בית המקדש
1א
הדף מאת: אבנר דינור / קולות בנגב
2ב
שיעור זה הוא חלק מסדרה העוסקת באמונה וכפירה. שני השיעורים האחרונים בסדרה מוקדשים לנושא הפולחן בכלל ולבית המקדש בפרט. נדמה שאחד האלמנטים המרכזיים שמביאים חילונים לכפור ברעיונות הדת הוא הפולחן. בשיעורים אלה נעסוק בשאלה, מה כל כך מרגיז את החילונים ברעיון של פולחן האל ובמימושו בבית המקדש. שני השיעורים מתאימים לדיון סביב ט' באב או כחלק מסדרה רחבה יותר בנושא האמונה.
3ג
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי
(ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר-ה' קְצִינֵי סְדֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי - מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר ה', אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם - טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remnant, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah. Hear the word of the LORD, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah. To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the LORD; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood Of bullocks, or of lambs, or of he-goats. When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts? Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them. And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood. Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil; Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow. Come now, and let us reason together, Saith the LORD; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool. If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land; But if ye refuse and rebel, Ye shall be devoured with the sword; For the mouth of the LORD hath spoken.
4ד
מקדש או גמילות חסדים?
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל! אמר לו: בני, אל ירע לך – יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה זה? – גמילות חסדים, שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח' (הושע ו, ז).
On acts of kindness. How so? It says (Hosea 6:6), “For I desire kindness, not a well-being offering.” The world was created from the very beginning with kindness, as it says (Psalms 89:3), “For I have said that the world will be built on kindness, and the heavens will be established on Your faith.” Once, Rabban [our rabbi] Yohanan ben Zakkai, left Jerusalem, and Rabbi Yehoshua followed after him. And he saw the Holy Temple destroyed. [Rabbi Yehoshua said: Woe to us, for this is destroyed –] the place where all of Israel’s sins are forgiven!2I.e., via the bringing of sacrifices. [Rabbi Yohanan] said to him: My son, do not be distressed, for we have a form of atonement just like it. And what is it? Acts of kindness, as it says (Psalms 89:3), “For I desire kindness, not a well-being offering.” And so we find that Daniel, the precious man, would busy himself with acts of kindness. And what were these acts of kindness that he was so busy with? If you would say that in fact he did bring burnt offerings and other sacrifices in Babylon, doesn’t it already say (Deuteronomy 12:13–14), “Take care not to bring burnt offerings in just any place you see, but only in the place that the Eternal will choose in one of your tribal territories shall you bring burnt offerings.” So what were the acts of kindness he busied himself with? He would help a bride and bring her happiness, he would escort the dead [in a funeral procession], and he would always give a perutah to a poor person. And he would pray three times a day, and his prayers would be gladly accepted, as it says (Daniel 6:11), “When Daniel learned that [the ban against worshiping God] had been put in writing, he went to his house, in whose upper chamber he had windows made facing Jerusalem, and three times a day he knelt down, prayed, and made a confession to his God, as he had always done.”
