פרשת בהעלותך תשי"ד - יתרו - חובב
א. התנהגות האוהב
ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק, מעיר לפרשתנו:
כתב החוקר (כוונתו לאריסטו) פרק י"ג ממאמר הט' מספר המידות, שהאוהב ראוי למהר לקרוא לאוהבו ביום טובתו ולאחר קריאתו ביום עצבו. אמנם ראוי שלא יקדים פניו (=האוהב הנקרא לבוא אל אוהבו) לבוא אל קבלת הטוב, אבל שיקדים פניו ביום צרת האוהב, לבוא לנוד לו ולנחמו או לעזרו ולסמכו. והמוסד הזה עצמו זכרו דוד באומרו (מלכים א' ב'): "ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך, כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך". יצוה שיקראם להיות אצלו בטובתו מאוכלי שלחנו, כי כן קרבו אליו מעצמם ביום צרתם. ומזה הטעם אמר משה לחובב, כשראה הטוב המזומן לבוא עליהם: "נוסעים אנחנו אל המקום... לכה אתנו והטבנו לך, כי ה' דבר טוב על ישראל..." כי הטוב השלם הוא אשר יספיק בעליו להיטיב לזולתו. ואמר לו זה, לפי שהיה מרגיש בו, שיש בדעתו לילך. "ויאמר אליו: לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך". יתכן שירצה לומר: "הנה אין דעתי ללכת לגמרי, כי אם לפקוד ארצי ומולדתי בפקודת שלום או לגיירם אלך, ומיד אשוב". "ויאמר: אל נא תעזב אותנו" – לעת כזאת, כי על כן ידעת חנותנו במדבר ובתוהו ילל ישימון ובאת להטפל עמנו ולהנהיגנו בעצת שלום. וכן תהיה לנו לעינים מכאן ואילך. "והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך" – ירצה לומר: תהיה ראוי לקבלו תמורת הטורח והצער שנצטערת עמנו בימי צרכנו.
*
1. מהי הקושיה על פרשתנו כולה, שרצה בעל עקדת יצחק לישב כאן בדבריו הלקוחים מאריסטו ובהשוואתו לדוד המלך ביחסו לבני ברזילי?
**
2. מהו הרמז הלשוני בכתוב לכך שרצה יתרו לשוב רק זמנית לארצו ולחזור אל משה?
3. מה מוסיף משה בדיבורו השני (ל"א-ל"ב) על דיבורו הראשון (כ"ט) לפי פירושו?
ב. בביאור השם החדש "חובב"
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב"
And Moses said unto Hobab, the son of Reuel the Midianite, Moses’father-in-law: ‘We are journeying unto the place of which the LORD said: I will give it you; come thou with us, and we will do thee good; for the LORD hath spoken good concerning Israel.’
כבר פירשתי, כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל, כי זה דרך כל המתגייר, כי לעבדיו יקרא שם אחר. והנה משה חילה פניו ללכת עמהם ואמר לו סתם: "והטבנו לך" והוא חשב, שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ וענה: "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך", כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד. אז אמר לו משה: "אל נא תעזב אותנו", כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכיבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה, ומכל הטוב אשר ייטיב ה' לנו נטיב לך. רמז לתת לו אחוזה וארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכיבוש הארץ. ועל דעתי, כי נתרצה אליו ועשה כן.
Moshe said to Chovav. I already explained that Chovav was the new name given to Yisro when he accepted Torah, as every proselyte does. This is because Hashem gives a new name to His servants. Moshe asked him to go with them, and mentioned, “We will treat you well” without specifying what it would be. Yisro thought he would receive a portion of the spoils — gold and silver, garments, flocks and cattle — but he would not have an inheritance among the Bnei Yisroel. Therefore, Yisro was not interested, and he answered: But rather to my land and to my birthplace will I go — for there I have an estate, property and honor. Moshe replied: Please do not forsake us, for, because you know of our encampment in the desert and you will be our eyes — that is, since you are familiar with the Wilderness you will be our eyes in conquering the lands, and you will show us the way to go. And it will be, that when you go with us, it shall be that the very good which Hashem will bestow on us we will bestow on you — With this Moshe hinted that he would be given an inheritance in the good land, as reward for his efforts and assistance in conquering the Land. In my opinion Chovav agreed to Moshe’s request because of this promise, as I mentioned (Shemos 18:1). And thus we find in the Yerushalmi as well (Bikurim 1,4): “The sons of Chovav, Moshe’s father-in-law, bring [first fruits] and read [the parshah], as it says, ‘Come along with us and we will treat you well’”.
1. כיצד מישב הרמב"ן את תוספת השם החדש במקום השם "יתרו" הידוע לנו משמות י"ח?
2. הידועה לך דרך אחרת שבה הלכו מפרשים לישב את שינוי השם?
