Mishnayos Related to Tumas Yadayim
1 א

Many of the core rules relating to Tumas Yadayim can be found in Mesechtas Yadayim. Nonetheless, sprinkled throughout Shisha Sidrei Mishna are a panoply of Mishnayos dealing with this topic. Specifically, these Mishanyos discuss:

  • Sources of Tumas Yadayim
  • Items requiring Netilas Yadayim
  • Sources of water that can be used to be Metaher Yadayim
  • Halochos that are implicated because of the concerns surrounding Tumas Yadayim
  • Leniencies in applying the rules of Yadayim and
  • Opposition to Tumas yadayim

These Mishnayos are grouped below according to Topic. During the course of our learning Mesechtas Yadayim, we will be referencing these Mishanyos.

(In addition to the text of the Mishna, I have included the pertinent glosses of the Bartenura and Tosfos Yom Tov).

This sheet is part of a series of source sheets related to Mishnayos Yadayim. Other sheets include:

2 ב

Section 1

Sources of Tumah

3 ג

(ט) הפסח אחר חצות. מטמא את הידים. הפגול והנותר. מטמאין את הידים. בירך ברכת הפסח. פטר את של זבח. בירך את של זבח. לא פטר את של פסח. דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר. לא זו פוטרת זו. ולא זו פוטרת זו:

(9) [Contact with] the Pesach sacrifice after midnight renders one's hands impure. [Contact with] piggul [a sacrifice that becomes unfit, due to the intention of the officiating priest, while offering it, to consume it after its permitted time] or notar [a sacrifice that becomes unfit, due to being left unconsumed until after the time limit for its consumption] renders one's hands impure. [If] one recited a blessing over the Pesach sacrifice, he exempts [himself from the obligation to make a blessing] on [another] sacrifice [that he eats]. If he recited a blessing over [the eating of another] sacrifice, he has not exempted [himself from the obligation to make a blessing] on the Pesach sacrifice - so says Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says, "Neither this nor that [blessing] exempts the other."

4 ד

(ט) הפסח אחר חצות מטמא את הידים דהא נותר הוא מחצות ואילך , ורבנן גזרו על הנותר שיטמא את הידים כדי שלא יתעצלו באכילתו. ומנלן דפסח לאחר חצות הוי נותר, דכתיב בפסח (שמות יב) ואכלו את הבשר בלילה הזה, וכתיב התם ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות:

5 ה

(ו) נבלי השרה טמאין. ונבלי בני לוי טהורין. כל המשקין טמאין. ומשקה בית מטבחייא טהורין. כל הספרים מטמאין את הידים. חוץ מספר העזרה. המרכוף טהור. הבטנון והניקטמון והאירוס. הרי אלו טמאים. רבי יהודה אומר האירוס טמא מושב. מפני שהאלית יושבת עליו. מצודת החולדה טמאה. ושל העכברין טהורה:

(6) Ordinary harps are susceptible to impurity, but the harps of the Levites are pure. All liquids are susceptible to impurity, but the liquids in the [Temple] slaughtering house are clean. All sefarim [books of the Tanach written in holiness, on parchment, and used for personal or public study, or for reading aloud in public. Sometimes the intent is specifically Torah scrolls] convey impurity to the hands, except the scroll [kept in] the Temple courtyard. A wooden toy horse is clean. The belly-lute, the donkey-shaped musical instrument and the erus [a musical instrument used at weddings and funerals] are susceptible to impurity. Rabbi Judah says: the erus is susceptible to sitting impurity since the wailer sits on it. A weasel-trap is susceptible to impurity, but a [trap] for mice is pure.

6 ו

(ו) כל הספרים מטמאין את הידים. לפי שבתחלה היו מצניעים אוכלים של תרומה אצל ס״ת, דאמרי האי קודש והאי קודש, כיון דחזו דקאתו ספרים לידי פסידא, שהעכברים שהיו מצויין אצל האוכלים היו מפסידים אותן, גזרו שיהיו הספרים כל כתבי הקודש פוסלים את התרומה במגען, וגזרו עוד שהידים הנוגעות בספרים יהיו שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:

7 ז

(ו) מספר העזרה. ספר תורה שכהן גדול קורא בו בעזרת נשים ביום הכיפורים. דליכא למיחש שמא ישימו אוכלים של תרומה אצלו, מפני מוראו וחשיבותו:

8 ח

(ח) מי שהיה טהור. והסיע את לבו מלאכול. רבי יהודה מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו. וחכמים מטמאים. היו ידיו טהורות. והסיע את לבו מלאכול. אף על פי שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי. ידיו טמאות. שהידים עסקניות:

(8) One [a priest] who was pure and decided not to eat [terumah], Rabbi Yehuda declares him pure because it is the way of impure individuals to stay away from him [lest they render him impure]; but the Sages say he is impure. If his hands were pure and he decided not to eat [terumah], even if he says, "I know that my hands were not rendered impure," his hands are impure, because hands are active.

