"בנות צלפחד חכמניות הן": עיון בסיפור בנות צלפחד
1א
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
בדף זה נעסוק בחמש בנות צלפחד - מחלה, נועה, חוגלה, מילכה ותרצה - אשר יצרו תקדים חוקי בפנייתן אל משה לקבל נחלה בארץ ישראל. נבחן את הדהוד מעשה בנות צלפחד במדרשי חז"ל ובשני מדרשים מודרניים.
3ג
בקשת בנות צלפחד
(א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו - מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. (ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר. (ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח, כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. (ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. (ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'.
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת - נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. (ח) וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ - וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. (ט) וְאִם-אֵין לוֹ בַּת - וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. (י) וְאִם-אֵין לוֹ אַחִים - וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. (יא) וְאִם-אֵין אַחִים לְאָבִיו - וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.
Then drew near the daughters of Zelophehad, the son of Hepher, the son of Gilead, the son of Machir, the son of Manasseh, of the families of Manasseh the son of Joseph; and these are the names of his daughters: Mahlah, Noah, and Hoglah, and Milcah, and Tirzah. And they stood before Moses, and before Eleazar the priest, and before the princes and all the congregation, at the door of the tent of meeting, saying: ’Our father died in the wilderness, and he was not among the company of them that gathered themselves together against the LORD in the company of Korah, but he died in his own sin; and he had no sons. Why should the name of our father be done away from among his family, because he had no son? Give unto us a possession among the brethren of our father.’ And Moses brought their cause before the LORD. And the LORD spoke unto Moses, saying: ’The daughters of Zelophehad speak right: thou shalt surely give them a possession of an inheritance among their father’s brethren; and thou shalt cause the inheritance of their father to pass unto them. And thou shalt speak unto the children of Israel, saying: If a man die, and have no son, then ye shall cause his inheritance to pass unto his daughter. And if he have no daughter, then ye shall give his inheritance unto his brethren. And if he have no brethren, then ye shall give his inheritance unto his father’s brethren. And if his father have no brethren, then ye shall give his inheritance unto his kinsman that is next to him of his family, and he shall possess it. And it shall be unto the children of Israel a statute of judgment, as the LORD commanded Moses.’
4ד
דיון
  • נשים רבות בתנ"ך, גם דמויות מפתח, לא זכו לאזכור שמן, כגון: אשת מנוח, בת יפתח, האשה הגדולה משונם, האשה מתקוע, האשה החכמה מאבל בית מעכה, ועוד. מדוע לדעתכם זכו דווקא בנות צלפחד שֶמנו את שמן?
  • כיצד מנמקות בנות צלפחד את בקשתן לנחלה? מדוע לדעתכם, הן משתמשות בנימוק זה?
  • מה ניתן ללמוד מפסוקים אלו על בנות צלפחד?
מדוע ציינו בנות צלפחד כי אביהן "בחטאו מת" ולא מת סתם?
תשובה לכך יכולה להימצא בכלל המובא במשנה במסכת כתובות: "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". בימים עברו, ערך הכלה נקבע גם על פי תומתה. נשים בתולות היו נחשבות יותר מנשים שאינן בתולות (ואף כתובתן הייתה גבוהה יותר); כמו כן, היה צורך לוודא שנשים הן אכן פנויות ואינן בחזקת 'אשת איש' וכדומה. במשנה דנים החכמים האם יש להאמין לנשים המצהירות ביוזמתן כי הן היו נשואות והתגרשו, או נלקחו בשבי אך נותרו בטהרתן. הכלל הוא, שאם הן לא מנסות להסתיר את עברן, ומצהירות שהיו 'אשת איש' או 'שבויה' - יש להאמין גם לחלק השני של דבריהן, שלפיו הן כשרות או טהורות. אך אם הן אינן חושפות בעצמן את עברן - כנראה שהן משקרות ואין להאמין להן:
5ה
הפה שאסר הוא הפה שהתיר
האשה שאמרה: "אשת איש הייתי וגרושה אני" – נאמנת [=מאמינים לה], שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת: "גרושה אני" אינה נאמנת. אמרה: "נשביתי וטהורה אני" [=לא חוללתי] - נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת: "טהורה אני" אינה נאמנת. ואם משנשאת באו עדים, הרי זו לא תצא [לא יגרשו אותה (למרות שכביכול שיקרה)].
