ייחוד או יחידות סגולה: היחס לעובדי עבודה זרה
1א
הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
2ב
בשיעור זה נרצה לבחון אילו יחסים מתקיימים, או ראוי שיתקיימו, בין עובדי ה' לאחרים. נבחן התיחסויות שונות של חז"ל לעובדי עבודה זרה, ונעיין בעמדות קוטביות בסוגיה זו של הוגים מן המאה העשרים. מובן שבימינו לא מדובר על עובדי עבודה זרה, אלא על מי שאינם יהודים.
3ג
דיון
מבוא
בשיעור זה נרצה לבחון אילו יחסים מתקיימים, או ראוי שיתקיימו, בין עובדי ה' לאחרים. נבחן התיחסויות שונות של חז"ל לעובדי עבודה זרה, ונעיין בעמדות קוטביות בסוגיה זו של הוגים מן המאה העשרים. מובן שבימינו לא מדובר על עובדי עבודה זרה אלא על מי שאינם יהודים.

נעיין תחילה בקטע מסוגיה במסכת סנהדרין
4ד
מותר לצחוק על עבודה זרה
אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא [כל ליצנות אסורה], חוץ מליצנותא דעבודה זרה, דשריא [שמותרת].
דכתיב "כרע בל קרס נבו, קרסו כרעו יחדו, לא יכלו מלט משא" (ישעיהו מו, א-ב) [פירוש: בחורבן בבל נפלו פסלי האלילים, ועובדיהם לא הצליחו להציל אותם ולהבריחם מהעיר, וודאי שהאלילים לא הצילו את עובדיהם] וכתיב "לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו, וכמריו עליו יגילו, על כבודו כי גלה ממנו" (הושע י, ה) [פירוש: שוכני שומרון חוששים לגורלם של עגלי הזהב בבית אל, ועם עובדי העגלים מתאבל על גורלם של אליליו, העומדים לגלות לאשור] אל תקרי "כבודו" אלא "כבידו". [לפי דרשה זו העגלים עשו צורכיהם מרוב פחד, וכבידם "גלה", כלומר יצא מהם]
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "ועתה יוספו לחטא, ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים" (הושע י"ג ב) מאי "כתבונם עצבים"? - מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו, ומניחה בכיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה.
מאי "זבחי אדם עגלים ישקון" (שם)? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: שהיו כומרים נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים [בדמותם של העשירים] ומעמידין בצד אבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ, כיון שראו אותן [העגלים את העשירים] - רצין אחריהן וממשמשין בהן. אומרים לו [הכמרים לעשיר]: עבודה זרה חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו. אמר רבא: האי "זבחי אדם עגלים ישקון"? "עגלים ישקון לזבח אדם" מיבעי ליה. [היה צריך לכתוב] אלא אמר רבא: כל הזובח את בנו לעבודה זרה, אמר לו [הכומר]: "דורון גדול הקריב לו, יבא וישק לו".

