השווה גיליון מטות-מסעי תש"ב, שעסק אף הוא בפרק זה!
| א. "ויאמרו" |
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן... הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה'... אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"
the children of Gad and the children of Reuben came and spoke unto Moses, and to Eleazar the priest, and unto the princes of the congregation, saying:
"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ"
And they said: ‘If we have found favour in thy sight, let this land be given unto thy servants for a possession; bring us not over the Jordan.’
בעל אור החיים, שואל:
למה הוצרך לומר תיבת "ויאמרו" בשניה, שהרי הם עוד מדברים ולא היה הפסק לדבריהם?
למה הוצרך לומר תיבת "ויאמרו" בשניה, שהרי הם עוד מדברים ולא היה הפסק לדבריהם?
ויאמרו…יתן את הארץ הזאת, They said:…"may this land be given to us." The word ויאמרו is necessary here although nobody had interrupted the spokesmen of the tribes of Gad and Reuven as yet. The Torah wanted to show by interposing this word that only now did these spokesmen address themselves to the real reason why they wanted just these lands. They did not say to Moses: תתן, "give," but יותן, "may it be given." The reason they formulated the request thus was because they were aware that it was not within Moses' authority alone to grant their wish, as we have already explained. They may have given Moses the option to allocate the land to them single-handedly seeing he was the king, or after consulting with Eleazar and the princes.
בטרם ענותך לשאלה זו השווה למקומנו את שני המקומות האלה:
1. בראשית ט"ו-
פסוק ב'
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם... מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם... מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"
פסוק ג'
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"
2. בראשית ל'-
פסוק כ"ז
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"
פסוק כ"ח
"וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה"
"וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה"
| ב. שאלות מבנה |
שים לב: השיחה בין שני השבטים ובין משה מתחלקת לחלקים אלה:
I. פסוקים ב' –ה'
II. פסוקים ו' – ט"ו
III. פסוקים ט"ז – י"ט
IV. פסוקים כ' – כ"ד
V. פסוקים כ"ה – כ"ז
VI. פסוקים כ"ח – ל'
VII. פסוקים ל"א – ל"ב
(כדי שתתבהר לך התקדמות השיחה, תן שמות לקטעים הנ"ל לפי תכנם.)
לכאורה נראה שיש כאן חזרות מיותרות על אותם הדברים. לכן הסבר:
1. למה חוזר משה בדבריו בקטע 4 על דבריהם בקטע 3, מה ההבדל העקרוני בין דבריו לדבריהם?
2. למה חוזרים בני גד ובני ראובן בקטע 5 על דברים בקטע 3, מה חדשו בדבריהם האחרונים?
**
3. למה חוזרים בני גד ובני ראובן בקטע 7 על דבריהם שאמרו כבר בקטע 2 ובקטע 5?
| ג. דברי בני גד ובני ראובן |
דברי בני גד ובני ראובן (פסוקים ג-ד):
"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"
"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"
’Ataroth, and Dibon, and Jazer, and Nimrah, and Heshbon, and Elealeh, and Sebam, and Nebo, and Beon,
למה הוצרכו – אחר שפרטו שמות המקומות – לכללם "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל", וכי היו לפניהם ארצות אחרות ששמם כשמם עד שהוצרכו לסמן את אלה ולומר "אשר הכה ה' לפני..." ומי לא ידע שהוא היכם?
עטרות ודיבון, "Attarot and Divon, etc." Why did they have to spell out all the names of the cities they claimed for themselves as an inheritance? Why did they not simply say: "the land which G'd smote, etc.?" Or, they could have detailed districts as described in 32,1 i.e. ארץ יעזר ואת ארץ גלעד? Furthermore, What need was there for them to say הארץ אשר הכה השם? Were there then any other lands which G'd had smitten? Who would not have known which lands the tribes of Reuven and Gad referred to?
בעל עקדת יצחק, מתרץ יתור זה בעזרת הגמרא בבא מציעא ב' ע"ב:
הוא אמינא מציאה היא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר: חבראי לאו מידי חסר בה – איזל איתפיס ואתפליג.
הוא אמינא מציאה היא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר: חבראי לאו מידי חסר בה – איזל איתפיס ואתפליג.
(רש"י:
אינו מפסיד כלום, בחינם באה לו בלא טורח.)
אינו מפסיד כלום, בחינם באה לו בלא טורח.)
ענה לשאלה הנ"ל בעזרת דברי הגמרא!
| ד. לדברי משה |
האם משה רבנו – בהוכיחו את בני גד ובני ראובן תוכחת קשה, צדק בחשדו בהם ובכוונותיהם או טעה בכוונת דבריהם וחשד בכשרים? נמק את תשובתך והבא ראיה לדעתך מלשון הכתובים בפרקנו!