השיעור שנתנה האשה השונמית לאלישע ו…לנו
1א
הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
דמותה של האשה הגדולה משונם, או "השונמית", כפי שמכנה אותה הנביא אלישע בספר מלכים ב, מעוררת עניין רב מכיוון שהיא חושפת בפנינו טפח אחר טפח, את הסיבות שבגינן היא מכונה "גדולה". במהלך הלימוד ננתח את פרשיית האשה השונמית ואלישע בעזרת חלוקת הקטע למערכות. נבחן בכל מערכה את התנהגותה של האשה לעומת התנהגות הגברים הסובבים אותה (אשה, אלישע וגיחזי). נעמיק בהשוואה למקורות מקבילים במקרא, למדרשים ולדברי הגות.
3ג
דיון
סיפורה של האשה הגדולה משונם, או "השונמית", כפי שמכנה אותה הנביא אלישע, מובא בספר מלכים ב פרק ד. נקרא את הסיפור במלואו ולאחר מכן ננתח אותו בחלוקתו למערכות.
4ד
(ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם: (ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד: (י) נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה: (יא) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה: (יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו: (יג) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשֹוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת: (יד) וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשֹוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן: (טו) וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח: (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּי {אַתְּ} חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ: (יז) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע: (יח) וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים: (יט) וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ: (כ) וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת: (כא) וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא: (כב) וַתִּקְרָא אֶל אישהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה: (כג) וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּי {אַתְּ} הֹלֶכֶתי {הֹלֶכֶת} אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: (כד) וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ: (כה) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז: (כו) עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: (כז) וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי: (כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי: (כט) וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר: (ל) וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ: (לא) וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר: (לב) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ: (לג) וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה': (לד) וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו {כַּפָּיו} וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד: (לה) וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו: (לו) וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ:
And it fell on a day, that Elisha passed to Shunem, where was a great woman; and she constrained him to eat bread. And so it was, that as oft as he passed by, he turned in thither to eat bread. And she said unto her husband: ‘Behold now, I perceive that this is a holy man of God, that passeth by us continually. Let us make, I pray thee, a little chamber on the roof; and let us set for him there a bed, and a table, and a stool, and a candlestick; and it shall be, when he cometh to us, that he shall turn in thither.’ And it fell on a day, that he came thither, and he turned into the upper chamber and lay there. And he said to Gehazi his servant: ‘Call this Shunammite.’ And when he had called her, she stood before him. And he said unto him: ‘Say now unto her: Behold, thou hast been careful for us with all this care; what is to be done for thee? wouldest thou be spoken for to the king, or to the captain of the host?’ And she answered: ‘I dwell among mine own people.’ And he said: ‘What then is to be done for her?’ And Gehazi answered: ‘Verily she hath no son, and her husband is old.’ And he said: ‘Call her.’ And when he had called her, she stood in the door. And he said: ‘At this season, when the time cometh round, thou shalt embrace a son.’ And she said: ‘Nay, my lord, thou man of God, do not lie unto thy handmaid.’ And the woman conceived, and bore a son at that season, when the time came round, as Elisha had said unto her. And when the child was grown, it fell on a day, that he went out to his father to the reapers. And he said unto his father: ‘My head, my head.’ And he said to his servant: ‘Carry him to his mother.’ And when he had taken him, and brought him to his mother, he sat on her knees till noon, and then died. And she went up, and laid him on the bed of the man of God, and shut the door upon him, and went out. And she called unto her husband, and said: ‘Send me, I pray thee, one of the servants, and one of the asses, that I may run to the man of God, and come back.’ And he said: Wherefore wilt thou go to him today? it is neither new moon nor sabbath.’ And she said: ‘It shall be well.’ Then she saddled an ass, and said to her servant: ‘Drive, and go forward; slacken me not the riding, except I bid thee.’ So she went, and came unto the man of God to mount Carmel. And it came to pass, when the man of God saw her afar off, that he said to Gehazi his servant: ‘Behold, yonder is that Shunammite. Run, I pray thee, now to meet her, and say unto her: Is it well with thee? is it well with thy husband? is it well with the child?’ And she answered: ‘It is well.’ And when she came to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. And Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said: ‘Let her alone; for her soul is bitter within her; and the LORD hath hid it from me, and hath not told Me.’ Then she said: ‘Did I desire a son of my lord? did I not say: Do not deceive me?’ Then he said to Gehazi: ‘Gird up thy loins, and take my staff in thy hand, and go thy way; if thou meet any man, salute him not; and if any salute thee, answer him not; and lay my staff upon the face of the child.’ And the mother of the child said: ‘As the LORD liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee.’ And he arose, and followed her. And Gehazi passed on before them, and laid the staff upon the face of the child; but there was neither voice, nor hearing. Wherefore he returned to meet him, and told him, saying: ‘The child is not awaked.’ And when Elisha was come into the house, behold, the child was dead, and laid upon his bed. He went in therefore, and shut the door upon them twain, and prayed unto the LORD. And he went up, and lay upon the child, and put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands; and he stretched himself upon him; and the flesh of the child waxed warm. Then he returned, and walked in the house once to and fro; and went up, and stretched himself upon him; and the child sneezed seven times, and the child opened his eyes. And he called Gehazi, and said: ‘Call this Shunammite.’ So he called her. And when she was come in unto him, he said: ‘Take up thy son.’
