סיפור הכתוב סיפור העבד
1) פסוק א'
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם
פסוק ל"ה
וַה'... מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים
2) פסוק ג'
וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ
פסוק ל"ז
וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר
3) פסוק ג'
אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ
פסוק ל"ז
לֹא תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ
4) פסוק ד'
כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ
פסוק ל"ח
אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ
5) פסוק ד'
וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק
פסוק ל"ח
וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי
6) פסוק ה'
אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת
פסוק ל"ט
אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי
7) פסוק ה'
הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם
- - - - - - - -
8) פסוק ז'
ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי
פסוק מ'
ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו
9) פסוק ז'
יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם
פסוק מ'
יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי
10) פסוק ח'
רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה
- - - - - - - -
11) פסוק י"ב
ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם
פסוק מ"ב
ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ
12) פסוק י"ד
וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי
פסוק מ"ד
גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי - - - - - -
13) פסוק ט"ו
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר
פסוק מ"ה
אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי
14) פסוק י"ז
וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ
פסוק מ"ה
וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא
15) פסוק י"ח
וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ
פסוק מ"ו
וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה
16) פסוק י"ט
וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת
- - - - - - - - וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה- - - - - - - -
17) פסוק כ'
וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד... לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו
וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה
18) פסוק כ"ב
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם
פסוק מ"ז
וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ
19) פסוק כ"ג
וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין
וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל...
20) פסוק כ"ו
וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה' וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי
פסוק מ"ח
וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ
| א. השוואת פסוקים |
השוה את סיפור הכתוב לסיפור העבד, ונסה להסביר את סיבת כמה מן השינויים: היתר, החסר, שינוי הביטוי, חילוף הסדר. שים לב במיוחד לנקודות: 1, 2, 4, 5, 7, 8, 10, 13, 15, 18-17.
| ב. "אם לא" |
לנקודה 4:
| פסוק ד' כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ | פסוק ל"ח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ |
ד"ה לא תקח אשה: אם לא תלך תחילה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך.
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני THOU SHALT NOT TAKE A WIFE FOR MY SON FROM THE DAUGHTERS OF THE CANAANITES if you do not first go to my father’s house and to my family that thou mayest take a wife to my son and she will not be willing to follow you.
הרכסים לבקעה:
אם לא: גם זה מהשבועה, כמו (במדבר י"ד כ"ח) "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם", וכן (במדבר י"ד ל"ה) "אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת... במדבר הזה יתמו ושם ימותו", כך גם כאן: בשבועה, שתלך אל בית אבי.
אם לא: גם זה מהשבועה, כמו (במדבר י"ד כ"ח) "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם", וכן (במדבר י"ד ל"ה) "אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת... במדבר הזה יתמו ושם ימותו", כך גם כאן: בשבועה, שתלך אל בית אבי.
אם לא: בלשון תנאי, כדי שיהיה במשמע שאם ילך ולא ישיג אז יקח גם מארצו, כדי שלא יבקשו תרקבי ( = שלשה קבים) דדינרי.
1. האם יש לנו כאן שלוש דעות או פחות?
*
2. איזו מהן נראית לך קרובה לפשוטו של מקרא?
| ג. "אל ארצי ואל מולדתי" |
לנקודה 4:
כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ
But thou shalt go unto my country, and to my kindred, and take a wife for my son, even for Isaac.’
אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ
But thou shalt go unto my father’s house, and to my kindred, and take a wife for my son.
ד"ה מבית אבי: ...ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן "ולקחת אשה לבני משם", רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ') ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי. ואמר (שם מ"א) כי תבא אל משפחתי.
או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו.
*
מה בין שני פירושיו, ואיזה נראה לך מתאים יותר לפסוקים?
| ד. "ואשאל" - "ואשים" |
לנקודה 17-18:
| פסוק כ"ב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם | פסוק מ"ז וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ |
| 19) פסוק כ"ג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין | וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל... |
ד"ה ואשאל ואשים: שינה הסדר, שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא.
ואשאל...ואשם AND I ASKED HER ... AND I PUT THE RING —He changed the order of proceedings for in fact he had first given the presents and afterwards questioned her. But he did this in order that they should not catch him by his own words and say, "How could you give her anything when you did not yet know who she was!"
ד"ה ויקח האיש: הכתוב הזה יחסר המעשה, שהיה צריך שיאמר "ויקח האיש נזם זהב ויתן על אפה ושני צמידים על ידיה". ולכך אני אומר כי פירושו ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים שיהיו על ידיה ויאמר לה בת מי את. ואחרי שאמרה אליו "בת בתואל אנכי" שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה, כאשר אמר להם, אבל חסר כאן הנתינה. וכן במקומות רבים.
The passuk is missing the act. for it should have said "the man took a golden nose ring 'and placed it' on her nose and 2 bracelets, on her arms." Therefore I say the explanation of this passuk is "The man took a golden nose ring and 2 bracelets 'to be' upon her arms" and said to her "whose daughter are you?" Only then after she said to him "I am the daughter of Betuel" did he place the nose ring on her nose and the bracelets on her arms, as he said to Rivkah's family later. However, it omitted the giving here (v.22) [although mentioned there (v. 47) And so we find in many places in the Torah.
