רשות הרבים ורשות היחיד - המקום הפרטי והמקום הציבורי
הדף מאת: עמית אלון, תוכנית בארי / מכון שלום הרטמן
השפה ההלכתית מגדירה שני סוגי מקומות - המקום הפרטי (המכונה "רשות היהחיד") והמקום הציבורי ("רשות הרבים"). רשות הרבים שייכת לאדם הפרטי, אולם למי שייכת רשות הרבים? לכולנו? לאף אחד? סוגיה זו מתעצמת בעידן שבו אנו חיים שהגבול בין הפרטי לציבורי לעתים מטשטש.
משנה, מסכת אבות, ה, י
ארבע מדות באדם
אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם:
הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית [=ממוצעת]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.
שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ.
שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד [=אדם הנוקט בדרך מוסרית יותר מהנורמה הקובלת].
שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע.
דיון
תנו דוגמה פרטית וציבורית, ביחס לכל אחת מהמידות.
מדוע לדעתכם יש אומרים שהמידה הראשונה היא "מידת סדום"?
איזו מידה רצויה לדעתכם?
כשהפרטי הופך לציבורי
פעם אחת הייתי מהלך בדרך. והיתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: "רבי לא שדה היא זו?" אמרתי לה: "לא דרך כבושה היא?" אמרה לי: "ליסטים [=פושעים] כמותך כבשוה".

מושגים
  • תלמוד בבלי - חיבור קולקטיבי שבו מסוכמת הגותם של האמוראים במאות 3-5 לספירה כפרשנות והרחבה של המשנה, וכולל דברי הלכה ואגדה. האמוראים פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ-ישראל, ולפיכך ישנם שני תלמודים - התלמוד הירושלמי (הארץ-ישראלי) והתלמוד הבבלי שנחשב לחשוב מביניהם, ודיוניו ההלכתיים הם הבסיס להלכה הנוהגת עד היום. יש המדגישים כי התלמוד הבבלי מציג לעיתים קרובות נרטיב שונה (לפעמים אף באופן מהותי), מיצירתה של ארץ ישראל המשתקפת בספרות התנאים ובתלמוד הירושלמי, ומשקף את עולמם של יהודי בבל.
What is the incident with a young girl? One time I was walking along the path, and the path passed through a field, and I was walking on it. A certain young girl said to me: My Rabbi, isn’t this a field? One should not walk through a field, so as not to damage the crops growing there. I said to her: Isn’t it a well-trodden path in the field, across which one is permitted to walk? She said to me: Robbers like you have trodden it. In other words, it previously had been prohibited to walk through this field, and it is only due to people such as you, who paid no attention to the prohibition, that a path has been cut across it. Thus, the young girl defeated Rabbi Yehoshua ben Ḥananya in a debate.
דיון
הסבירו את התהליך שמדגים הסיפור, כיצד רשות היחיד הופכת לרשות הרבים.
הסבירו את הקביעה התלמודית שכל מי שלוקח חלק במעשה זה הוא בגדר פושע.
הציעו הקבלות לימינו.
לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים; מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: "ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?" לגלג עליו. לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים אמר: יפה אמר לי אותו חסיד "מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך".
§ The Sages taught: A person should not throw stones from his property into the public domain. An incident occurred involving a certain individual who was throwing stones from his property into the public domain, and a certain pious man found him. The latter said to him: Lowlife [reika], for what reason are you throwing stones from property that is not yours into your property? The man mocked him, as he did not understand what he meant, as the property from which he was throwing stones was his. Some days later, he was forced to sell his field from which he had thrown the stones. And he was walking in the same public domain into which he had thrown them, and he stumbled on those same stones. He said: That pious man said it well to me when he said: For what reason are you throwing stones from property that is not yours into your own property, since that property no longer belongs to me, and only the public domain remains mine to use.
דיון
סיפור זה מציג היגיון הפוך – רשות הרבים היא המקום הפרטי ואילו רשות היחיד היא המקום הציבורי - הסבירו זאת.
מדוע לדעתכם מכונה אותו חכם בשם "חסיד"? (התייחסו למקור הראשון ממסכת אבות)
במבי שלג, 'למי שייכת רשות הרבים', ארץ אחרת, 29 (2005)
למי שייכת רשות הרבים?
כשהיינו ילדים, הים היה שייך לכולם: כל אחד יכול היה לגשת אל החוף ולהשתכשך בין הגלים. כשהיינו ילדים, הפרסומות הופיעו בין דפי העיתונים ומעל גלי האתר. את הקונים הפוטנציאליים נהוג היה לפתות באמצעות חלונות ראווה יפים ומסוגננים, שהוצגו בהם מוצרים המיועדים למכירה. הרחובות, הבניינים, הגינות ואתרי הבילוי היו נקיים מפרסומות. [...] וזו אינה רק נוסטלגיה דביקה. לאט, לא ביום אחד, השתנה הנוף. כמעט בלי שנשים לב, מישהו תחם את הים. מישהו גָדַר לו חוף פרטי. מישהו ארגן לעצמו חוף, שאפשר להיכנס אליו רק תמורת תשלום. מישהו אחר קיבל זיכיון לכביש פרטי. בלי שנשים לב, הפרסומות השתלטו על הכבישים, על המדרכות, על החלונות, על הבניינים, על תחנות הדלק, על הגינות, על המסיבות הציבוריות; [...] האנטנות של החברות הסלולריות היו לחלק בלתי נפרד מן הנוף העירוני; והנוף העירוני - לשבוי בידי גורמים כלכליים, בעיקר נדל"ניים. הבעיה היחידה שמעוררות כל ההתרחשויות האלה היא שלא שאלו אותנו, את הציבור, אם אנחנו מסכימים. החליטו בשבילנו. וכך, בלי לשאול אותנו לדעתנו, השתלטו על רכוש ועל זכויות שהם שלנו - של הרבים, של הקולקטיב, של הציבור.

