הכופר הראשון
1א
הדף מאת: אבנר דינור / קולות בנגב
2ב
השיעור הוא חלק מסדרה העוסקת באמונה וכפירה. השאלה העומדת במרכזו היא, מיהו הכופר הראשון? נבדוק כמה תשובות אפשרויות לשאלה זו: אברהם אבינו, אלישע בן אבויה ושפינוזה. דרך השאלה הבלתי-שגרתית והתשובות המוצעות נעשה בירור מעמיק של המושג 'כפירה', ונבחן את ההבדל שבין כפירה לאמונה.
3ג
מיהו הכופר הראשון? אברהם?
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע? (כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר - הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט
And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked? Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein? That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’
4ד
אברהם והפסילים
בית אביו של אברהם היו עושים צלמים [=פסלים לעבודה זרה] ומוכרים בשוק. יום אחד הגיע אברהם למכור [...] באה אשה אחת טוענת בידה קערה סולת. אמרה לו: הילך והקרב לפניהם, עמד ונטל מקל בידו ושבר כל הפסילים, ונתן המקל ביד הגדול שבהם. כיוון שבא אביו אמר: מי עשה להם כך? אמר לו: המכסה אני דבר מאבא? באה אשה אחת ובידה קערה מלאה סולת ואמרה לי: הילך והקרב לפניהם. הקרבתי לפניהם, היה זה אומר: אני אוכל תחילה, וזה אומר: אני אוכל תחילה. ועמד הגדול שביניהם ושבר את כולם. אמר לו: מה אתה משטה בי – כלום יכולים הם? אמר לו: ולא? ישמעו אזניך מה שפיך אומר.
5ה
מיהו הכופר הראשון? אלישע בן אבויה ('אחר')?
ת"ר [=תנו רבנן, שנו חכמינו]: מעשה באחֵר [=אלישע בן אבויה] שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר [תלמידו] מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת [ואסור ללכת בשבת מעבר לתחום זה]. א"ל [אמר לו, ר' מאיר לאחר]: אף אתה חזור בך. א"ל [אמר לו, אחר לרבי מאיר]: ולא כבר אמרתי לך? כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.
I can engage in intercourse several times without blood. In other words, I can have relations with a woman while leaving her hymen intact. If this is so, it is possible that the assumed virgin had intercourse in this manner and is forbidden to the High Priest. Or, perhaps a person who can act like Shmuel is not common and the halakha is not concerned with this case. He said to them: One like Shmuel is not common, and we are concerned that she may have conceived in a bath. Perhaps she washed in a bath that contained a man’s semen, from which she became impregnated while remaining a virgin. The Gemara asks: How could she possibly become pregnant in such a manner? Didn’t Shmuel say: Any semen that is not shot like an arrow cannot fertilize? The Gemara answers: This does not mean that it must be shot like an arrow at the moment of fertilization. Even if initially, when released from the male, it was shot as an arrow, it can also fertilize a woman at a later moment. With regard to the fate of ben Zoma, the Sages taught: There was once an incident with regard to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who was standing on a step on the Temple Mount, and ben Zoma saw him and did not stand before him to honor him, as he was deep in thought. Rabbi Yehoshua said to him: From where do you come and where are you going, ben Zoma, i.e., what is on your mind? He said to him: In my thoughts I was looking upon the act of Creation, at the gap between the upper waters and the lower waters, as there is only the breadth of a mere three fingers between them, as it is stated: “And the spirit of God hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2), like a dove hovering over its young without touching them. Rabbi Yehoshua said to his students who had overheard this exchange: Ben Zoma is still outside; he has not yet achieved full understanding of these matters. The Gemara explains: Now, this verse: “And the spirit of God hovered over the face of the waters,” when was it stated? On the first day, whereas the division of the waters occurred on the second day, as it is written: “And let it divide the waters from the waters” (Genesis 1:6). How, then, could ben Zoma derive a proof from the former verse? The Gemara asks: And how much, in fact, is the gap between them? Rav Aḥa bar Ya’akov said: Like the thickness of a thread; and the Rabbis said: Like the gap between the boards of a bridge. Mar Zutra, and some say it was Rav Asi, said: Like two robes spread one over the other, with a slight gap in between. And some said: Like two cups placed one upon the other. § The Gemara stated earlier that Aḥer chopped down the saplings, becoming a heretic. With regard to him, the verse states: “Do not let your mouth bring your flesh into guilt” (Ecclesiastes 5:5). The Gemara poses a question: What was it that led him to heresy? He saw the angel Mitatron, who was granted permission to sit and write the merits of Israel. He said: There is a tradition that in the world above there is no sitting; no competition; no turning one’s back before Him, i.e., all face the Divine Presence; and no lethargy. Seeing that someone other than God was seated above, he said: Perhaps, the Gemara here interjects, Heaven