ד"ה ויקח האיש: יש לומר, שאחר ששאל לה בת מי את נתן לה, כמו שכתוב לפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריו. לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן לה.
ויקח האיש נזם זהב, one is entitled to assume that Eliezer first had asked her about whose family she belonged to (verse 23) The reason why things were not written in this order is in order not to interrupt the sequence of the story by questions and answers. This is why the Torah reported first about Eliezer giving Rivkah the jewelry.
מה ביניהם בהסבר השינוי בין כ"ב-כ"ג ובין מ"ז?
| ה. בהסבר שינויי המילות |
והאמת כי הוא סידר להם הדברים כולם כאשר היו. ולא נוכל לתת טעם לכל החסרים והמלאים, כי רבו; והנה הוא סיפר להם כל הדברים שהיו לו עם אדוניו והדברים שהיו לו עם רבקה, וכי האל זימן לו הענין, כאשר אמר לו אברהם, כי האל יצליח דרכו, וכן היה: כאשר שאל הוא מאת האל כן זימן לו האל, וכל זה להראותם, כי האל אוהב אברהם ועושה רצונו ולא יוכלו למנוע הנערה ממנו, כי מה' יצא הדבר.
ובשנות הדברים האלה יש בהם שינוי מילות אבל הטעם אחד, כי כן מנהג הכתוב בהשנות הדברים – שומר הטעמים אבל לא המילות.
ואמר... אלי, the word veulai is spelled with the letter ו missing, something which gave rise to an interesting aggadic interpretation mentioned already by Rashi. Accordingly, Eliezer himself had hoped to have his daughter marry Yitzchok in the event that the woman he found in Aram Naharyim would be unwilling to relocate in the land of Canaan. This is why he had referred to this possibility with the words אלי, לא תלך האשה אחרי, “to me (if) the woman will not follow me (to the land of Canaan).” The truth is that Eliezer related all the events exactly as they had occurred. We are not able to provide conclusive reasons why the Torah sometimes chose to write certain words defectively, (with a letter missing) or by adding a letter which could have been omitted. There are too many such instances for us to find satisfactory explanations for all of them. Eliezer related the events that had occurred to him in his conversation with his master as well as how G’d had arranged things after he had set out on his mission. His sole purpose was to demonstrate from the course of events that G’d loved Avraham so much that He had made his mission so spectacularly successful up to this point. G’d had responded even to his own prayer in exactly the manner in which he had hoped he would. As a result, the very idea of denying his request would appear out of the question, seeing that it was so clear that the entire sequence of events must have been engineered by G’d, personally. If we find some different nuances here and there in the events as reported by the Torah and as related by Eliezer, this is meaningless, just as different nuances in the wording of the Ten Commandments in the Book of Exodus and the Book of Deuteronomy are not meant to raise concerns as to their authenticity of either version. Everything until the word ועתה in verse 49 is quite clear.
השווה לדבריו דברי ראב"ע בהקדמה לעשרת הדברות (שמות כ' א'):
...אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לשון הקדש - פעם יבארו דיבורם באר היטב, ופעם יאמרו הצורך במילות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המילות הם כגופות והטעמים הם הנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן, משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משינוי המילות אחר שהם שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות: אמר השם לקין אתה מן האדמה כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ, וקין אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המילות. והנה אמר אליעזר הגמיאני נא והוא אמר ואומר אליה השקיני נא. אמר משה בכור השבי אשר בבית הבור וכתוב בכור השפחה אשר הריחים. ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שָנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצאר ואחרים רבים תמצא מילות שונות – רק הטעם שוה... ועתה נדבר על זכור ושמור, דע כי הטעמים הם שמורים לא המילות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, ורבקה אמרה ליעקב ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי, כמו בטרם אמות. אם כן, מה הטעם להוסיף לפני ה'. התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה' והברכה שיברך בדרך נבואה היא - על כן אמרה ליעקב לפני ה' והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה.
...אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לשון הקדש - פעם יבארו דיבורם באר היטב, ופעם יאמרו הצורך במילות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המילות הם כגופות והטעמים הם הנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן, משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משינוי המילות אחר שהם שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות: אמר השם לקין אתה מן האדמה כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ, וקין אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המילות. והנה אמר אליעזר הגמיאני נא והוא אמר ואומר אליה השקיני נא. אמר משה בכור השבי אשר בבית הבור וכתוב בכור השפחה אשר הריחים. ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שָנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצאר ואחרים רבים תמצא מילות שונות – רק הטעם שוה... ועתה נדבר על זכור ושמור, דע כי הטעמים הם שמורים לא המילות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, ורבקה אמרה ליעקב ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי, כמו בטרם אמות. אם כן, מה הטעם להוסיף לפני ה'. התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה' והברכה שיברך בדרך נבואה היא - על כן אמרה ליעקב לפני ה' והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה.
1. הסבר במה שונים שני המפרשים האלה מכל הנ"ל בגישתם לשאלתנו הראשונה.
2. מה יש לומר לשבחה או לגנותה של שיטה זו?
**
3. המסכים אתה עם הכלל של שניהם: "כי הכתוב שומר הטעמים, לא המילות"?