5ה
דיון
מערכה ראשונה, פסוקים ח-יא: "ושם אשה גדולה"
מדוע נקראה האשה משונם "גדולה"? במדרש משלי מובא הסבר אפשרי:
6ו
"קמו בניה ויאשרוה [בעלה ויהללה]" (משלי לא, כח) - זו שונמית, שנקראה אשה גדולה, ומפני מה, מפני שהחזיקה באלישע לאכול.
Many women have done well (Proverbs 31:29): Adam, the first man, was commanded about six commandments. Noach [was additionally commanded] about [not eating] a limb from a live animal. Avraham about circumcision. Yitschak was educated with [these] eight [commandments]. Yaakov [was additionally commanded] about [not eating] the sciatic nerve. Yehudah about levirate marriage. [The people of] Israel about two hundred and forty-eight positive commandments corresponding to the two hundred and forty-eight limbs in a man - each and every limb says to man, "I plead of you to do this commandment with me" - and three hundred and sixty-five negative commandments corresponding to the three hundred and sixty-five days of the solar [year] - and each and every day says to man, "I plead of you not to do this sin on me." "Grace is false, beauty is illusory" (Proverbs 31:30) - the grace of Noach was false, as it states (Genesis 6:8), "But Noach found grace in the eyes of the Lord." Rabbi Levi said, "Only in his generation [did he find grace]." "Beauty is illusory" - illusory was the beauty of Adam, the first man. Rabbi Shimon ben Manassia said, "The ball of Adam, the first man's heel would dim the sun. And do not wonder - it is customary in the world that when a man makes two salver vessels, one for himself and one for his household, which does he make [nicer], is it not his? So [too], Adam, the first man, was created to serve in front of the Holy One, blessed be He; and the sun was created to make light for the creatures. And if the ball of his heel was such, the contour of his face, all the more so." "A woman that has fear of the Lord, she is to be praised" - this is Moshe. "Give of the fruit of her hand" (Proverbs 31:30) - Rabbi Yose bar Yirmiyah said, "Why did he compare the prophets to women? Rather, just like [a] woman is not embarrassed to claim the needs of the home from her husband, so [too] were the prophets not embarrassed to claim the needs of Israel from in front of the Holy One, blessed be He." The Holy One blessed be He said, "My sons, be involved in Torah [study] day and night, and I will count it for you as if you hold up the heavens and the earth," as it states (Joshua 1:8), "Let not this book of the Torah cease from your mouth, but meditate upon it day and night"; and it states (Joshua 1:9), “Did I not command you, 'Be strong and resolute; do not be terrified or dismayed'"; and it states (Ezra 3:11), "with praise and thanks to the Lord, for He is good, for His kindness upon Israel is forever, and the people raised a great shout with praise to the Lord, for the foundation of the House of the Lord had been laid"; (Proverbs 23:23) "Acquire truth"; (Proverbs 5:17) "They will be yours alone"; (Proverbs 9:9) "Give to a wise man, and he will grow wiser"; (Proverbs 9:11) "For through me your days will increase, and years of life be added." Another interpretation: "A woman of valor who can find?" - this is [the meaning] of what the verse states (Psalms 92:15), "In old age they still produce fruit, etc." - corresponding to Avraham and Sarah who were of the same measure concerning charity and acts of kindness; they were a good sign for the world. In this way, He does not prevent proper women from the righteous ones, [but] matches them. As so [too] do we find with the wife of Noach that her actions and his actions were of the same measure - that is why she merited with him and was rescued from the waters of the flood. "Her husband puts his confidence in her" - this is Sarah, our mother, as Avaraham grew rich on her account, as it states (Genesis 12:16), "And he benefited Avraham for her sake." "She bestows good to him, and not bad" - this is Rivkah, our mother, who bestowed [good] to Yitzchak at the time that Sarah, his mother died. "She seeks wool and flax" - this is Leah, our mother, who received Yaakov with a pleasant countenance, as it is written (Genesis 30:16), "And Yaakov came from the field in the evening, and Leah went out to meet him and said, 'You are to sleep with me, for I have hired you, etc.'" Therefore she merited and kings and prophets came from her. "She is like a merchant fleet" - this is Rachel, our mother, who was embarrassed about [her lack of] children every day. Therefore she merited and a son came from her who was similar to a ship that is filled will all the good [found] in the world - so [was it with] Yosef, that the whole world survived from his merit and he supported the world in the years of famine. "She