דת, חופש וחופש מדת
1א
הדף מאת: אבנר דינור / קולות בנגב
2ב
שיעור על חילוניות ודת. מטרת השיעור היא הכרות עם תפישת העולם החילונית ובחינת הטענה של חילונים רבים שבדת יש כבלים ובחילוניות יש חופש.
3ג
הר כגיגית
"וַיִתְיַצְּבוּ בְתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט יח), אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַר חַמָא, מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִּיגִּית, וְאָמַר לָהֶם, אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה - מוּטָב. וְאִם לָאו - שָׁם תֵּהֵא קְבוּרָתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב, מִכַּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרַיְיתָא. אָמַר רָבָא, אַף עַל פִּי כֵן - הַדוּר [חזרו] וקִבְּלוּהָּ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. דִּכְתִיב, (אסתר ט) "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" - "קִיְמוּ" מַה שֶׁקִּבְּלוּ כְּבָר.
The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.
4ד
דן מלר, סקירת הספר 'חסד חילוני', פורסם באתר חופש. http://www.hofesh.org.il/index.html
דן מלר - חילוניות
הגדרה לשונית של המונח "חילוניות" או "חילוני" נגררת, בלית ברירה, לתבנית הפוכה מדת. אולם זה לצורך ההגדרה הלשונית בלבד. בפועל, בחיי המעשה, החילוני והחילוניות אינם ביטוי של שלילת דבר אחר כלשהו, אלא מהות מוגדרת בפני עצמה, של אורח חיים הומניסטי, של אומץ אישי רב בקבלת אחריות לחיים, לטוב ולרע, של בחירה עצמית של הדרך לחיים ובחיים, תוך ביטוי אישי ומימוש עצמי של התכונות האישיות הקיימות אצל כל אדם, ובעיקר - היות הפרט נאור וריבון לעצמו מרגע בו הוא עומד על דעתו.

למאמר המלא


© כל הזכויות שמורות למחבר
5ה
ישעיהו ליבוביץ, "מצוות מעשיות" מתוך: יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"ה, עמ' 13 – 36
ישעיהו ליבוביץ - חירותו של הדתי
האדם המקבל עליו תורה ומצוות, מה מעמדו כיצור אוטונומי? בידוע שרבו הטוענים ורבו הטענות, שהאדם המקבל עליו עול תורה ומצוות הוא משועבד, אבל גם מושג השעבוד וגם מושג החירות דורשים ניתוח סמאנטי... אם יש לעולם נוהג וחוקיות - האדם הוא חלק ממנו, והוא כפוף לכל המערך של המציאות הטבעית, הכוללת לא רק את גופו כי אם גם את נפשו: הוא כפוף לו מבחינה פיסיולוגית, והוא כפוף לו מבחינה פסיכולוגית... לפי זה - מהי חירות האדם? קבלת אורח-חיים שאינו נובע מטבעו של האדם משמעותה - שחרור האדם משעבודו לכבלי הטבע הגולמי... האדם המופעל ע"י טבע "עצמו" אינו לאמיתו של דבר אלא גולם המופעל על-ידי כוחות הטבע, ממש כבהמה הרועה באחו, שאף היא, לכאורה, חופשית מן התורה ומן המצוות, ז. א. מכל חוק הכפוי עליה מן החוץ... אין במציאות אלא שניות: טבע, הכולל גם את רוח האדם, ואלוהים. רק בדבר אחד יכול האדם לחרוג ממסגרת השעבוד לכוחות הטבע - בהידבקות באלוהים, שמשמעותה המוחשית היא עשיית רצון אלוהים ולא רצון האדם, מאחר שרצון האדם אף הוא גורם טבעי. בזה נפסלה כעבודה-זרה כל דת של ערכים המשקפים את מגמותיו ואת חזונו של האדם... ; וזהו "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה": הוא בן-חורין מעבדות הטבע, מאחר שהוא חי בפועל חיים הנוגדים את הטבע הזה, הן בגילוייו הכלליים והן בגילוייו באדם עצמו. לפיכך אין שום צורך - לא מבחינה דתית ולא מבחינה פילוסופית - לקרב את המצוות המעשיות לעולם המושגים או לעולם האינטרסים של האדם; דווקא בזרותן טמון כוחן. ניסיונות לרציונליזציה של המצוות וחיפושים אחרי "טעמי-מצוות" הם חסרי טעם דתי וחסרי טעם פילוסופי, ואין בהם אלא אינטרס תיאולוגי או פסיכולוגי בלבד...
6ו
דיון
שאלות לדיון:
  • השוו בין עמדתו של ליבוביץ לעמדה של דן מלר. מלר טוען שרק החילוני חופשי ואילו ליבוביץ טוען שרק הדתי חופשי. מי משניהם נראה לכם משכנע יותר ומדוע?