If a woman says, “I was married and I am divorced”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was married, and she says, “I am divorced”, she is not believed. If she says, “I was taken captive but I have remained clean”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was taken captive and she says, “I have remained clean” she is not believed. But if the witnesses came after she had married, she shall not go out. Two women were taken captive: one says, “I was taken captive and I am pure”, and the other one says, “I was taken captive and I am pure”-- they are not believed. But when they testify regarding one another, they are believed.
6ו
דיון
  • כיצד יכולה משנה זו להסביר את החלטתן של בנות צלפחד להצהיר על נסיבות מותו של אביהן?
7ז
גדולתן של בנות צלפחד
8ח
ספרי זוטא פיסקא כז
ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד - הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו [...] אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו, וללמדך- באיזה שעה עמדו לפני משה? בשעה שאמרו ישראל למשה "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד ד). אמר להן משה: והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ? אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'.
9ט
ותקרבנה בנות צלפחד – אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין. שכך אתה מוצא: שאמר להם אהרן, "פרקו נזמי הזהב" (שמות ל"ב, ב'), ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם" (שמות ל"ב, ג'), והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה וישובו "וילנו עליו [את] כל העדה" (במדבר י"ד, ל"ו), עליהם נגזרה גזירה, שאמרו לא נוכל לעלות (במדבר י"ג, ל"א), אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, מה כתיב למעלה מן הענין, כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש (במדבר כ"ו, ס"ה), [איש] ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשת מדין לפרשה זו, שמה שפרצו האנשים גדרו הנשים.
(Numb. 27:1:) “Then came forward the daughters of Zelophehad.” In that generation the women were fencing11On raising a fence about the Law, see Avot 1:1. that which the men were breaching.12Numb. R. 21:10. Accordingly you find that Aaron said to them (i.e., the men in Exod. 32:2), “Take off the gold rings [that are in the ears of your wives…]”; but the women were unwilling and protested against their husbands. Thus it is stated (in vs. 3), “So all the people took off the gold rings that were in their13Since “their” is masculine here, there is an implication that the men only took their own earrings. ears.” Thus the women did not take part in making the [golden] calf. So also in the case of the spies who had spread slander (according to Numb. 14:36), “when they returned, they made [the whole congregation] murmur against him.” A decree was issued against them, because they had said (in Numb. 13:31), “We are unable to go up [against this people for they are stronger than us].” The women, however, were not with them in their counsel. What is written above the matter (in Numb. 26:65)? “Because the Lord had said to them, ‘They shall surely die in the wilderness,’ not a man of them remained.” [Note that Scripture speaks of] “a man,” and not of "a woman.” Because they (i.e., the men) did not want to enter the land, but the women came forward to ask for an inheritance [in the land]; (Numb. 27:1) “Then came forward the daughters of Zelophehad.” Therefore the parashah [about the death of that generation] was written next to this parashah, because what the men broke down the women fenced in. Another interpretation (of Numb. 27:1), “Then came forward [the daughters of Zelophehad ben Hepher ben Gilead ben Machir ben Manasseh, of the families of Manasseh ben Joseph”: [Their action was] an honor to them. [It was also] an honor to their father, an honor to Machir, an honor to Manasseh and an honor to Joseph that such righteous and wise women had issued from him.14Numb. R. 21:11. But what was their wisdom? They [only] spoke up at the proper time, when Moses was busy with the parashah about inheritance (in accordance with Numb. 26:53), “To these shall you apportion the land [for an inheritance].” [So what was their wisdom? That] they said to him, “If we are like a son, let us inherit; but if not, let our mother perform levirate marriage (marry her husband's brother).”15His duty would be to rear children in the name of the deceased father. On levirate marriage generally, see Deut. 25:5-6: also Gen. 38:8-9; Ruth 4:5. Immediately (in Numb. 27:5), “Moses brought their cause before the Lord.” They were righteous, In that they had never been married to someone unworthy of them. Then why did they meet with Moses now? So that he would not [put on airs] over having abstained from his wife for forty years.16Since Moses regularly stood in the Divine Presence, he needed to preserve an unbroken state of purity. The Holy One, blessed be He, informed him through these [women], saying, “Here are women who without being commanded [remained unmarried] for forty years, until they were married to someone worthy of them.”