rises while it is still night" - this is Batya, the daughter of Pharaoh. She was a gentile and became a Jewess and they mentioned her name among the proper [women], since she took care of Moshe. Therefore she merited and entered the Garden of Eden in her lifetime. "She sets her mind on a field and acquires it; [she plants a vineyard from the produce of her hand]" - this is Yocheved, that from her came Moshe who is equivalent to all of Israel, which is called a vineyard, as it states (Isaiah 5:7), "For the vineyard of the Lord of hosts is the House of Israel." "She girds her loins with strength" - this is Miriam, as before Moshe was born, she said, "In the future, my mother will give birth to the savior of Israel." Once he was born and the yoke upon them became heavier, her father got up and bopped her on the head. He said to her, "Where is your prophecy?" And he got up and spit in front of her face. And nonetheless, she exerted herself about her prophecy, as it is written (Exodus 2:4), "And his sister stood from a distance." "She advises (taamah) that her merchandise is good; [her lamp never goes out at night]" - this is Channah who tasted (taamah) the taste of prayer, as it states (I Samuel 2:1), "And Hannah prayed, 'My heart exults in the Lord, etc.'" Therefore she merited and a son came from her that was the match of Moshe and Aharon, which would bring light to Israel like lamps, as it is written (Psalms 99:6), "Moshe and Aharon among his priests, and Shmuel among the ones that call His name." And it is written about Shmuel (I Samuel 3:3), "The lamp of God had not yet gone out, and Shmuel was sleeping in the temple of the Lord." "She sets her hand to the distaff" - this is Yael, who did not kill Sisera with a weapon, but rather with a peg through the force of her hands. And because of what did she not kill him with a weapon? In order to fulfill that which it states (Deuteronomy 22:5), "There shall not be the vessel of a man on a woman." "Her palm she spreads out to the poor" - this is the widowed woman of Tsarfat, who supported Eliyahu with bread and water. "She is not worried for her home because of snow, for her whole home is dressed in crimson" - this is Rachav the prostitute. When Israel came to destroy Yericho, she did not fear from them, because they give her a sign - (Joshua 2:18) "this line of scarlet string." "She makes covers for herself; [her clothing is linen and purple]" - this is Batsheva, that from her came Shlomo, who was adorned with linen and purple and ruled from [one] end of the world to the [other] end. "Her husband is known in the gates," - this is Michal, who saved David from death. "She makes cloth and sells it" - this is the mother of Shimshon, that through him Israel was saved. "Strength and splendor are her clothing; [and she laughs to the last day]" - this is Elisheva, the daughter of Aminadav, who saw four joyful events in one day: her brother [became] a prince; her husband, high priest; the brother of her husband, king; and her two children, young priests. "She opens her mouth with wisdom" - this is the wise woman who said (II Samuel 20:16), “Listen, listen! Please tell Yoav, 'Come over here and I will speak to you,'” who saved the city with her wisdom; and this was Sarach the daughter of Asher. "She oversees the activities of her household" - this is the wife of Ovadiah, who rescued her sons and they did not worship idolatry with Achav. "Her children rise and declare her happy" - this is the Shunamite, who is called a great woman (II Kings 4:8). And because of what? Because she pressed upon Elisha to eat. “Many women have done well, but you surpass them all” - this is Ruth the Moabitess, who came under the wings of the Divine presence. "Grace is false, beauty is illusory" - as she left her mother and her forefathers and her wealth, and came with her mother-in-law and accepted all of the commandments: the domain of Shabbat - "to where you will walk, I will walk" (Ruth 1:16); the prohibition of isolation with a man - "and in that which you will lay, I will lay"; the six hundred and thirteen commandments - "your people is my people"; idolatry - "your God is my God"; the four death penalties of the court - "and in that which you will die, I will die"; "and there will I be buried" - these are the two graveyards arranged for the court, one for the stoned and the burned, and one for the killed and the strangled. Therefore, she merited and David came from her, who gave pleasure with songs and praises to the Holy One, blessed be He. Therefore it is stated, "Give of the fruit of her hand and let her works praise her in the gates." Be strong in ethical behavior, keep the Torah, and be rescued from the evil inclination.
