קומתך דמתה לתמר
הדף מאת: שחר מריו מרדכי / אתר מדרשת
'זו קומתך דמתה לתמר' אומר הדוד לרעיה בשיר השירים, ומתאר דרך מטפורה זו את אחת התשוקות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של בני האדם להגיע אל הגבוה, להתרומם מעל המציאות. דף הלימוד מבקש לעסוק בתשוקה זו ולעמת אותה עם הצורך האנושי המנוגד - להיות מחובר לשורשים ולאדמה, באופן פיזי ומטפורי.
חיים גורי, תמרים, מתוך: שושנת הרוחות, הוצאת הקיבוץ המאוחד,1961
תְּמָרִים/ חיים גורי
טִפַּסְתִּי אֶל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַגָּבוֹהַּ בַּתְּמָרִים.
לְבַסּוֹף, רָאִיתִי אֶת הָעִיר.
מֵעַל, מִמְּעוֹף הַצִּפֳּרִים.

בְּגֹבַהּ זֶה הַשֶּׁקֶט רַב
אֵין קוֹל הַבָּא מִלְּמַטָּה.

רֹאשׁוֹ שֶׁל הַתָּמָר רוֹשֵׁם אֶת מַסְלוּלָיו:
שְׁמִינִיּוֹת, מַעְגָּלִים, צוּרוֹת אֲחֵרוֹת
כְּחֹק הַגֹּבַהּ וְהָרוּחַ וְהַצַּמָּרוֹת

עָצַמְתִּי עֵינַי
נִיעַ וְקָרִיר

אַחַר פְּקַחְתִּין -
לֹא מָצָאתִי אֶת עִירִי

יָדַי בִּלְבַד חוֹבְקוֹת עָנָף
רַגְלַי חָגוֹת עַל אוֹפַנַּיִם בָּאֲוִיר

לִבְסוֹף וּשְׂעָרִי כִּזְנַב שָׁבִיט
גּוּפִי גָּדֵל
אֶל הַגַּגּוֹת הַמִּתְקָרְבִים.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
שאלות למחשבה:
  • מהי התשוקה האנושית שעליה כותב גורי? האם גם לכם יש תשוקה כזו?
  • מדוע לדעתכם בחר גורי דווקא בתמר כמטפורה לתשוקתו זו?
  • חשבו על הקשר הלשוני (טרמינולוגי) שבין התמר למילים: תמיר, תמרות (עשן) ואולי אף תמרור. כיצד משפיעים קשרים לשוניים אלו על הבנת השיר?
  • השאיפה אל הגבוה היא מוטיב חוזר במיתולוגיות, כמו סיפורו של איקרוס מהמיתולוגיה היוונית או מגדל בבל מהתורה. במה דומים או שונים סיפורים אלה מהתשוקות הבאות לידי ביטוי בשיר?
שיר השירים
(א) שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. (ב) מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. (ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. (ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. (ה) צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים. אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. (ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן: מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. (ז) מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים. (ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. (ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.
Return, return, O Shulammite; Return, return, that we may look upon thee. What will ye see in the Shulammite? As it were a dance of two companies. How beautiful are thy steps in sandals, O prince’s daughter! The roundings of thy thighs are like the links of a chain, The work of the hands of a skilled workman. Thy navel is like a round goblet, wherein no mingled wine is wanting; Thy belly is like a heap of wheat Set about with lilies. Thy two breasts are like two fawns that are twins of a gazelle. Thy neck is as a tower of ivory; Thine eyes as the pools in Heshbon, By the gate of Bath-rabbim; Thy nose is like the tower of Lebanon Which looketh toward Damascus. Thy head upon thee is like Carmel, and the hair of thy head like purple; The king is held captive in the tresses thereof. How fair and how pleasant art thou, O love, for delights! . This thy stature is like to a palm-tree, and thy breasts to clusters of grapes.
דיון
שאלות למחשבה:
  • איזו תשוקה מבטא שיר השירים ביחס לתמר? האם ניתן לקשור אותה ל'חֹק הַגֹּבַהּ וְהָרוּחַ' בשירו של גורי?
  • האם התשוקה המופיעה בשיר השירים היא פיזית או שהיא מסמלת רעיון רגשי או רוחני?
חיים נחמן ביאליק, בין נהר פרת ונהר חידקל, מתוך: שירי העם. 1908
בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל/ חיים נחמן ביאליק
בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל
עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל.
וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו,
תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב.

צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי,
צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי,
וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ
כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ.
דיון
שאלות למחשבה:
  • כיצד מתמודד הגיבור בשירו של ביאליק עם תשוקתו? מי משני המשוררים קרוב ברוחו יותר למסופר ב"שיר השירים"?
  • מה דעתכם על תשוקתם של כל הכותבים אל התמר הגבוה? אל מעבר ליומיום?
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), 'האדם עץ השדה', בתוך: חיי שנה, עמ' 129-135
כאשר אדם מגיע לאיזו מדרגה, צריך הוא לדאוג שיהיה לה ביטוי מקביל גם בשורשים - בפעלו בעולם המעשה. אם לא יעשה כן - יאבד את יציבותו ואת שיווי משקלו, ועלול הוא להיעקר משורשו. כל חלקיו של העץ - על ענפיו הארוכים, עליו הירוקים ופירותיו המתוקים - כולם גדלים רק מכוח השורשים. השורשים אינם גלויים לעין, אינם מרהיבים ואינם טעימים, אך הם קבועים בקרקע, ומחברים את העץ כולו אליה. שורשים של עץ הם אחד הדברים החזקים ביותר שישנם, והם יכולים לבקוע כל סלע; את הכוח הזה אין לענפים, עם כל פארם. אדם צריך ללמוד מן העצים ולשמור תמיד על פרופורציה נכונה בין חכמתו, חלומותיו ושאיפותיו, לבין חיי המעשה שלו, פעולתו בתוך העולם ואחיזתו בו. עיקרון זה נכון גם בנוגע לחיי העם בכללו. הענפים הם מנהיגי העם, העומדים בראשו, והם צריכים לדעת שבלי שורשים, ללא דאגה לקצוות של העם, לילדים ולמסכנים, וללא אחיזה בחיי המעשה, אין קיום לצמרת העץ. כנגד כל ענף שיוצא כלפי מעלה - צריך הן העם בכללו והן האדם הפרטי להוציא שורש למטה.
© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים
www.ybook.co.il
דיון
שאלות למחשבה:
  • דונו בדבריו של הרב שטיינזלץ - האם המשתוקקים אל צמרתו של התמר יסכימו איתו?
  • האם התמר יכול לשמש איזון בין תשוקת הגובה לבין החיבור לקרקע?
דף הנחיות למנחה:
הנחיה_תמר.rtf
דף מספר 7 בסדרה שבעת המינים, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6