Yehudah Aryeh Leib Alter (the Sefat Emet) was a Polish rabbi, Chassidic master, and rebbe of the Gerer Chassidim. His father died while he was still a boy and he was raised by his grandfather, the Chiddushei HaRim. He also served as head of the town's beit din. Upon his grandfather's passing in 1866, he refused to fill his position, instead choosing to submit himself to the leadership of R' Chanoch Henoch of Alexander. When the Rebbe of Alexander passed away in 1870, he reluctantly accepted the leadership of the Gerrer chassidim. Under his leadership, Ger became the largest and most influential Chassidic court in Poland. His many works were all posthumously called Sefat Emet, and they include a magisterial collection of chassidic insight and teachings based on the weekly Torah portion, as well as a scholarly commentary on Talmud. These works are widely studied throughout the Jewish world to this day. Unlike many Chassidic masters, he refused to accept money willingly given by his followers, and supported himself from a small store run by his wife. Although he encouraged the building and settling of the Holy Land, he was an opponent of the nascent Zionist movement. He died in 1905 and was succeeded by his eldest son, Avraham Mordechai (Imrei Emet).יהודה אריה לייב אלתר (ה"שפת אמת") היה רב פולני ומנהיג חסידי - האדמו"ר השלישי של חסידות גור. בעודו ילד נפטר אביו והוא גדל אצל סבו, ר' יצחק מאיר (הרי"ם). כיהן כאב בית הדין בעיר. כשנפטר סבו ב-1866, הוא סירב לקבל עליו הנהגת החסידים, אלא קיבל על עצמו הנהגתו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר. אולם לאחר פטירת הרבי מאלכסנדר ב-1870, בהיותו בן 23, הסכים בלית ברירה לקבל עליו עול ההנהגה. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחצר החסידית הגדולה והחשובה ביותר בפולין. כתב חיבורים רבים וכולם נקראו לאחר מותו "שפת אמת", והם כוללים אוסף סמכותי של תובנות ורעיונות חסידיים המבוססים על פרשת השבוע. חיבור זה נלמד באופן נרחב ברחבי העולם היהודי עד עצם היום הזה. הוא גם חיבר ספר חידושים על התלמוד, ובמיוחד מפורסם פירושו על סדר קדשים שאין עליו הרבה מפרשים. בניגוד למנהיגים חסידיים אחרים, הוא סירב לקבל כסף שחסידיו ביקשו לתת לו מרצון, והתפרנס מחנות קטנה שאישתו ניהלה. הוא תמך בבניית וישוב ארץ ישראל, אבל התנגד לתנועה הציונית המתהווה. הוא נפטר ב-1905, ובנו הגדול, אברהם מרדכי (אמרי אמת), ירש את מקומו כאדמו"ר מגור.
Works on Sefaria