  • מלר טוען שהחילוניות מבוססת על נאורות ותביעה של פרט להיות ריבון על חייו. האם אכן לאדם חילוני יש ריבונות על חייו (האם למשל הוא יכול להחליט מחר בבוקר לעזוב את אישתו וילדיו? האם הוא יכול מחר בבוקר להחליט להמריא אל על כציפור?) האם אכן האדם הדתי חי ללא ריבונות על חייו?
  • האם חילונים נמנעים מהדת כיוון שהם חשים שהיא כובלת אותם?
  • האם דתיים מרגישים שהדת כובלת אותם?
  • האם אמונה היא כבלים המונעים מאדם חופש?
7ז
מנחם בן, "אלוהים הוא חילוני", בתוך: אנו היהודים החילונים, דדי צוקר (עורך), משכל, תל אביב, 1999.
מנחם בן – אלוהים הוא חילוני
מה בדיוק מעורר בי התנגדות בכותרת "אנו היהודים החילונים"? אתחיל דווקא מהסוף: המילה "חילונים". אני דווקא מאמין באלוהים באופן מוחלט, ולא סתם באיזשהו אלוהים בלתי ידוע, "כוח עליון" כלשהו, אלא דווקא באלוהי ישראל ממש, כפי שהוא מוכר לנו מן התנ"ך בשמו יהוה. כך שאם משמעות המושג "חילוני" היא "לא מאמין באלוהים" – אינני חלק מן הכותרת הזאת. אגב, גם המשוררת יונה וולך, אולי המשוררת הגדולה ביותר בספרות הישראלית, האמינה לחלוטין באלוהי ישראל, אף שקוממה עליה חוגים דתיים גדולים בגלל לשונה החופשית הקיצונית (זוכרים את "שיר הדגדגן והתפילין"?), כאשר כל זה היה כמובן, רק חלק מאורח חייה החופשי מאוד, החילוני מאוד (עמ' 48) [...] אני יהודי חילוני, קודם כל משום שאני מעדיף את הטוהר המוסרי האישי על הטקסיות הרבנית והדתית. והרי על כך דיבר גם נביא אלוהים בשם אלוהים בתנ"ך האלוהי עצמו: "למה לי רוב זבחיכם" אומר אלוהים בפי ישעיהו, "רחצו היזכו הסירו רוע מעלליכם". ועוד אומר אלוהים מפי ישעיהו: "חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח נלאיתי נשוא... שבעתי עולות". כלומר אלוהים מעדיף בהרבה את הטוהר האישי הלא-טקסי על פני הטקסים. אלוהים שונא את החגים (וקל להבין אותו כשרואים את השתלטות האורחות הרבניים על חגי ישראל). אלוהים שונא את הקורבנות ואת העולות (כלומר על כל ההוויה הטקסית של בית המקדש, וקל להבין אותו כשרואים את הקבוצה המאוסה הקרויה "נאמני הר הבית" ואת כל מחדשי הלכות בית המקדש וקורבנות בית המקדש בימינו). אלוהים מבקש מאיתנו, קודם כול ולפני הכול, דבר אחד: רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם. הוא מוותר לנו, בהחלט מוותר לנו, על דיני החגים ועל דיני הקורבנות, ובעצמם במשתמע, על כל המצוות הטקסיות. כלומר, בעצם, אלוהים הוא חילוני. לכן, במצוות אלוהים וברוח אלוהים, אני חילוני קודם כול במובן הזה: ברוח הנביאים – גם אני מסרב לקיים את המצוות במישור הפורמלי הרבני, והן קיימות לגבי רק במישור המטפיזי הנפשי והרוחני. ברור לי, למשל, שזכירת השבת ואהבת השבת כמוה כקיום השבת, ואני בהחלט מתיר לעצמי כל מה שכיף לי לעשות בשבת. כי השבת נועדה לכיף ולמנוחת הנפש, וברור שאני נוסע לבלות בשבת, אפילו עובד בשבת, למרבה הצער, כשצריך וכשאין ברירה אחרת. ועם כל זאת, אני רואה את עצמי כשומר שבת, בבחינת שומר שבת בלבבו. (עמ' 52)
© כל הזכויות שמורות ללהוצאת משכל - ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
8ח
מתוך: שירי יהודה הלוי: שירי קודש וחול, ש' ברנשטיין (עורך), ניו-יורק, תש"ה
עַבְדֵי זְמָן – רבי יהודה הלוי
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.
10 י
11יא
דף הנחיות למנחה:
הנחיות למנחה חופש מדת.rtf
12יב
דף מספר 3 בסדרה אמונה וכפירה, דפים נוספים בסדרה:
1 2 4 5 6