9 ט

(ח) היו ידיו טהורות בהא מודה רבי יהודה דאפילו אמר יודע אני שלא נטמאו ידי:

10 י

(ח) ידיו טמאות ופוסלין את התרומה, מאחר שהסיח דעתו מלאכול, לפי שהידים עסקניות הן ונגע ולאו אדעתיה:

11 יא

(ח) שהידים עסקניות. פי' הר"ב ונגע ולאו אדעתיה. וכלומר שנגעו במקום הטנופת וצריכים נטילה לנגיעת תרומה. אבל לא בשביל דחיישינן שמא יגעו בטומאה. דא"כ ליבעי כל גופו טבילה. ועוד למה סתם ידים שניות ליחוש שמא נגעו באב הטומאה. הכ"מ [שם] בשם הרא"ש:

12 יב

(יב) אלו פוסלים את התרומה. האוכל אוכל ראשון. והאוכל אוכל שני. והשותה משקין טמאין. והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין. והספר. והידים. וטבול יום. והאוכלים. והכלים שנטמאו במשקים:

(12) The following invalidate teruma, one who eats food of the first degree [of uncleanliness] one who eats food of the second degree [of uncleanliness], one who drinks unclean liquids, one immerses [ritually] his head and the greater part [of his body] in water drawn, a clean person upon whose head and greater part of his body fell three log [measure of volume] of drawn water [for until he has obtained complete immersion his touch invalidates terumah], or a scroll [of scriptures], [unwashed] hands, a tevul yom [one who has immersed in a mikvah but must wait until sunset to be rendered clean], food or vessels that became unclean by liquids.

13 יג

(יב) אלו פוסלים את התרומה מדרבנן. וכולהו משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום. חוץ מטבול יום דמדאורייתא הוא:

14 יד

(יב) והספר כל כתבי הקודש פוסלים את התרומה במגע. לפי שבתחלה היו מצניעים אוכלים דתרומה אצל ספר תורה, אמרי האי קודש והאי קודש, כיון דחזו דקא אתו ספרים לידי פסידא שהעכברים המצויין אצל האוכלים היו מפסידים את הספרים, גזרו על תורה נביאים וכתובים שיהיו פוסלים במגען את התרומה:

15 טו

Section 2

Items Requiring Netilas Yadayim

16 טז

(ט) החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש. ואין ניטלין מן הטהור על הטמא. אלא מן המוקף. ומן הדבר הגמור. האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום. עד שישייר מקצת:

(9) Challah and Terumah carry the death penalty [if a non-Kohen knowingly eats from them] and the one-fifth penalty [if a non- Kohen unwittingly eats from them] and they are forbidden to non-Kohanim, and they are the property of the Kohanim, and they are neutralized in 101 parts, and they require washing of the hands [before handling] and they require the setting of the sun [in order to eat them after purification] and they may not be set aside from the pure for the defiled, and they may be [only] set aside for that which is nearby, and from that which its preparation has been completed. [If one says that] "All of my threshing floor is Terumah all my dough is Challah," they have said nothing, unless they have some leftover.

17 יז

(ט) וטעונים רחיצת ידים הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה, ואת החלה שאף היא נקראת תרומה:

18 יח

(ט) [*וטעונין רחיצת ידים. פירש הר"ב הבא ליגע בהן וכו'. כמ"ש הר"ב בפ"ק דשבת משנה ד בגזרה השביעית. ועי' בפרק שני דחגיגה מ"ו מ"ש שם בס"ד]:

19 יט

(א) התרומה והבכורים. חייבים עליהן מיתה. וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש הריאלו בתרומה. ובכורים. מה שאין כן במעשר:

(1) Terumah [a portion of a crop given to a Kohen, priest; pl. Kohanim, which becomes holy upon separation, and can only be consumed by Kohanim or their household] and Bikkurim [first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the Kohen] are subject to the [laws of the] death penalty [if a non-Kohen deliberately consumes them] and [the penalty of an additional] fifth, and they are forbidden to non-Kohanim, and they are the property of the Kohen, and they are neutralized in one hundred and one [of non-sanctified foodstuff], and they require hand-washing [before handling] and [a Kohen who became impure and then immersed himself to become pure again may eat them only] after sunset. All of the above is all for Terumah and Bikkurim, and not for Ma'aser [Sheni, the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there].

20 כ

(א) וטעונים רחיצת ידים הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה ובכורים נמי אקרו תרומה:

21 כא

(א) משא''כ במעשר דשרי לזרים, ואסור לקנות בדמי מעשר שני בהמה טמאה ועבדים וקרקעות, ובטל ברוב היכא דאין לו מתירין, והנוגע בו אין טעון רחיצת ידים, ואין צריך הערב שמש דאמרינן טבל ועלה אוכל במעשר:

22 כב

(ה) נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו:

(5) One ritually washes one's hands for chullin [unsanctified food], ma'aser [tithed food] and for terumah [food tithed as the priest's gift]. For kodesh [portions of offerings eaten by the priests] one must immerse [in a mikveh]. And for chattat [water of purification] if one's hands are [ritually] impure, one's body is [ritually] impure.

23 כג

(ה) נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה חולין ומעשר שני ותרומה די להם נטילה בכלי שאין בו אלא רביעית מים:

24 כד

(ה) ולקודש מטבילין פירוש לאכול שלמים וחטאת ואשם יש מעלה יתירה, שצריך להטביל את הידים בארבעים סאה. ואע''פ שאינם אלא סתם ידים, שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא:

25 כה

(ה) ולחטאת ליגע במי חטאת, מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים, יש מעלה יתירה, שאם נטמאו ידיו בא' מן הדברים המטמאים את הידים ולא את הגוף, כגון ספר ואוכלין טמאים ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים, נטמא גם הגוף, וכל הגוף צריך טבילה. וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה, מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה, לפי שיש בסופן הלכות הרגל, שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל, ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקודש:

26 כו

(ה) לחולין למעשר ולתרומה. והא כדאיתא והא כדאיתא. דהא תנן ברפ"ב דבכורים דרחיצת ידים בתרומה. מה שאין כן במעשר. וכ"ש חולין. אלא תרומה בנגיעה. וכדמפרש הר"ב שם. והכא למעשר וחולין דוקא באכילה. עוד פירשו בגמ' דאידי ואידי באכילה. הא באכילה דנהמא. הא באכילה דפירי:

27 כז

(ה) [*אם נטמאו ידיו. ה"ה יד אחת. כמ"ש במשנה ז' פי"ב דפרה]:

28 כח

(ב) אוכל פרוד אינו מצטרף. דברי רבי דוסא בן הרכינס. וחכמים אומרים מצטרף. מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא. וחכמים אומרים אין מחללין. מטבילין ידים לחטאת דברי רבי דוסא. וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו:

(2) Food [in] separate [pieces] does not combine [together to contract impurity]: the words of Rabbi Dosa the son of Harkinas. And the Sages say: It does combine. [One may] exchange [produce from] the second tithe for uncoined metal: the words of Rabbi Dosa. And the Sages say: [One may] not exchange. Hands [alone must be] immersed in order to [touch] the sin-cleansing [water]: These are the words of Rabbi Dosa. And the Sages say: If his hands have become impure, his body [also] becomes impure.

29 כט

(ב) מטבילין ידים לחטאת מי שנגע באוכלין ומשקין טמאים וכיוצא בהן מדברים שמטמאין את הידים ואין מטמאין כל הגוף, הרי זה מטביל ידיו בלבד, וכשר ליגע במי חטאת ולהזות מאפר הפרה על הטמא:

30 ל

(ב) אם נטמאו ידיו נטמא גופו וצריך טבילה לכל הגוף, דמעלה עשו במי חטאת שאם נטמאו ידיו נטמא גופו, משא''כ בתרומה וקדשים:

31 לא

(ב) אם נטמאו ידיו נטמא גופו. פירש הר"ב דמעלה עשו וכו' עיין במשנה יי פרק ב' דחגיגה והתם סתם לן כחכמים:

32 לב

Section 3

Sources of water that can be used to be Metaher Yadayim

33 לג

(ה) מאימתי טהרתן בית שמאי אומרים משירבו וישטופו. ובית הלל אומרים רבו אף על פי שלא שטפו. ר' שמעון אומר שטפו אף על פי שלא רבו כשרין לחלה וליטול מהן לידים:

(5) When does their purity [that of the waters of shallow pools during the rain] begin? Beit Shamai say: from when they [the rain waters] exceed [the amount of the pools' waters] and cause overflow. Beit Hillel say: [from when] they exceed, even if they do not cause overflow. Rabbi Shimon says: [from when] they cause overflow, even if they do not exceed. [Such waters are] valid to be used for challah [a portion of a batch of bread dough given to a priest which becomes holy upon separation, and can only be consumed by priests or their household], as well as for washing [literally: taking] one's hands with them.

34 לד

(ה) כשרים לחלה מי גבאים הללו דתנן במתניתין, כשרים להשתמש בהן לחלה, ללוש ולבשל בהן חלה :

35 לה

(ה) וליטול מהן לידים לכל דבר שצריך נטילת ידים:

36 לו

(ו) למעלה מהן. מי תמציות שלא פסקו שתה טמא ושתה טהור טהור. שתה טמא ומלא בכלי טהור טהור. שתה טמא ונפל ככר של תרומה. אף על פי שהדיח טהור. מלא בכלי טמא ושתה טהור טהור. מלא בכלי טמא ומלא בכלי טהור טהור. מלא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה אף על פי שהדיח טהור. נפלו מים טמאים ושתה טהור טהור. נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור טהור. נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה אף על פי שהדיח טהור. כשרים לתרומה וליטול מהם לידים:

(6) Above these [mikvaot described, and next in the hierarchy of mikvaot,] are runoff waters that have not stopped [flowing down from the mountains]. If an impure person drank [from them], and a pure person drank [afterwards], he is [still] pure. If an impure person drank, and someone filled up a pure vessel [from those waters afterwards], it is pure. If an impure person drank, and then a loaf of terumah fell in, even if one rinsed [the loaf], it is pure. If one filled an impure vessel [from the runoff waters], and a pure person drank [from it], he is pure. If one filled using an impure vessel, and then filled a pure vessel [from the first vessel], it is pure. If one filled an impure vessel, and then a loaf of terumah fell in [the runoff waters], even if one rinsed it, it is pure. If impure waters fell [into the runoff waters], and a pure person drank [from it], he is pure. If impure waters fell in, and one filled a pure vessel [from it], it is pure. If impure waters fell in, and then a loaf of terumah fell in, even if one rinsed it, it is pure. [And these waters are] valid for [use with] terumah, as well as for washing [literally: taking] one's hands with them.

37 לז

Section 4

Halochos that are implicated because of concerns surrounding Tumas Yadayim

38 לח

(ב) בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים:

(2) The school of Shammai says, "Rinse the hands, and afterward pour the cup." The school of Hillel says, "Pour the cup, and afterward rinse the hands."

39 לט

(ב) בש''א נוטלין לידים ואחר כד מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה, גזרה שמא יטמאו משקים שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים, שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאים את המשקים להיות תחלה, ויחזרו המשקים ויטמאו את אחורי הכוס, שהמשקים שנטמאו מטמאים כלים מדרבנן , אלא שהקילו בטומאה זו שכלי שנטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו, וסברי בית שמאי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות אע''פ שלא נטמא תוכו, גזרה שמא ינתזו נצוצות מתוכו על אחורי הכוס ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמאו את הידים. וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות נוטלין לידים תחלה ואח''כ מוזגין את הכוס, כדי שלא יקבלו המשקים שאחורי הכלי טומאה מחמת ידים ונמצאו אחורי הכלי טמאים מחמת אותן משקים ומשתמש בו באיסור. ובית הלל סברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות , הלכך מוזגים את הכוס תחלה ושותים אותו ואח''כ נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח''כ מוזגים את הכוס גזירה שמא יהיו אחורי הכוס טמאים, שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, ולא יהיו ידיו נגובות יפה ויטמאו אחורי הכלי המשקין שבידיו, ואותן משקין שנעשו תחלה יחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות:

