השווה לגיליון זה את גיליון בהעלותך תש"ז, העוסק באותו קטע, ובייחוד בשאלות כלליות הנוגעות לפרק כולו.
| א. "והאספסוף..." |
"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה"
And the mixed multitude that was among them fell a lusting; and the children of Israel also wept on their part, and said: ‘Would that we were given flesh to eat!
ד"ה וטעם והאספסוף אשר בקרבו: שלא היה להם חסרון במדבר, כי היה להם המן לשובע, והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאוד כאשר יספר, אבל המשילו בנפשותם תאוה רבה כמתאוים לאכול הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים.
ד"ה והתברך בלבבו לאמור: ... ופירוש "למען ספות הרוה את הצמאה", להוסיף השבעה עם המתאוה, כי נפש שבעה תקרא רוה, כעניין "וריויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו" (ירמיה לא יג), "והיתה נפשם כגן רוה" (שם פסוק יא), והמתאוה תיקרא צמאה, "צמאה לך נפשי" (תהלים סג ב). והטעם, כי נפש האדם הרוה, שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאוה, והוא ימלא תאותו, אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה, ותהיה צמאה מאוד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים, שלא היתה מתאוה להם מתחילה. כי המתאוה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכעניין שהזכירו חכמים (סוכה נב:) משביעו רעב, מרעיבו שבע. ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו, אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה, כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו, וכאשר השביע נפשו בו.
הסבר את פסוקנו כאן, לפי דברי הרמב"ן בדברים! מה ממריצו לפרש את פסוקנו כאשר פירש? (עוד לפסוק זה עיין גיליון בהעלותך תש"ז שאלה ג).
| ב. "ויחר אף ה' מאד" |
"וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד"
And Moses heard the people weeping, family by family, every man at the door of his tent; and the anger of the LORD was kindled greatly; and Moses was displeased.
הרמב"ם, מורה נבוכים א' ל"ו:
דע – שאתה כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון "חרון אף" ולא לשון "כעס" ולא לשון "קנאה" אלא בעבודה זרה לבד; ולא תמצא שייקרא "אויב ה'" או "צר" או "שונא" אלא עובד עבודה זרה לבד, אמר (דברים י"א): "ועבדתם אלוהים אחרים וחרה אף ה' בכם", וכן (דברים ו'): "פן יחרה אף ה'..." וזה הרבה משיסופר.
דע – שאתה כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון "חרון אף" ולא לשון "כעס" ולא לשון "קנאה" אלא בעבודה זרה לבד; ולא תמצא שייקרא "אויב ה'" או "צר" או "שונא" אלא עובד עבודה זרה לבד, אמר (דברים י"א): "ועבדתם אלוהים אחרים וחרה אף ה' בכם", וכן (דברים ו'): "פן יחרה אף ה'..." וזה הרבה משיסופר.
פסוקנו נראה כסותר כלל זה של הרמב"ם. נסה ליישב סתירה זו, על פי האמור ברש"י, פרק י"א פסוק ה':
ד"ה אשר נאכל במצרים חינם: אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חינם, והלוא כבר נאמר (שמות ה) "ותבן לא יינתן לכם". אם תבן לא היו נותנין להם חינם - דגים היו נותנין להם חינם? ומהו אומר "חינם"? - חינם מן המצוות (ספרי).
ד"ה אשר נאכל במצרים חינם: אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חינם, והלוא כבר נאמר (שמות ה) "ותבן לא יינתן לכם". אם תבן לא היו נותנין להם חינם - דגים היו נותנין להם חינם? ומהו אומר "חינם"? - חינם מן המצוות (ספרי).
אשר נאכל במצרים חנם [WE REMEMBER THE FISH] WHICH WE DID EAT IN EGYPT FOR NOTHING — If you say that they meant that the Egyptians gave them fish for nothing (without payment), then I ask, “But does it not state, (Exodus 5:18): [Go, therefore, now, and work], for there shall no straw be given you”? Now, if they did not give them straw for nothing, would they have given them fish for nothing! — What then is the force of the word חנם? It means: free from (i.e. without us having been burdened with) heavenly commands (Sifrei Bamidbar 87).
ד"ה בוכה למשפחותיו: משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו: "למשפחותיו" - על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם (ספרי).
בכה למשפחתיו [THEN MOSES HEARD THE PEOPLE] WEEP THROUGHOUT THEIR FAMILIES — i.e. the members of each family gathered together and wept in order to display their discontent in public. Our Rabbis, however, said that למשפחתיו means “the people wept because of family affairs” — because of the intermarriage of blood-relalives that had been forbidden to them (Sifrei Bamidbar 90; Yoma 75a).
(בדומה לזה השווה יישוב סתירה כזו בדברי המלבי"ם, לשמות פרק כ"ב פסוק כ"ג:
ד"ה וחרה אפי והרגתי. הרב במורה כתב: כשתחפש בכל הכתוב לא תמצא חרון אף וכעס בבורא רק בענין עבודה זרה, וכתוב זה סותר דעתו ופירשו חז"ל שבא להשוות חרון אף ה' על עינוי אלמנה ויתום כחרונו על עבודת אלילים...).
