הדף מאת: איציק אדרי ודוד ביטון / לימוד גליל
אחד מסממניה המובהקים של השבת הם הנרות.
מדוע הפכו נרות השבת לסמל משמעותי כל כך המחייב הקפדה על עצם הדלקתם ועל זמנם?
דיון
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מפרויקט ייחודי שהתפתח ברשת המתנסים של קרית אתא - 'זמרותא'. אנשי חברת המתנ"סים של קרית אתא יוצרים חוברות לימוד בית-מדרשיות שנקודת ההתחלה שלהן הם שירים ישראליים.התפיסה העומדת בבסיס הפרויקט היא, כי שירי ארץ ישראל נטועים עמוק במסורת ובתרבות היהודיות וכי דרך חיבת השירים יוכלו הלומדים לגלות (מחדש) את המקורות היהודיים העשירים ולמצוא בהם עומק ומשמעות לחייהם.
יופיין של החוברות אינו מתמצה רק בתוכן אלא גם בעיצוב המיוחד שלהן שנעשה על ידי 'סטודיו רביד'. בקישורים המומלצים של דף זה תוכלו להוריד את הדף המעוצב.
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מפרויקט ייחודי שהתפתח ברשת המתנסים של קרית אתא - 'זמרותא'. אנשי חברת המתנ"סים של קרית אתא יוצרים חוברות לימוד בית-מדרשיות שנקודת ההתחלה שלהן הם שירים ישראליים.התפיסה העומדת בבסיס הפרויקט היא, כי שירי ארץ ישראל נטועים עמוק במסורת ובתרבות היהודיות וכי דרך חיבת השירים יוכלו הלומדים לגלות (מחדש) את המקורות היהודיים העשירים ולמצוא בהם עומק ומשמעות לחייהם.
יופיין של החוברות אינו מתמצה רק בתוכן אלא גם בעיצוב המיוחד שלהן שנעשה על ידי 'סטודיו רביד'. בקישורים המומלצים של דף זה תוכלו להוריד את הדף המעוצב.
מילים: אברהם שלונסקי, לחן: יאיר רוזנבלום
בואי כלה
עֲטֹף נָא אֵל שַׁדַּי אֶת נַפְשִׁי בְּטַלִּית
וְזַמֵּר בַּקּוֹל - בּוֹאִי כַּלָּה
הוֹ אִשְׁתִּי הַיָּפָה הַדְלִיקִי הַנֵּרוֹת
וְלַקִּדּוּשׁ הָכִינִי הֶחָלָה
הַלַּיְלָה כְּבָר בָּרַךְ עַל נֵרוֹת שַׁבַּתּוֹ
וּלְבָנָה לַקִּדּוּשׁ מוּטֶלֶת
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה
לְנַשֵּׁק הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי גּוּפֵנוּ בְּטַלִּית
נְזַמֵּר נָא בַּקּוֹל: בּוֹאִי כַּלָּה
נָשֵׁינוּ הַיָּפוֹת תַּדְלֵקְנָה הַנֵּרוֹת
וְאָנוּ נְקַדֵּשׁ עַל הַחַלָּה.
עֲטֹף נָא אֵל שַׁדַּי ..
כִּי שִׁבְעָה הֵם יָמִים יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
וְשִׁבְעָה יֵשׁ קָנִים לַמְּנוֹרָה
וּמִי אֲשֶׁר הִדְלִיק הַמְּנוֹרָה בַּנֶּפֶשׁ
הוּא יִצָּק הַשֶּׁמֶן לְאוֹרָהּ
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי...
הֲתִזְכֹּר אֵיךְ שַׁבְנוּ בִּסְפִינוֹת לוֹעֲזִים
אֲנַחְנוּ הָעוֹלִים בְּשִׁמְךָ
עֵת יְהוּדִים יָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מַה תֵרָב בִּמְעוֹנָם הַשִּׂמְחָה
האַתֲָה שָׁכחַתְָּ? ויְדָךְָ הןֵ פּרָשְָׂה
מִפָּרָשִׁים לַסְּפִינָה הָעוֹלָה
אֲנַחְנוּ רְאוּיִים לָשֶׁבֶת רִאשׁוֹנָה
בְּמִשְׁתֶּה שַׁבַּתְּךָ הַגְּדוֹלָה.
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
בואי כלה
עֲטֹף נָא אֵל שַׁדַּי אֶת נַפְשִׁי בְּטַלִּית
וְזַמֵּר בַּקּוֹל - בּוֹאִי כַּלָּה
הוֹ אִשְׁתִּי הַיָּפָה הַדְלִיקִי הַנֵּרוֹת
וְלַקִּדּוּשׁ הָכִינִי הֶחָלָה
הַלַּיְלָה כְּבָר בָּרַךְ עַל נֵרוֹת שַׁבַּתּוֹ
וּלְבָנָה לַקִּדּוּשׁ מוּטֶלֶת
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה
לְנַשֵּׁק הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי גּוּפֵנוּ בְּטַלִּית
נְזַמֵּר נָא בַּקּוֹל: בּוֹאִי כַּלָּה
נָשֵׁינוּ הַיָּפוֹת תַּדְלֵקְנָה הַנֵּרוֹת
וְאָנוּ נְקַדֵּשׁ עַל הַחַלָּה.