forbid, there are two authorities, and there is another source of power in control of the world in addition to God. Such thoughts led Aḥer to heresy. The Gemara relates: They removed Mitatron from his place in heaven and smote him with sixty rods [pulsei] of fire, so that others would not make mistake that Aḥer made. They said to the angel: What is the reason that when you saw Elisha ben Avuya you did not stand before him? Despite this conduct, since Mitatron was personally involved, he was granted permission to erase the merits of Aḥer and cause him to stumble in any manner. A Divine Voice went forth saying: “Return, rebellious children” (Jeremiah 3:22), apart from Aḥer. Upon hearing this, Elisha ben Avuya said: Since that man, meaning himself, has been banished from that world, let him go out and enjoy this world. Aḥer went astray. He went and found a prostitute and solicited her for intercourse. She said to him: And are you not Elisha ben Avuya? Shall a person of your stature perform such an act? He uprooted a radish from a patch of radishes on Shabbat and gave it to her, to demonstrate that he no longer observed the Torah. The prostitute said: He is other than he was. He is not the same Elisha ben Avuya, he is Aḥer, other. The Gemara relates: Aḥer asked Rabbi Meir a question, after he had gone astray. He said to him: What is the meaning of that which is written: “God has made even the one as well as the other” (Ecclesiastes 7:14)? Rabbi Meir said to him: Everything that the Holy One, Blessed be He, created, He created a similar creation corresponding to it. He created mountains, He created hills; He created seas, He created rivers. Aḥer said to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, but explained the verse as follows: Everything has its opposite: He created the righteous, He created the wicked; He created the Garden of Eden, He created Gehenna. Each and every person has two portions, one in the Garden of Eden and one in Gehenna. If he merits it, by becoming righteous, he takes his portion and the portion of his wicked colleague in the Garden of Eden; if he is found culpable by becoming wicked, he takes his portion and the portion of his colleague in Gehenna. Rav Mesharshiyya said: What is the verse from which it is derived? With regard to the righteous, it is stated: “Therefore in their land they shall possess double” (Isaiah 61:7); whereas with regard to the wicked, it is stated: “And destroy them with double destruction” (Jeremiah 17:18); therefore, each receives a double portion. Aḥer asked Rabbi Meir another question, again after he had gone astray. What is the meaning of that which is written: “Gold and glass cannot equal it; neither shall its exchange be vessels of fine gold” (Job 28:17)? If it is referring to the praise and honor of the Torah, it should have compared it only to gold, not to glass. He said to him: This is referring to words of Torah, which are as difficult to acquire as gilded vessels and vessels of fine gold but are as easy to lose as glass vessels. Aḥer said to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, but taught as follows: Just as golden vessels and glass vessels have a remedy even when they have broken, as they can be melted down and made into new vessels, so too a Torah scholar, although he has transgressed, has a remedy. Rabbi Meir said to him: If so, you too, return from your ways. He said to him: I have already heard the following declaration behind the dividing curtain, which conceals God from the world: “Return, rebellious children,” (Jeremiah 3:22) apart from Aḥer. The Gemara cites a related story: The Sages taught: There was once an incident involving Aḥer, who was riding on a horse on Shabbat, and Rabbi Meir was walking behind him to learn Torah from him. After a while, Aḥer said to him: Meir, turn back, for I have already estimated and measured according to the steps of my horse that the Shabbat boundary ends here, and you may therefore venture no further. Rabbi Meir said to him: You, too, return to the correct path. He said to him: But have I not already told you that I have already heard behind the dividing curtain: “Return, rebellious children,” apart from Aḥer? Nevertheless, Rabbi Meir took hold of him and brought him to the study hall. Aḥer said to a child, by way of divination: Recite your verse that you studied today to me. He recited the following verse to him: “There is no peace, said the Lord, concerning the wicked” (Isaiah 48:22). He brought him to another study hall. Aḥer said to a child: Recite your verse to me. He recited to him: “For though you wash with niter, and take for you much soap, yet your iniquity is marked before Me” (Jeremiah 2:22). He brought him to another study hall. Aḥer said to
6ו
ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב, הלכה א [תרגום יהודה אייזנברג באתר דעת]
מדוע התפקר "אחר"?