3. מה ההבדל בין הבטחת משה לחובב הראשונה שניתנה לו בפסוק כ"ט לבין ההבטחה שנותן לו משה בפעם השניה בפסוק ל"ב לפי הרמב"ן? (הערה למורים: לשאלה מסוג זה עיין גיליון חוקת תש"ה ג, גיליון שמות תש"ה ב).
מניין הרמז לרמב"ן "כי נתרצה לו" יתרו להישאר?
האין דבריו אלה עומדים בסתירה לדברי התורה בפרשת יתרו (שמות י"ח כ"ז)?
ועיין רש"י, שם פסוק כ':
ד"ה וילך לו אל ארצו: לגייר בני משפחתו (מכילתא).
אל ארצי ואל מולדתי [AND HE SAID TO HIM, I WILL NOT GO; BUT I WILL DEPART] TO MINE OWN LAND, AND TO MY KINDRED — (the Hebrew may be translated: but for my own land and for my own kindred I must go) — “I must go” whether for the sake of (אל) my property (ארצי) or for the sake of (אל) my family (cf. Sifrei Bamidbar 79).
וכן רמב"ן, שם פסוק א':
ד"ה כבר: ...וכן נראה לי שאמר כאן (בפסוק כ"ז) וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו...
ג. "ידעת" = ראית את הניסים
"כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"
כי על כן ידעת FOR THOU KNOWEST OUR ENCAMPMENT IN THE WILDERNESS] — For (כי) it is fitting for you to do this, because (על כן) you have known our encampments in the wilderness and you have seen the miracles and the mighty deeds that have been wrought for us.
ספרי בהעלותך:
אמר לו (משה): אילו אחר שלא ראה ניסים וגבורות במדבר, יניח וילך – כדאי הוא הדבר; עתה שראית – תניח ותלך?!
במה שונה הספרי בהבנתו את דברי משה אלה מפירושו של הרמב"ן (עיין שאלה ב') וכן הרשב"ם הנראים לנו כפשט?
ד"ה כי על כן ידעת: ונתת על לב צרכנו בחנותנו במדבר. וגם היית לנו לעינים לתת לנו עצה טובה כדכתיב וישמע יתרו. דוגמת עינים הייתי לעיור.
כי על כן ידעת, while you have been with us in the desert you have become as indispensable as our eyes.
*
2. מה הצריכו לפרש פסוק זה בדרך זו?
ד. הביטוי "והיית לנו לעינים"
"כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"
כי על כן ידעת FOR THOU KNOWEST OUR ENCAMPMENT IN THE WILDERNESS] — For (כי) it is fitting for you to do this, because (על כן) you have known our encampments in the wilderness and you have seen the miracles and the mighty deeds that have been wrought for us.
והיית לנו לעינים: לשון עבר כתרגומו. דבר אחר: לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו. דבר אחר: שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו שנאמר (דברים י') ואהבתם את הגר.
והיית לנו לעינים — The verb is in the past tense and we have to understand it just as the Targum renders it: and all the mighty deeds that have been wrought for us thou hast seen with thine own eyes. Another explanation is that it is the future tense: whatever things will be hidden from our eyes, you will enlighten our eyes about it. Still another explanation is that the passage means that you will be held in affection by us as our “very eye-balls”. as it is said, (Deuteronomy 10:19) “and ye shall love the stranger” (Sifrei Bamidbar 80).
ד"ה כי על כן: ונתת על לב צרכנו בחנותנו במדבר. וגם היית לנו לעינים לתת לנו עצה טובה כדכתיב וישמע יתרו. דוגמת עינים הייתי לעיור.
כי על כן ידעת, while you have been with us in the desert you have become as indispensable as our eyes.
1. מה ההבדל בין שלושת פירושי רש"י לפסוקנו?
*
2. מה פירוש המילה "לנו" לפי פירושו הראשון?
3. במה קרוב פירושו השני של רש"י לפירוש הרשב"ם, ובמה הוא שונה ממנו?
**
4. מהי מעלתו ומהי חולשתו של פירוש הרשב"ם?
**
5. כמה ממפרשי רש"י סבורים שאין רש"י מביא שני פירושים או שלושה אלא אם כן לא הניח אף אחד מהם דעתו בשלמות. הסבר מה ראה רש"י להביא במקומנו שלושה פירושים, ומה פסול מצא בכל אחד מהם?
לכלל הזה בדרך פירושו של רש"י עיין גם גיליונות: ראה תש"ב ב2; תולדות תש"ד ב1; וירא תש"ה ג4; נח תש"ט ג1; בראשית תש"י א3; אמור תש"ב; נח תשי"ג ג3(ב) ; יתרו תשי"ג ד2; צו תשי"ג; קרח תשי"ג ב1.