הסברים
  • תודה לד"ר רונן אחיטוב שפירש וערך את הטקסט.
to say that one is not flogged for transgressing the prohibition, as any prohibition that can be rectified by the performance of a positive mitzva does not carry a punishment of lashes. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Ya’akov says: This is not for that reason. Rather, it is because it is a prohibition that does not involve an action. The transgression is simply the failure to consume all the meat during the allotted time rather than the performance of an action. And one is not flogged for the violation of any prohibition that does not involve an action. The Gemara concludes: By inference, Rabbi Yehuda holds that in general, one is flogged for the violation of a prohibition that does not involve an action. It can therefore be inferred that one who vows or takes an oath in the name of an idol is liable to be flogged according to Rabbi Yehuda’s opinion, even though no action is involved. § The mishna teaches with regard to one who vows in the name of an idol and one who affirms his statement by an oath in its name, that this person is in transgression of a prohibition. The Gemara asks: From where do we derive that one who vows in the name of an idol and one who affirms his statement by an oath in its name transgresses a prohibition? The Gemara answers: As it is taught in a baraita that the meaning of the verse: “And make no mention of the name of the other gods, neither let it be heard out of your mouth” (Exodus 23:13), is that a person may not say to another: Wait for me next to such and such an object of idol worship. The meaning of the statement “neither let it be heard out of your mouth” is that one may not vow in the name of an idol, nor affirm his statement by an oath in its name, nor cause others, i.e., gentiles, to vow in its name or affirm their statements by an oath in its name. Alternatively, the statement “neither let it be heard out of your mouth” can be interpreted as a prohibition against one who incites another to worship idols and against one who subverts an entire city to do so. The prohibition against inciting others to engage in idol worship can be derived from this verse. The Gemara asks: Why must the prohibition against an inciter be derived from here? It is written explicitly in that regard, in the verse concerning the inciter’s punishment: “And all Israel shall hear, and fear, and shall do no more of any such wickedness as this is in your midst” (Deuteronomy 13:12). This is clearly a prohibition against inciting others to worship idols. Rather, the verse “neither let it be heard out of your mouth” is a prohibition against one who subverts an entire city to engage in idol worship; this prohibition is not stated elsewhere. The baraita teaches: And one may not cause others, i.e., gentiles, to vow in the name of an idol or affirm their statements by an oath in its name. The Gemara comments: The baraita supports the opinion of Shmuel’s father, as Shmuel’s father says: It is prohibited for a person to enter into a partnership with a gentile, lest their joint ventures lead them to quarrel, and his gentile partner will be obligated to take an oath to him, and he will take an oath in the name of his object of idol worship; and the Torah states: “Neither let it be heard out of your mouth,” which includes causing a gentile to take an oath in the name of an idol. When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia, he lodged in a place called Kalnevo. Rava said to him: And where did the Master lodge? Ulla said to him: In Kalnevo. Rava said to him: But isn’t it written: “And make no mention of the name of the other gods”? Kalnevo is the name of an idol. Ulla said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: With regard to any object of idol worship that is written in the Torah, it is permitted to mention its name. Since one may mention the idol while reading the Torah, it is permitted to mention it altogether. Rava asked: And where is this idol written? Ulla answered: As it is written: “Bel bows down, Nevo stoops” (Isaiah 46:1). The Gemara asks: And does this mean that if an idol is not written in the Torah, it is not permitted to mention its name? Rav Mesharshiyya raises an objection to this premise from a mishna in tractate Zavim (1:5): If a man saw, i.e., experienced, one gonorrhea-like discharge that lasted as long as three regular gonorrhea-like discharges, which is like the amount of time it takes to walk from the location of the idol Gadyon to Shiloh, which is the amount of time it takes to perform two immersions and two dryings with a towel, he is ritually impure with the impurity status of a full-fledged zav, even though a man generally becomes a zav only after three separate discharges. In any event, the mishna mentions the idol Gadyon. Ravina says: The idol Gad is also written in the Bible; as it is written: “That prepare a table for Gad” (Isaiah 65:11). § Rav Naḥman says: All types of mockery are forbidden, except for mockery of idol worship, which is permitted, as it is written: “Bel crouches down, Nevo stoops…they stoop, they crouch down together, they could not hold back the burden” (Isiah 46:1–2). The verse is interpreted as meaning that they crouch in order to defecate and cannot retain their excrement. And it is similarly written: “They speak…the inhabitants of Samaria shall be in dread for the calves of Beth Aven; for its people shall mourn over it, and its priests shall tremble for it, for its glory [kevodo], because it has departed from it” (Hosea 10:4–5). Do not read it as “its glory [kevodo]”; rather, read it as its burden [keveido], meaning that the idol is unable to restrain itself from defecating. These are examples of derogatory statements that are permitted only in reference to idols. Rav Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “And now they continue to sin, and have made for themselves molten images of their silver, according to their own understanding, idols, all of them the work of the craftsmen; of them they say: Those who sacrifice men kiss calves” (Hosea 13:2)? What is the meaning of the expression: “According to their own understanding [kitvunam], idols”? The word kitvunam is interpreted as meaning: According to their image [ketavnitam], and the verse teaches that each and every person would make an image of his god and place it in his pocket. When he would remember it, he would remove it from his bosom and embrace it and kiss it. What is the meaning of the statement: “Those who sacrifice men kiss calves”? Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: It means that priests of idol worship would set their eyes on the wealthy, and they would starve the calves that were objects of idol worship, and make statues in the image of those wealthy people, and place those statues next to the troughs of the calves, and they would take those calves outside. When the calves would see those wealthy people, whose image they were used to seeing near their troughs, they would run after them and paw them. At this point the priests would say to that wealthy person: The object of idol worship, the calf, desires you; let the Master come and sacrifice himself to it. The priests would inherit his property. Rava says: That is not the correct interpretation of the verse, as the wording “those who sacrifice men kiss calves” is unsuitable for that interpretation, since in that case the verse should have stated: They make calves kiss to sacrifice men. Rather, Rava says that the verse is to be understood as follows: Whenever anyone sacrifices his son to an object of idol worship, the priest says to him: The Master has sacrificed a great gift [doron] to the idol; therefore, he has the right to come and kiss it. The verse means that the reward of “those who sacrifice men” is to kiss calves. Rav Yehuda says that Rav says with regard to the verse describ-ing the peoples that were settled in Samaria by the Assyrians: “And the men of Babylonia made Succoth-Benoth” (II Kings 17:30); and what is this idol? It is the image of a hen. “And the men of Cuth made Nergal” (II Kings 17:30); and what is it? It is the image of a rooster. “And the men of Hamath made Ashima” (II Kings 17:30); and what is it? It is the image of a bald billy goat. “And the Avvites made Nibhaz and Tartak” (II Kings 17:31); and what are they? The image of a dog and a donkey. “And the Sepharvites burned their sons and their daughters in the fire to Adrammelech and Anammelech, the gods of Sepharvaim” (II Kings 17:31); and what are they? The mule and the horse. And why are they called that? A mule is called Adrammelech because it honors [addar] its master with its load, i.e., because it carries the master’s load, and a horse is called Anammelech because it responds [anei] to its master, assisting him in battle. The Gemara relates: The father of Hezekiah, king of Judea, also attempted to do so to him, i.e., to burn him as an offering to an idol, but his mother rubbed him with the blood of a salamander [salamandera], a creature created out of fire and immune to the effects of fire, whose blood is fireproof. § Rav Yehuda says that Rav says: The Jewish people knew that idol worship is of no substance; they did not actually believe in it. And they worshipped idols only in order to permit themselves to engage in forbidden sexual relations in public, since most rituals of idol worship would include public displays of forbidden sexual intercourse. Rav Mesharshiyya raises an objection to this statement from the following verse: “Like the memory of their sons are their altars, and their Asherim are by the leafy trees, upon the high hills” (Jeremiah 17:2). And Rabbi Elazar says that this means that the Jewish people would recall their idol worship like a person who misses his child. This interpretation indicates that they were truly attached to idol worship. The Gemara answers: This was the case after the Jewish people became attached to idol worship, at which point they began to actually believe in it. At first, they were drawn to idol worship only due to their lust. The Gemara suggests: Come and hear a proof that the Jewish people engaged in idol worship for its own sake and not for the sake of engaging in forbidden sexual relations: In interpretation of the verse: “And I shall cast your carcasses upon the carcasses of your idols” (Leviticus 26:30), the Sages say that Elijah the Righteous, the prophet, would search for those who were swollen with hunger in Jerusalem. He once found a child who was swollen with hunger and lying in the garbage. Elijah said to the child: From which family are you? The child said to him: I am from such and such family. Elijah said to him: Isn’t there anyone left from that family? The child said to him: No one is left besides me. Elijah said to him: If I teach you something through which you will live, will you learn it? The child said to him: Yes. Elijah said to him: Say every day “Listen Israel, the Lord is our God; the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). The child said to him:
5ה
דיון
מה הטעם בליצנות הנמוכה הזאת?
האם ליצנות כזאת עשויה לשכנע עובד אלילים להמיר את דתו? למי היא מופנית?
האם ישעיה, הושע וחכמי התלמוד מנסים להבין את נקודת מבטם של עובדי האלילים?
הצעה: אפשר למצוא בסוגיה זו גישה חתרנית, לפיה חיצי הלעג מופנים בסופו של דבר כלפי היהדות עצמה, שאלוהיה לא הציל את עמו בקרב, ושהעלתה על נס קורבן אדם (עקדת יצחק), ושעבדה בעבר לעגל, ושהיו בין כוהניה רודפי בצע. גם אם אין כוונת הסוגיה לכך, יש בהעלאת הצעה זו לרמז על כך שהעמדה של בוז וזלזול בדתות זרות עלולה לפעול כבומרנג.
(דברים אלה נוסחו על ידי ד"ר רונן אחיטוב)