And when Vespasian came to destroy Jerusalem, he said to [the inhabitants]: Fools! Why do you seek to destroy this city and burn the Holy Temple? What do I request of you? Only that you give me one bow or one arrow [as a sign of your surrender], and then I will leave you be. They said to him: Just as we went out [to battle] against the two who came before you, and killed them, so will we go out against you and kill you. When Rabban Yohanan ben Zakkai heard this, he sent for the men of Jerusalem and said to them: My children, why do seek to destroy this city and burn the Holy Temple? For what did he ask of you but one bow or one arrow, and then he would leave you be. They said to him: Just as we went out [to battle] against the two who came before him, and we killed them, so will we go out against him and kill him. Vespasian had men lurking within the walls of Jerusalem, and everything they heard they would would write on an arrow and shoot over the wall. So they reported that Rabban Yohanan ben Zakkai supported the Caesar. [Thus would he remind the men of Jerusalem, i.e., plead with them to acquiesce to Vespasian.] And after Rabban Yohanan ben Zakkai said this [to them] day after day, and saw that they would not accept his advice, he sent for his students, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, and said to them: My sons, take me out of this place! Make me a coffin, and I will sleep in it. So Rabbi Eliezer held [the coffin] on one end, and Rabbi Yehoshua held it (on the other, and they carried him until the sun set, right up to the gates of Jerusalem. The gatekeepers said to them: What is this? They replied: A dead body – and you know that a corpse cannot remain overnight in Jerusalem. They said: If that is a dead body, go ahead and take it out [of the city]). So they took him out (and they were carrying him until sunset) until they came to Vespasian, and they opened the coffin, and [Rabbi Yohanan] got up and stood before him. He said: So you are Rabbi Yohanan ben Zakkai. Ask for whatever you wish, and I will give it to you. He replied: I ask nothing from you except for Yavneh. I will go there and teach my students, and I will establish prayer, and I will do all the mitzvot [mentioned in the Torah]. [Vespasian] replied: Go. All that you wish to do, you may do. [Rabbi Yohanan] said to him: Do you want me to tell you one thing? He said: Go ahead. He said to him: Take note; soon you will ascend to the kingship. How do you know? [Vespasian] said to him. [Rabbi Yohanan answered:] We have a tradition that the Holy Temple will not be taken by an ordinary man, but only by a king. For it says (Isaiah 10:34), “And the Lebanon tree will fall in its majesty.” They say that it was not (one or two or) three days until a letter came from [Vespasian’s] city announcing that the Caesar had died and they were appointing him to ascend to the kingship. They brought him a catapult and positioned it toward the walls of Jerusalem. Then they brought him cedar posts, put them in the catapult, and fired them against the wall until they made a breach. Then they brought him the head of a pig, put it in the catapult, and flung it toward the sacrificial portions that were on the [Temple] altar.
While Jerusalem was being taken, Rabban Yohanan ben Zakkai was sitting and waiting, and he trembled (before God), just as Eli sat and watched, as it says (I Samuel 4:13), “There was Eli, sitting on a seat on the side of the road, waiting, and his heart trembled because of the Ark of God.” When Rabban Yohanan ben Zakkai heard that Jerusalem was destroyed and the Holy Temple was burning in flames, he tore his clothes, and his students tore their clothes, and they cried and screamed and lamented.
It says (Zechariah 11:1), “Open your doors, Lebanon [i.e., the Holy Temple], and let fire consume your cedars” – these are the (high) priests who were in the Sanctuary, who [took] their keys in their hands and threw them toward the heavens, and said before the Holy Blessed One: Master of the World! Here are Your keys, which You entrusted to us. For we were not faithful custodians doing the King’s work and eating from the King’s table.
Abraham, Isaac, and Jacob, and the twelve tribes, were also crying and screaming and lamenting, and they said (Zechariah 11:2), “Howl, cypresses, for cedars have fallen! How the mighty are ravaged!” [“Howl, cypresses, for cedars have fallen!” – these are Abraham, Isaac, and Jacob, and the twelve tribes.] “Howl, you oaks of Bashan” – these are Moses, Aaron, and Miriam. “For the stately forest is laid low” – that is the Holy of Holies. “The voice of wailing shepherds, for their fields [have been ravaged]” (Zechariah 11:3) – these are David and his son Solomon. “The sound of the lions roaring, for the jungle of the Jordan has been ravaged” – these are Elijah and Elisha.
5ה
מפני מה חרב?
מקדש ראשון מפני מה חרב?
מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים [...]
אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב?
מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.