40 מ

(ב) נוטלין לידים. תמן תנינן בריש מסכת ידים מי רביעית נותנין לידים והיינו נמי נוטלין לידים כלומר לוקחים מים לידים. ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה [*כמה דאת אומר ולקחתם לכם וכו'] ואע"ג דהתם עיקר המצוה לקיחת הלולב והכא עיקר המצוה אינה לקיחת המים אלא רחיצת הידים. כבר כתב הרא"ש בסוף המסכת הזאת בטעם למה לא תקנו בנטילה דשחרית לברך על נקיית ידים. ואמר שלא חילקו בברכות לפי שבנטילת ידים דלאכילה תקנו לברך על נטילת ידים לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא עכ"ד. והכא נמי טעמא דלא תקנו על רחיצת ידים כדי שתהא בכללה הזכרת הכלי דלא סגי בלאו הכי אבל אין לומר שדברי הרא"ש שלשון נטילת לא נתקן אלא על שם הכלי בלבד. דתקשה חדא שהיה לנו לומר נטלת בלא יו"ד. ועוד דהכי איתא בגמרא פרק כל הבשר דף קז אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא (של זכוכית) בת רביעתא. אתקין רב אשי בהוצל כוזא (של חרס) בת רביעתא ואי איתא דמשום הכלי בלבד דאתקון הכי מאי חזית לתקן בלישנא דרב יעקב ולא בלישנא דתיקונו של רב אשי וכל שכן דבתראה הוא:

41 מא

(ב) נוטלין לידים. מ"ש הר"ב ויחזרו המשקים ויטמאו אחורי הכוס. אזיל לשיטתיה דסוף זבים. אבל להרמב"ם דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה כמ"ש שם ובחיבורו פרק ז' מהלכות אבות הטומאות. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס דהא דלא פליגי בית הלל אבית שמאי מהאי טעמא דלטעמייהו דב"ש קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס ע"כ. ואע"ג דמי"ח דבר הוא כמ"ש הר"ב במשנה ד' פ"ק דשבת צ"ל דגזירה שעמדו למנין לא היה אלא לנטמא מאב הטומאה ודוק שם בגמרא. ואוגנו שכתב הר"ב פי' רש"י שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש ועיין במשנה ג' פרק י"א דכלים:

42 מב

(ג) בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת:

(3) The school of Shammai says, "One wipes his hands in a cloth, and [then] places it on the table." The school of Hillel says, "On the cushion."

43 מג

(ג) מקנח ידיו במפה. מנטילת מים ראשונים, ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל, ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת ראשון לטומאה ויהיה משקה טופח במפה מחמת נגוב הידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם המשקים נעשות תחלה וחוזר ומטמא את הידים כשמקנח בה תמיד בתוך הסעודה. אבל בשלחן ליכא למגזר הכי שאסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה. ובית הלל סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה, הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקים שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלים, ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כי אם שמא יטמאו ידיו, מוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה, דאין נטילת ידים לחולין מן התורה, ולא יטמאו אוכלים שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה:

44 מד

(ג) ומניחה על השלחן. כתב הר"ב שמא יהיה הכסת ראשון לטומאה. דמותר להשתמש בו דאין ראשון מטמא למפה שהוא כלי ולא לאדם עצמו כדאיתא בגמ' ופירש רש"י דבידיו שיוכלו להטמאות (כדתנן בפרק ג' דידים) הוא נזהר מליגע בכסת. ונראה דמשום הכי נקט הר"ב ראשון אע"ג דשני נמי מטמא למשקין כדלקמן מכל מקום רבותא הוא לגבי הא דאף בראשון נזהר מליגע בידיו. אבל אב הטומאה נראה דאסור להשתמש בו משום דמטמא לאדם וכלים מן התורה לא נסמוך שיהיה נזהר מליגע. ומה שכתב הר"ב דלבית שמאי אסור להשתמש בשלחן שהוא שני מפרש בגמרא גזירה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי אוכלי תרומה זריזין הן. אבל ראשון דעושה שני בחולין כבסמוך לבית הלל נמי אסור. ומ"ש שמא יטמאו המשקין שבמפה עי' מ"ש במשנה ו' פרק ד' דעדיות. ומ"ש הר"ב דאין נ"י לחולין מן התורה הכי איתא בגמרא. ומיהו לא לאפוקי תרומה דתרומה נמי מי"ח דבר הוא ואף לקדש שלמה הוא דתקון כדאיתא בגמרא פרק קמא דשבת (דף יד) אלא דהכא באוכלי חולין עסקינן. וטעמא דתיקון נטילת ידים בחולין ואע"ג דידים שהן אינן אלא שניות אין עושין שלישי בחולין כדתנן פרק ב' דטהרות משנה ג'. גזרו נטילה לחולין משום סרך תרומה כדי שיהו רגילין אוכלי תרומה ליטול ידיהם כדאיתא בגמרא פרק ח' דחולין (דף קו):

45 מה

(ז) כל הכלים יש להן אחוריים ותוך. ויש להם בית צביעה. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. רבי עקיבא אומר לכוסות. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד:

(7) All vessels have [a distinction, with regard to purity status, between their] outsides and insides and a [similar distinction for their] holding-place. Rabbi Tarfon says: [this is the case] regarding a trough. Rabbi Akiva says: regarding cups. Rabbi Meir says: [the distinction of a holding-place was only said] regarding impure and pure hands. Rabbi Yose says: they said this only regarding pure hands.