כעת נעיין במקור נוסף מן המשנה העוסק ביחס שבין יהודים למי שאינם יהודים.
6ו
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים, מפני שהן חשודין על הרביעה.
ולא תתייחד אישה עימהן, מפני שהן חשודין על העריות.
ולא יתייחד אדם עימהן, מפני שהן חשודין על שפיכת דמים.
בת ישראל, לא תיילד את הנוכרית; אבל הנוכרית, מיילדת את בת ישראל. בת ישראל, לא תניק בנה של נוכרית; אבל הנוכרית, מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה.

הסברים
  • האיסור ליילד ילד נוכרי ולהיניקו עלול להיות גזר דין מוות לתינוק או ליולדת, שבסביבתם אין מיילדת או מיניקת מלבד בנות ישראל.


מילים
  • על הרביעה - יחסי מין עם בעלי חיים
  • על העריות - קיום יחסי מין אסורים באיסורי גילוי עריות מן התורה (במקרה הזה איסור קיום יחסי מין עם אישה נשואה)
One should not place animals in inns of non-Jews, because they are suspected of bestiality. A woman should not be alone with them, because they are suspected of licentiousness; Nor should a man be alone with them, because they are suspected of shedding blood. A Jewish woman should not act as midwife to a non-Jewish woman, because she would be delivering a child for idolatry. But a non-Jewish woman may act as midwife to a Jewish woman. A Jewish woman should not suckle the child of a non-Jewish woman, But a non-Jewish woman may suckle the child of a Jewish woman in her premises.
7ז
דיון
האם זה תיאור מציאותי? אם לא, מדוע לתאר כך את הגויים?
מהן הנחות היסוד של הטקסט?
שימו לב למילה המציינת את מי שאינם "בני ישראל". בריאת האדם בצלם אלוהים נעלמת כאן לטובת פרדיגמה אחרת: יהודים מול גויים.
מה דעתכם על כך?

נפנה למקור נוסף ממסכת עבודה זרה.
8ח
שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרוטידי; אמר לו, כתוב בתורתכם, "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח). מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי?
אמר לו, אין משיבין במרחץ.
כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי; אין אומרין נעשה מרחץ נואי לאפרוטידי, אלא נעשית היא אפרוטידי נואי למרחץ.
דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על הביב וכל העם משתינין בפניה. לא נאמר אלא "אלוהיהם" (דברים ז,כה; דברים יב,ב-ג) את שהוא נוהג בו משום אלוה, אסור; ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה, מותר.

מילים
  • אפרודיטי - אפרודיטה, אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית
Proclos, son of a plosphos, asked Rabban Gamaliel in Acco when the latter was bathing in the bathhouse of aphrodite. He said to him, “It is written in your torah, ‘let nothing that has been proscribed stick to your hand (Deuteronomy 13:18)’; why are you bathing in the bathhouse of Aphrodite?” He replied to him, “We do not answer [questions relating to torah] in a bathhouse.” When he came out, he said to him, “I did not come into her domain, she has come into mine. People do not say, ‘the bath was made as an adornment for Aphrodite’; rather they say, ‘Aphrodite was made as an adornment for the bath.’ Another reason is, even if you were given a large sum of money, you would not enter the presence of your idol while you were nude or had experienced seminal emission, nor would you urinate before it. But this [statue of Aphrodite] stands by a sewer and all people urinate before it. [In the torah] it is only stated, “their gods” (Deuteronomy 12:3) what is treated as a god is prohibited, what is not treated as a deity is permitted.
9ט
דיון
הפסוק שמצטט פרקלוס בן פלוסלוס (האם הוא יווני או מתייוון?) נוגע להחרמת כל מה ששייך לעיר שתושביה עבדו עבודה זרה, הנקראת "עיר נידחת". מכאן שהוא מתפלא על כך שרבן גמליאל נכנס לבית מרחץ שיש בו פסל של אלה יוונית.
אילו סיבות מונה רבן גמליאל לשימוש שלו "בבית מרחץ של אפרודיטי"?
מדוע לא חושש רבן גמליאל מרחצה ביחד עם "גויים החשודים על עריות"? האם יש לו עמדה שונה מעמדת המשנה שראינו לעיל?
אם זו עמדה שונה, על מה היא נסמכת?
מה דעתכם: האם יש צורך לשלול את האחר כדי להיבדל ממנו? האם אפשר לעשות זאת אחרת?
10י
אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"י, סעיף מה.
הראי"ה קוק, "מתוך אורות הקודש"
ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי, ומגלם אותו במעשיו, באמנות לכל פרטיה, מסתגלים לו כל העמים אשר תחת כל השמים, אבל סגולה אלוהית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל, שהיא מבדלת אותו מן העמים כולם בעליונות כזאת, שכל הבדל סוגי לא ידמה לו. [ההדגשות במקור]

