| א. שאלות כלליות |
הערה: ר' דוד הופמן, מחלק את פרשתנו לשני חלקים עיקריים:
A: ז' י"ב - ח' כ'; B: ט' א' - י"א כ"ה
את החלק השני B הוא מחלק ל-5 פרשיות:
I. ט' א' – י' י"א;
II. י' י"ב – י"א ט';
III. י"א י' – י"א י"ב;
IV. י"א י"ג – י"א כ"א;
V. י"א כ"ב – י"א כ"ה
כאן נעסוק בפרשה :I ט' א' – י' י"א
מה הקשר בין תחילת פרקנו ט' א'-ד' לתוכן הפרק הקודם, ח'?
היעזר בתשובתך בדברי הרמב"ן, פרק ח' פסוק י"ח:
ד"ה וזכרת את ה' אלוקיך: ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה ניצחו אותם, על כן אמר: אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ,ולא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד כי במדבר, אשר אין לאל ידך לחיות שם, עשה לך כל צורכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכוחך, השם הוא שנתן לך הכוח, כאשר עשית אותו. ואם תשכח את השם, יכלה כוחך ושארך, ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו. וחזר להביא עוד ראיה אחרת שלא תחשוב כוחי ועצם ידי וגו', ואמר (ט' א') שמע ישראל - דבר אמת מפי, כי הגוים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצחם במלחמה? ועוד יש להם ערים גדולות ובצורות לרום השמים, ואיך תכבוש אותם? ועוד ששם עם גדול ורם בני ענקים, שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימים ראשונים, שלא יתייצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל, עד שתדע בלבבך כי ה' העובר לפניך הוא אש אוכלה, והוא ישמידם ויכניעם, לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהם. וזה רמז למה שאמר (יהושע י' י"א) "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים", וכן אמר שם (פסוק י"ד) "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו וגו' כי ה' נלחם לישראל". והערים הבצורות שהזכיר כאן, רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון. וזהו שאמר דוד (תהלים מ"ד ד'), "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם". ימין השם וזרועו בתקיפים, ואור פניו שרצם, בהרוגי המלחמה, שנתן להם כוח עליהם. וזהו שאמר הכתוב עוד (עמוס ב' ט') "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת", ייחד האמורי שהיה עצום בהם, והשם הוא המשמיד אותו.
ד"ה וזכרת את ה' אלוקיך: ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה ניצחו אותם, על כן אמר: אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ,ולא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד כי במדבר, אשר אין לאל ידך לחיות שם, עשה לך כל צורכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכוחך, השם הוא שנתן לך הכוח, כאשר עשית אותו. ואם תשכח את השם, יכלה כוחך ושארך, ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו. וחזר להביא עוד ראיה אחרת שלא תחשוב כוחי ועצם ידי וגו', ואמר (ט' א') שמע ישראל - דבר אמת מפי, כי הגוים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצחם במלחמה? ועוד יש להם ערים גדולות ובצורות לרום השמים, ואיך תכבוש אותם? ועוד ששם עם גדול ורם בני ענקים, שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימים ראשונים, שלא יתייצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל, עד שתדע בלבבך כי ה' העובר לפניך הוא אש אוכלה, והוא ישמידם ויכניעם, לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהם. וזה רמז למה שאמר (יהושע י' י"א) "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים", וכן אמר שם (פסוק י"ד) "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו וגו' כי ה' נלחם לישראל". והערים הבצורות שהזכיר כאן, רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון. וזהו שאמר דוד (תהלים מ"ד ד'), "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם". ימין השם וזרועו בתקיפים, ואור פניו שרצם, בהרוגי המלחמה, שנתן להם כוח עליהם. וזהו שאמר הכתוב עוד (עמוס ב' ט') "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת", ייחד האמורי שהיה עצום בהם, והשם הוא המשמיד אותו.
2. התוכל להסביר מהו תפקיד הסקירה ההיסטורית הארוכה המתחילה ט' ז' ומה הקשר בינה ובין הנאמר לפניה?
**
3. לפסוקים י' א'-ג', שואל אברבנאל:
מה טעם היה בזכרו כאן קבלת הלוחות השניות והלא אין בהם דבר של תוכחה?
