פרשת ויגש תשט"ו - ירידת יעקב למצרים
א. יעקב לא ידע במכירת יוסף
"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף"
And they told him all the words of Joseph, which he had said unto them; and when he saw the wagons which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob their father revived.
נראה לי על דרך הפשט, שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל המצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם... ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו. ולכך נאמר "ויצוו אל יוסף לאמור: אביך צוה לפני מותו לאמור... אנא שא נא פשע אחיך..." (בראשית נ', ט"ז-י"ז), ואילו ידע יעקב בענין הזה, היה ראוי להם, שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מליבם דברים.
And they told him all the words of Joseph: It appears to me according to the simple meaning that throughout all the days of his life, Jacob was never told that the brothers sold Joseph. Rather he thought that he got lost in the field and that the ones that found him took him and sold him to Egypt. For the brothers did not want to tell him their sin, especially since they feared for their lives, lest he get enraged and curse them.... And Joseph did not want to tell him because of his good ethics. And it therefore states (Genesis 50:16-17), "Your father commanded before his death, saying... 'Please now forego the sin of your brothers.'" And if Jacob had known about this matter, it would have been fitting for them to beseech the face of their father at his death to command Joseph from his [own] mouth - as he would not raise [himself against his father] and violate his words. And [then] they would not have been in danger, and they would not have needed to make up words from their hearts (that he had not said).
(ועיין גם דברי הפסיקתא רבתי המובאים בגיליון ויחי תשי"א, שאלה ה!).
1. הסבר, מה ראה הרמב"ן להביא דבריו אלה דווקא לד"ה זה, ומה הקושי שבפסוקנו המתפרש ע"י דבריו אלה?
2. היש להביא מפרשת ויחי – מדברי יעקב בברכתו – פסוקים שיש בהם כדי להוכיח או לסתור את דבריו?
ב. ישראל - יעקב
"וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ"
And Israel took his journey with all that he had, and came to Beer-sheba, and offered sacrifices unto the God of his father Isaac.
פסוק ב'
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה"
התוכל להסביר למה נקרא כאן "ישראל" ולא כמו שנקרא בפרק מ"ה פסוקים כ"ה, כ"ז וכן בפרקנו פסוק ה'?
"וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"
And they went up out of Egypt, and came into the land of Canaan unto Jacob their father.
"... וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"
And they told him all the words of Joseph, which he had said unto them; and when he saw the wagons which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob their father revived.
"וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ"
And Jacob rose up from Beer-sheba; and the sons of Israel carried Jacob their father, and their little ones, and their wives, in the wagons which Pharaoh had sent to carry him.
(לשאלות מסוג זה עיין מקץ תש"ו, שאלה א'; חיי שרה תשי"ג, שאלה ב').
ג. "לאלקי אביו יצחק" - שאלות ברש"י
"וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק"
And Israel took his journey with all that he had, and came to Beer-sheba, and offered sacrifices unto the God of his father Isaac.
ד"ה לאלוקי אביו יצחק: חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.
לאלהי אביו יצחק TO THE GOD OF HIS FATHER, ISAAC — The duty of honouring one’s father is more imperative than that of honouring one’s grandfather (Genesis Rabbah 94:5); therefore the sacrifices are associated with the name of Isaac and not with that of Abraham.
1. מה קשה לרש"י?
**
2. ממפרשי רש"י יש מקשין על דבריו: והלא אין אלה דברי יעקב אלא הכתוב מכנהו "אלוקי אביו יצחק"? ענה לשאלתם, והסר תלונתם מעל דברי רש"י!
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"
And the LORD appeared unto him, and said: ‘Go not down unto Egypt; dwell in the land which I shall tell thee of.
ד. הצורך בהרגעת "אל תירא"
"אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה"
And He said: ‘I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation.
אברבנאל, מקשה:
למה הוצרך הקב"ה לדבר עם יעקב "אל תירא מרדה מצרימה" כי הנה הוא לא היה ירא מזה, וקודם זה הדיבור אמר "אלכה ואראנו בטרם אמות" וכבר נסע לדרכו כמו שאמר "ויסע ישראל וכל אשר לו"?
*
נסה לענות על שאלתו.
ה. בפירוש הפסוק "אנכי ארד" וכו'
"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה"
I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.’
**
כלומר ארד עמך וגם עלה אעלך כמו (שמות י"ב, ל"ב) "וברכתם גם אותי".
**
אעלך גם עלה, G’d meant that He would both descend with Yaakov to Egypt and also return with him to the Holy Land. The single expression גם serving as preposition for two activities, also occurs in Exodus 12,32 וברכתם גם אותי, when Pharaoh asked Moses to bless him as well as the Jewish people when they would offer sacrifices to their G’d.