7ז
דיון
  • כיצד אתם מפרשים את התיאור "וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם", הסמוך לתיאורה כ"גדולה"?
  • לפי המערכה הראשונה בסיפור - במה מתבטאת גדולתה של האשה משונם? מהן תכונותיה הבולטות?
  • האשה משונם מציעה לאשה לארגן לאיש האלוהים חדר בביתם. מדוע תשובתו של האיש לא מוצגת? מדוע לא נזכר שמה של האשה?
8ח
דיון
מערכה שנייה, פסוקים יב-יז: "בתוך עמי אנוכי יושבת"
  • כיצד אתם מפרשים את תשובתה של האשה להצעתו של אלישע לגמול לה?
הסיפור על ההיריון הנסי מזכיר בצורה ובתוכן את סיפור ההיריון של שרה אמנו, המופיע בספר בראשית:
9ט
(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן
And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.— Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.— And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’ And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old? Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’
10י
דיון
ובהמשך:
11יא
(א) וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.
And the LORD remembered Sarah as He had said, and the LORD did unto Sarah as He had spoken. And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him.
12יב
דיון
  • על אף הדמיון התוכני והמילולי בין שני הסיפורים קיים הבדל בולט - מהו? (שימו לב לפסוקים טז-יז)
  • מה ניתן ללמוד מהבדל זה על דמותו של אלישע?
  • במה מתבטאת גדולתה של האשה משונם על פי מקטע זה, ובהשוואה להתנהגותם של אלישע וגיחזי?
13יג
דיון
מערכה שלישית, פסוקים יח –כג: "שאהו אל אמו"
  • סמנו ומנו את כל הפעלים במערכה זו המופיעים בזיקה לאשה משונם. מה ניתן ללמוד מריבויים? במה הם מבטאים את גדולתה של האשה?
  • מה מלמדת אותנו ההשוואה בין האשה משונם לאישהּ?
14יד
דיון
מערכה רביעית, פסוקים כד-כח: "ותחזק ברגליו"
  • באיזה אור מוצג אלישע במערכה זו? הסבירו ותנו דוגמאות מן הפסוקים.
  • כיצד אתם מפרשים את הדברים שמטיחה האשה משונם באלישע: "הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי".
בספר שמואל ב מתוארת התנהגותו של דוד בשעה שמת תינוקו, בנה של בת שבע:
15טו
(יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה: (יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת: (כ) וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו {שִׂמְלֹתָיו} וַיָּבֹא בֵית ה' וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל: (כא) וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם: (כב) וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד: (כג) וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:
And it came to pass on the seventh day, that the child died. And the servants of David feared to tell him that the child was dead: for they said, Behold, while the child was yet alive, we spoke to him, and he would not hearken to our voice; how then shall we tell him that the child is dead, and he will do himself a mischief? But when David saw that his servants whispered, David understood that the child was dead: therefore David said to his servants, Is the child dead? And they said, He is dead. Then David arose from the ground, and washed, and anointed himself, and changed his apparel, and came into the house of the Lord, and bowed down: then he came to his own house, and asked them to set bread before him, and he did eat. Then his servants said to him, What thing is this that thou hast done? thou didst fast and weep for the child, while it was alive; but when the child was dead, thou didst rise and eat bread. And he said, While the child was yet alive, I fasted and wept: for I said, Who can tell? God may be gracious to me, and the child may live? But now he is dead, why should I fast? Can I bring him back again? I shall go to him, but he will not come back to me.
16טז
דיון
  • השוו בין תגובתו של דוד המלך למות בנו לבין התנהגותה של האשה משונם במערכה זו.
  • מה ניתן ללמוד מכך עליה ועל גדולתה?