10י
דיון
  • כיצד מתוארות בנות צלפחד במדרשים אלו? אילו תכונות מייחסים להן בעלי המדרש?
  • איזה מגמה מתאר המדרש השני? האם לדעתכם, בנות צלופחד היו "גודרות" גדרות, כדברי המדרש, או שמא היו "פורצות גדרות"? הסבירו את תשובתכם.
11יא
אוצר המדרשים, עמ' תעד, ד"ה (כ"א) "מבן שלשים"
כ"ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה רבקה רחל ולאה, יוכבד מרים, ה' בנות צלפחד....
12יב
דיון
  • מדוע זכו בנות צלופחד לשבחים אלה ולתארים "נשים ישרות גדולות בצדקות"?
  • מהי משמעות התכונות "ישרות" ו"גדולות בצדקות" במדרש זה?
13יג
וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן [...] תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן.
חכמניות הן - שלפי שעה דברו, דא"ר [=שאמר רב] שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר: "כי ישבו אחים יחדו" [כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ; ... וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל] (דברים כ"ה, ה-ו). אמרו לו: אם כבן אנו חשובין - תנה לנו נחלה כבן, אם לאו - תתיבם אמנו! מיד "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".
דרשניות הן, שהיו אומרות אילו היה [לו] בן לא דברנו. [...] אביי אמר אפילו היה בת לבן לא דברנו [רש"י: שהיו יודעות לדרוש שהבת אינה יורשת עם בת הבן].
צדקניות הן, שלא נישאו אלא להגון להן. תני רבי אליעזר בן יעקב אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה. איני? [=האומנם כך?] והא אמר רב חסדא: "ניסת [=נישאה] פחותה מבת עשרים- יולדת עד [גיל] ששים, [נישאה כשהיא] בת עשרים- יולדת עד ארבעים. [נישאה כשהיא] בת ארבעים- שוב אינה יולדת" [ומסבירים]: אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס [וילדו אחרי גיל ארבעים].
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And the Torah portion concerning the laws of inheritances was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, without mentioning Zelophehad’s daughters. But by demonstrating their desire for land in Eretz Yisrael the daughters of Zelophehad merited that the portion was written through a response to them. Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And Moses our teacher similarly knew that the wood gatherer, who gathered wood on Shabbat (see Numbers 15:32–36), was to be punished by death, as it is stated: “Every one that profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), but he did not know by which death penalty the wood gatherer must die. And the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, to teach which form of court-imposed capital punishment is administered to one who violates Shabbat. But the wood gatherer was found guilty, and the portion was written through the incident involving him. This is to teach you that merit is brought about by means of one who is meritorious and liability by means of one who is liable. Accordingly, the daughters of Zelophehad merited that the Torah portion concerning a positive matter be written through them, and the wood gatherer deserved that a portion concerning a negative matter be written through him. This concludes Rabbi Ḥideka’s citation of Rabbi Shimon HaShikmoni. The Gemara states its objection: And if it enters your mind to say that Eretz Yisrael was already in possession of the Jewish people even before the land was assigned, what was Moses uncertain about with regard to the right of Zelophehad’s daughters to collect a double portion; after all, Hepher’s portion in the land was in his possession, and Zelophehad was the firstborn? The Gemara answers: This matter itself is what Moses was uncertain about, as it is written: “And I will give it to you for a heritage [morasha]: I am the Lord” (Exodus 6:8). Moses was unsure if the verse should be understood: It is an inheritance [yerusha] for you from your fathers, such that it is considered in the possession of those who left Egypt; or perhaps the verse indicates another matter, that the generation of those who left Egypt bequeath [morishin] the portions to others but they do not inherit [yoreshin] the portions themselves, because they are destined to die in the wilderness. The Gemara continues: And God resolved the question for him: The verse teaches both of them. It is an inheritance for you from your fathers and is considered in your possession; and also the generation that left Egypt bequeath but they do not inherit. And this is the meaning of that which is written in the song that the Jewish people sang after the splitting of the Red Sea: “You will bring them in, and plant them in the mountain of Your inheritance” (Exodus 15:17). It is not stated: You will bring us in, rather: “You will bring them in,” which teaches that in their song, the Jewish people were prophesying that their generation would never enter Eretz Yisrael, but they did not know what they were prophesying. § The Gemara continues its discussion of the incident involving Zelophehad’s daughters. The verse states: “And they stood before Moses, and before Eleazar the priest, and before the princes and all the congregation” (Numbers 27:2). The Gemara asks: Is it possible that Zelophehad’s daughters stood before Moses and then Eleazar to ask their question, and they said nothing to them; and then the daughters stood before the princes and all the congregation to ask them? How would the princes or the congregation know an answer if Moses and Eleazar did not? The Gemara answers: Rather, transpose the verse and interpret it: First, the daughters went to the congregation and ultimately came to Moses, this is the statement of Rabbi Yoshiya. Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Eliezer: Those enumerated in the verse were all sitting in the house of study, and Zelophehad’s daughters went and stood before all of them at once. They were not asked separately; rather, the order of the verse reflects their stature. The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? One Sage, Abba Ḥanan, holds that one may show honor to a student in the presence of the teacher, such that the verse would mention all the others even though they were in the presence of Moses; and one Sage, Rabbi Yoshiya, holds one may not show honor to a student in the presence of the teacher, such that only Moses would have been mentioned if they were all in the same place. The Gemara concludes: And the halakha is that one may show honor to a student, and the halakha is that one may not show honor. The Gemara asks: This is difficult, as there is a contradiction between the one halakha and the other halakha. The Gemara answers: The contradiction between the one halakha and the other halakha is not difficult, as this ruling, that one may show honor, was stated where his teacher himself accords the student honor. In such a case, others also may show the student honor. And that ruling, that one may not show honor, was stated where his teacher does not accord him honor. § The Sages taught: The daughters of Zelophehad are wise, they are interpreters of verses, and they are righteous. The Gemara proves these assertions. That they are wise can be seen from the fact that they spoke in accordance with the moment, i.e., they presented their case at an auspicious time. As Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Tradition teaches that Moses our teacher was sitting and interpreting in the Torah portion about men whose married brothers had died childless, as it is stated: “If brothers dwell together, and one of them dies, and has no child, the wife of the dead shall not be married abroad to one not of his kin; her husband’s brother shall come to her, and take her for him as a wife” (Deuteronomy 25:5). The daughters of Zelophehad said to Moses: If we are each considered like a son, give us each an inheritance like a son; and if not, our mother should enter into levirate marriage. Immediately upon hearing their claim, the verse records: “And Moses brought their cause before the Lord” (Numbers 27:5). That they are interpreters of verses can be seen from the fact that they were saying: If our father had had a son, we would not have spoken; but because he had no son, we are filling the role of the heir. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: They would say, if he had had a daughter, we would not have spoken? Rabbi Yirmeya said: Delete from the baraita here the word: Daughter. As they were themselves daughters, this cannot have been their claim. Abaye said that the baraita need not be emended, and should be understood as follows: Even if there was a daughter of a son of Zelophehad, we would not have spoken, for she would have been the heir. That they are righteous can be seen from the fact that they did not rush to marry, but rather waited to marry those fit for them. Rabbi Eliezer ben Ya’akov teaches: Even the youngest to be married among them was not married at less than forty years of age. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Ḥisda say: If a woman marries when she is less than twenty years old, she is able to give birth until she reaches the age of sixty; if she marries when she is twenty years old or older, she is able to give birth until she reaches the age of forty; if she marries when she is forty years old or older, she is no longer able to give birth at all. If so, how could Zelophehad’s daughters have waited until the age of forty to marry? Rather, since they are righteous women, a miracle was performed for them, like the one done for Jochebed. As it is written: “And a man of the house of Levi went, and took as a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1).
