נבואה.

מושגים

• פרנץ רוזנצוויג - (גרמניה 1929-1886) - פילוסוף יהודי גרמני מקורי וחדשני.

דיון
מהו הרעיון המרכזי של פרנץ רוזנצווייג, וכיצד הוא מתקשר לתוכן הקידוש?

איזה מרחב תודעתי יוצר השילוב שבין זכר למעשה בראשית לבין הקריאה בפרשת השבוע?

על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה ("זמן ובחירה חופשית"), תרגם יוסף אור, ירושלים, 1977
אנרי ברגסון
כל רגע חיים המותאם לנקודה אחת של הזמן הפיסיקלי (האוביקטיבי) מכיל את שלוש התפשטויותיה: העבר שנחווה, ההווה שאנו חווים, והעתיד. המרכיבים המהווים רגע כזה הם מודעות, הזיכרון הבלתי אמצעי, והציפיה הבלתי אמצעית. הודות לכך – אמנם לא המציאות החמרית – אבל המשמעות והערך של חיינו בשלימותם מצויים עדיין, בכל רגע של חיינו, בתחום חירות הפעולה שלנו, אין אנו שולטים רק בעתיד; אמנם, מרכיב המציאות הטבעית שעברנו ניתן פחות לשינוי מהעתיד, אבל אין שום חלק של חיינו בעבר שלא ניתן לשנותו מבחינת משמעותו וערכו, בכך שהוא תורם למשמעות הכללית של חיינו כמרכיב בשינוי מקיף של העצמי שהוא תמיד באפשר.

מושגים

• אנרי ברגסון - (1859 –1941) פילוסוף יהודי-צרפתי משפיע, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1927.
  נולד בפריז כנצר למשפחת רבנים יהודים מפולין. ארבע יצירותיו החשובות הן: 'זמן ובחירה חופשית' (1889); 'חומר וזיכרון' (1896); 'אבולוציה יוצרת' (1907); 'שני מקורות למוסר ודת' (1932).

דיון
נסו להבין מה אומר לנו ברגסון -

מהו הכוח הנובע מהזכרון והציפיה, עפ"י ברגסון?

כיצד יכולים הזיכרון והציפייה ליצור תודעת פעולה אקטיבית שתעצב משמעות חיינו?

כיצד הדברים קשורים לשבת ולקידוש?

זלדה, 'קידוש', בתוך שירי זלדה (פנאי), תל אביב 1985, עמ' 24
קידוש/ זלדה
הַלֵּל לסָבִי

בְּקַרְדֻּמֵי אֵשׁ וָפָז

הָלַם בַּמָּצוֹק,

בְּמִלֵּי הַקִּדּוּשׁ הֵקִישׁ,

שַׁעַר פָּתַח בְּלֵב הַדְּוַי

לְמֶרְחָב מִשְׂתָּרֵעַ אֶל-סוֹף שְׁנוֹת קִיּוּם,

כְּסִיל וְכִימָה בְּבוֹר עֹנִי

הֵעֵז לאָרֵחַ

וְתוֹכְכִי עֱנוּת אֵבֶל

יַיִן שָתָה

לִכְבוֹד מַסָּעָם הַזּוֹרֵחַ.

אֶת לִבֵּנוּ הוֹצִיא מִן הָאֹפֶל

אֶל בְּדֹלַח הַשַּבָּת,

מִבֹּהוּ יְאוּשִים

אֶל חַג יְדִידוּת,

רֵעֶה עם הָרים וִיערוֹת

עם אַיְלוֹת הַשָּדֶה וְצִפֳרֵי עֵדֶן.

וְהַלֵּל לַמִּלִּים הַקְּדוֹשוֹת

שֶהִנָּן אֲחָיות קְטַנּוֹת

לָעֶרֶב הָרַךְ,

וְכָמוֹהוּ תֵּדַעְנָה לִפְתֹּחַ

דְּלָתוֹת

שֶׁל פְּנִים הָאֲנִי

וְאֶלֶף שְעָרָיו,

עַד כִּי זֶרֶם נַפְשִי

זֶה הַחַי הֶחָפְשִי

יִתְעָרֵב בְּזִרְמוֹ שֶל הַיְקוּם.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

מושגים

• זלדה - זלדה מישקובסקי לבית שניאורסון (1914–1984) - הייתה בת יחידה למשפחה חסידית מיוחסת (שושלת חב"ד). בגיל עשר עלתה ארצה עם הוריה, למדה בבית ספר לבנות ואחר כך בסמינר למורות של "המזרחי" בירושלים. לאחר מות אביה עברה עם אמה לתל אביב ולמדה ציור. בגיל 36 התחתנה עם חיים אריה מישקובסקי. לזוג לא נולדו ילדים. ספר שיריה הראשון, "פנאי", התפרסם בשנת תשכ"ז (1967), והיא זכתה לפרסים ספרותיים, בהם פרס ברנר ופרס ביאליק.

מילים

• כְּסיל - קבוצת כוכבים ידועה בשמים.
• כִּימָה - מערכת שבעת כוכבי השמים בצפון. על פי עמוס ה, ח – 'עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל, וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת, וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ; הַקּוֹרֵא לְמֵי-הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ'.

דיון
השיר מתאר את הקידוש של הסב. מהי מציאות החיים המתוארת, וכיצד משנה אותה הקידוש?

כיצד מתחולל השינוי גם בנפשה של המשוררת? מה ממלא את נפשה?

האם אנו מסוגלים לחוש התרוממות רוח רק בזמנים של קושי גדול?

מדוע אנו זקוקים, אם בכלל, למלל, לדיבור, ולטקס, על מנת לעבור ממצב של חול למצב של קודש, ולהפך?

- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946