עֲטֹף נָא אֵל שַׁדַּי ..
כִּי שִׁבְעָה הֵם יָמִים יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
וְשִׁבְעָה יֵשׁ קָנִים לַמְּנוֹרָה
וּמִי אֲשֶׁר הִדְלִיק הַמְּנוֹרָה בַּנֶּפֶשׁ
הוּא יִצָּק הַשֶּׁמֶן לְאוֹרָהּ
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי...
הֲתִזְכֹּר אֵיךְ שַׁבְנוּ בִּסְפִינוֹת לוֹעֲזִים
אֲנַחְנוּ הָעוֹלִים בְּשִׁמְךָ
עֵת יְהוּדִים יָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מַה תֵרָב בִּמְעוֹנָם הַשִּׂמְחָה
האַתֲָה שָׁכחַתְָּ? ויְדָךְָ הןֵ פּרָשְָׂה
מִפָּרָשִׁים לַסְּפִינָה הָעוֹלָה
אֲנַחְנוּ רְאוּיִים לָשֶׁבֶת רִאשׁוֹנָה
בְּמִשְׁתֶּה שַׁבַּתְּךָ הַגְּדוֹלָה.
עֲטֹף נָא רִבּוֹנִי...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
(א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ וְלֹא בְחּוֹסֶן וְלֹא בְכָּלָךְ וְלֹא בִּפְתִילַת הַאִידָן וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁעַל פְנֵּי הַמָּיִם לֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְּלֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֶלֶב נחוּם הַמָדִּי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֶלֶב מְבוּשָּׁל וַחַכָמִים אוֹמֵרִים: אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ
(ב) אֵין מַדְלִיקִין בְשֶּׁמֶן שְׂרֵיפָה בְיּוֹם טוֹב רִבִּי יִשְמעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְעִּטְרָּן מִפְנֵּי כְבּוֹד הַשַּבָּת וַחֲכַמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים בְשֶּׁמֶן שׁוּמְשְמין בְשֶּׁמֶן אֶגוֹזִים בְשֶּׁמֶן צְנוֹנוֹת בְשֶּׁמֶן דָגִים בְשֶּׁמֶן פַּקוּעוֹת בְעִּטְּרָן וּבְנֵפְט רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זָיִת בִּלְבַד
(ג) כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָן וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאֶת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְתן פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִפְלָּהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאֵה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא ומַדְלִיקִין בָּהּ.
(ב) אֵין מַדְלִיקִין בְשֶּׁמֶן שְׂרֵיפָה בְיּוֹם טוֹב רִבִּי יִשְמעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְעִּטְרָּן מִפְנֵּי כְבּוֹד הַשַּבָּת וַחֲכַמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים בְשֶּׁמֶן שׁוּמְשְמין בְשֶּׁמֶן אֶגוֹזִים בְשֶּׁמֶן צְנוֹנוֹת בְשֶּׁמֶן דָגִים בְשֶּׁמֶן פַּקוּעוֹת בְעִּטְּרָן וּבְנֵפְט רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זָיִת בִּלְבַד
(ג) כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָן וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאֶת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְתן פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִפְלָּהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאֵה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא ומַדְלִיקִין בָּהּ.
With what may they kindle [the Shabbat light] and with what may they not kindle them?They may not kindle with cedar fiber, uncarded flax, a raw silk, a desert wick, or seaweed, And not with pitch, wax, castor oil, [terumah] oil [which must be] burnt, tail fat, or tallow. Nahum the Mede says: they may kindle with melted tallow. And the sages say: whether melted or not, they may not kindle with it. They may not kindle [the Shabbat light] with [terumah] oil [which must be] burnt on festivals. Rabbi Ishmael says: they may not light with tar, because of the honor of the Shabbat. But the sages permit with all oils: with sesame oil, nut oil, radish oil, fish oil, gourd oil, tar and naphtha. Rabbi Tarfon says: they don’t light with anything but olive oil. Whatever comes from a tree they may not light [the Shabbat light] except for flax. And whatever comes from a tree cannot be defiled with tent-uncleanness except linen. A wick made of cloth which was twisted but not singed: Rabbi Eliezer says: it is unclean, and one may not light with it; Rabbi Akiva says: it is clean and one may light with it.
הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק. ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה
עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא זה חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין
להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר
שזה בכלל עונג שבת. וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו
וצונו להדליק נר של שבת. כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.
עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא זה חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין
להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר
שזה בכלל עונג שבת. וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו
וצונו להדליק נר של שבת. כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.
