פרשת בשלח תש"ו - רדיפת פרעה אחר ישראל
הערה: לשאלת "וחיזקתי את לב פרעה" (ד') "ויחזק ה' את לב פרעה" (ח') עיין החומר המפורט בגיליונות וארא תש"ב, וארא תש"ד.
א. "נבוכים"
"נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"
And Pharaoh will say of the children of Israel: They are entangled in the land, the wilderness hath shut them in.
... על ידי שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עוז ומקום צר, אם כן נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר שהלכו לשם בחיפזון יומם ולילה יוכיח, כי בעל צפון סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לצאת.
ד"ה לפני בעל צפון: הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן, ועליו פירש איוב (איוב י"ב) "משגיא לגוים ויאבדם".
לפני בעל צפון BEFORE BAAL-ZEPHON — It (the idol of this name) alone had been left by God of all the gods of Egypt and, this, too, in order to mislead them — that they should say that their god was a difficult one to overcome. It was with reference to this that Job expressly said, (Job 12:23) “He causes the nations to err (מַשְׂגִיא, is taken in the sense of מַשְׁגִיא from root שגה to err) and then destroyeth them” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:2:2; cf. Rashi on this passage).
במה שונה המלבי"ם מן הפירוש הרגיל, ומה המריצו ללכת בדרך זו?
ב. "וייראו מאוד..."
"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"
And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD.
ד"ה וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה המבלי: איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש כי היו כיתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. ועל זאת כתוב "וימרו על ים בים סוף" (תהלים ק"ו ז'), ולכך יחזיר הכתוב "בני ישראל" פעם אחרת.
1. מה הקושי העיקרי בפסוקים הנ"ל?
2. כיצד מתרצו הרמב"ן?
3. מה החשיבות שבהגדרה הניתנת ברמב"ן ל"עם" ול"בני ישראל"? מה הקושי בפסוקים המתורץ על ידי כך?
*
4. קרא ירמיהו פרק כ"ו ושים לב לקושי שבו. פרשהו באותה הדרך שמפרש הרמב"ן את הקושי שבפסוקינו!
**
5. שאלת בקיאות הידועים לך עוד מקומות בתורה המתפרשים בדרך של חלוקת דברי הפסוקים ל"כיתות כיתות"?
ג. המילה "ויצעקו"
"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'"
And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD.
ד"ה ויצעקו: תפשו אומנות אבותם, באברהם הוא אומר (בראשית י"ט) "אל המקום אשר עמד שם", ביצחק (שם כ"ד) "לשוח בשדה", ביעקב (שם כ"ח) "ויפגע במקום".
ויצעקו AND THEY CRIED — they took to hand the handicraft of their fathers (they had recourse to prayer as their fathers had always done in times of trouble). In the case of Abraham it is said, (Genesis 19:27) “[And Abraham went] to the place where he had stood in prayer”. In the case of Isaac: (Genesis 24:63) “[He went out towards evening] to pray”. In the case of Jacob: (Genesis 28:11) “He prayed to the Omnipresent God” (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:10:4; Midrash Tanchuma, Vayera 9, and Rashi on the texts quoted).
ד"ה וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה המבלי: איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש כי היו כיתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם.
אברבנאל, (אחרי הביאו את דברי הרמב"ן הנ"ל):
וזה פירוש בלתי מתיישב, כי הוא מחלק המחובר, לפי שהכתוב אומר "ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה..." מורה, שהצועקים הם עצמם אמרו זה אל משה, ואיך יפרידם הרב (הרמב"ן) לשתי כיתות... אבל אמיתת העניין הוא, שאמרוֹ "ויצעקו בני ישראל אל ה'" אינו עניין תפילה, כי אם עניין תרעומת ותלונה ולשון "ויצעקו אל פרעה לאמור למה תעשה כה לעבדיך" (שמות ה' ט"ו) וכן "ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים" (נחמיה ה'), רוצה לומר שהיו מתרעמים עליהם בקול גדול וצעקה.
1. מה הן שתי הדעות בפירוש המילה "ויצעקו"?
*
2. התוכל למצוא בדברי הפסוקים בפרקנו סעד לאחת משתי הדעות הנ"ל?
השווה לדברי המפרשים את הדרך בה תרגמו:
"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל"
And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD.
- וזעיקו בני ישראל קדם ה'
"מַה תִּצְעַק אֵלָי"
And the LORD said unto Moses: ‘Wherefore criest thou unto Me? speak unto the children of Israel, that they go forward.
