למבנה פרשתנו בכללה ולקשר בין פרקים ט'-י'-י"א; א'-כ"ה בפרט, עיין גיליון עקב תש"ו.
| א. שאלות כלליות |
1. מה הקשר שבין חטא העגל המסופר בפרקנו בפירוט, ובין רעיונו העיקרי של פרקנו?
*
2. בעל עקדת יצחק, מקשה:
למה הכניס תוך סיפור זה "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה..." ועוד הזכיר "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע... ותמרו את פי ה'", והלא בתחילת הספר הוכיח על דבר המרגלים – ויותר מדי?
למה הכניס תוך סיפור זה "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה..." ועוד הזכיר "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע... ותמרו את פי ה'", והלא בתחילת הספר הוכיח על דבר המרגלים – ויותר מדי?
נסה לענות לשאלתו.
| ב. שאלות סגנון |
"לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה
מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'"
Remember, forget thou not, how thou didst make the LORD thy God wroth in the wilderness; from the day that thou didst go forth out of the land of Egypt, until ye came unto this place, ye have been rebellious against the LORD.
"מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם"
Ye have been rebellious against the LORD from the day that I knew you.—
מקשים: והלא בכל התנ"ך לא מצינו אלא מרה את ומרה ב'.
"עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי"
’Aaron shall be gathered unto his people; for he shall not enter into the land which I have given unto the children of Israel, because ye rebelled against My word at the waters of Meribah.
"כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ"
For they embittered his spirit, And he spoke rashly with his lips.
"צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי"
The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity.
"אַל תַּמֵּר בּוֹ"
Take heed of him, and hearken unto his voice; be not rebellious against him; for he will not pardon your transgression; for My name is in him.
"וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל"
But the house of Israel rebelled against Me in the wilderness; they walked not in My statutes, and they rejected Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them, and My sabbaths they greatly profaned; then I said I would pour out My fury upon them in the wilderness, to consume them.
"הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ"
Hold them guilty, O God, Let them fall by their own counsels; Cast them down in the multitude of their transgressions; For they have rebelled against Thee.
ולמה נאמר רק כאן ממרים הייתם עם ה'?
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
And the LORD said unto me: ‘Arise, get thee down quickly from hence; for thy people that thou hast brought forth out of Egypt have dealt corruptly; they are quickly turned aside out of the way which I commanded them; they have made them a molten image.’
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף "
Furthermore the LORD spoke unto me, saying: ‘I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people;
2. הסבר, למה נאמר בפסוק י"ג שנית "ויאמר ה' אלי" והלא הדיבור בשני הפסוקים (י"ב, י"ג) של אותו המדבר, ומה צורך להפסיק ביניהם ב"ויאמר ה'"? והשוה לשאלה זו גיליון מטות-מסעי תש"י שאלה א'. והשוה לשאלה זו גיליון וישב תשי"ב שאלה ב'. והשוה לשאלה זו גיליון שמות תשי"ב שאלה ג'.
התוכל להסביר למה נאמר בפסוק י"ג "ויאמר ה' אלי לאמור", ולא נאמר כן בפסוק י"ב?
ועיין רש"י, שמות ל"ב י':
ד"ה הניחה לי: עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם (שמ"ר).
ד"ה הניחה לי: עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם (שמ"ר).
(ענה לשאלה זו בהעזרך בגיליון פינחס תשי"א שאלה ב').
| ג. בהסבר תכונת "קשה העורף" |
"כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה"
Know therefore that it is not for thy righteousness that the LORD thy God giveth thee this good land to possess it; for thou art a stiffnecked people.
"וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"
Furthermore the LORD spoke unto me, saying: ‘I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people;
למושג "קשה עורף" השוה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"
And the LORD said unto Moses: ‘I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people.
"... כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ"
And he said: ‘If now I have found grace in Thy sight, O Lord, let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us; for it is a stiffnecked people; and pardon our iniquity and our sin, and take us for Thine inheritance.’
