ה' נָתַן וה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (איוב א, כא)
הדף מאת: אמנון ריבק / המדרשה באורנים
כחלק מסדרת שיעורים הבוחנים משפטים מכוננים בתרבות היהודית, נברר בשיעור זה את הביטוי המוכר הנאמר לאבלים:'ה' נָתַן וַה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ'. האם אנחנו מסכימים עם ההנחה שקיימת מערכת צדק 'קוסמי'? מהי משמעות הצדק? ועל איזה 'דין' מדבר המושג 'צידוק הדין'? לסיום נשאל מה כל אחד מאתנו לוקח מביטוי זה לחייו.
פתיחה
דיון
'ה' נתן וה' לקח' - כמה פעמים עמדנו משתאים מול היכולת של אנשים להצדיק את הדין בשעתם הקשה ביותר; מול יכולתו של אדם לקבל עליו אסונות וייסורים שנדמים לנו כקשים מנשוא.
לעתים, עומד האדם 'החילוני' ומתקנא בחברו 'הדתי' שאינו מנסה להסביר את האובדן, את האסון, אלא מוצא נחמה בכך שישנה ישות-על שיודעת את הסיבות לדברים ואל לנו לחקור במופלא ממנו. ולעתים דווקא 'הדתי' נאלץ להתמודד מול שאלות כמו 'זו תורה וזה שכרה?', איך ייתכן 'צדיק ורע לו'?
בלימוד זה נעמיק במשפט זה של איוב, ונברר עם עצמנו למה כוונתנו כשאנחנו אומרים 'צידוק הדין'? על איזה 'דין' ואיזה 'צדק' אנחנו מדברים? האם קיימת בעולמנו, אם במחשבה או משאלה ואם כמציאות נסתרת, מערכת קוסמית של צדק, דין, שכר ועונש?
האם אמירתו זו של איוב יכולה לעזור לנו בעת צרה? כיצד?
לימוד נעים.
דיון
על ספר איוב
ספר איוב, שלפי אחת הפרשנויות רק משל היה, מספר את קורותיו של איוב, אדם שהיה לו מכל טוב, אושר ועושר, אשר איבד את משפחתו ואת רכושו רק בגלל התערבות בין השטן לאלוהים, בשאלה האם יכול אדם לדבוק באמונתו גם אם יאבד את כל יקיריו ורכושו; וגם אם הוא עצמו ייפגע.
וכך, מכה אחר מכה, צרה רודפת צרה, עוד זה מדבר וזה בא - ואיוב התמיד בצדקתו. ואז הוא מתערער. ומתחזק.
ספר איוב מעלה שאלות נוקבות על האמונה, על שכר ועונש, ולכן מרבים להביאו בהקשר זה.
איוב פרק (א)
(א) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים - וְסָר מֵרָע. (ב) וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. (ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם. (ד) וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם. (ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם - כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם: כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב, כָּל הַיָּמִים. {פ} (ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה'; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. (ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב: כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. (ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. (י) הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. (יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה'. (יג) וַיְהִי, הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. (יד) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם. (טו) וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. (טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. (יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. (יח) עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. (יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. (כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ. (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. ה' נָתַן, וה' לָקָח; יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ. (כב) בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.