לקריאת המאמר המלא "למי שייכת רשות הרבים? "לחצו כאן
© כל הזכויות שמורות ל
acheret.co.il


מושגים
  • במבי שלג - עיתונאית. עורכת כתב העת "ארץ אחרת" – כתב עת העוסק בשאלות של החברה היהודית ושל הקיום היהודי העכשווי.
דיון
במבי שלג מתארת את טשטוש הגבולות שבין רשות היחיד לרשות הרבים. באילו מקרים הופכת רשות הרבים לרשות היחיד, ובאילו מקרים הופכת רשות הרבים לרשות היחיד?
האם הטלפון או תא הדואר האלקטרוני הם היום בגדר "רשות היחיד"?
מה עלינו לעשות כדי לשמור על רשות היחיד שלנו כמקום פרטי?
האם לאדם ישנן זכויות בלתי מוגבלות ברשות היחיד?
תני רבי שמעון בר יוחאי - משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?
אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתַי אני קודח?
אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה!
Hezkiya taught (Jeremiah 50:17): "Israel are scattered sheep" - why are Israel likened to a sheep? Just as a sheep, when hurt on its head or some other body part, all of its body parts feel it. So it is with Israel when one of them sins and everyone feels it. (Numbers 16:22): "When one man sins [will You be wrathful with the whole community]." Rabbi Shimon bar Yochai taught a parable: Men were on a ship. One of them took a drill and started drilling underneath him. The others said to him: What are sitting and doing?! He replied: What do you care. Is this not underneath my area that I am drilling?! They said to him: But the water will rise and flood us all on this ship. This is as Iyob said (Job 19:4): "If indeed I have erred, my error remains with me." But his friends said to him (Job 34:37): "He adds transgression to his sin; he extends it among us." [The men on the ship said]: You extend your sins among us. Rabbi Elasa said: a gentile asked Rabbi Yehoshua ben Karha: In your Torah, it is written (Exodus 23:2): "After the multitude will you side." We are more numerous than you, so why don't you become like us in practicing idolatry? He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said to him: Do you have children? He replied: You reminded me of my troubles. He asked: Why? [The gentile] said: I have many children. When they sit at my table, this one blesses to this god and that one blesses to that god, and they don't get up from the table until they wrack each other's brains. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Do you settle [the arguments] with them? He said: No. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Before you make us agree with you, find agreement with your own children! [The gentile] was spurned and went away. After he left [Rabbi Yehoshua ben Karha's] students said to him: Rabbi! You pushed him away like a broken reed, but what would you answer for us? He said to them: Six souls are about written [in the Torah] about Esau, and "souls" [nefashot] is written in the plural, as stated (Genesis 36:6): "Esau took his wives, his sons and daughters, and all the souls of his household." For Yaakov, however, there were seventy souls, and soul [nefesh] is written [in the Torah] in the singular. As it is stated (Exodus 1:5): "And all of the people [nefesh] that were of Jacob's issue, etc." Because Esau worshipped many gods, it is written many "souls," but for Yaakov--who worshipped one God--it is written one soul, "And all of the people [nefesh], etc."
דיון
איזו סכנה טמונה בהקפדה מוגזמת על רשות היחיד ועל זכויות הפרט?
משל זה מתאר מצב שבו רשות הרבים ורשות היחיד קשורות זו בזו. הסבירו.
הדגימו ממציאות ימינו קשרים דומים.
דף מספר 2 בסדרה על המקום, דפים נוספים בסדרה:
1 3 4 5 6