- קבלית צלותך (=קיבלתי תפילתך)
(ליודעי גרמנית: השוו תרגום בובר רוזנצוויג:
פסוק י':
- אונד זריען... צו איהם
פסוק ט"ו:
- וואס שרייסט דו נאך מיר
מה ראו המתרגמים לשנות בתרגומם בשני הפסוקים?
לאיזו משתי הדעות הנזכרות בשאלה הראשונה הם נוטים?
ד. "...אשר דיברנו..." - היכן?
"הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ..."
Is not this the word that we spoke unto thee in Egypt, saying: Let us alone, that we may serve the Egyptians? For it were better for us to serve the Egyptians, than that we should die in the wilderness.’
ד"ה אשר דיברנו: והיכן דיברו? - ירא ה' עליכם וישפוט.
אשר דברנו אליך במצרים [THE WORD] THAT WE SPOKE UNTO THEE IN EGYPT — And where had they said this? (Exodus 5:21) “The Lord look upon you and judge!” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:11)
ד"ה הלא זה הדבר: איננו מפורש. רק ידענו כי כן היה. כי איך יאמרו לו בפניו דבר שלא היה. ודבר הזה הוא בכלל "ולא שמעו אל משה".
Is this not the thing?: It is not explained. We only know that it was so; as how would they say something that had not happened to his face. And this thing is included in "and they did not listen to Moses."
... והנה לא אמרו "לקחתנו למות במלחמה", אבל "לקחתנו למות במדבר", וממותנו במדבר, כי טרם יראו מלחמה, לא היו חפצים לצאת אל המדבר פן ימותו שם ברעב ובצמא. וייתכן שאמרו לו כן בצאתם ועודם בארץ מצרים, כאשר הסב אותם אלהים דרך המדבר ים סוף. או שאמרו לו מתחילה אנה נצא, אם דרך פלשתים - יילחמו בנו, ואם דרך המדבר - טוב לנו לעבוד את מצרים ממותנו במדבר...
והשווה:שמות ל"ב כ"ז, רש"י:
ד"ה כה אמר: והיכן אמר (שמות כב) "זובח לאלהים יחרם". כך שנויה במכילתא.
כה אמר הי וגו׳ THUS SAITH THE LORD etc. — Where did he say so? In the command, (Exodus 22:19) “He that sacrificeth unto any god shall utterly be destroyed”. Thus is it stated in the Mechilta.
וטעם "כה אמר" איננו מצות ה' אלהי ישראל - איננו ממצות "זובח לאלהים יחרם" (לעיל כ"ב י"ט), כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין, אבל היא מצוה שנאמרה למשה מפי הגבורה, ולא כתבהּ, כי כאשר ניחם השם הנכבד על הרעה ציוה אותו: כיון שאין אתה רוצה שאכלה אותם, תהרוג אתה את עובדיו בסייף, כדרך "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישוב חרון אף ה' מישראל" (במדבר כ"ה ד'). והנה זאת המצוה כמצוות "זה הדבר אשר ציוה ה' מלא העומר ממנו" (לעיל ט"ז ל"ב), וכבר הזכרתי (לעיל י' ב', י"א א') כיוצא בהם.
ד"ה הוא אשר דיבר ה': היכן דיבר? - "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" (שמות כ"ט מ"ג)...
‎‎ '‏וגו‎‎‎ 'הוא אשר דבר ה‎ THIS IS WHAT THE LORD SPOKE, etc. — Where had He spoken this? In the statement (Exodus 29:43), “And there I will be met by the children of Israel and it (the Tabernacle) shall be sanctified by My glory (בכבודי).” Read not here בִכְבוֹדִי, “by My Glory” but בִּמְכֻבָּדַי, “through My honoured ones” (Zevachim 115b). Moses here said to Aaron: “My brother, Aaron! I knew that this House was to be sanctified by those who are beloved of the Omnipresent God and I thought it would be either through me or through thee; now I see that these (thy sons who have died) are greater than me and than thee!” (Leviticus Rabbah 12 2).
1. רש"י הולך בשלושת המקומות בדרך אחת, כדי לתרץ את הקושי. איזו היא?
ד"ה אשר ראינו צרת נפשו: ...או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר...
We saw the anguish. They considered their callous deafness to Yoseif’s pleas to be a greater wrong than the actual sale.
**
3. התוכל לפרש את מקומנו לפי הפשט שלא כראב"ע-רמב"ן כאן ובלי להשתמש בכלל הנ"ל?
*
4. היכן נמצא קושי זה שנית בפרשת בשלח?