הרב סולובייצ'יק התייחס לסוגיית ההשלמה עם הרע:
17יז
יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'על בריאות הנפש לאור ההלכה', בתוך: האדם ועולמו, שלמה שמידט (עורך), ספריית אלינר, 1998 עמ' 267-266
אסור להסכים עם הרע או לבוא אתו בברית שלום. [לפיכך, ההלכה דורשת מן האדם] "להתנגד לרע באופן פעיל, תוך שימוש בכל האמצעים שה' העמיד לרשותו [...] עמדתה של ההלכה בעניין זה נחרצת: 'ורפוא ירפא' פירוש הדבר שהטיפול הרפואי הוא בגדר חובה. האדם צריך להתערב ברע באופן פעיל, האדם נקרא על-ידי ה' להיאבק ברע, להלחם בו ולנסות לסלק אותו ככל האפשר [...] אינני יכול לעכל את הפילוסופיה הזאת [...] שלפיה אין להיאבק באופן פעיל נגד הרע, [...] אלא פשוט לעמוד מול הרע באופן פסיבי
18יח
דיון
  • לאור דבריו של הרב סולובייצ'יק, במה מתבטאת גדולתה של האשה משונם במערכה זו?
19יט
דיון
מערכה חמישית, פסוקים כט-לה: "חי ה' וחי נפשך אם אעזבך"
  • מדוע שולח אלישע תחילה את נערו למשימת הצלת הנער?
  • מה מלמדת אותנו התנהגותו זו עליו? מה דעתכם על תגובתה של האשה: "חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ"?
  • מה מסמל כישלונו של גיחזי בהחייאת הנער?
20כ
דיון
אפילוג, פסוק לו: "שאי בנך"
  • איזה תהליך אישי עבר אלישע, שאיפשר לו, בסופו של דבר, להציל את הנער?
  • כיצד בא לידי ביטוי השינוי בהתנהלותו?
  • בסיום חמש המערכות - איזה שיעור לימדה האשה הגדולה משונם את אלישע?
נסיים את הלימוד במדרש המודרני שכתבה דנה פולבר, ובו היא משווה בין שרה בסיפור עקדת יצחק לשונמית בסיפורנו:
21כא
דנה פולבר, 'שרה והאשה השונמית', דרשוני: מדרשי נשים, ידיעות: יהדות כאן ועכשיו, תשס"ט עמ' 47–50
האשה השונמית לא הייתה ולא נבראה, אלא משל הייתה. משל למי? לשרה אמנו. [...]
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הֲשאלתי בן מאתךָ, הלוא אמרתי לא תשלה אותי. אמר הקדוש ברוך הוא למלאך: חגור מותניך וקח משענתי, וּקְרא אל אברהם לבל ישלח ידו אל הנער ולבל יעשה לו מאומה. ירד המלאך וקרא: אברהם! אברהם! שלום לך! שלום לאשתך! שלום לילד! אמרה שרה אֵם יצחק: חי נפשך אם אעזבךָּ. ויבוא ה' אִתהּ עד המזבח שעליו היה יצחק עקוד. והנה שב המלאך. אמר להם: אברהם אינו מקשיב אליי ואינו שומע בקולי. אומר הוא 'אוציא ממנו טיפת דם'. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.[...]
אמר הקב"ה לשרה: שאי בנך. 'שאי' זוהי נשיאות שהוכנה ליצחק ולבנותיו ולבניו; '
בנך' משום שלא ייקחו אותו ממך עוד. גם אם נשיא הוא – בנך הוא.
באה שרה, השתחוותה, נפלה על פניה, התפללה, נשאה את בנה ויצאה.
ולמה נקראה שרה האשה השונמית?
'אשה' משום הנשיות שבה, משום האישיות שבה.
ואין שונמית אלא נוטריקון: שונה מות, זוהי שרה שמשנה מוות והופכתו לחיים.
[מומלץ לקרוא את המדרש השלם העומד על נקודות דמיון נוספות]
22כב
דיון
  • מדוע, לדעתכם, רואה פולבר באשה השונמית (ששמה אינו מוזכר) כבת דמותה של שרה אמנו?
  • מהי המשמעות של הענקת שם לאשה השונמית?
  • איזה כוח מעניק המדרש של פולבר לשרה, על ידי השוואתה לשונמית?
24 כד
25כה
דף הנחיות למנחה:
השונמית.rtf
26כו
דף מספר 4 בסדרה 'פיה פתחה בחכמה': על נשים חכמות בעולם גברי, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 5 6 7 8