| א. כינויי בני יעקב |
שים לב:
בכינויים שונים מכנה הכתוב את בני יעקב בפרשתנו:
"וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה"
1) Genesis 42:3
And Joseph’s ten brethren went down to buy corn from Egypt.
"וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים..."
2) Genesis 42:5
And the sons of Israel came to buy among those that came; for the famine was in the land of Caanan.
"וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ"
3) Genesis 42:6
And Joseph was the governor over the land; he it was that sold to all the people of the land. And Joseph’s brethren came, and bowed down to him with their faces to the earth.
לעומת זה בירידתם בשנייה מצרימה:
"וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה... וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם"
And the men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and rose up, and went down to Egypt, and stood before Joseph.
"הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה"
And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: ‘Bring the men into the house, and kill the beasts, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon.’
"וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף"
And the man did as Joseph bade; and the man brought the men into Joseph’s house.
"וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף"
And the men were afraid, because they were brought into Joseph’s house; and they said: ‘Because of the money that was returned in our sacks at the first time are we brought in; that he may seek occasion against us, and fall upon us, and take us for bondmen, and our asses.’
"וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ"
And they sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth; and the men marvelled one with another.
התוכל להסביר ולנמק שינוי סגנוני זה?
(הערה: השווה לשאלתנו שאלות דומות בחילופי כינויים: גיליון
, בחילוף בין "עבד" ו"איש" לשליח אברהם
, והשווה גיליון
| ב. "ויכירם...ויכר...והם לא הכירוהו" |
"וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם..."
And Joseph saw his brethren, and he knew them, but made himself strange unto them, and spoke roughly with them; and he said unto them: ‘Whence come ye?’ And they said: ‘From the land of Canaan to buy food.’
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו"
And Joseph knew his brethren, but they knew him not.
1. באר, למה חזר הכתוב על אותם דברים?
ד"ה והם לא הכירוהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן...
והם לא הכירהו BUT THEY RECOGNISED HIM NOT — because when he left them he had no beard whereas now he had grown a beard.
ד"ה והם לא הכירוהו: כלל, ולא הוצרך עוד להתנכר אליהם. ואמרו רבותינו (יבמות פ"ח א') בטעם ההכרה לפי שהניחם חתומי זקן, והם לא הכירוהו, שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן. והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם. ועוד היה מכירם, מדעתו שיבואו שם, והם לא הכירוהו, שלא נתנו לבם שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ: ואמר רבי אברהם "ויכירם" - בתחלה הכיר שהם אחיו, ואחרי כן הסתכל בכל אחד והכירו.
You are spies. He argued that such men of distinction could have sent their servants to buy the grain in their stead. Alternatively, since they were among the first to arrive from Canaan they must have come to spy.
באלו דרכים מפרשים שניהם את סיבת אי ההכרה?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה רדו שמה: ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו.
רדו שמה GO DOWN THITHER — He did not say to them לכו “Go ye” but רדו an allusion to the 210 years during which Israel was to be enslaved in Egypt corresponding to the numerical value of (רד״ו (210 (Genesis Rabbah 91:2).
א. ר' אברהם ברלינר:
בהרבה נוסחאות לא נכתב "ולא אמר לכו" ויש להתחיל דברי רש"י ב"רמז למאתים וכו'" וגרסה זו נראית נכונה יותר.
בהרבה נוסחאות לא נכתב "ולא אמר לכו" ויש להתחיל דברי רש"י ב"רמז למאתים וכו'" וגרסה זו נראית נכונה יותר.
מדוע?
**
ב. על מה מיוסד המדרש, אם נקבל את גירסת ר' אברהם ברלינר?
קשה, מנא לו דבשביל כך אמר "רדו", ושמא משום הכי אמר "רדו", לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות?
ד"ה ועלו אל אבי: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
ועלו אל אבי AND GO UP TO MY FATHER — he said “go up” because the land of Israel is situated higher than all the neighbouring countries (Kiddushin 69a).
ענה על קושייתו!
ד"ה וירדו אחי יוסף: ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם.
