הערה: עיין לפרשת ציצית גם גיליון שלח תשי"ג!
| א. ביאור מילת "ציצית" |
ד"ה ועשו להם ציצת: על שם הפתילים התלויים בה, כמו (יחזקאל ח') "ויקחני בציצת ראשי".
דבר אחר: "ציצת" – על שם "וראיתם אותו" כמו (שיר השירים ב') "מציץ מן החרכים".
ועשו להם ציצת THAT THEY MAKE THEM A FRINGE — It is called צצית, because of the threads that hang down from it. Similar is, (Ezekiel 7:3) “and he caught me by the curls (ציצת) of my head’’. (The word denotes something twisted as threads or curls). — Another explanation is: it is called ציצת because of the command associated with it (v. 39) “and ye shall look at it”. Similar is, “looking (מציץ) from the lattice” (Song 2:9). (The word therefore denotes “something looked at”) (Sifrei Bamidbar 115).
ד"ה ציצת: כמו (יחזקאל ח') "בציצת ראשי", קבוצת פתילין תלויין כשער הראש.
ציצית, similar to Ezekiel 8,3בציצת ראשי , a bunch of fringes suspended like the hair of one’s head.
ד"ה והיה לכם לציצת: הציצית הזה יהיה לכם לראייה, שתראו אותו כמו (שיר השירים ב') "מציץ מן החרכים".
והיה לכם לציצית, the string known as tzitzit serves to attract your visual attention. The word is used in a similar sense to Song of Songs 2,9 מציץ מן החרכים, “peering” through the lattices. I have found that Sifri on our verse explains the word in similar fashion, quoting above verse from Song of Songs.
כמה ממפרשי רש"י סוברים, שאין רש"י מביא שני פירושים לד"ה אחד, אלא אם כן לא הניח פירוש אחד דעתו בשלמות. הסבר, מה ראה רש"י כאן שלא הסתפק בפירושו הראשון למילת ציצת, מה ראה צורך להביא גם את ה"דבר אחר"?
לכלל זה בדרך פירושו של רש"י עיין גם גיליונות:
| ב. "ועשו" - כשיעשו להם ציצית |
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת"
’Speak unto the children of Israel, and bid them that they make them throughout their generations fringes in the corners of their garments, and that they put with the fringe of each corner a thread of blue.
"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם..."
And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the LORD, and do them; and that ye go not about after your own heart and your own eyes, after which ye use to go astray;
... ושיעור הפסוקים כך הוא: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", כשיעשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם, וכשיתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת – על פי החיוב המפורש במקום אחר, בדברים כ"ב י"ב "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" –
אז תאמר להם: "והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'"
’Speak unto the children of Israel, and bid them that they make them throughout their generations fringes in the corners of their garments, and that they put with the fringe of each corner a thread of blue.
| ג. "וראיתם אותו וזכרתם" |
"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם"
And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the LORD, and do them; and that ye go not about after your own heart and your own eyes, after which ye use to go astray;
אמר ר' מאיר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים? מפני שתכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about tekhelet from all other types of colors such that it was chosen for the mitzva of ritual fringes? It is because tekhelet is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10), indicating that the sky is like a sapphire brickwork. And it is written: “The likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26).
מאמר חז"ל זה מוסב ע"י כלי יקר, בהשתמשו בדברי ספרי האזינו (דברים ל"ב א'):
אמר לו הקב"ה למשה: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם, שמא שינו מידתם או שמא עלה גלגל חמה מן המערב, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני. וכן הוא אומר לעניין הים (ירמיהו ה') "האותי לא תיראו... אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו". שמא שינה מידתו? ולא עוד אלא שמצטער לעשות (לצאת מגבולות) ואינו יכול, שנאמר "ויתגעשו ולא יוכלו". מכאן ראיה שהים אינו משנה מידתו מיראה, שהרי מצטער לעשות ואינו רשאי, והשמים אינם משנים מידתם מאהבה. והנה בענין התכלת אמרו רבותינו "תכלת דומה לים". וע"י שיסתכל בחוט זה יזכור את הים הדומה לו בצבעו ויהיה הים תמיד לנגד עיניו, ואז יתבונן במעשה הים שאינו יוצא ממידתו אפילו כמלוא נימה, וממנו יראה וכן יעשה... ואם יעבור אפילו על אחת מכל המצוות הרי הוא יוצא מן המידה אשר מדד לו ה' לומר "עד פה תבוא ולא תוסיף, בזה מותר וזה אסור". אך לפי שמן הים אין ללמוד אלא לעבוד את ה' מיראה, כמו שאמרנו בים שמצטער לצאת ממידתו ואינו יכול, וכמו שאמר "האותי לא תיראו, נאום ה', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו" (ירמיהו ה'), שמע מיניה שמן הים אין ללמוד כי אם את היראה. אבל העושה מאהבה ועובד את ה' בשמחה - גדול מן הירא אלוקים, על כן אמר "וים דומה לרקיע", וממנו יראה וכן יעשה. מה רקיע אינו משנה מידתו ולא עוד אלא ששמח לעבוד, כך יעבוד גם הוא את ה' בשמחה מאהבה; ואם יאמר: מה יתרון לעושה מאהבה על עושה מיראה, על זה אמר: "ורקיע דומה לכסא הכבוד", כי על ידי זה יזכור שמתוך האהבה יבוא לדביקות השכינה... כי כל ירא מתרחק מזה שהוא ירא ממנו, והאוהב משתדל לדבק בנאהב לו.