§ The Tosefta continues with a discussion of the sins of the Jewish people over the generations: Due to what reason was the First Temple destroyed? It was destroyed due to the fact that there were three matters that existed in the First Temple: Idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. Idol worship, as it is written: “The bed is too short for stretching [mehistare’a], and the cover is too narrow for gathering” (Isaiah 28:20). What is the meaning of: “The bed is too short for stretching?” Rabbi Yonatan said: This bed is too short for two counterparts [re’im] to dominate [mehistarer]. Mehistare’a is a contraction of mehistarer re’im. It is inconceivable that there would be in one Temple both service of God and worship of the idol placed there by King Manasseh. What is the meaning of: And the cover [vehamasseikha] is too narrow [tzara] for gathering [kehitkannes]? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that when Rabbi Yonatan reached this verse, he wept and said: For He about Whom it is written: “He gathers [kones] waters of the sea together as a heap” (Psalms 33:7), the idol [masseikha] became a rival [tzara]? In the homiletic interpretation, masseikha is interpreted as idol and tzara is interpreted as rival, as in the term used to describe the relationship between two women married to the same husband, isha tzara. With regard to forbidden sexual relations, it is written: “The Lord says because the daughters of Zion are haughty and walk with outstretched necks and wanton eyes, walking and mincing as they go and making a tinkling with their feet” (Isaiah 3:16).
Because the daughters of Zion are haughty, indicates a tall woman walking alongside a short one so that the tall woman would stand out.
And walk with outstretched necks, indicates that they would walk with upright stature and carry themselves in an immodest way.
And wanton eyes, indicates that they would fill their eyes with blue eye shadow in order to draw attention to their eyes.
Walking and mincing as they go, indicates that they would walk in small steps, heel to toe, so onlookers would notice them.
Making a tinkling [te’akasna] with their feet, Rabbi Yitzḥak said: This teaches that they would bring myrrh and balsam and place them in their shoes and would walk in the marketplaces of Jerusalem. And once they approached a place where young Jewish men were congregated, they would stamp their feet on the ground and splash the perfume toward them and instill the evil inclination into them like venom of a viper [ke’eres bikhos]. With regard to bloodshed it is written: “Moreover, Manasseh shed innocent blood very much, until he had filled Jerusalem from one end to another” (II Kings 21:16). However, considering that the people during the Second Temple period were engaged in Torah study, observance of mitzvot, and acts of kindness, and that they did not perform the sinful acts that were performed in the First Temple, why was the Second Temple destroyed? It was destroyed due to the fact that there was wanton hatred during that period. This comes to teach you that the sin of wanton hatred is equivalent to the three severe transgressions: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed.
6ו
אלוהים ואדם לאחר החורבן
אמר ר' אלעזר: גדולה תפִלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אעפ"כ לא נענה אלא בתפִלה, שנאמר (דברים ג) 'אל תוסף דבר אלי'. וסמיך ליה עלה ראש הפסגה: וא"ר[=ואמר רבי] אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה. מאי טעמא? [=מה הטעם?] זה [התענית] בגופו וזה [הצדקה] בממונו: וא"ר אלעזר: גדולה תפִלה יותר מן הקרבנות, שנאמר: (ישעיהו א) 'למה לי רוב זבחיכם' וכתיב: 'ובפרשכם כפיכם'. א"ר יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנא' (ישעיהו א) 'ידיכם דמים מלאו': וא"ר אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר (איכה ג) 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי' ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר (תהילים לט) 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש'. רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא [=רבא לא גזר תענית ביום מעונן] משום שנא' (איכה ג) 'סכותה בענן לך מעבור תפלה': וא"ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנא' (יחזקאל ד) 'ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר'.
