| א. בנות הכנעני |
לשליחת אברהם את אליעזר מקשה אברבנאל:
למה ציוה אברהם שלא יקח אישה מבנות הכנעני? האם מפני שהיו עובדים עבודת כוכבים, גם בעבר הנהר היו כן ומה הועיל בתקנתו? והנה אם יצחק ציוה ליעקב כן, היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה, ולא ניסה בזה אברהם, ומדוע הרחיקם ולא הרחיק את בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען?
למה ציוה אברהם שלא יקח אישה מבנות הכנעני? האם מפני שהיו עובדים עבודת כוכבים, גם בעבר הנהר היו כן ומה הועיל בתקנתו? והנה אם יצחק ציוה ליעקב כן, היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה, ולא ניסה בזה אברהם, ומדוע הרחיקם ולא הרחיק את בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען?
ענה לשאלתו! (שים לב: יש אפשרות לענות תשובות שונות, תן אחדות!)
| ב. "לא תשב שמה" |
"לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה"
And if the woman be not willing to follow thee, then thou shalt be clear from this my oath; only thou shalt not bring my son back thither.’
וטעם "לא תשב" בעבור אברהם שהיא העיקר.
"Thou shalt not bring my son back thither." He must remain in the land of Israel. Abraham said, "you shall not bring my son back" because he (Abraham) was the root.
*
1. מה קשה לו?
*
"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה"?
*
And in the fourth generation they shall come back hither; for the iniquity of the Amorite is not yet full.’
| ג. שאלות כלליות |
"וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם"
And he said: ‘O LORD, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham.
הבאור, (ר' שלמה דובנא, מעוזרי הרמבמ"ן במאה הי"ח):
כטעם "הכן חפצי לפני", וכן (בראשית כ"ז) "כי הקרה ה' אלוקיך לפני". והכלל: כל דבר שיארע לאדם בלי השתדלות וחריצות מכוון לכך ייקרא "מקרה" בלשון הקודש. (והכל בהשגחה מאת ה' המסבב הסיבות אל התכלית המכוון מאיתו יתברך.) (ומה שקראו המחקרים האחרונים "מקרה גמור" והוא מאורע בלי עילה וסיבה כלל הוא ענין אחר, לא יימצא זכרו בכל ספרי הקודש, ויתכן שאין לו מציאות כי אם בדמיון, להיותנו בלתי יודעים המשך הדברים וסיבותיהם, ויראו לנו כאילו קרו בלי סיבה כלל).
כטעם "הכן חפצי לפני", וכן (בראשית כ"ז) "כי הקרה ה' אלוקיך לפני". והכלל: כל דבר שיארע לאדם בלי השתדלות וחריצות מכוון לכך ייקרא "מקרה" בלשון הקודש. (והכל בהשגחה מאת ה' המסבב הסיבות אל התכלית המכוון מאיתו יתברך.) (ומה שקראו המחקרים האחרונים "מקרה גמור" והוא מאורע בלי עילה וסיבה כלל הוא ענין אחר, לא יימצא זכרו בכל ספרי הקודש, ויתכן שאין לו מציאות כי אם בדמיון, להיותנו בלתי יודעים המשך הדברים וסיבותיהם, ויראו לנו כאילו קרו בלי סיבה כלל).
א. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה הביאור לישב?
**
"כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ"?
**
And see: if it goes up by the way of his border to Bet-shemesh, then he has done us this great evil: but if not, then we shall know that it is not his hand that smote us; it was a chance that happened to us.
"וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד
וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים"
And the LORD hath blessed my master greatly; and he is become great; and He hath given him flocks and herds, and silver and gold, and men-servants and maid-servants, and camels and asses.
באשר אפשר שאברהם אינו מתאווה לכל זה ואין זה אצלו בכלל ברכה והוא עשיר השמח בחלקו, ואם כן אין בזה להוריש לבנו – על כן פירש להם שהוא עשיר ממש.
**
מה התמיהה שבפסוקנו שרצה לישב?