אמר לו הקב"ה למשה: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם, שמא שינו מידתם או שמא עלה גלגל חמה מן המערב, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני. וכן הוא אומר לעניין הים (ירמיהו ה') "האותי לא תיראו... אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו". שמא שינה מידתו? ולא עוד אלא שמצטער לעשות (לצאת מגבולות) ואינו יכול, שנאמר "ויתגעשו ולא יוכלו". מכאן ראיה שהים אינו משנה מידתו מיראה, שהרי מצטער לעשות ואינו רשאי, והשמים אינם משנים מידתם מאהבה. והנה בענין התכלת אמרו רבותינו "תכלת דומה לים". וע"י שיסתכל בחוט זה יזכור את הים הדומה לו בצבעו ויהיה הים תמיד לנגד עיניו, ואז יתבונן במעשה הים שאינו יוצא ממידתו אפילו כמלוא נימה, וממנו יראה וכן יעשה... ואם יעבור אפילו על אחת מכל המצוות הרי הוא יוצא מן המידה אשר מדד לו ה' לומר "עד פה תבוא ולא תוסיף, בזה מותר וזה אסור". אך לפי שמן הים אין ללמוד אלא לעבוד את ה' מיראה, כמו שאמרנו בים שמצטער לצאת ממידתו ואינו יכול, וכמו שאמר "האותי לא תיראו, נאום ה', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו" (ירמיהו ה'), שמע מיניה שמן הים אין ללמוד כי אם את היראה. אבל העושה מאהבה ועובד את ה' בשמחה - גדול מן הירא אלוקים, על כן אמר "וים דומה לרקיע", וממנו יראה וכן יעשה. מה רקיע אינו משנה מידתו ולא עוד אלא ששמח לעבוד, כך יעבוד גם הוא את ה' בשמחה מאהבה; ואם יאמר: מה יתרון לעושה מאהבה על עושה מיראה, על זה אמר: "ורקיע דומה לכסא הכבוד", כי על ידי זה יזכור שמתוך האהבה יבוא לדביקות השכינה... כי כל ירא מתרחק מזה שהוא ירא ממנו, והאוהב משתדל לדבק בנאהב לו.
תזכרו שאתם עבדים לשם יתברך שקיבלתם מצוותיו באלה ובשבועה, וזה בראותם הציצית שהוא כחותם המלך בעבדיו.
'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה, you will be reminded that you are G’d’s servants whose commandments you have accepted reinforced by oaths known as אלה and שבועה. This reminder will be due to your looking at the “fringes” that may be viewed as if their king had placed a stamp on your bodies confirming that the wearer is one of his subjects.
1. מהי השאלה שעליה עונים גם ר' מאיר גם הספורנו?
2. מהי הפליאה בניסוח מאמר חז"ל המתפרשת יפה ע"י דברי הכלי יקר?
**
3. מהו ההבדל העקרוני בין תשובת הגמרא ובין תשובת הספורנו?
| ד. בביאור המושג "אחרי לבבכם" |
"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"
And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the LORD, and do them; and that ye go not about after your own heart and your own eyes, after which ye use to go astray;
רמב"ם, הלכות עכו"ם פרק ב' הלכה ג':
... ולא עכו"ם בלבד היא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו, שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך, ונחשוב ונמשך אחרי הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריה, ואם ימשך כל אדם אחרי מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחרי עכו"ם ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא – שמא אינו? מה למעלה ומה למטה...? ופעמים בנבואה, שמא היא אמת – שמא אינה? ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות; ועל עניין זה הזהירה התורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם...", כלומר: לא ימשך כל אחד מכם אחרי דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים (ברכות י"ב) "אחרי לבבכם" זו מינות...
... ולא עכו"ם בלבד היא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו, שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך, ונחשוב ונמשך אחרי הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריה, ואם ימשך כל אדם אחרי מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחרי עכו"ם ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא – שמא אינו? מה למעלה ומה למטה...? ופעמים בנבואה, שמא היא אמת – שמא אינה? ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות; ועל עניין זה הזהירה התורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם...", כלומר: לא ימשך כל אחד מכם אחרי דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים (ברכות י"ב) "אחרי לבבכם" זו מינות...
ד"ה וראיתם אותו וזכרתם: ...וזה תחדלו לתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר ובכבוד אפילו ע"י גזל.
'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה, you will be reminded that you are G’d’s servants whose commandments you have accepted reinforced by oaths known as אלה and שבועה. This reminder will be due to your looking at the “fringes” that may be viewed as if their king had placed a stamp on your bodies confirming that the wearer is one of his subjects.
הסבר, מה ההבדל ביניהם במושג "אחרי לבבכם"?