מהו "והנה עם קשה עורף הוא"? אמר רבי יהודה בן פולויה בשם ר' מאיר: ראויים הם להערף. אמר ר' יקים: שלושה חצופים הם (נוסח אחר: שלושה עזים הם) חצוף בחיה - (נוסח אחר: עז שבחיות) כלב, בעוף - תרנגול, ובאומות - ישראל. אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי: אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן: "או יהודי או צלוב!" (כך אומר היהודי כשבאים להעבירו על דתו והוא מוסר עצמו למיתה על קידוש השם.)
1. הסבר את תכונת "קשה העורף" על פי דברי שמות רבה אלה.
2. מדרש זה מובא ברלב"ג וכן במלבי"ם לשמות ל"ד ט'. הסבר, למה מביאים המפרשים אותו דוקא לפסוק ההוא ואין מביאים אותן לשמות ל"ב ט' או לפסוקנו כאן?
| ד. "כי עם קשה עורף אתה" |
ד"ה כי עם קשה עורף אתה: שאי אפשר שיהיה צדק ויושר לבב עם קשי העורף. כי אמנם קשה העורף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אע"פ שיודיעהו איזה מורה צדק בראיה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה כאלו ערפו קשה כגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחרי שרירות לבו כמאז.
כי עם קשה עורף אתה, being stiff-necked and righteous simultaneously is a non starter, as these two character qualities are mutually exclusive. Being stiff-necked means to follow the dictates of one’s own heart, one’s own opinions instead of accepting the yoke of the Creator’s commandments as being supreme. Such a person will reject even theories which have been proven beyond doubt if they conflict with what he deems good or convenient for himself. The simile of a “stiff-necked” person or people described someone who appears unable to turn around and face his teacher, as his neck is too stiff.
ד"ה זכור אל תשכח: ויעיד על היותך עם קשה עורף, כי הנה חזרתם להקציף פעם אחר פעם ככלב שב על קיאו אף על פי שבכל פעם ראיתם את מוסר ה' אלהיכם ואת גדלו.
זכור אל תשכח, Moses adds proof to his characterising the Jewish people as being stiff-necked by reminding them of how many times during his stewardship of the nation they had angered G’d, so that it reminds one of a dog which returns to his own excrement finding it attractive. This happened again and again although each time they had been subjected to disciplining by G’d, and they learned more about His greatness on each occasion.
ד"ה ובחורב הקצפתם: ויעיד על רוע מידת קושי העורף, כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתם עם קשה עורף, כאמרו יתברך: ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני ואשמידם. וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה.
ובחורב הקצפתם, Moses underlines the serious nature of this negative characteristic known as “stiff-necked,” by reminding the people that even at Mount Sinai when G’d had already decided to wipe them out, (verse 14 our chapter) G’d had justified this by referring to their stiff-necked nature. He had not decreed death for them on account of a specific and horrific sin, but on account of their attitude which bode ill for the future, indicated that such a people was not capable of becoming true penitents.
באיזה מארבע לשונות של "כי" ישמש "כי" של "כי עם קשה עורף הוא" בפסוק ו'?
ועיין רש"י בראשית י"ח ט"ו:
ד"ה כי יראה וגו' כי צחקת: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר: ותכחש שרה לפי שיראה. והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת. שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.
ד"ה כי יראה וגו' כי צחקת: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר: ותכחש שרה לפי שיראה. והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת. שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.
ועיין גיליון נצבים וילך תש"ט שאלה ג'.
*
2. מה הקושי שבפסוק ו' שאותו רוצה ספורנו לישב?
*
3. האם מסכים פירוש הספורנו למושג "קשה עורף" עם דברי ר' יקים שבשמות רבה (בשאלה ג'), או מתנגד הוא להם?
| ה. כפל בפסוקי נתינת הלוחות |
השוה:
"בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית"
When I was gone up into the mount to receive the tables of stone, even the tables of the covenant which the LORD made with you, then I abode in the mount forty days and forty nights; I did neither eat bread nor drink water.
"וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים..."
And the LORD delivered unto me the two tables of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words, which the LORD spoke with you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly.
"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית"
And it came to pass at the end of forty days and forty nights, that the LORD gave me the two tables of stone, even the tables of the covenant.
"וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי"
So I turned and came down from the mount, and the mount burned with fire; and the two tables of the covenant were in my two hands.
"וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם"
And I took hold of the two tables, and cast them out of my two hands, and broke them before your eyes.
**
למה כפל הנתינה: י' "ויתן ה' אלי" – י"א: "נתן ה' אלי"?
ונראה לי, שאין שתי הנתינות הללו שוות בהוראתן: השניה היא גשמית – דבר הניתן מיד ליד, וזה היה מקץ ארבעים יום, נתן למשה הלוחות; ונתינה ראשונה היא רוחנית, שלא היה ביכולתו לעמוד עליו מדעתו, הנה המלמד הוא נותן ומשפיע, ולזה נקראת התורה בשם "לֶקַח" (דברים ל"ב) "יערף כמטר לקחי"; (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". הנה אחר שאמר "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה", בא כאן להודיע, מה היה תכלית המכוון בישיבתו בהר זמן זה, ואמר: "ויתן ה' אלי את שני לוחות...", כלומר בהמשך זמן זה היה הקב"ה מלמדני המכוון האמיתי במכתב שעל הלוחות, כי בעשרת הדברים האלה כלולים כל תרי"ג מצוות, וזה היה משה לומד מפי הגבורה כל ארבעים יום ... וזה שאמרו (שמות רבה מ"ו) "לחם לא אכל" – אבל מִלַחְמָהּ של תורה אכל, "ומים לא שתה" – אבל מימה של תורה שתה...
התוכל לענות לשאלות הכפל גם תשובה אחרת?
*
2. נסה להסביר, למה לא נקראו הלוחות בשם "לוחות הברית" בפסוק י' ובפסוק י"ז?
| ו. חטא העגל - בעוד שהמלך במסבו |
"וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי"
So I turned and came down from the mount, and the mount burned with fire; and the two tables of the covenant were in my two hands.
ד"ה וההר בוער באש: ובכן חטאתם בעוד שהמלך במסבו.
וההר בוער באש, so that you actually committed the sin (golden calf) while the “King” i.e. the presence of the Shechinah, was actually still in your immediate vicinity.
**
1. מה קשה לו?
מה הרעיון הכלול בדבריו?
"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"
While the king sat at his table, My spikenard sent forth its fragrance.
ד"ה עד שהמלך במסבו: משיבה כנסת ישראל ואומרת: כל זה אמת טובה גמלתני ואני גמלתיך רעה כי בעוד המלך על השולחן מסיבת חופתו.
While the king was at his table. The congregation of Yisroel replies and says, “All this is true. You bestowed good upon me, but I repaid You with evil, for while the King was still at the table of His wedding banquet...”47At Mount Sinai.
ד"ה נרדי נתן ריחו: חילוף להבאיש, בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל, ולשון חיבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח, לפי שדיבר הכתוב בלשון נקיה.
My spikenard gave out its fragrance. This expression is instead of [saying], “gave forth its stench.” When the Divine Presence was still at Sinai, I sinned with the [golden] calf; Scripture describes it with an expression of love, “gave out its fragrance,” and it did not write, “stank,” or “became putrid,” because Scripture speaks euphemistically. (See Rashi in Maseches Shabbos, Chapter “Rabbi Akiva”4888b. who states the reason for not writing “stank” or “ became putrid” is because of love. However according to the Tosafists explanation there, the reason that “gave out” is written instead of “abandoned its fragrance,” is because of love. However, it is not written, “stank,” or “ became putrid,” even without that reason, but because of euphemism.)