14יד
דיון
  • כיצד אתם מפרשים את דברי המדרש "שלפי שעה דברו" - כיצד מעשה זה מצביע על היותן "חכמניות"?
  • כיצד אתם מפרשים את דברי המדרש "שלא נשאו אלא להגון"? מדוע דווקא מעשה זה זיכה את בנות צלפחד בתואר "צדקניות"?
  • לפי המדרש, במה התבטאה פריצת הדרך של בנות צלפחד?
  • מה ניתן ללמוד ממדרש זה על התנאים האידאליים ליצירת תקדימים?
15טו
בנות צלפחד במדרש המודרני
16טז
רבקה לוביץ, 'מדרשי בנות צלפחד', נחמה וינגרטן מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, ידיעות אחרונות: יהדות כאן ועכשיו תשס"ט, עמ' 92
ותקרבנה בנות צלפחד... ואלה שמות בְּנֹתָיו - מדוע נקראו בתחילה בנות צלופחד ורק אחר כך מנאן בשמותיהן? על שם צל ופחד שהיו בהן בתחילה. שבתחילה היו בצֵל אביהן, ופחדו לשאת את ראשן. משנתקרבו האחיות זו לזו, נתעצמו ונודעו בשמותיהן, שנאמר: 'ותקרבנה בנות צלפחד... ואלה שמות בְּנֹתָיו'.
17יז
דיון
  • לפי מדרשה של רבקה לוביץ, מהיכן שאבו בנות צלפחד את כוחן לעמוד "לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד"?
18יח
רבקה לוביץ, 'מדרשי בנות צלפחד', נחמה וינגרטן מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, ידיעות אחרונות: יהדות כאן ועכשיו תשס"ט, עמ' 92–93
כן בנות צלפחד דֹּבְרֹת- שאלה תנות את האלוהים: אם אמת דיברו בנות צלפחד, מדוע לא כתבת כן בתורתך, שהרי אתה אמת ותורתך אמת ודברך קיים לעולם?
ענה לה האלוהים: 'אמת מארץ תצמח' (תהלים פה, יב).
שאלה תנות: וכי לא נאמר 'תורת ה' תמימה' (שם, יט, ח)?
ענה לה האלוהים: כבר כתבתי בתורתי 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' (דברים יח, יג). ועוד שאמרתי: 'התהלך לפני והיה תמים' (בראשית יז, א). יש אמת היורדת ממרומים ויש אמת הצומחת מלמטה. אשרי הדור שבו פוגשת אמת של מעלה באמת של מטה. הוא שנאמר: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף' (תהלים פה, יב).
© כל הזכויות שמורות להוצאת ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
19יט
דיון
  • איזו "אמת של מטה" צמחה ממעשה בנות צלפחד?
  • מהי כוונתה של לוביץ בדברי הסיום של המדרש: "אשרי הדור שבו פוגשת אמת של מעלה באמת של מטה. הוא שנאמר: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'"?
  • האם לדעתכם נזכה לראות כבר בדורנו חיבור כזה בתחומי החקיקה ההלכתית והמדינתית?
21 כא
22כב
דף הנחיות למנחה:
בנות צלפחד.rtf
23כג
דף מספר 1 בסדרה 'פיה פתחה בחכמה': על נשים חכמות בעולם גברי, דפים נוספים בסדרה:
2 3 4 5 6 7 8