46 מו

(ז) לעריבה גדולה של עץ יש לה בית צביטה. אבל לשאר כלים, לא. שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות, אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקין שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה :

47 מז

(ז) לידים הטמאות והטהורות יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, לידים הטמאות כדפרישית, ולטהורות כדמפרש לקמן כיצד. ור' יוסי סבר לידים טהורות בלבד לא חיישינן, אבל לידים טמאות חיישינן. והלכה כתנא קמא וכדמפרש ר' יוסי:

48 מח

(ז) לעריבה גדולה של עץ. פי' הר"ב שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש כו'. וכ"כ הר"ש אבל הוא מפרש ג"כ ויש להן בית צביטה בכה"ג. דאם אחוריו טמאים ובית הצביטה טהורים או איפכא. לא גזרינן האי אטו האי. שלא יטלנו בזה פן יגע בזה ע"כ. והר"ב מפרש שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור כו'. וכ"פ ברפ"ג דחגיגה וכפירש"י שם. וכן הרמב"ם התם והכא. והוא מפרש בעריבה גדולה נמי לענין זה שכאשר נטמא *) (ג"כ) הכלי [במשקין טמאין] לא נטמא בית הצביטה ע"כ. ועמ"ש לקמן במשנה ט:

49 מט

(ז) אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. וצ"ל היינו טעמא דר' יוסי דכשהוא וידיו טהורות. אז נזהר היטב שלא יבא לידי רבוי טומאה לא הוא ולא כליו. אבל כשידיו טמאות אינו נזהר כל כך וחיישי'. מהר"ם:

50 נ

(א) אוכל מעשר שהוכשר במשקה. ונגע בו טבול יום. או ידים מסואבות. מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. מפני שהוא שלישי. והשלישי טהור לחולין:

(1) Regarding food taken as the [first] tithe, which was primed for impurity by a liquid, if it was then touched by a tevul yom [one who has immersed that day in a mikvah, but who must wait until nightfall to become fully pure, and is of a second degree impurity until then] or by one with soiled [i.e. impure] hands, terumat ma'aser [a tenth of the tithe given to a Levi which must, in turn , be given to a kohen and which becomes holy upon separation, and can only be consumed by kohanim or their household] may be separated from it in purity, because it is of a third degree [level of impurity], and something of a third degree is pure with regard to chullin [produce or food that is not sanctified, and is permitted for general consumption].

51 נא

(א) אוכל מעשר מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואע''ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה:

52 נב

(א) מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. כתב הר"ב ואע"ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו. לענין שני ושלישי הטבל כחולין. וכן לשון הרמב"ם. וה"פ לענין שני שעושה שלישי דהא לא משכחת בתרומה רביעי. וא"כ למאי נ"מ נקט שלישי. ולשון הר"ש לגבי טבול יום ושני. ולידים מסואבות דמתניתין נקט להו שני. ואע"ג דט"י עצמו נמי שני הוא:

54 נד

Section 5

Leniencies in applying the rules of Yadayim

55 נה

(י) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי יוסי ב"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:

(10) We surround an area with reeds, but only if there is not [a gap of] three tefachim between one reed and another. They spoke [about allowing these leniencies specifically] concerning a caravan - so says Rabbi Yehuda. The Sages say, "They were only talking about a caravan in the present case [as an example]." Any mechitza [legal partition] which is not [made of] vertical and horizontal [parts] is not a mechitza - so says Rabbi Yose ben Rabbi Yehuda. The Sages say, "[Only] one of [those] two things [is required]." [The Rabbis] gave dispensation for four things in an army camp: We can take wood from any place, we are exempt from hand-washing; from [the prohibition to eat] demai [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]; and from the requirement to make an eruv [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place][in order to carry within the camp].

56 נו

(י) פטרו במחנה ליוצאים למלחמה ואפילו למלחמת הרשות:

57 נז

(י) ופטורים מרחיצת ידים שלפני הסעודה, אבל במים שלאחר הסעודה חייבים. הואיל ונתקנו מחמת הסכנה של מלח סדומית המסמא את העינים, חמירא סכנתא מאיסורא:

58 נח

(ז) אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובים למקוה. ספק טומאה צפה על פני המים. ספק משקין ליטמא. טמא. ולטמא טהור. ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר. טהור. ספק רשות הרבים. ספק דברי סופרים. ספק החולין ספק שרצים ספק נגעים ספק נזירות ספק בכורות וספק קרבנות:

(7) The following uncertainties [regarding impurity status] were declared pure by the Sages: the uncertainty of drawn waters for a mikvah [a pool for ritual immersion which must contain natural, undrawn water; the uncertainty is a case in which it is uncertain whether a mikvah contains enough drawn water to invalidate it from being able to purify those that immerse it in]; the uncertainty of an impurity floating on the water's surface; the uncertainty of liquids regarding whether they themselves have become impure--such [liquids] are impure, and [the uncertainty] regarding whether they rendered [something else] impure--such [items] are pure; the uncertainty of hands regarding whether they themselves have become impure, or have rendered [something] impure, or have themselves become pure, [in all three cases] they are pure; the uncertainty of the public domain [i.e. an uncertainty regarding purity status which was generated when something was in the public domain]; the uncertainty regarding [the purity status of something that came into contact with something that is impure only according to] the words of the Scholars; the uncertainty [regarding the purity status] of non-sanctified foods; the uncertainty regarding [the purity status of something which may have been rendered impure by] vermin; the uncertainty of blights [i.e. regarding the purity status of someone or something that may have been rendered impure by someone impure due to an illness, such as leprosy]; the uncertainty regarding [one's] status as a Nazirite[i.e. like someone who took a vow to be a Nazirite contingent on something which remains uncertain]; the uncertainty regarding [the status of] a first born; and the uncertainty regarding [one's obligation to bring] sacrifices.