מה טעם היה בזכרו כאן קבלת הלוחות השניות והלא אין בהם דבר של תוכחה?
נסה לענות לשאלתו ולהסביר את הקשר הפנימי שבין פרק ט' ובין י' א'-י"א.
**
4. לפסוק א' כ"ה, שואל אברבנאל:
למה סיפר כאן שהתנפל לפני ה' אותם ארבעים יום, בהיות שכבר הזכיר אותם ארבעים יום למעלה פסוק י"ח: "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום"?
למה סיפר כאן שהתנפל לפני ה' אותם ארבעים יום, בהיות שכבר הזכיר אותם ארבעים יום למעלה פסוק י"ח: "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום"?
ד"ה ואתנפל: אלו הן עצמם האמורים למעלה (פסוק י"ח) וכפלן כאן, לפי שכתוב כאן סידר תפלתו, שנאמר (פסוק כ"ו) "ה' אלהים אל תשחת עמך" וגו'.
ואתנפל וגו׳ AND I FELL DOWN [BEFORE THE LORD … THE FORTY DAYS … WHICH I HAD FALLEN DOWN] — These are the very same forty days mentioned above (v. 18), and it mentions them a second time here, because there is written here (in the next verse) the wording of his prayer, as it is said, “O Lord God, destroy not thy people, etc.”.
נסה לענות לשאלת אברבנאל.
| ב. "הוא ישמידם והוא יכניעם" |
"הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ"
Know therefore this day, that the LORD thy God is He who goeth over before thee as a devouring fire; He will destroy them, and He will bring them down before thee; so shalt thou drive them out, and make them to perish quickly, as the LORD hath spoken unto thee.
ד"ה וטעם הוא ישמידם והוא יכניעם: כמו הוא יכניעם והוא ישמידם. "יכניעם" ענין שפלות, מן "הראית כי נכנע אחאב מלפני" (מלכים א' כ"א כ"ט), "או אז ייכנע לבבם הערל" (ויקרא כ"ו מ"א), וכן כולם. והטעם כי היו העמים ההם יראים מאוד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה, כמו שאמר (יהושע ה' א') "ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו' וכל מלכי הכנעני וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". וייתכן כי "הוא ישמידם" ירמוז אל גוים גדולים ועצומים, "ויכניעם" אל בני ענקים, כי עם כל תוקפם וגובהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל, אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות, כמו שאמר (שם י"א כ"א) "ויבוא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע", כלומר בעריהם. וכן "וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי" (שופטים א' י').
1. מה קשה לו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו?
| ג. "אל תאמר..." |
"אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ... בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי... וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה... לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ... כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה"
אל תאמר בלבבך SAY NOT IN THY HEART, “My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;
ד"ה אל תאמר: צדקתי ורשעת הגוים גרמו.
אל תאמר בלבבך SAY NOT IN THY HEART, “My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;
ד"ה לא בצדקתך: הרי כי משמש בלשון אלא.
לא בצדקתך אתה בא לרשת … כי ברשעת הגוים NOT FOR THY RIGHTEOUSNESS … DOST THOU GO TO POSSESS [THEIR LAND], but (כי) for the wickedness of these nations. — Here you have the word כי used in the sense of "but".
ד"ה אל תאמר: כשיהדוף ה' אלוקיך אותם מלפניך: שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת - אלו האומות נתחייבו להתגרש ברשעם מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת - בצדקתי הביאני ה' יותר משאר אומות, הואיל" כי ברשעת הגויים האלה מורישם".
אל תאמר בלבבך, when G’d chases out ה' אלוקיך אותם מלפניך, that there are two reasons which resulted in my inheriting this land. 1) the wickedness of the former inhabitants which led to G’d expelling them, so that 2) my righteousness 'בצדקתי הביאני ה gave me the edge over other nations desirous of taking over that land so that G’d brought me here instead of them. The fact is that ברשעת הגוים האלה ה' מורישם, G’d dispossessed these nations on account of their wickedness, but לא בצדקתך וביושר לבבך, definitely not on account of your righteousness and your upright hearts. For I want you to remember 'זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו, and not forget how you have angered G’d, etc. However, one of the two factors you cited is correct, namely the wickedness of these nations. The reason that you replaced them (and not someone else) is למען הקים לך את השבועה, in order to fulfill by means of you the oath G’d swore to your forefathers.