רבי מאיר היה יושב ודורש בבית המדרש בטבריה. עבר אלישע רבו, רכוב על סוס ביום השבת. באו אמרו לו: רבך בחוץ. פסק מן הדרשה ויצא אליו. אמר לו [אלישע לר' מאיר]: מה היית דורש היום? אמר לו: 'וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו'. אמר לו: ומה פתחת בו? אמר לו: 'ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה' - שכָּפל לו את כל ממונו. אמר: חבל על האובדים ואינם נמצאים. עקיבא רבך לא היה דורש כן, אלא 'וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו' - בזכות מצוות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. ובי היה המעשה [כאן מופיע סיפור מילת אלישע בן אבויה]... וכל זה ממה בא לו? [=מדוע הוא התפקר?] אלא, פעם אחת היה יושב ושונה [=ולומד] בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עולה ראש הדקל, ונטל אם על הבנים [=מצוות שילוח הקן שעליה נאמר ששכרה הוא הארכת ימים], וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל, ונטל את הבנים ושילח את האם, וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתיב: 'שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, למען ייטב לך והארכתָ ימים'. איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ולא היה יודע שדרשהּ ר' יעקב לפנים ממנו: 'למען ייטב לך' - ליום שכולו טוב; 'והארכת ימים' לעתיד שכולו ארוך. ויש אומרים: על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום [=האופה, אחד מעשרת הרוגי מלכות] נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים: אמו, כשהייתה מעוברת בו, הייתה עוברת על בתי עבודה זרה, והריחה מאותו המין. והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה [=נחש].
7ז
דיון
שאלות לדיון על "אחר":
  • איך אפשר להסביר את התנהגותו של רבי מאיר?
  • מה נושא הוויכוח בין ר' מאיר ואחר?
  • האם הסיבות של אחר לחוסר אמונתו משכנעות אתכן?
  • למה חז"ל טורחים לספר לנו על דמותו של אחר? האם לא מוטב היה להשכיח אותו?
8ח
ברוך שפינוזה, הקדמה, מאמר תיאולוגי מדיני (תרגם: ח' וירשובסקי), ירושלים: מאגנס, תשמ"ט, עמ' 1-5 בדילוגים
מיהו הכופר הראשון - שפינוזה?
אילו בני אדם עשויים היו לכוון את כל ענייניהם בעצה בטוחה, או אילו שיחק להם מזלם תמיד, לא היו נתפסים לכל אמונת שווא. אולם בני אדם באים, לעתים קרובות, לכלל מצוקה גדולה כל כך, עד שכל עצתם מתבלעת, ומחמת רדיפתם המופרזת אחר טובות המזל שאין בהן ודאות הם נקלעים מרה בין תקווה ופחד. לכן רוחם על הרוב נוטה עד מאוד להאמין לכל דבר. וכל זמן שהרוח שרויה בספק, ניתן על נקלה לטלטלה אילך ואילך... הסיבה המחוללת, משמרת ומטפחת את האמונה התפלה היא הפחד. בני אדם אינם נתפסים לאמונות תפלות אלא בשעה שהם שרויים בפחד [...] ולפי שכך הם פני הדברים, אנו רואים בראש ובראשונה, כי הדבקים ביותר בכל מיני אמונות תפלות הם אלה הלהוטים ללא שיעור אחר דברים שאין בהם ודאות. וביותר כשהם שרויים בסכנה וקצרה ידם מהושיע לעצמם, הריהם משוועים כולם לעזרת שמים בנדרים ובדמעות כנשים, וקוראים לתבונה-עיוורת ולחכמת אנוש הבל. לעומת זאת הם מאמינים, כי הזיות הדמיון, חלומות ולהג תינוקות הם תשובות אלוהים, ולא עוד אלא אלוהים מואס בחכמים ולא חתם את החלטותיו ברוח כי אם בקרבי בהמות, או שאווילים, משוגעים ועופות מגידים אותן מראש בהשראה ובהתעוררות אלוהית. הנה עד איזו מדרגה של טירוף-דעת מביא הפחד את בני האדם [...] בני אדם אינם נתפסים לאמונות תפלות אלא בשעה שהם שרויים בפחד; ושכל אותם הדברים שכיבדו לפנים מתוך יראת שווא אינם אלא יצירי הדמיון, הזיות רוח נכאה וחרדה; ואחרון אחרון, ששלטונם של החוזים על ההמון גדל ביותר בעתות הצרה הקשות ביותר למדינה [...] שיא העוול הוא, שדווקא אלה הבזים לתבונה מכל וכל ודוחים את השכל בטענה שהוא נפסד מטבעו, הם הם הנחשבים בעלי אור אלוהי [...] מששקלתי וראיתי כל אלה, החלטתי החלטה נמרצת לבחון מחדש את כתבי-הקודש בלא משוא פנים ובדעה חופשית, לא לחייב לגביהם ולא לקבל כהלכתם שום דבר שלא אלמד אותו בבהירות גמורה מתוכם גופא.
9ט
דיון
שאלות לדיון על שפינוזה:
  • מהם מאפייני הדתיות שאותה דוחה שפינוזה?
  • במה שפינוזה בדיוק כופר? באלוהים? בתפיסה מסוימת של אלוהים? בעושי דברו?
  • האם יש חדש בדרך שבה הוא מציע לקרוא בתנ"ך?
11 יא
13יג
דף מספר 4 בסדרה אמונה וכפירה, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 5 6