וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן
1א
הדף מאת: אלי ברקת / 'כל ישראל חברים - אליאנס'
2ב
בסדר ט"ו בשבט זה, שסידרנו לכלל קהילות ישראל, החונים פה בארץ ישראל, רצינו לבטא את ייסוד האחדות בין כל היהודים בכל העולם. שלפנים, כשרחקנו מאדמת ארץ ישראל, אכלנו מפירותיה, ואמרנו שבחה של הארץ הקדושה, אפילו היו יבשים וצמוקים. ועתה שאנו אוכלים מפרותיה טריים ורעננים, נזכיר קהילות ישראל בעולם, וגם לבורא עולם, נאמר שבח והלל, שחברים, כל ישראל.
3ג
דיון
יקח בידו ענבים או צימוקים, מה שיש לו, שנאמר 'גפן ממצרים תסיע' (תהילים, פרק פ, פס' ט), ויזכיר דברי המדרש:
4ד
מה הגפן הזו יש בה ענבים יש בה צמוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד בעלי אגדה. מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה.
5ה
דיון
וטוב שיתבונן מה גפן - ענב וצימוק, יין וחומץ, טעונה ברכה, ואפילו נעקרת ממקומה, משביחה ומצליחה.
6ו
למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח, מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משבחת, כך כיוון שביקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם, מה עשה? עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים.
7ז
דיון
וייקח בידו תאנה, שנאמר 'נוצר תאנה יוכל פריה' (משלי, פרק כ"ז, פס' 18), ויזכיר דברי רבי יוסף:
8ח
הרוצה לטעום טעם תאנה - יפנה למזרחה.
Rav Naḥman said that Shmuel said: In the case of one who is seized with bulmos, one feeds him a sheep’s tail with honey, since the combination of the fatty meat and the honey helps greatly. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Also, fine wheat flour with honey is a remedy. Rav Pappa said: Even barley flour with honey is good for curing bulmos. Rabbi Yoḥanan said: Once I was seized with bulmos and I ran to the east side of a fig tree and found ripe figs there, which I ate. Figs on a tree do not all ripen at once but ripen first on the side where the sun rises, so Rabbi Yoḥanan searched first for figs on the east side of the tree. And I thereby fulfilled the verse: “Wisdom preserves the lives of those who have it” (Ecclesiastes 7:12). As Rav Yosef taught: One who wishes to taste the flavor of the fig should turn to the east, as it is stated: “And for the precious things of the sun’s fruits” (Deuteronomy 33:14), implying that the sun ripens fruit and makes them sweet.
9ט
דיון
וטוב שיתבונן מה טעם תאנה במזרחה, אף דברי תורה, שנאמר שם במקום 'החכמה תחיה בעליה'.
10י
אמר רבי חייא בר אבא...למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה, מוצא בה תאנים, אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “He who guards the fig tree shall eat its fruit” (Proverbs 27:18)? Why were matters of Torah compared to a fig tree? Just as this fig tree, whenever a person searches it for figs to eat, he finds figs in it, as the figs on a tree do not ripen all at once, so that one can always find a recently ripened fig, so too, with matters of Torah. Whenever a person meditates upon them, he finds in them new meaning.
11יא
למה נמשלה תורה לתאנה? שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין באחד, והתאנה נלקטה מעט מעט. וכך התורה - היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים.
(Numb. 27:16:) “Let the Lord, [the God of the spirits of all flesh], appoint….” This text is related (to Is. 45:11), “Regarding the things to come, would you question Me concerning My children and command the work of My hands?”30Although the two verbs in this citation are imperative, both the biblical context and the interpretation of the midrash regard these commands as unthinkable suggestions. A parable: To what is the matter comparable?31Numb. R. 21:12, cont. To a king who took a wife and had a best man (shoshevin). Every time that the king was angry with his wife, the best man would placate32Rt. PYS. Cf. the Gk.: peisis or peisa (“persuasion”). him and the king would be reconciled. When the best man was about to die, he began to make a request of the king. He said to him, “Would you please pay attention to your wife [to be foregoing with her after I die].” The king said to him, “Instead of you charging me concerning my wife, charge my wife concerning me, that she be careful with my honor.” So did the Holy One, blessed be He, as it were, say to Moses, “Instead of you charging Me (in Numb. 27:16), ‘Appoint…,’ charge them concerning Me, that they be diligent with My honor.” What is written below (in Numb. 28:2)? “Command the Children of Israel, and say unto them, ‘My offering, My bread.’” What reason did [Moses] have to request this need after the ordering of inheritance? It is simply that since he saw the daughters of Zelophehad inherit the properties of their father, Moses said, “See it is the time for me to claim my needs. If daughters inherit, it is [also] proper for my sons to inherit my glory.” The Holy One, blessed be He, said to him (in Prov. 27:18), “’He who tends a fig tree will enjoy its fruit.’ Your sons sat [with] their own [concerns] and were not involved with Torah [study]. It is [more] appropriate that Joshua, who served you, serve Israel and not lose his compensation,” as stated (in Numb. 27:18), “Take Joshua bin Nun.” And why is the Torah compared to a fig tree? Since [the fruit of] most trees – the olive tree, the grapevine, the date palm – is gathered [all] at once, but the fig tree is gathered a little [at a time]. And so too is the Torah. Today he studies a little and tomorrow he studies much; as it is not taught in a year, nor in two. (Numb. 27:18:) “A man with the spirit of God with him.” Since you said (in Numb. 27:16), “’The God of the spirits of all flesh,’ since You know each and every one, one should be appointed who knows how to proceed with each and every one of them according to his temperament”; [so then (in Numb 27:18, cont.),] “lay your hand upon him,” like one who lights a candle from a candle. (Numb 27:20), “Invest him with your majesty,” like one who pours from one vessel to another vessel. Concerning that which I said to you (in Numb. 36:9), “So the inheritance will not move around from one tribe to another,” this glory will not move from the house of your father, as even Joshua who will arise in your place (according to Numb. 27:19), “shall stand in front of Elazar the priest” (nephew of Moses).