ד"ה לא בצדקתך: שהרי זכור לא תשכח את אשר הקצפת וגו' אפס אחד משני דברים אמת, כי ברשעתם הפסידו נחלתם. ומה שאתה זוכה בה - לא בצדקתך אלא למען הקים את השבועה וגו'.
לא בצדקתך וביושר לבבך, definitely not on account of your righteousness and your upright hearts. For I want you to remember 'זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו, and not forget how you have angered G’d, etc. However, one of the two factors you cited is correct, namely the wickedness of these nations. The reason that you replaced them (and not someone else) is למען הקים לך את השבועה, in order to fulfill by means of you the oath G’d swore to your forefathers.
ד"ה אל תאמר: אחרי שהזהיר שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי", רק שתדע כי הניצוחים במלחמה - השם נתן להם הכוח ההוא, והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו - השם בכבודו עשה לכם כן בנס מפורסם מאיתו, חזר והזכיר: לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך, כי לא עשה לכם כן רק ברשעת הגוים האלה. והנה זה טעם באבדן הגויים ההם, ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ. על כן חזר וביאר לא בצדקתך - שתהיה צדיק במעשה, ולא אפילו בלב ישר שהיה לך, רק ברשעת הגוים אבדו הם, ובעבור שבועת אבותיך ירשת אותה הארץ, כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך, כי בשבועה נתנה להם. ורש"י כתב: אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי, לא בצדקתך. ואיננו נכון.
ד"ה אל תאמר: כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם ותכיר שהוא פועל אלהי, אל תטעה לומר בצדקתי הביאני לרשת וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי הדף אותם מהרה.
אל תאמר בלבבך בהדוף, when you see that you enjoy victory against all odds, so that you realise this victory has to be credited to your enjoying a heavenly assist, do not commit a terrible error. בצדקתי הביאני...לרשת, that G’d did all this on account of your being a model of righteousness, and that furthermore the speed with which all this occurred was on account of
ד"ה וברשעת הגויים האלה: והנה הסיבה שהוא נלחם בהם היא ברשעתם לא כדי שתירש אתה מהרה.
ברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך, that the Lord dispossessed them on account of their wickedness, because He wanted His retribution against these people to be orchestrated by your destroying them. This would be the very opposite of what David prayed for when he thought G’d was punishing him. He prayed that the judgment should not be executed by man but that he preferred to be punished by G;d directly, not by one of His surrogates, especially one of his peers. (Samuel II 24,14)
1. מה הקושי בפסוקים אלה שבו מטפלים כל המפרשים?
2. מה ההבדל העיקרי שבין תשובת רש"י לתשובת הרמב"ן?
3. בעקבות מי משניהם הולכים רשב"ם וספורנו?
*
4. מהי חולשת פירושו של רש"י, ומהי חולשת פירושו של רמב"ן?
*
5. כיצד יש לבאר לפי הרמב"ן את הוא"ו של "וברשעת הגויים האלה" (בפסוק ד')? הבא דוגמאות לשימוש זה בוא"ו במקרא!
| ד. "...לא בצדקתך..." |
"לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת..."
Not for thy righteousness, or for the uprightness of thy heart, dost thou go in to possess their land; but for the wickedness of these nations the LORD thy God doth drive them out from before thee, and that He may establish the word which the LORD swore unto thy fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob.
"וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ... "
Know therefore that it is not for thy righteousness that the LORD thy God giveth thee this good land to possess it; for thou art a stiffnecked people.
מה מוסיף פסוק ו' על פסוק ה'? במה אין זו כפילות מיותרת?
| ה. "ממרים הייתם עם ה'" |
"מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'"
Remember, forget thou not, how thou didst make the LORD thy God wroth in the wilderness; from the day that thou didst go forth out of the land of Egypt, until ye came unto this place, ye have been rebellious against the LORD.
גם בהיות גילוי שכינה עמכם, הייתם ממרים, ומכל שכן בשעה שלא יהיה גילוי שכינה עמכם.
1. במה נטה העמק דבר מפשוטו של פסוק?
2. מה הטעם החיצוני והפנימי שהניעו לפרש כך?