וירדו אחי יוסף AND JOSEPH S BRETHREN WENT DOWN — It does not call them “the sons of Jacob” (as in 5:5), thus suggesting that they regretted having sold him and that they had made up their mind to behave towards him in a brotherly manner and to redeem him at whatever price people might fix for them to pay (Midrash Tanchuma, Miketz 8).
שכל הלוקח תבואה מן השוק – ירידה כתיב ביה.
ד"ה ירד ירדנו: ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך.
ירד ירדנו WE CAME INDEED DOWN — This is a “come down” (degradation) for us. We have been accustomed to give food to others and now we are dependent upon you (Genesis Rabbah 92:4).
למה לא הביא רש"י דברי המדרש כאן ודרש מילת "ירד ירדנו" שם?
ד"ה ויתנכר אליהם: נעשה להם כנכרי בדברים, לדבר קשות.
ויתנכר אליהם HE MADE HIMSELF STRANGE UNTO THEM — He made himself like a נכרי a stranger to them in his conversation, speaking harshly (Genesis Rabbah 91:7).
כיצד מפרש רש"י לשון התפעל כאן? הבא דוגמא להתפעל בהוראה זו בנ"ך!
ד"ה והם לא הכירוהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה "ויכר יוסף את אחיו" כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו וריחם עליהם, "והם לא הכירוהו" כשנפל בידם לנהוג בו אחוה.
והם לא הכירהו BUT THEY RECOGNISED HIM NOT — because when he left them he had no beard whereas now he had grown a beard. A Midrashic explanation is: ויכר יוסף את אחיו JOSEPH RECOGNISED HIS BRETHREN — Now that they were in his power he recognised them as his brothers and had pity on them, והם לא הכירהו but when he fell into their power, “they did not recognize him” as their brother, by acting towards him in brotherly manner (Genesis Rabbah 91:7).
למדרש אגדה מקשה בעל נפש הגר:
וקשה להבין מאי "וריחם עליהם", הלא נהפך הוא "ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" והוא היפוך מן הרחמים, שהוא בכעס?
וקשה להבין מאי "וריחם עליהם", הלא נהפך הוא "ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" והוא היפוך מן הרחמים, שהוא בכעס?
תרץ את דברי האגדה!
| ד. יראת אלוקים |
"זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱ-לֹהִים אֲנִי יָרֵא"
And Joseph said unto them the third day.’ This do, and live; for I fear God:
1. יש סבורים, שבאמור יוסף מילים אלה שכח לרגע את התנכרותו, ודיבר בסגנון הרגיל בבית יעקב, שאינו מתאים לאיש מצרי. המסכים אתה או מתנגד לדעה זו? נמק את עמדתך.
השווה את פסוקנו לפסוקים הבאים:
"רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי"
And Abraham said: ‘Because I thought: Surely the fear of God is not in this place; and they will slay me for my wife’s sake.
"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ..."
But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt commanded them, but saved the men-children alive.
"וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים... וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים"
ויזנב בך means, smiting the membrum; he cut off the membra and threw them up provocatively towards Heaven (God) (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 10).
הסבר לפי ארבעת המקומות האלה, במה מתבטאת או במה צריכה להתבטא "יראת אלוקים" אצל נכרים, לפי דעת התורה.
| ה. שאלות בקיאות |
"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"
Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: ‘Why do ye look one upon another?’
ד"ה וירא יעקב בעבור היות ההרגשות נחברות במקום אחד, יחליפו זו בזו, כמו "ראה ריח בני" (כ"ז כ"ז) ו"מתוק האור" (קהלת י"א ז'), וכן "וירא יעקב", כי אחריו כתיב "הנה שמעתי" (פסוק ב').
הידועים לך עוד מקומות בתורה, שבהם מתבאר קושי זה באותה הדרך בה הולך ראב"ע?
"וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת"
And he said: ‘Behold, I have heard that there is corn in Egypt. Get you down thither, and buy for us from thence; that we may live, and not die.’
כפל זה בלשון "חיוב ושלילת היפוכו" היא צורה מיוחדת להדגשה. הבא דוגמאות מתוך נ"ך לצורת הדגשה זו!