מהו הקושי המשותף בפסוקנו ובפסוק מספר שמות, ומהי דרכו של רשב"ם בישוב קושי ממין זה?
ד"ה ויאהב גם את רחל: וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה. רוב גם הפוכים כן בתורה, וכן וברכתם גם אותי, גם תברכו אותי. וכן כי עתה גם אותך הרגתי, הנה לחצתי רגליך ונעשית שפי ופסח גם עדיין הייתי הורג אותך.
ויאהב גם את רחל, he not only slept also with her, but also loved her more than he loved Leah. On most occasions in Scripture when the word גם appears in an inverted fashion, such as here, the meaning is similar. In Exodus 12,32 when Pharaoh said to Moses וברכתם גם אותי, the meaning is: “also bless me.” In Numbers 22,33 when the angel said to Bileam: גם אותך הרגתי, he meant: “I would also have killed you, seeing that I first squeezed your foot and you are already lame. Now I would have killed you if not for your ass lying down.”
ד"ה ואנכי אעלך: הבטיחו להיות נקבר בארץ.
ואנכי אעלך AND I MYSELF WILL ALSO SURELY BRING THEE UP AGAIN — Here He promised him that he would be buried in the Holy Land (Talmud Yerushalmi Sotah 1:10).
ד"ה אעלך גם עלה: אחר שאעלך ואוציאך משם תוסיף מעלה על מה שהיה לך קודם רדתך שם, כאמרו (שמות ג') "ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה".
אעלך גם עלה. Not only will I bring you out of Egypt (in a coffin) to be buried in the Holy Land, but I will also bring your numerous descendants out of there to a good land flowing with milk and honey (the land of Cannan) as we know from G’d’s promise to Moses in Exodus 3,8.
א. מה קשה לכל אחד מהם בפסוקנו?
ב. מה ההבדל העיקרי בין תשובותיהם? (ועיין גיליון חיי שרה תשט"ו, ב- 1,2).
3. מכילתא בשלח, פרשה ג' (לשירת הים):
"זה אלי ואנוהו": וחכמים אומרים: "ואנוהו" – אלוונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו, משל למלך שהלך בנו למדינת הים, ויצא אחריו ועמד עליו, הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו, כך ישראל: כשירדו למצרים – שכינה עמהם, שנאמר "אנכי ארד עמך מצרימה", עלו – שכינה עמהם, שנאמר "ואנכי אעלך גם עלה", ירדו לים – שכינה עמהם, שנאמר (י"ד יט) "ויסע מלאך אלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם", יצאו למדבר – שכינה עמהם, שנאמר (שמות י"ג, כ"א) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך".
במה שונה פירוש מכילתא לפסוקנו מן הפירושים דלעיל?
ו. "ויוסף ישית ידו על עיניך"
"וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ"
I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.’
במותך, כן מנהג החיים עם המתים.
לא תצטרך לפקוח עיניך להשיג חפציך, כי יוסף יגיעם אליך בזולת השגחתך ולא תצטרך אתה להתעסק עם המצרים הבלתי ראויים לקרוב אליך.
ישית ידך על עיניך, you yourself will not have to worry about any of your affairs while in Egypt, seeing that Joseph will take care of all the mundane matters pertaining to daily life. In other words, you can keep your eyes closed when it comes to mundane matters.
העמק דבר:
יש בזה הבטחה נפלאה לעיקר קיום האומה במצרים, ומשמעות "עיניך" – היינו תשוקתו ומידתו המיוחדת שנתן יעקב עיניו על זה. ומבואר בפרשת זאת הברכה (דברים ל"ג כ"ח) "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב" – ד"עין יעקב" היא לשבת בטח בדד, ו"בטח" הוא להיות בשלום ובמידת אהבה בין אדם לחברו ו"בדד" הוא שלא להתערב יותר מן ההכרח עם אומות העולם... ולענין בדד – השתדל יוסף בכל כוחו שלא יתערבו ישראל במצרים.
1. מהי החולשה שמצא ספורנו בפירוש ראב"ע – הנראה משמעות הכתוב – והצריכו לפרש פירוש אחר?
2. התוכל למצוא בפרשת ויגש סיוע לדברי בעל העמק דבר שהשתדל יוסף להשאיר ישראל בבדידותם במצרים?
**
3. התוכל למצוא בדברי העמק דבר סימן לתקופתו של הפרשן (הנצי"ב מוולוז'ין – בשליש השלישי של המאה ה-19, בייחוד תקופת חיבת-ציון). (עיין גם דבריו בפרשת לך-לך תשי"ב, שאלה ד').