מושגים
  • הרב קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935) (מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.
11יא
דוד הרטמן, מסיני לציון: התחדשותה של ברית, עם עובד, רעננה, תשנ"ג, עמ' 15 - 16
דוד הרטמן, מתוך "מסיני לציון"
אינני טוען נגד כוח חיותו של ההומניזם החילוני ואיני גורס שמערכת מוסרית חייבת בהכרח להיבנות על יסוד סמכותה של התגלות אלוהית . אף אין כוח חיותה של היהדות מתבסס מתוך הטלת דופי בגישות אמונה אחרות. דיוני ביהדות מכוון לעולם פנימה לחוויה היהודית. אין בו שום הנחה מעין זו שלפיה היהדות או עם ישראל הינם יחידי סגולה או נעלים על קהילות מאמינים אחרות. לגבי היהדות, טוען אני בתוקף לערכו של יחוד - ולא ליחידות סגולה. בחירת הברית של ישראל בסיני ... אין לכורכה עם טענה מטאפיזית בדבר יחידות סגולה אונטולוגית של עם ישראל. אין אני מחזיק בדעה כאילו מחויבות רצינית לאלוהי ישראל ולתורה מזקיקתנו להאמין, שבעם ישראל מופיעה הדרך האותנטית היחידה לעבודת האל. אין בפי כל טענה ביחס לכלל הדרכים הלא יהודיות למתן פשר ומשמעות לחיי אנוש. תחום עיוני הפילוסופי אודות היהדות אינו חורג מתחום חווייתי המסוימת כיהודי. אין היהדות מעניקה לי נקודת מבט שמעבר לקהילה מסוימת ולתולדותיה. במסורת היהודית ובעם ישראל נמצאו לי הכבוד העצמי והענווה הנובעים מהשלמה מלאה עם יחוד מסוים ועם מגבלות אנוש. אינני אלא מתווה דרך בה עשויה המסורת להפרות מגמה רוחנית באמצעות הדגשתו של יחס הברית בין ישראל לקדוש ברוך הוא.

מושגים
  • הרב פרופ' דוד הרטמן - (1931 - 2014), רב ופילוסוף, מבכירי ההוגים של האורתודוקסיה המודרנית המתונה, מתלמידיו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק. עלה ארצה בשנת 1971 וייסד את מכון שלום הרטמן בירושלים בשנת 1976.
12יב
דיון
שני רבנים אלה שכתבו את דבריהם במאה העשרים, מבטאים עמדות קוטביות הפוכות.
הראי"ה קוק נסמך על תפיסה מיסטית של המציאות, לפיה המהות של האדם היהודי היא שונה ואף עליונה מעל שאר בני האדם.
הרב דוד הרטמן מניח תשתית הומניסטית שיש בה הבדלים שאינם הייררכיים.
לאחר דיון בכל אחת מן העמדות חשבו, האם יש קשר בין עמדות אלה לעמדות שראינו במקורות חז"ל בדף זה?
מהם היתרונות והחסרונות בגישה המזלזלת במי שאינם יהודים או במי שמעמידים את עליונותם של היהודים כמהות? (האם נכון להעמיד את הדברים על מישור אחד?)
מהם היתרונות והחסרונות בגישה שאינה שוללת את האחר אלא חיה בשלום לצדו? (האם נכון לאפיין כך את גישת רבן גמליאל והרטמן?)
עמדות אלה משפיעות גם על המציאות הישראלית. ניתן לדון בכך.
14 יד
15טו
דף הנחיות למנחה:
יחוד או יחידות סגולה .doc
16טז
דף מספר 2 בסדרה עבודה זרה, דפים נוספים בסדרה:
1 3 4 5 6