למולו ולפדותו
1א
הדף מאת: בית מדרש אלול / בית מדרש אלול
2ב
בלימוד הקודם למדנו על מצוות הבן על האב מתוך התלמודים והמדרש. בלימוד זה נמשיך בלימוד סוגיית הגמרא בקידושין כט:א ונתרכז במצוות המילה ובפדיון הבן מתוך הסוגיה והציוויים במקרא.
3ג
כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים
Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to all mitzvot of a son that are incumbent upon his father to perform for his son, men are obligated in them and women are exempt. The Gemara comments: According to this interpretation, we learn in this mishna that which the Sages taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him if he is a firstborn son who must be redeemed by payment to a priest, and to teach him Torah, and to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim. Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry [listut]. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he teaches him banditry. Since the son has no profession with which to support himself, he is likely to turn to theft for a livelihood. This baraita accords with Rav Yehuda’s interpretation of the mishna.
4ד
ברית מילה
5ה
למולו מנלן דכתיב (בראשית כא) וימל אברהם את יצחק בנו והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב (בראשית יז) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב (בראשית כא) כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה אשכחן מיד לדורות מנלן תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות זירוז דכתיב (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו מיד ולדורות דכתיב (במדבר טו) מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם:
§ The baraita teaches that a father is obligated to circumcise his son. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that this is as it is written: “And Abraham circumcised his son Isaac” (Genesis 21:4). The Gemara comments: And in a case where one’s father did not circumcise him the court is obligated to circumcise him, i.e., if this obligation is not fulfilled by the father it applies to the community as a whole, as it is written: “Every male among you shall be circumcised” (Genesis 17:10), in the form of a general mitzva that does not apply only to the father. And in a case where the court did not circumcise him the son is obligated to circumcise himself when he reaches adulthood, as it is written: “And the uncircumcised male, who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people” (Genesis 17:14). From where do we derive that his mother is not obligated to circumcise her son? As it is written: “And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God commanded him” (Genesis 21:4). The verse emphasizes that God commanded him, and not her. We found a source for this mitzva immediately, i.e., when it was given to Abraham; from where do we derive that this is the halakha for the men of all generations? The school of Rabbi Yishmael taught that any place where it is stated: “Command,” it is nothing other than an expression of galvanization both immediately and for generations. The mitzva of circumcision is presented by means of this term. The Gemara elaborates: From where is it derived that the term “command” indicates a galvanization? As it is written: “And command Joshua, and encourage him and strengthen him” (Deuteronomy 3:28). In this context, the term “command” is not referring to a specific command but is a general expression of galvanization. From where is it derived that this applies immediately and for generations? As it is written: “From the day that the Lord commanded and onward throughout your generations” (Numbers 15:23). This shows that whenever the word “command” is used it is referring to that day onward for all generations.
6ו
בראשית פרק יז
א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה’ אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. ג וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. ד אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. ו וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ. ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. יג הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. יד וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר. {ס} טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים. כד וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. כה וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. כו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. כז וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ.
7ז
שמות פרק ד':כ-כו
כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. כא וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם. כב וְאָמַרְתָּ אֶל-פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה’ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה’ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.
8ח
רבי ישמעאל אומר, לא עכב אברהם מכל אשר ציוהו. וכשנולד יצחק, בן שמונה ימים הגישו למילה, שנאמר, "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" (בראשית כא ד). והגישו למנחה על גבי המזבח ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים, חיב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו, שנאמר, "ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (שם שם ח)
Rabbi said: Abraham did not delay aught with reference to all (things) which He commanded him, as it is said, "And he that is eight days old shall be circumcised" (Gen. 17:12); and when Isaac was born, (and when) he was eight days old (Abraham) brought him to be circumcised, as it is said, "And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old" (Gen. 21:4). Hence thou mayest learn that everyone who brings his son for circumcision is as though (he were) a high priest bringing his meal offering and his drink offering upon the top of the altar. Hence the sages said: A man is bound to make festivities and a banquet on that day when he has the merit of having his son circumcised, like Abraham our father, who circumcised his son, as it is said, "And Abraham circumcised || his son Isaac" (ibid.).
9ט
דיון
נקודות לדיון בעניין ברית מילה:
  • ברית המילה כמעשה הראשון שאב עושה לבנו.
  • קשיים רגשיים ורעיוניים ביחס למילה.
  • 10י
    פדיון בן
    11יא
    לפדותו: מנלן דכתיב (שמות יג) כל בכור בניך תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרקיה דכתיב (במדבר יח) פדה תפדה ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב תיפדה תפדה כל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה דכתיב תפדה תיפדה כל שאחרים מצווים לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווים לפדותו אין מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא (שמות יג) כל בכור בניך תפדה בניך ולא בנותיך תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו
    § The baraita teaches that a father is obligated to redeem his son. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that this is as it is written: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20). And in a case where one’s father does not redeem him he is obligated to redeem himself, as it is written: “You shall redeem [pado tifde]” (Numbers 18:15). The repetition of the verb indicates that a firstborn is required to be redeemed in any case, even if his father neglects to do so. And from where do we derive that a mother is not commanded to redeem her son? As it is written: “You shall redeem [tifde]” which can be read as: You shall be redeemed [tippadeh]. This indicates that whoever is commanded to redeem himself is commanded to redeem others, and whoever is not commanded to redeem himself is not commanded to redeem others. Since a woman is not commanded to redeem herself, she is not commanded to redeem her son either. The Gemara asks: And from where do we derive that she is not obligated to redeem herself? The Gemara answers that this is as it is written: “You shall redeem [tifde],” which can be read as: You shall be redeemed [tippadeh]. This indicates that any person whom others are commanded to redeem is commanded to redeem himself, and any person whom others are not commanded to redeem is not commanded to redeem himself. Since there is no mitzva for a parent to redeem his daughter, there is similarly no mitzva for a daughter to redeem herself. And from where is it derived that others are not commanded to redeem a daughter? As the verse states: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20), i.e., your sons and not your daughters. The Sages taught: If a firstborn has not yet been redeemed and he himself has a firstborn son, he is obligated to redeem himself and he is also obligated to redeem his firstborn son, and he takes precedence over his son. If he does not have enough money to redeem both of them, he redeems himself. Rabbi Yehuda says: His son takes precedence over him. Rabbi Yehuda’s reasoning is that with regard to this one, the father, the mitzva of his redemption was upon his father, and only when his father did not observe the mitzva did it apply to the adult son. And that mitzva of the redemption of his firstborn son applies to him directly. Consequently, he should first fulfill the mitzva that applies to him by redeeming his son.
    12יב
    שמות פרק י"ג:א-טז
    א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה’ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. ד הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה’ אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. ו שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה’. ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ. ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה’ בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה. {פ}יא וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ ה’ אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַה’ וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה’. יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה-זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. טו וַיְהִי כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה’ כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה’ כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרָיִם.
    13יג
    דיון
  • מהי מצוות פדיון בן? מה משמעותה?
  • היכן מקומה של האם בעניין ברית המילה ופדיון הבן?
  • 15 טו
    16טז
    17יז
    דף מספר 7 בסדרה בין הורים וילדים, דפים נוספים בסדרה:
    1 2 3 4 5