The lighting of Sabbath lights is not of free choice, to light or not to light as one chooses, nor is it the kind of religious performance that an individual is not called upon to make a special effort to render, such as preparing an eruv in courtyards or washing the hands before eating. It is rather a duty, binding on men and women alike; they are obligated to have lamps burning in their homes on Sabbath eve. Even if one has nothing to eat, let him go begging at the doors, buy oil, and light a lamp, forming an integral part of Sabbath delight (oneg shabbath). Before lighting, one should recite a blessing: "Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us to light the Sabbath lights." This is on the same principle that one recites a benediction over all duties introduced by the sages.
ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רסג, סעיף ב
וצריך לומר דתרווייהו איתנהו, דבמקום שאוכלין - הווה מכבוד שבת, ובשארי חדרים - הווה מעונג שבת, שלא יכשל בהליכתו שם. וזהו שאמרו שם: "ותזנח משלום נפשי - זה הדלקת נר בשבת", דכשיש נר יש שלום, ולא יכשלו ליפול. ולכן מפני שיש בזה כבוד ועונג - החמירו בה חכמים ועשאוה כמצווה בפני עצמה, עד שמברכין עליה ביחוד. ועוד, כיון דלדעת בה"ג שיתבאר הוי זה קבלת שבת להאישה המדלקת - לכן וודאי שייך ברכה על זה.
וצריך לומר דתרווייהו איתנהו, דבמקום שאוכלין - הווה מכבוד שבת, ובשארי חדרים - הווה מעונג שבת, שלא יכשל בהליכתו שם. וזהו שאמרו שם: "ותזנח משלום נפשי - זה הדלקת נר בשבת", דכשיש נר יש שלום, ולא יכשלו ליפול. ולכן מפני שיש בזה כבוד ועונג - החמירו בה חכמים ועשאוה כמצווה בפני עצמה, עד שמברכין עליה ביחוד. ועוד, כיון דלדעת בה"ג שיתבאר הוי זה קבלת שבת להאישה המדלקת - לכן וודאי שייך ברכה על זה.
ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, עמוד 262, 1952
שבת. נסתלקו פנים של זעם וכל לשון רכה וטובה, ומכל בית ומכל חצר מאירים נרות הרבה, וכל העיר דומה לפלטרין שעיטרום בנרות ובפנסים. כאן דלוקה מנורה וכאן עששית, כאן קערה מלאה שמן זית וכאן נרות זכים ולבנים. כאן שני נרות כנגד זכור ושמור וכנגד שני לוחות הברית וכאן עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות, כאן שבעה נרות כנגד שבעת הימים וכאן שנים עשר נרות כנגד שנים עשר שבטי ישראל כאן, נרות כמספר אנשי הבית, וכאן נרות בלא מספר. יש בתים וחצרות שבכל הלילות אין רווים אור נר, בא שבת כל הבית מאיר. בני אדם שבימות החול אינם חשובים בעינך, דומים באותה השעה לבני מרום, נסתלקו פנים של זעם וכל עין מאירה. באותה שעה נראים בשמים ממעל כל מיני גוונים נאים, אם מפני שמלבושי שבת משתקפים בהם או מלבושי שבת נאים מפני שזוהר הרקיע משתקף בהם עם כניסת השבת.
שבת. נסתלקו פנים של זעם וכל לשון רכה וטובה, ומכל בית ומכל חצר מאירים נרות הרבה, וכל העיר דומה לפלטרין שעיטרום בנרות ובפנסים. כאן דלוקה מנורה וכאן עששית, כאן קערה מלאה שמן זית וכאן נרות זכים ולבנים. כאן שני נרות כנגד זכור ושמור וכנגד שני לוחות הברית וכאן עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות, כאן שבעה נרות כנגד שבעת הימים וכאן שנים עשר נרות כנגד שנים עשר שבטי ישראל כאן, נרות כמספר אנשי הבית, וכאן נרות בלא מספר. יש בתים וחצרות שבכל הלילות אין רווים אור נר, בא שבת כל הבית מאיר. בני אדם שבימות החול אינם חשובים בעינך, דומים באותה השעה לבני מרום, נסתלקו פנים של זעם וכל עין מאירה. באותה שעה נראים בשמים ממעל כל מיני גוונים נאים, אם מפני שמלבושי שבת משתקפים בהם או מלבושי שבת נאים מפני שזוהר הרקיע משתקף בהם עם כניסת השבת.
דיון
- ההקפדה על מצוות הדלקת הנר ועל האופן שבו יודלק. מקור העצמה והמעשה. מהיכן היא?
- "...הלילה כבר ברך על נרות שבתו..." אל מול כניסת השבת. באר
- עצמת המאור בבית היהודי על פי "תמול שלשום" של ש"י עגנון.
קישורים לרקע והרחבה:
לדף הלימוד המעוצב
לדף הלימוד המעוצב