'פתחתי אני לדודי': על נשיות, מין ואהבה
1א
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
בדף לימוד זה נעסוק באופן שבו נתפסת המיניות הנשית במקרא, במדרש, בהלכה ובתלמוד. נבחן כיצד מוצגים צרכיה המיניים של האשה בתורה, בתלמוד ובהלכה ונעיין במקורות נוספים המלמדים אותנו על האופן שבו נתפסת אסרטיביות מינית נשית.
3ג
דיון
בדף הלימוד נעסוק באופן שבו נתפסת המיניות הנשית במקרא, במדרש ובתלמוד. נבחן כיצד מוצגים צרכיה המיניים של האשה בתורה, בתלמוד ובהלכה ונעיין במקורות נוספים המלמדים אותנו על האופן שבו נתפסת אסרטיביות מינית נשית.
4ד
דיון
א. "עֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע": צרכים נשיים

בספר שמות פרק כא אנו נתקלים במצווה הבאה:
5ה
(ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה [...] (י) אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. (יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.

מושגים
  • עונה (מצווה) - מצווה מן התורה (שמות, כא, י) המחייבת את האיש לקיים יחסי מין עם אשתו ברצונה וכאשר אין היא בנידה.
And if a man sell his daughter to be a maid-servant, she shall not go out as the men-servants do.
6ו
דיון
בתלמוד הבבלי דנים החכמים בפירושה של מצווה זו:
7ז
עונתה- זו עונה האמורה בתורה וכן הוא אומר "אם תענה את בנותי" [בראשית לא, נ]

הסברים
  • תוספות: אם תענה את בנותי - [...] היינו שימנע מהן תשמיש דמהאי קרא נפקא לן [=שמכאן ניתן להפיק (ללמוד)] דמניעת תשמיש המטה קרוי עינוי.
§ Rava said: This tanna, in the baraita cited below, maintains that the obligation of a husband to provide his wife’s sustenance applies by Torah law, as it is taught with regard to the verse pertaining to a husband’s obligations toward his wife: “If he takes another wife for himself, her food [she’era], her clothing [kesuta], and her conjugal rights [onata], he shall not diminish” (Exodus 21:10). She’era”; this is sustenance, and it likewise states: “Who also eat the flesh [she’er] of my people” (Micah 3:3). Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. Onata”; this is her conjugal rights, which is stated in the Torah, and so it says: “If you shall afflict [te’aneh] my daughters” (Genesis 31:50), which indicates that a husband may not deprive his wife of her conjugal rights. The baraita continues: Rabbi Elazar says: “She’era”; this is her conjugal rights, and so it says: “None of you shall approach to any who is near [she’er] of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6), which demonstrates that the word she’er is used in the context of sexual relations. Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. Onata”; this is sustenance, and so it says: “And He afflicted you [vayanekha], and made you suffer hunger, and fed you with manna” (Deuteronomy 8:3).
8ח
דיון
הרמב"ם במשנה תורה כותב בעניין זה:
9ט
אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שלושה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה.
10י
דיון
  • מה ניתן ללמוד ממקורות אלו על המשמעות שהעניקה התורה ואחריה חז"ל לחובת עינוג האשה?
  • מדוע לדעתכם אין 'מצוות עונה' גם לגברים?
11יא
דיון
ב. "שלהן גדולה משלנו": תשוקה נשית

המדרש הבא מתוך התלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, מעניין ואף מפתיע מבחינת עיסוקו הגלוי בגופניות וביחסי מין:
12יב
מקור
כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו לה "כי כאיש גבורתו" [שופטים ח, כא] איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר

תרגום
כשהיו רבי ישמעאל בן רבי יוסי ורבי אלעזר בן רבי שמעון נפגשים פנים אל פנים, היה צמד בקר עובר ביניהם [תחת בטנם] ולא נוגע בהם [עד כדי כך היו שמנים]. אמרה להם גבירה [רומית] אחת: בניכם אינם שלכם (שכן אינכם יכולים להיזקק לנשותיכם מרוב היותכם שמנים). אמרו לה: שלהן גדולה משלנו. (אמרה להם:) כל שכן! ויש אומרים שענו לה כך: כי כאיש - גבורתו [=אבר מינו]. ויש אומרים שכך ענו לה: אהבה דוחקת את הבשר

