הקניון - מקדש תרבות הצריכה

דף לימוד זה הוא חלק מתוך סדרה העוסקת בהיבטים שונים הקשורים למקום. הדף הקודם בסדרה זו עסק בנושא של 'המקום הקדוש'. לאחר שהגדרנו את המקום הקדוש ועסקנו במאפייניו, נעבור לבחון את אחד המקומות המרכזיים בתרבות של ראשית המאה ה-21 – הקניון. לתרבות הישראלית חדר הקניון במהלך שנות השמונים של המאה העשרים. אולם כבר בראשית המאה העשרים החלה דרכו, בבתי הכלבו הגדולים שנפתחו בערי ארצות הברית (מבוא מקיף ומרתק על התפתחות הקניון ניתן למצוא בספרה של ארנה קזין "במרחק הליכה"). לכאורה, הקניון אינו יותר מאשר מרכז קניות ובילוי מקורה. אולם מבט מעמיק על התופעה מעלה שאלות רבות וגדולות: האם הקניון הוא שטח פרטי או ציבורי? במה הוא שונה מרחוב ראשי של עיר? כיצד הוא משפיע על התרבות שלנו? מה הוא מלמד עלינו? כיצד קשור הקניון לשאלות של זהות לאומית? בדף מקורות זה נעסוק בכמה משאלות אלו, ואגב הלימוד על הקניון ועל מקומו המרכזי בתרבותנו, ניגע בתרבות הצריכה עצמה ובהשלכותיה עלינו, על זהותנו ועל תרבותנו. מטרת הלימוד היא לשקף לנו את התרבות שבה אנו חיים על בעיותיה השונות, שלא תמיד אנו מודעים לקיומן.

דיון
הפעלת פתיחה
נדמה שכל אחד מאתנו מבקר בקניון לעתים. להלן שאלון המנסה לברר את סוד קסמו של הקניון.
באיזו תדירות אתם מבקרים בקניון?
האם עבורכם הביקור בקניון נחשב לבילוי או שיש לו מטרה תכליתית כלשהי?
אם ברצונכם לקנות בגד כלשהו, שניתן למצוא אותו בחנות במרכז העיר או בקניון. היכן תעדיפו לקנות אותו? מדוע?
מה הופך את הקניון למרכז המושך אליו אנשים כה רבים לדעתכם?
האם הבילוי בקניון, שבו שמות החנויות הם לרוב באנגלית ובחלונות הראווה מוצגים מותגים בינלאומיים, יכול להעיד על זהות תרבותית או לאומית? הסבירו.
האם לדעתכם יש צד בעייתי בתרבות הקניונים? הסבירו.

אריאל הורוביץ, מקדשים
מקדשים / אריאל הורוביץ
מקדשים, תמיד בנויים באופן מרשים באופן מרשים,
מתוך מחשבה שאלוהים מביט מלמעלה,
וטובים בעיניו,
יומרת האדריכל, וחריצות פועליו.

במסגדים באיסטנבול,
צריחים קורעים את השחקים,
והמואזין מביא, את שבח הנביא,
על כנף קולו למרחקים,
בארנה באיטליה,
שם ישו מתהדר ממשיחות המכחול של צ'וטו הגדול,
שאת סיפור חייו צייר,
יותר ממאה מדרגות, ברגליים רועדות,
מטפסים הקורבנות, של אל השמש
מול נוף המפרץ במקסיקו, ועל הגג עומד כהן, מכה אחת עם הגרזן,
הנה עוד ראש נופל, מחבט ומתגלגל,
אל ההמון המתקהל

והאל בציון, שיחפש מבנה בולט,
ימצא וודאי את הקניון,
במלחה או באיילון,
היכל גבוה ושולט,
יֵרד האל אל המשכן,
יראה את אופי הפולחן,
ובחרון אפו יגיד למשיח בן דוד,
נעשה עוד סיבוב, ונחזור לכאן.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון
נקודות לדיון
מהם מאפייניו של המקדש, על פי הבית הראשון בשיר? במה דומה הקניון למרכזים הדתיים? האם אתם מסכימים עם טענתו של הורוביץ שהקניון הוא מקדשה של התרבות הישראלית העכשווית? איזו ביקורת מעביר השיר על "אופי הפולחן" שבקניון?

הרמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' פרק יב', תרגום מיכאל שורץ, אוניברסיטת תל אביב תשס"ג
הרמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' פרק י'
הנפש תסכון אל דברים שאינם הכרחיים ותתרגל אליהם, לכן נוצרת בה סגולת ההשתוקקות אל מה שאינו הכרחי להמשך קיום הפרט ולא להמשך קיום המין. תשוקה זאת היא דבר שאין לו סוף. הדברים ההכרחיים כולם מוגבלים וסופיים. אבל השאיפה למותרות אינסופית. אם אתה משתוקק אל כלי כסף, הרי כלי זהב יפים יותר. אנשים אחרים רכשו כלי בדולח. שמא תרכוש גם כל מה שניתן למצוא מברקת ואודם. לכן כל בור מושחת-המחשבה יהיה לעולם בצער וביגון על שאינו מגיע לעשׂות את המותרות שעשׂה פלוני. לרוב הוא חושׂף את עצמו לסכנות גדולות, כגון הפלגה בים ושֵרוּת המלכים. מטרתו בזאת להשׂיג אותם מותרות בלתי-הכרחיים. וכאשר פוגעים בו פגעים בדרכיו אלה שהולך בהם, הוא מתלונן על גזרת האל, מגנה אותו ומתפלא על מיעוט הצדק שלו.
© כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור


מושגים

• הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי ישראל שבכל הדורות, נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) ונפטר בשנת ד"א תתקס"ה (1204) בפוסטט (קהיר העתיקה) שבמצרים. פילוסוף ורופא. ספריו הם מהמרכזיים בתחומי היהדות השונים: פרשנות - פירוש למשנה, הלכה - משנה תורה לרמב"ם, פילוסופיה יהודית - מורה נבוכים. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".

דיון
נקודות לדיון
כיצד מגדיר הרמב"ם את תופעת ההתמכרות? מה הסכנה שבצריכה מוגזמת של מותרות? התהליך שמתאר הרמב"ם מתחיל בהרגל לדברים שאין צורך בהם, התמכרות להם, ורדיפה בלתי פוסקת אחריהם תוך תסכול מתמיד שסופו בהאשמת האל. תארו את התהליך והציעו לו מקבילות ממציאות חיינו. מהן נקודות הדמיון והשוני?

דניאל שליט, ספר הקניון, הוצאת ספריית בית-אל
דניאל שליט, ספר הקניון
הקניון הוא עולם סגור בפני עצמו. מלמטה הוא חתום ותחום בבטון – בקומות על גבי קומות של מרתפים וחניונים, ומלמעלה הוא סגור במעטה פלסטי מוצק. ובין זה לזה: עולם של מעשה ידי אדם. עולם מתוכנן, עולם נשלט, עולם מבריק, עולם מצליח.ולכן הקניון הוא סמל ומשל לכל עולמו של האדם כיום. סגור מן הטבע שמתחתיו – האדמה , הנחלים, הימים, הצומח והחי , איתם נפגש האדם רק כמשאבים לניצול – או בסרטי טבע, או בגני חיות. וכן הוא סגור מכל מציאות שמעליו, מכל מציאות שמעבר לו, ובודאי מן המציאות הרוחנית, הבוראת, האלוהית, שאותה אין הוא יודע כלל.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ספריית בית אל
www.beitel.co.il

מושגים

• דניאל שליט - יליד 1940. פובליציסט, הוגה, בעל תואר במוזיקולוגיה. לשעבר מנצח תזמורת.
  פרסם מספר ספרים בנושאי הגות, תרבות ויהדות.

דיון
נקודות לדיון
מהי הביקורת של דניאל שליט על הקניון ועל תרבות הקניון? האם לדעתכם יש צדק בדבריו?

דרור בורשטיין, מתוך הבלוג "מתחת לשולחן" http://www.notes.co.il/burstein/8386.asp
האדם בקניון, דרור בורשטיין
בקניון, האלוהים הוא קול. כמו בגן עדן, מתהלך כאן האלוהים שקיומו אינו חדל כמעט לרגע. הוא הדוחק בך בכל רגע, בכל רגע: "קנה!". מבצעים, הנחות, מכירת סוף עונה, עכשיו כדאי. כמו אדם בגן עדן, אין מקום בו הנך יכול להסתתר. קולו של אלוהים נמצא בכל. [...] הזמן היחיד בו הרעש המשדל לקנות ייעלם הוא הזמן בו תיכנע לו ותיכנס אל חנות. נכנסת לאחת החנויות. אבל היכן אתה? הסופרמרקט הוא גם סניף בנק; בית המרקחת הוא חנות ספרים, חנות מוזיקה, חנות לטלפונים סלולריים; חנות לבגדי ילדים היא גם גן שעשועים; בגלידריה מוכרים גם קרפ צרפתי. חנויות הקניון שואפות להיות קניונים בעצמן. הבדידות בקניון. לכאורה, מעין "עיר עתיקה" חדשה, קהילת צרכנים. האביזר השכיח ביותר כאן הוא הטלפון הסלולרי. כל אחד מדבר עם מישהו, ויותר מזה מראה שהוא מדבר עם מישהו: אני מדבר משמע יש לי עם מי לדבר. זוגות יושבים בבתי קפה, אחד מהם מדבר בסלולרי. המסר: "אני מוצף באפשרויות שיחה". כולם מעמידים פנים שהם אינם לבד, בעוד שאיש אינו מקושר לאיש. אני מעז לומר שללא הטלפון הסלולרי אין לקניון יכולת קיום. לאנשים שתחושת הביתיות הוסרה מהם בבת אחת נותר רק השיטוט הבוהה בתוך חיקוי של בית, ולמעשה חיקוי של עיר, מנסים לגבור על קול הכרוז האלוהי הבולע אותם ללא קושי, צועקים החוצה, לעולם לא ייצאו.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.notes.co.il

מושגים

• דרור בורשטיין - יליד 1970. סופר, חוקר ספרות ומרצה.