59 נט

(יא) ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור. ספק רשות הרבים טהור. ספק דברי סופרים. אכל אוכלים טמאים. שתה משקים טמאים. בא ראשו ורובו במים שאובין. או שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובים. ספיקו טהור. אבל דבר שהוא אב הטומאה. והוא מדברי סופרים. ספיקו טמא:

(11) The uncertainty of hands regarding whether they themselves have become impure, or have rendered [something] impure, or have become pure, [in all three cases] they are pure. The uncertainty of the public domain [i.e. any uncertainty regarding purity status which was generated when something was in the public domain], is pure. As for the uncertainty regarding [the purity status of something that came into contact with something impure only according to] the words of the Scholars: If [there is an uncertainty as to whether] one ate impure foods or drank impure liquids, or whether one's head and the majority of one's body came into drawn water, or whether three login of drawn water fell on one's head and a majority of one's body, [all of which are instances of someone whom the Sages decreed becomes impure on a rabbinic level,] in the case of uncertainty, he is pure. But for something which is an Origin of impurity according to the words of the Scholars [i.e. something that the Sages decreed should be treated as an Origin of impurity], in the case of uncertainty [if someone might have come into contact with it], he is impure.

60 ס

(יא) ספק ידים ליטמא מי שהיו ידיו טהורות וספק נגע באוכלים טמאין או במשקין טמאין ונטמאו ידיו, ספק לא נגע ולא נטמאו ידיו:

61 סא

(יא) ולטמא היו ידיו טמאות, ספק נגע באוכלים ומשקין וטמאן, ספק לא נגע:

62 סב

(יא) וליטהר היו ידיו טמאות וטיהרן, ספק נטהרו כראוי אם לאו. בכל הספיקות הללו, ספיקן טהור:

63 סג

(יא) ספק ידים ליטמא כו'. אע"ג דלא פי' בה דבר במשנתינו. חזר ושנאה כדי לחזור על כולן שלא לדלג אחת מבינתים. אבל בספ"ב דמס' ידים האריכה המשנה. ורבי יוסי פליג התם דאמר ליטהר טמא:

64 סד

Section 6

Opposition to Tumas yadayim
This Mishna notes one Tanna's opposition to the takana of Tumas Yadayim and the Chachomim's response.(See Albeck extended commentary to Yadayim 3:1)

65 סה

(ו) עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר. ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי. ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום. שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. הוא היה מטמא שער הפקודה. ודם הירוק. וחכמים מטהרין. הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון. ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים. הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת. וחכמים אומרים משקין. אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר להם דוגמא השקוה. ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל ואת מי נדו. אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו. מלמד שכל המתנדה. ומת בנדויו סוקלין את ארונו:

(6) Akavya the son of Mehalelel testified about four things. They said to him: Akavya, retract the four things you have said and we will make you the head of the court of Israel. He said to them: Better I be called a fool all my days, so long as I do not do wickedness for even a single moment before the Omnipresent, so that they will not say "he retracted because [he wanted] power." He used to declare impure the leftover hair [from leprous skin], and green [or yellow] blood. And the Sages declared [these things] pure. He would permit the [use of] wool that had fallen from a blemished firstborn animal and had been placed in a cavity [for safekeeping] and [the animal] was afterwards slaughtered, but the Sages forbade [the use of the wool]. He would say: One may not make a converted woman nor a freed maidservant drink [from the "bitter waters" that were drunk by a woman suspected of adultery as a test]. But the Sages say: [They are] made to drink. They said to him: There was the case of Karkamit, a freed maidservant in Jerusalem, who was made to drink by Shama'ya and Avtalyon! He said to them: They made her drink an "example" [i.e. the "bitter waters" they made her drink were not authentic]. They excommunicated him, and he died in excommunication, and the Court stoned his coffin. Said Rabbi Yehudah: God-forbid [one should say] that Akavya was excommunicated! For the [Temple] courtyard is never locked for any man of Israel who has wisdom and fear of sin like Akavya the son of Mehalelel [had]. So who did [the Court] excommunicate? It was Elazar the son of Khanoch, who mocked the [laws of] purity of hands. And when he died, the Court went and placed a stone on his coffin, teaching that anyone who was excommunicated and died in excommunication, they "stone" his coffin [i.e. they place a stone on his coffin].

67 סז

(ו) בטהרת ידים. ר"ל שהידים מיטמאות מבלי שאר הגוף בדבר פלוני ובדבר פלוני כמו שהתבאר במסכת ידים. הרמב"ם:

68 סח

(ו) שפקפק. לשון הר"ב שזלזל וז"ל הרמב"ם ופירוש מלת פקפק על בוריו הוא הדבר שאין לו קיום. והוא רופף והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהיקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן. ונתקיימה בישראל ונתתזקה. ע"כ:

69 סט

(ו) מוקלים את ארונו לאו דוקא סוקלים, אלא מניחים אבן בלבד להיכר שחביריו היו בדילים ממנו:

70 ע
need to classify the following mishnayos
71 עא

(ז) הטהור לחטאת שנטמאו ידיו. נטמא גופו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה:

(7) One who is pure for chatat, and whose hands became impure, his body becomes impure, and he renders impure his fellow, and his fellow [renders impure] his fellow, even if there are a hundred of them.