מעובד לפי שלמה שבא, אהבה דוחקת את הבשר, ספרית פועלים 2000, עמ' 11
Elijah the prophet encountered him and said to him: Until when will you inform on the nation of our God to be sentenced to execution? Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Elijah: What should I do? It is the king’s edict that I must obey. Elijah said to him: Faced with this choice, your father fled to Asia. You should flee to Laodicea rather than accept this appointment. § With regard to these Sages, the Gemara adds: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would meet each other, it was possible for a pair of oxen to enter and fit between them, under their bellies, without touching them, due to their excessive obesity. A certain Roman noblewoman [matronita] once said to them: Your children are not really your own, as due to your obesity it is impossible that you engaged in intercourse with your wives. They said to her: Theirs, i.e., our wives’ bellies, are larger than ours. She said to them: All the more so you could not have had intercourse. There are those who say that this is what they said to her: “For as the man is, so is his strength” (Judges 8:21), i.e., our sexual organs are proportionate to our bellies. There are those who say that this is what they said to her: Love compresses the flesh. The Gemara asks: And why did they respond to her audacious and foolish question? After all, it is written: “Answer not a fool according to his folly, lest you also be like him” (Proverbs 26:4). The Gemara answers: They answered her in order not to cast aspersions on the lineage of their children. The Gemara continues discussing the bodies of these Sages: Rabbi Yoḥanan said: The organ of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was the size of a jug of nine kav. Rav Pappa said: The organ of Rabbi Yoḥanan was the size of a jug of five kav, and some say it was the size of a jug of three kav. Rav Pappa himself had a belly like the baskets [dikurei] made in Harpanya. With regard to Rabbi Yoḥanan’s physical features, the Gemara adds that Rabbi Yoḥanan said: I alone remain of the beautiful people of Jerusalem. The Gemara continues: One who wishes to see something resembling the beauty of Rabbi Yoḥanan should bring a new, shiny silver goblet from the smithy and fill it with red pomegranate seeds [partzidaya] and place a diadem of red roses upon the lip of the goblet, and position it between the sunlight and shade. That luster is a semblance of Rabbi Yoḥanan’s beauty. The Gemara asks: Is that so? Was Rabbi Yoḥanan so beautiful? But doesn’t the Master say: The beauty of Rav Kahana is a semblance of the beauty of Rabbi Abbahu; the beauty of Rabbi Abbahu is a semblance of the beauty of Jacob, our forefather; and the beauty of Jacob, our forefather, is a semblance of the beauty of Adam the first man, who was created in the image of God. And yet Rabbi Yoḥanan is not included in this list. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan is different from these other men, as he did not have a beauty of countenance, i.e., he did not have a beard. The Gemara continues to discuss Rabbi Yoḥanan’s beauty. Rabbi Yoḥanan would go and sit by the entrance to the ritual bath. He said to himself: When Jewish women come up from their immersion for the sake of a mitzva, after their menstruation, they should encounter me first, so that they have beautiful children like me, and sons learned in Torah like me. This is based on the idea that the image upon which a woman meditates during intercourse affects the child she conceives. The Rabbis said to Rabbi Yoḥanan: Isn’t the Master worried about being harmed by the evil eye by displaying yourself in this manner? Rabbi Yoḥanan said to them: I come from the offspring of Joseph, over whom the evil eye does not have dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]” (Genesis 49:22); and Rabbi Abbahu says: Do not read the verse as saying: “By a fountain [alei ayin]”; rather, read it as: Those who rise above the evil eye [olei ayin]. Joseph’s descendants are not susceptible to the influence of the evil eye. Rabbi Yosei bar Ḥanina said that this idea is derived from here: “And let them grow [veyidgu] into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Just as with regard to fish [dagim] in the sea, the water covers them and the evil eye therefore has no dominion over them, as they are not seen, so too, with regard to the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. The Gemara relates: One day, Rabbi Yoḥanan was bathing in the Jordan River. Reish Lakish saw him and jumped into the Jordan, pursuing him. At that time, Reish Lakish was the leader of a band of marauders. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Your strength is fit for Torah study. Reish Lakish said to him: Your beauty is fit for women. Rabbi Yoḥanan said to him: If you return to the pursuit of Torah, I will give you my sister in marriage, who is more beautiful than I am. Reish Lakish accepted upon himself to study Torah. Subsequently, Reish Lakish wanted to jump back out of the river to bring back his clothes, but he was unable to return, as he had lost his physical strength as soon as he accepted the responsibility to study Torah upon himself. Rabbi Yoḥanan taught Reish Lakish Bible, and taught him Mishna, and turned him into a great man. Eventually, Reish Lakish became one of the outstanding Torah scholars of his generation. One day the Sages of the study hall were engaging in a dispute concerning the following baraita: With regard to the sword, the knife, the dagger [vehapigyon], the spear, a hand sickle, and a harvest sickle, from when are they susceptible to ritual impurity? The baraita answers: It is from the time of the completion of their manufacture, which is the halakha with regard to metal vessels in general. These Sages inquired: And when is the completion of their manufacture? Rabbi Yoḥanan says: It is from when one fires these items in the furnace. Reish Lakish said: It is from when one scours them in water, after they have been fired in the furnace. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: A bandit knows about his banditry, i.e., you are an expert in weaponry because you were a bandit in your youth. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: What benefit did you provide me by bringing me close to Torah? There, among the bandits, they called me: Leader of the bandits, and here, too, they call me: Leader of the bandits. Rabbi Yoḥanan said to him: I provided benefit to you, as I brought you close to God, under the wings of the Divine Presence. As a result of the quarrel, Rabbi Yoḥanan was offended, which in turn affected Reish Lakish, who fell ill. Rabbi Yoḥanan’s sister, who was Reish Lakish’s wife, came crying to Rabbi Yoḥanan, begging that he pray for Reish Lakish’s recovery. She said to him: Do this for the sake of my children, so that they should have a father. Rabbi Yoḥanan said to her the verse: “Leave your fatherless children, I will rear them” (Jeremiah 49:11), i.e., I will take care of them. She said to him: Do so for the sake of my widowhood. He said to her the rest of the verse: “And let your widows trust in Me.” Ultimately, Rabbi Shimon ben Lakish, Reish Lakish, died. Rabbi Yoḥanan was sorely pained over losing him. The Rabbis said: Who will go to calm Rabbi Yoḥanan’s mind and comfort him over his loss? They said: Let Rabbi Elazar ben Pedat go, as his statements are sharp, i.e., he is clever and will be able to serve as a substitute for Reish Lakish. Rabbi Elazar ben Pedat went and sat before Rabbi Yoḥanan. With regard to every matter that Rabbi Yoḥanan would say, Rabbi Elazar ben Pedat would say to him: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Rabbi Yoḥanan said to him: Are you comparable to the son of Lakish? In my discussions with the son of Lakish, when I would state a matter, he would raise twenty-four difficulties against me in an attempt to disprove my claim, and I would answer him with twenty-four answers, and the halakha by itself would become broadened and clarified. And yet you say to me: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Do I not know that what I say is good? Being rebutted by Reish Lakish served a purpose; your bringing proof to my statements does not. Rabbi Yoḥanan went around, rending his clothing, weeping and saying: Where are you, son of Lakish? Where are you, son of Lakish? Rabbi Yoḥanan screamed until his mind was taken from him, i.e., he went insane. The Rabbis prayed and requested for God to have mercy on him and take his soul, and Rabbi Yoḥanan died.
13יג
דיון
  • מה מלמד אותנו מדרש זה על אופי הנושאים שבהם דנו בבית המדרש?
  • את תשובתם של התנאים "שלהן גדולה משלנו" ניתן לפרש בכמה דרכים. באיזו דרך אתם בוחרים לפרש תשובה זו?
  • כיצד אתם מפרשים את התשובה: "אהבה דוחקת את הבשר"?
14יד
דיון
המדרשים הבאים עוסקים ביוזמה נשית למין:
15טו
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן - כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה [תשמיש]- הווין [=יהיו] לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן, דאילו בדורו של משה כתיב: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם" [דברים א, יג] וכתיב: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים" ואילו נבונים לא אשכח ואילו גבי [=אצל] לאה כתיב: "ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך" [בראשית ל, טז] וכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם" [דברי הימים א יב, לג] [...]
Apropos relations between husband and wife, the Gemara cites that Rav Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: Any woman who demands of her husband that he fulfill his conjugal mitzva will have sons the likes of whom did not exist even in Moses’ generation. With regard to Moses’ generation, it is written: “Get you, wise men, and understanding, and well-known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13), and it is later written: “So I took the heads of your tribes, wise men, and well-known, and made them heads over you” (Deuteronomy 1:15). However, men possessing understanding, which is a more lofty quality than wisdom, Moses could not find any of these. While with regard to Leah, it is written: “And Leah went out to meet him, and said, You must come in to me, for indeed I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Her reward for demanding that Jacob fulfill the conjugal mitzva with her was the birth of Issachar, and it is written: “And of the children of Issachar, men who had understanding of the times, to know what Israel ought to do; the heads of them were two hundred, and all their brethren were at their commandment” (I Chronicles 12:33). The Gemara poses a question: Is that so? Is it proper for a woman to demand her conjugal rights from her husband? But didn’t Rav Yitzḥak bar Avdimi say: Eve was cursed with ten curses, due to the sin of the Tree of Knowledge, as it is written: “To the woman He said, I will greatly multiply your pain and your travail; in sorrow you shall bring forth children; and yet your desire shall be to your husband, and he shall rule over you” (Genesis 3:16)?
16טז
בראשית רבה, פרשת ויצא, סימן ה
ותצא לאה לקראתו
מלמד, שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו.
ותאמר אלי תבא
אמר רבי אבהו: צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כוונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: "וישמע אלהים אל לאה".
ותאמר אלי תבא אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן.
יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל. (שיר השירים ז): "והדודאים נתנו ריח"
17יז
דיון
  • באיזה אור רואים בעלי המדרשים את האקטיביות הנשית בתחום המיני? מה ניתן ללמוד מכך?
18יח
תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יא,עמוד ב
דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן [את בעליהן] וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים [רש"י: בין מצרי השדות, מקומות צנועין] שנאמר, "אם תשכבון בין שפתים וגו'" [תהילים, סח, יד] בשכר "תשכבון בין שפתים" זכו ישראל לביזת מצרים. [...] וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר "תחת התפוח עוררתיך וגו'" (שיר השירים ח, ה) והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד [... ] ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" [דברים, לב, יג], וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן [...] לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה [...] וכיון שמתגדלין באין עדרים, עדרים לבתיהן [..]. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר "זה אלי ואנוהו" (שמות, טו, ב).
19יט
דיון
ג. "וַתֶּאֱהַב": רומנטיקה נשית