ד"ה וחרה אפי והרגתי. הרב במורה כתב: כשתחפש בכל הכתוב לא תמצא חרון אף וכעס בבורא רק בענין עבודה זרה, וכתוב זה סותר דעתו ופירשו חז"ל שבא להשוות חרון אף ה' על עינוי אלמנה ויתום כחרונו על עבודת אלילים...).
| ג. "...הרֵעֹתָ..." |
"לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ"
And Moses said unto the LORD: ‘Wherefore hast Thou dealt ill with Thy servant? and wherefore have I not found favour in Thy sight, that Thou layest the burden of all this people upon me?
נראה לי לפרש מלת "הרעות" מן (שמואל ב' ח') "אתה תרעה את עמי" ומן (מלכים ב' ז') "לרעות את עמי" – ועניינו ממשלה והנהגה. והמכוון: "למה הרעות לעבדך" – למה שמת את עבדך לרועה ולמנהיג על העם הזה (ולמד "לעבדך" במקום "את" כמו (שמואל ב', ג' ל') "ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר"), והוסיף עוד לאמר: ואם חכמתך העליונה הסכימה לשומי לרועה ולמנהיג עליהם, למה לא מצאתי חן בעיניך לשום בידי וברשותי את היכולת למלאות תמיד משאלות לבם ובקשתם, כי לשון "משא" עניינם גם כן התקוה ותאות הנפש שהאדם נושא עיניו ונפשו אליו תמיד (וואונש, פערלאנגען בלועזית). ובפרטות יורה שם "משא" על המאכל, כמו (שמואל ב' י"א) "משאת המלך" דתרגומו "סעודתא", וכמו (בראשית מ"ג) "ותרב משאת בנימין".
הסבר, במה נוטה בעל הכתב והקבלה מן הפירוש הרגיל, ומה הצריכו לפרש בדרך אחרת מאשר הרגילה!
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה והמן כזרע גד: מי שאמר זו לא אמר זו. ישראל אומרים: "בלתי אל המן עינינו", והקדוש ברוך הוא הכתיב בתורה "והמן כזרע גד" וגו' כלומר ראו, באי עולם, על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב.
והמן כזרע נד AND THE MANNA WAS AS CORIANDER SEED — He who said that (the previous verse) did not say this: Israel said, “our eyes are only on this manna”, but the Holy One, blessed be He had it written in the Torah, and the manna was like coriander seed” — as much as to say “See, ye people of the world, about what My sons were complaining, whilst as a matter of fact the manna is excellent in so many different ways!” (Sifrei Bamidbar 88).
א. הסבר את הביטוי "מי שאמר זו לא אמר זו".
ב. היכן מצינו בתנ"ך עוד פסוקים המתבארים בדרך זו? (עיין גיליון וירא תש"ט שאלה ד; גיליון בשלח תש"ט שאלה ב).
ד"ה כי תאמר אלי: שאתה אומר אלי "שאהו בחיקך".
Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers?
א. מה ראה רש"י להפוך לשון עתיד במקרא ללשון הווה בלשונו?
ב. מהו פירוש המילה "כי" בפסוקנו לדעתו?
3) פסוק י"ב
ד"ה כי תאמר אלי: ... והיכן אמר לו כן (שמות לב) "לך נחה את העם" ואומר (שמות ו) "ויצום אל בני ישראל" על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם.
ד"ה כי תאמר אלי: ... והיכן אמר לו כן (שמות לב) "לך נחה את העם" ואומר (שמות ו) "ויצום אל בני ישראל" על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם.
א. מה קשה לו?
ד"ה כאשר דיבר ה': ולא ישמע אליכם פרעה.
כאשר דבר ה׳ AS THE LORD HAD SPOKEN — when He said, (Exodus 7:4) “Pharaoh will not hearken unto you”.
כאשר דבר לך [FOR THE LORD GOD BLESSETH THEE] AS HE PROMISED THEE — and where did He promise you this? In the statement, (Deuteronomy 28:3—12) “Blessed shalt thou be in the city, etc.” (Sifrei Devarim 116:1).
השווה לגיליון בשלח תש"ו שאלה ד לשמות פרק י"ד פסוק י"ב!
השווה לגיליון שמיני תש"ח שאלה ב.
מהי השיטה שהולך בה רש"י בכל המקומות האלה?
*
ג. התוכל להסביר את ה"אמירה" שבפסוקנו בדרך אחרת?
ד"ה על האדמה אשר נשבעת לאבותינו: אתה אומר לי לשאתם בחיקי.
Have I conceived all this people? have I brought them forth, that Thou shouldest say unto me: Carry them in thy bosom, as a nursing-father carrieth the sucking child, unto the land which Thou didst swear unto their fathers?