דיון
נקודות לדיון
מיהו אלוהי הקניון אותו מזכיר בורשטיין? מהן הביקורות של בורשטיין כנגד הקניון? האם אתם מזדהים עם דבריו? הסבירו. האם לדעתכם תרבות הקניונים מעידה על בדידות?

ארנה קזין, במרחק הליכה, הוצאת בבל 2004
ארנה קזין, במרחק הליכה
הקניון אינו זירה ציבורית לאדם החופשי והוא אפילו לא זירתו הציבורית של אזרח המדינה, אלא זירה ציבורית, בבעלות פרטית, לצרכנים. במבנה השלטוני החדש הצרכן הוא הפרט, שעליו שומרים ואותו משרתים. מנסחים את צרכיו, מספקים לו אותם ומבטיחים לו את הזכות להשיגם. זו מעין דמוקרטיה חדשה, דמוקרטיה של צרכנים, והיא שונה באופן משמעותי מדמוקרטיה של אזרחים. אין בה מקום לעניים, לחסרי בית, לאנרכיסטים, למוזיקאי רחוב, למקבצי נדבות, לבעלי חנויות קטנות וסתורות, לבעלי-מלאכה, ליצרנים קטנים, לבטלנים או לאנשי רוח.
ההשפעה המופשטת ביותר, והעמוקה ביותר, של תרבות הצריכה על חיינו קשורה אפוא בהעמדת הצרכן במרכז הזירה הציבורית החדשה, במקומו של העובד או האזרח. בתרבות הצריכה הלקוח הוא המלך. הלקוח תמיד צודק. מתחשבים בצרכיו. מנעימים את זמנו. הכל נעשה בשמו, ולשמו. חברה המפנימה את העיקרון הזה היא חברה בעלת מוסר חדש: אם הצרכן הוא העיקר, ממילא כל שאר ההיבטים בחייו של האדם נעשים טפלים. וממילא כל מה שאינו הצרכן – הסביבה הטבעית, העניים, העובדים וגם הפילוסופיה והשירה והאמנות – נעשים משניים: לפעמים הם מטרד, לעתים הם מיותרים, ובוודאי אין רואים את העולם מבעד לעיניהם.
[...] כדאי להבהיר זאת: הזהות האנושית היחידה שמקבלת משמעות בקניון היא הזהות של "צרכן" – יצור לשוני, שמסמל סובייקט המעביר כסף מכיסו הפרטי לכיסם של בעלי ההון. בזה מסתכמת מהותו האנושית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת בבל
www.babel.co.il

מושגים

• ארנה קזין - ילידת 1967.
  עיתנאית לענייני ביקורת תרבות, חברה, פמיניזם ומגדר.
  הוציאה מספר ספרים בנושאים אלה.

דיון
נקודות לדיון
במה, לדעת ארנה קזין, שונה הקניון מהרחוב הראשי בעיר? מהן בעיות העולות מתרבות הקניון? מהי לדעתה דמותו של האדם בתרבות הקניון?

גדעון סאמט, 'העם עלה כתה', הארץ, 28.7.1995
גדעון סאמט, העם עלה כיתה
ייתכן שאנחנו הולכים ונפטרים מהמטרד הוותיק של בירור הזהות הלאומית. כל כך הרבה ניסו לבדוק במשך השנים מהי, מה קרה לה, איך היא מתגבשת, אם יש בכלל דבר כזה ואם כן, למה לא רואים... והנה נדמה שממש כאשר השאלה הישנה איימה כבר לשעמם עד מוות, היא התחילה להיפתר. על הנורמליות הזו שמו פרשני הזהות את האצבע מזמן, הם רשמו את הנטייה הגוברת הלאה מסיסמאות לאומיות וקרוב יותר אל אינדיבידואליזם פשוט.
[...] מדונה וביג מק הם רק שולי השוליים של תהליך רחב שעיקרו איננו השפעה אמריקנית אלא מגמה גוברת בכל המערב לשימוש בשפה משותפת, בעיקר אצל צעירים. רק בטעות היא נתפשת כפרי זהות זרה. להפך, השפה החדשה מורכבת מצורות חדשות של צריכת תרבות ובילוי פנאי שנעשו על-לאומיות. כך במוסיקה פופולארית, בקולנוע, בנסיעות לחו"ל, בלבוש, אפילו באופן הדיבור. האם הצפיפות בפאבים מלמדת על אינגליזציה? תשוקת הפסטה של העשור האחרון היא איטליזציה?
© כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ
www.haaretz.co.il

מושגים

• גדעון סאמט - יליד 1940.
  עיתונאי בכיר בעיתון "הארץ".
  לשעבר עורך העיתון.
  הוציא שני ספרים - הראשון מפרט 6000 ערכי תרבות והשני הוא רומן.

דיון
נקודות לדיון
כיצד קשורה סוגיית הזהות הלאומית לתרבות הקניונים ולביטויים נוספים של תרבות גלובאלית. כיצד עונה סאמט למי שטוען שתרבות הקניונים היא שלילית? האם אתם מסכימים עם דבריו? הסבירו.