מיכל בת שאול, אשתו של דוד, היא האשה היחידה שהתנ"ך מציין בפירוש כי אהבה גבר:
20כ
דיון
וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד; וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. (שמואל א, פרק יח, פסוק כ)
  • האם לדעתכם יש משמעות לכך שהאוהבת הרומנטית היחידה בתנ"ך היא נסיכה בת מלך? הסבירו את תשובתכם.
21כא
דיון
נסיים את הלימוד במדרש הרומנטי הבא מתוך שיר השירים רבה:
22כב
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין [=הלכו לרבי שמעון בן יוחאי כדי להתגרש].
אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושִכּרתו יותר מדאי.
כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך!
מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה,
ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה [=שפגה השפעת היין],
אמר לה: בתי היכן אני נתון?
אמרה ליה: בבית אבא.
אמר לה: מה לי לבית אביך?
אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך"
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו [=זכו להיריון].
ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
23כג
דיון
  • באיזה אור מוצגת האקטיביות והאסרטיביות של האשה במדרש? (חיובי, שלילי, ניטרלי) מה ניתן ללמוד מכך?
25 כה
27כז
דף מספר 2 בסדרה "אחזתיו ולא ארפנו": על כוחן של נשים באהבה, תשוקה וגאולה, דפים נוספים בסדרה:
1 3 4