Rabbi Elazar said: This story proves that prayer is greater than good deeds without prayer (Tosafot), as there was none greater in the performance of good deeds than Moses our teacher; nevertheless, his request was granted, albeit in a limited manner, in his request to enter Eretz Yisrael, only through prayer, when God permitted him to climb the mountain and look out over the land. As, initially it is stated: “Speak no more to Me,” juxtaposed to which is: “Go up to the summit of the mountain.” After comparing and contrasting prayer and good deeds, the Gemara explores another comparison. Rabbi Elazar said: A fast is greater than charity. What is the reason that fasting is greater? Because a fast is a mitzva performed with one’s body as he afflicts himself, while charity is performed only with one’s money. In another comparison, Rabbi Elazar said: Prayer is greater than sacrifices, as it is stated: “To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me, says the Lord. I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts; I do not desire the blood of bulls and sheep and goats” (Isaiah 1:11). And several verses later it is written: “And when you spread forth your hands I will hide My eyes from you, and even if you increase your prayer, I will not hear; your hands are full of blood” (Isaiah 1:15). Not only Israel’s sacrifices, but even their prayers, which are on a higher spiritual level, will not be accepted. Speaking of that verse in Isaiah, the Gemara cites that Rabbi Yoḥanan said: Any priest who killed a person may not lift his hands in the Priestly Blessing as it is stated: “And when you spread forth your hands I will hide My eyes from you…your hands are full of blood.” Here we see that the Priestly Blessing, performed with hands spread forth, is not accepted when performed by priests whose “hands are full of blood.” On the subject of prayer, Rabbi Elazar also said: Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked and prayer is not accepted as it once was, as it is said in lamentation of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, He shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked, and one who cries before God may rest assured that his prayers will be answered, as it is stated: “Hear my prayer, Lord, and give ear to my pleading, keep not silence at my tears” (Psalms 39:13). Since this prayer is a request that God should pay heed to the tears of one who is praying, he is certain that at least the gates of tears are not locked. With regard to the locking of the gates of prayer, the Gemara relates that Rava did not decree a fast on a cloudy day because it is stated: “You have covered Yourself in a cloud, through which prayer cannot pass” (Lamentations 3:44). The verse indicates that clouds are a bad omen, indicating that God has averted His face (Rav Hai Gaon). And Rabbi Elazar said: Since the day the Temple was destroyed an iron wall separates Israel from their Father in heaven, as it is stated to the prophet Ezekiel, instructing him to symbolize that separation: “And take for yourself an iron griddle, and set it as an iron wall between yourself and the city…it will be a sign for the house of Israel” (Ezekiel 4:3).
7ז
דיון
שאלות לדיון: מדרשי חז"ל על החורבן
  • מדוע משווה רבן יוחנן בן זכאי בין בית המקדש לגמילות חסדים דווקא?
  • השוו בין הסיבות לחורבן בית ראשון לבין הסיבות לחורבן בית שני. מה מאפיין כל חורבן? מה רצה בעל המדרש ללמד אותנו כשעמד על הבדל זה?
  • השוו בין הדעות השונות של החכמים על הקשר שבין אדם לאל לאחר החורבן. האם הקשר התחזק או נחלש? מה השתנה באופי הקשר?
8ח
ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"ה, עמ' 89 – 90.
ט' באב – על מה מקוננים?
משפסקה היצירה הדתית הפיוטית העצמאית, לא זכו גירוש ספרד, גזרות ת"ח, גזרת פטלורה וגזרת היטלר להיזכר בספר הקינות תשעה באב. אולם עד ימינו אנו, כשהיה יהודי נאמן חולץ נעליו ויושב על הקרקע ומתאבל בתשעה באב, נתכוון לעצמו ולעמו ולשפלותם וענותם בימיו ממש. לפיכך היה תשעה באב ביטוי חי לתחושתו של אדם מישראל במציאותו ממש, ולא העלאת זכר חורבן הבית בלבד. לביטוי זה מתאים הנוסח של קינות תשעה באב ומתאימים דיניו של היום הזה. אולם המציאות נשתנתה: אמנם הר הבית נשאר שומם מקדושתו והוא תפוס ומחולל על ידי סמל זר, אבל הכבוד אשר גלה מישראל הוחזר לו. הועלתה ארוכָה לחורבן העם, והדברים הנאמרים בתשעה באב יהיו מסולפים וחסרי כֵּנות אם לא יבטאו את העובדה המכרעת הזאת. יום תשעה באב והזכר אשר הוא מעלה, לא יוסיפו מקרב עם ישראל, כי אין מוחקים אלפיים שנות היסטוריה מתולדות העם ותולדות דתו. אולם צורתו ודרכי ביטויו של יום האבל, מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן עלול הוא להיהפך לכלי שצורתו אינה מבטאת את תוכנו.