72 עב

(ב) כלים הנגמרין בטהרה. צריכין טבילה לקדש. אבל לא לתרומה. הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. אבל לא לתרומה. הרביעי בקדש פסול. והשלישי בתרומה. ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו. חברתה טהורה. ובקדש מטביל שתיהן. שהיד מטמא את חברתה בקדש. אבל לא בתרומה:

(2) Vessels finished in purity must be immersed [so that they can be used for] kodesh, but do not need to be immersed for terumah. A vessel unites with its contents [if any become impure] for kodesh, but does not unite for terumah. The fourth [degree of impurity] invalidates kodesh, but [no further than] the third [degree of impurity] invalidates terumah. Regarding terumah, if one hand of a person becomes impure, his other hand is still pure. Regarding kodesh, he must immerse both hands, for one hand makes the other hand impure regarding kodesh, but not terumah.

73 עג

(ג) אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות. בתרומה. אבל לא בקדש. האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה:

(3) Dry foods of terumah may be eaten with unwashed hands, but not kodesh. An onen [one whose close relative has died, in the period before the burial] and a mechusar kippurim [one who has not yet brought a sacrifice to complete purification from certain types of ritual impurity] require immersion for kodesh, but not for terumah.

74 עד

(ה) המניח זיתים בכותש שימתונו שיהו נוחין לכתוש הרי אלו מוכשרים. שימתונו שימלחם. בית שמאי אומרים מוכשרים. ובית הלל אומרים אינן מוכשרים. הפוצע זיתים בידים טמאות. טימאן:

(5) One who leaves olives in the press for them to soften to be easier to press, they are thereby primed [for impurity, by the liquid that emerges from them]. If [one left olives in a press] for them to soften to be salted, Beit Shammai says: they are primed [for impurity]; and Beit Hillel says: they are not primed. One who crushes olives with impure hands has rendered them impure.

75 עה

(ד) הנותן מן הסלים ומן המשטיח של אדמה. בית שמאי אומרים נותן בידים טהורות. ואם נתן בידים טמאות. טמאן. בית הלל אומרים נותן בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה מן העבט ומן המשטיח של עלים. הכל שוים שהוא נותן בידים טהורות. ואם נתן בידים טמאות. טמאן:

(4) If one takes [grapes to the vat for pressing] from a basket or from an area on the ground designated for spreading them out, Beit Shammai says: he must take them with pure hands, and if he took them with impure hands he has rendered them impure. Beit Hillel says: he may take them with impure hands, and he separates his terumah from them in purity. If [one takes the grapes to the vat] from the large basket [into which the grapes are harvested, before being brought to the wine press] or from a leaf-covered area designated for spreading them out, everyone is in agreement that he must take them with pure hands, and if he took them with impure hands he has rendered them impure.