12יב
דיון
והיה צריך לקחת בידו רימון, שנאמר 'כפלח הרימון רקתך' (שיר השירים, פרק ד', פס' ג), אלא שהרימון מקדים פירותיו בראש השנה, ויזכיר דברי רבי שמעון בן לקיש:
13יג
כפלח הרמון רקתך
שנאמר "כפלח הרמון רקתך" ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי 'רקתך' אלא 'ריקתיך': שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון.
If the golden altar in the Temple, which was only covered by gold the thickness of a golden dinar, stood for many years and the fire did not burn it, for its gold did not melt, so too the sinners of the Jewish people, who are filled with good deeds like a pomegranate, as it is stated: “Your temples [rakatekh] are like a split pomegranate behind your veil” (Song of Songs 6:7), will not be affected by the fire of Gehenna. And Rabbi Shimon ben Lakish said about this: Do not read: Your temples [rakatekh], but rather: Your empty ones [reikateikh], meaning that even the sinners among you are full of mitzvot like a pomegranate; how much more so should the fire of Gehenna have no power over them.
14יד
דיון
וטוב שיתבונן מה שלמדנו אודות רבי מאיר - ש'רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק' (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב), שאין הדברים מוכרחים, שקיימת לנו דעתו של רבינא 'רימון בלא קליפתו, אינו נשמר' (תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א).
ובין כך ובין כך, אין לנו רימון. ונשלמה רימונים שפתינו, ויקויים בנו מאמר הפסוקים 'פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון...והיה על אהרון לשרת, ונשמע קולו בבואו אל הקודש'. (שמות פרק כח פ' לד-מה), וישירו כולם כאחד, משיר אהבתו של רבי שלמה אבן גבירול. ואם יש שם, נעים זמירות, ינעים בקולו:
15טו
רבי שלמה אבן גבירול, שלום לבן דודי
שָׁלוֹם לְבֶן דּוֹדִי הַצַּח וְהָאַדְמוֹן
שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת רַקָּה כְמוֹ רִמּוֹן
לִקְרַאת אֲחוֹתְךָ רוּץ צֵא נָא לְהוֹשִׁיעָהּ
וּצְלַח כְּבֶן יִשָׁי רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן
מַה לָּךְ יְפֵהפִיָּה כִּי תְעוֹרְרִי אַהֲבָה
וּתְצַלְצְלִי קוֹלֵךְ כַּמְעִיל בְּקוֹל פַּעֲמוֹן
הָעֵת אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ אַהֲבָה אֲחִישֶׁנָּה
עִתָּהּ וְעָלַיִךְ אֵרֵד כְּטַל חֶרְמוֹן

הסברים
  • ואין לנו להצטער על חילופי הגרסאות, שבמקור כתב ר' שלמה אבן גבירול 'שלום לך דודי'– 'דודי' מלשון דודאים, צמח המשמש כשיקוי אהבה וסגולה לפריון. ופירוש 'דודי' - אהובי. אך בשפתינו היום דודי, אינו כך, ותיקן מי שתיקן והפכו ל'בן דודי', שנראה מתאים יותר להתחבר עם קרובתו. והיום חידש מי שחידש, וחזר לשיר במקור 'שלום לך דודי'.
17 יז
18יח
קישורים לרקע והרחבה:
לסדר המלא ולחוברת המעוצבת
19יט
דף מספר 4 בסדרה סדר טו בשבט, כל קהילות ישראל חברים, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 5