9ט
מאיר שלו,המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 27/7/2007
בשל מה החורבן? בזכות מה שרדנו?
התפתחה כאן אופנה חדשה: לכנס כנסים של פיוס ולמכור בהם מעשיות לפתאים, שהחורבן קרה בגלל חוסר אחדות. ובמקום להתאבל על אובדן החיים והחופש, משווקים לנו את בית המקדש, אותו מוסד שנביאי ישראל הספיקו לסלוד ממנו כבר בגרסתו הראשונה [...] ואכן, 'שנאת חינם' היא תיאור מרוכך של מה שעוללו לנו יוחנן מגוש חלב, אלעזר בן יאיר ושמעון בר גיורא, מנהיגי הקנאים, בנחישותם האלימה והרצחנית – עוד הוכחה למה שיכול מיעוט קיצוני ונחוש לעולל לחברה שמתירה לו לגדול ולהתעצם בשמה של איזו אחדות, כביכול. יהודה לא חרבה בגלל פילוג והיהדות לא שרדה בגלל אחדות. יהודה חרבה בגלל העליונות הצבאית של הרומאים, בגלל הטיפשות והקיצוניות של הקנאים ובגלל כניעתה של המנהיגות לאלימות המשיחית שלהם. היהדות שרדה בזכות החוכמה, החזון והמתינות של אישים כמו רבן יוחנן בן זכאי, מי שהצליח לחמוק מידם הרצחנית של הפטריוטים הללו, להסגיר עצמו אל הרומאים, להחליף את המקדש בבית הכנסת ואת הכבשה השחוטה בתפילה, ולצייד אותנו באמצעי קיום רוחני ותרבותי לימי הגלות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולידיעות אחרונות
10י
דיון
שאלות: ליבוביץ ומאיר שלו
  • כיצד לדעת ליבוביץ עלינו להתייחס לט' באב? על מה עלינו להתאבל?
  • האם השימוש של ליבוביץ ברעיון חורבן המקדש הוא מטפורי לדעתכם?
  • האם הוא מתאבל על חורבן הבית בכלל או על עניינים אחרים?
  • למי מרמז מאיר שלו כשהוא מדבר על הקנאים?
  • מאיר שלו רואה ביהדות של יוחנן בן זכאי ציוד הכרחי ליהדות הגלותית. האם לאחר הקמת מדינת ישראל אנו זקוקים לערכת כלים חדשה? ואם כן, אילו כלים חדשים צריכים להיות בה?
11יא
ח"נ ביאליק, מגילת האש, כל שירי ח.נ. ביאליק, תל אביב, דביר, תשי"ג, עמ' שעז.
סיום פיוטי
והר הבית עודנו עשן כולו. עיי אפר, תלי רמץ ואודים עשנים יחד נערמו, וגחלים לוחשות, צבורים צבורים, נוצצות כערמות אקדח וכדכד בדומית שחר [...] ויליטו המלאכים את פניהם בכנפיהם, כי יראו מהביט אל צער האלהים. ותיהפך שירתם בשחר ההוא לקינה חרישית ונהי דממה דקה. דומם פרשו ובכו, מלאך לנפשו מלאך לנפשו, ויבך בדממה כל העולם עמם... ואנחה חרישית אחת, חרישית ועמוקה, מכנף הארץ עלתה ופשטה - ותישבר בדומית הבכיה. נשבר נשבר לב העולם, ותעל השכינה מעל החרבות ותבא במסתרים.
13 יג
15טו
דף מספר 6 בסדרה אמונה וכפירה, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5