76 עו
עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ. חייבת במעשרות ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. עיסה שנילושה במי פירות. חייבת בחלה. ונאכלת בידים מסואבות:
If earth from outside the Land came to the Land on a boat, the [produce grown from that earth] is subject to the laws of Ma'aserot [tithes] and the Sabbatical year. Rabbi Yehuda says, when is the time from which this applies? When the boat touches the ground. Dough which has been kneaded with fruit juice is obligated in Challah, and it may be eaten with unwashed hands.
77 עז
אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות. בתרומה. אבל לא בקדש. האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה:
Dry foods of terumah may be eaten with unwashed hands, but not kodesh. An onen [one whose close relative has died, in the period before the burial] and a mechusar kippurim [one who has not yet brought a sacrifice to complete purification from certain types of ritual impurity] require immersion for kodesh, but not for terumah.
78 עח
הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם, כְּשֵׁרִים, וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְדָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֻכְשְׁרוּ בַשְּׁחִיטָה:
One who slaughters cattle, a wild animal, or a bird, and no blood came out, they are valid and are eaten with unclean hands for they are not made fit to contract impurity by blood. Rabbi Shimon says, they are made fit by the slaughter.
79 עט
האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור. טמא. שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון. היתה גורפתו. והכתה הקוץ. ויצא ממנה דם. או שנכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה. נטמא:
If [an impure] woman had milk dripping from her breasts, and it fell into the air-space of an oven, the oven becomes impure, since a liquid conveys impurity regardless of whether one wanted it there or not. If she was sweeping [the oven] out, and a thorn pricked her and she bled, or if she burnt herself and put her finger into her mouth, the oven becomes impure.
80 פ
מקרצות נושכות זו בזו. וככרים נושכין זה בזה. נטמאת אחת מהן בשרץ. כולן תחלה. פרשו. כלן תחלה. במשקין. כלן שניות. פרשו. כלן שניות. בידים כלן שלישיות. פרשו. כלן שלישיות:
Pieces of dough which are touching each other or loaves that are touching one another, if one of them is rendered impure by [touching] a vermin, they are all [rendered] primary [in their impurity; i.e. they all become of a first degree of impurity]. If they were [then] separated, they are all [still] primary [in their impurity]. Regarding liquids [that are similarly touching each other, if one liquid is rendered impure by impure liquids, which are always of a first degree level of impurity, then] they are all of a second degree [level of impurity]; if they were [then] separated, they are all [still] of a second degree. If [they were made impure] by hands [which are of a second degree level of impurity], they are all of a third degree.
81 פא
האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה. ונגעה בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב. אף על פי שיש בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. נגעה במקום המשקה. אם יש בו כביצה. הכל טמא. אין בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. חזר לקדרה. הכל טמא. היתה מגע טמא מת. ונגעה בין במקום המשקה בין במקום הנגוב. אם יש בו כביצה. הכל טמא. אין בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. היתה טבולת יום מנערת את הקדרה בידים מסואבות וראתה משקין על ידיה. ספק מן הקדרה נתזו. ספק שהקלח נגע בידיה. הירק פסול והקדרה טהורה:
A woman who was pickling vegetables in a pot and touched [with impure hands] a dry part of a leaf outside the pot [but which was partially immersed, or connected to a stalk immersed in the pot], even if it [the entire leaf] has the equivalent of an egg [in volume], it is impure, and everything else is pure [because when her impure hands, which are a second degree impurity, touched the dry part of the leaf, it became a third degree impurity, which does not generate further impurity]. If she touched a wet part, if it has [at least] the equivalent of an egg [in volume], everything is impure; if it does not have the equivalent of an egg, it is impure and everything [else] is pure. If it [the wet part of the leaf] returns to the pot, everything is impure. If it [her hand] had been rendered impure through contact with a dead body, and she touched either a moist or dry part [of a leaf sticking out of the pot], if it has the equivalent of an egg [in volume], everything is impure; if it does not have the equivalent of an egg, it is impure and everything [else] is pure. If a woman who had immersed that day [and therefore was still of a second degree impurity until sunset] was emptying the pot with dirty [i.e. impure] hands and she saw liquids on her hands, and it is doubtful as to whether they were splashed from the pot, or that the stalk touched her hands, the vegetable [connected to the stalk] is invalid [i.e. impure], and [the rest of] the pot is pure.
82 פב
עצים שנפלו עליהם משקין וירדו עליהם גשמים. אם רבו. טהורים. הוציאם שירדו עליהם גשמים. אף על פי שרבו. טמאים. בלעו משקים טמאים. אף על פי שהוציאם שירדו עליהן גשמים. טהורין. ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד. ר' שמעון אומר אם היו לחין והסיקן. ורבו המשקין היוצאין מהן. על המשקין שבלעו. טהורים:
[If] liquids fell upon wood and [then] rain fell on it: [If the amount of rain] exceeded [the other liquid, the latter] is pure. [If] he took it [the wood] out so that rain would fall on it, [the other liquid] is impure even if [the amount of rain] exceeded [the other]. If [the wood] absorbed impure liquids, [the rain water] is pure even though he took it out so that rain would fall on it. And he may only burn the wood with pure hands. Rabbi Shimon says: If it was wet and he burned it and [the amount] of liquid that emerges exceeds [the amount] of liquid that is absorbed, it is pure.
83 פג
קדרה שהיא מלאה משקים. ונגע בה טבול יום. אם היה משקה תרומה. המשקין פסולין והקדרה טהורה. ואם היה משקה חולין. הכל טהור. ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא. זה חומר בידים מבטבול יום. וחומר בטבול יום מבידים. שספק טבול יום פוסל את התרומה. והידים ספקן טהור:
Regarding a pot which was full of liquid which was touched by a tevul yom, if the liquid is terumah [a portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation, and can only be consumed by kohanim or their household], the liquid is invalidated [i.e. impure], and the pot is pure; and if the liquid is chullin [produce or food that is not sanctified, and is permitted for general consumption], all is pure. If one's hands were soiled [i.e. impure, when he touched the liquids in the pot], all is impure. This is a case where [soiled] hands have a greater stringency than a tevul yom. And a case where a tevul yom has a greater stringency than [soiled] hands is that one with uncertain status as a tevul yom invalidates terumah, yet an uncertainty regarding [soiled] hands is considered pure.
84 פד

(ט) האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה. וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. אמר ר' אלעזר בן פילא וכי מפני מה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת:

(9) If a woman went inside to bring out bread for a poor man and she came out to find him standing next to loaves of terumah, and similarly if a woman came out to find her friend raking coals under a pot of terumah, Rabbi Akiva declares them impure, but the Sages declare them pure. Rabbi Elazar ben Pilah says: What is the reason that Rabbi Akiva declares them impure but the Sages declare them pure? Because women are greedy [with regard to food], and she is suspected of having uncovered the pot of her friend to know what she is cooking.

85 פה
הטהור לחטאת שנטמאו ידיו. נטמא גופו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה:
One who is pure for chatat, and whose hands became impure, his body becomes impure, and he renders impure his fellow, and his fellow [renders impure] his fellow, even if there are a hundred of them.
86 פו
גסטרא שבמקוה והטביל בה את הכלים טהרו מטומאתן אבל טמאים על גב כלי חרס. אם היו המים צפים על גביו כל שהן טהורין. מעין היוצא מן התנור וירד וטבל בתוכו. הוא טהור וידיו טמאות. ואם היו על גביו רום ידיו. אף ידיו טהורות:
If a jagged-edged [impure] earthenware vessel is in a mikveh [with its edges above the water's surface], and one immersed vessels in it, they are purified from their impurity [which they had before they were immersed], but they become impure due to [the protruding edges of] the earthenware vessel [which are impure and, as the immersed vessels emerge from the water but are still inside the space of the earthenware, render the water on them impure, which in turn renders those vessels impure]. If [however] any amount of water was floating above [the jagged edges], they are pure. A spring that flows [through and] out of an [impure] oven, of one descends and immerses in it, he is pure, but his hands are impure [since one's hands, but not one's body, are rendered impure by impure liquids, such as the liquid on his body once he emerges into the space of the impure oven]. If they [the spring's waters] rose above it [the oven] the height of his hands, even his hands are pure.
87 פז
פֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם, פָּשַׁט מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּנְטָלָן, יָדָיו טְהוֹרוֹת וְהַפֵּרוֹת טְהוֹרִים. וְאִם חָשַׁב שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו, יָדָיו טְהוֹרוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּכִי יֻתַּן:
[If] fruit fell into a water channel [and] an individual with impure hands reached his hands out and took them, his hands are pure and the fruit is pure. And if he intended [by his action] to wash his hands, his hands are pure and the fruit achieves BeKhi Yutan.