THERE was a man in the land of Uz, whose name was Job; and that man was whole-hearted and upright, and one that feared God, and shunned evil. And there were born unto him seven sons and three daughters. His possessions also were seven thousand sheep, and three thousand camels, and five hundred yoke of oxen, and five hundred she-asses, and a very great household; so that this man was the greatest of all the children of the east. And his sons used to go and hold a feast in the house of each one upon his day; and they would send and invite their three sisters to eat and to drink with them. And it was so, when the days of their feasting were gone about, that Job sent and sanctified them, and rose up early in the morning, and offered burnt-offerings according to the number of them all; for Job said: ‘It may be that my sons have sinned, and blasphemed God in their hearts.’ Thus did Job continually. Now it fell upon a day, that the sons of God came to present themselves before the LORD, and Satan came also among them. And the LORD said unto Satan: ‘Whence comest thou?’ Then Satan answered the LORD, and said: ‘From going to and fro in the earth, and from walking up and down in it.’ And the LORD said unto Satan: ‘Hast thou considered My servant Job, that there is none like him in the earth, a whole-hearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil?’ Then Satan answered the LORD, and said: ‘Doth Job fear God for nought? Hast not Thou made a hedge about him, and about his house, and about all that he hath, on every side? Thou hast blessed the work of his hands, and his possessions are increased in the land. But put forth Thy hand now, and touch all that he hath, surely he will blaspheme Thee to Thy face.’ And the LORD said unto Satan: ‘Behold, all that he hath is in thy power; only upon himself put not forth thy hand.’ So Satan went forth from the presence of the LORD. And it fell on a day when his sons and his daughters were eating and drinking wine in their eldest brother’s house, that there came a messenger unto Job, and said: ‘The oxen were plowing, and the asses feeding beside them; and the Sabeans made a raid, and took them away; yea, they have slain the servants with the edge of the sword; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘A fire of God is fallen from heaven, and hath burned up the sheep, and the servants, and consumed them; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘The Chaldeans set themselves in three bands, and fell upon the camels, and have taken them away, yea, and slain the servants with the edge of the sword; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘Thy sons and thy daughters were eating and drinking wine in their eldest brother’s house; And, behold, there came a great wind from across the wilderness, and smote the four corners of the house, and it fell upon the young people, and they are dead; and I only am escaped alone to tell thee.’ Then Job arose, and rent his mantle, and shaved his head, and fell down upon the ground, and worshipped; And he said; Naked came I out of my mother’s womb, And naked shall I return thither; The LORD gave, and the LORD hath taken away; Blessed be the name of the LORD. For all this Job sinned not, nor ascribed aught unseemly to God.
איוב פרק ב, פסוקים א-י
(א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה'; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל ה'. (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. (ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר: עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. (ה) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ, אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הִנּוֹ בְיָדֶךָ: אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. (ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה'; וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ (עד) (וְעַד) קָדְקֳדוֹ. (ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. (ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ, בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. (י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי, גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.
Again it fell upon a day, that the sons of God came to present themselves before the LORD, and Satan came also among them to present himself before the LORD. And the LORD said unto Satan: ‘From whence comest thou?’ And Satan answered the LORD, and said: ‘From going to and fro in the earth, and from walking up and down in it.’ And the LORD said unto Satan: ‘Hast thou considered my servant Job, that there is none like him in the earth, a whole-hearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil? and he still holdeth fast his integrity, although thou didst move Me against him, to destroy him without cause.’ And Satan answered the LORD, and said: ‘Skin for skin, yea, all that a man hath will he give for his life. But put forth Thy hand now, and touch his bone and his flesh, surely he will blaspheme Thee to Thy face.’ And the LORD said unto Satan: ‘Behold, he is in thy hand; only spare his life.’ So Satan went forth from the presence of the LORD, and smote Job with sore boils from the sole of his foot even unto his crown. And he took him a potsherd to scrape himself therewith; and he sat among the ashes. Then said his wife unto him: ‘Dost thou still hold fast thine integrity? blaspheme God, and die.’ But he said unto her: ‘Thou speakest as one of the impious women speaketh. What? shall we receive good at the hand of God, and shall we not receive evil?’ For all this did not Job sin with his lips.
סיעור מוחות
דיון
אתם מוזמנים להציף את השאלות שמעורר בכם הפרק בכלל, והפסוק 'ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך' - בפרט. השאלות יכולות להיות מכל תחום - מבחינה לשונית, היסטורית, מוסרית, ספרותית, פרשנית, ועוד.
לא ננסה לענות על השאלות אלא נסתייע בהן כדי לפתוח את הדיון לכיווני חשיבה חדשים ו'לאוורר' את הפסוקים המוכרים. בסיום סיעור המוחות נתחלק לקבוצות לימוד שבהן נקרא את יתר המקורות ונשוחח על השאלות הנלוות.
דיון בחברותות
דיון
מדרש - לימדו את הקטעים המצורפים, חפשו האם קיימת בהם מערכת של שכר ועונש, צידוק הדין, התרסה כלפי הדין? שוחחו על קטעי הקריאה וחוו דעתכם.

שיח - שוחחו על שאלות אלה ועל דומות להן:
  • למה חשוב לנו להבין את האסון שמתרחש? במה זה מועיל לנו?
  • האם אנחנו מסוגלים לוותר על ההסברים לאסונות?
  • האם אנחנו מניחים שקיימת מערכת של שכר ועונש?
    • איך אנחנו פועלים בה?
    • מתי אנחנו מצפים לשכר?
    • האם איוב היה 'פראייר'?
  • האם האמירה הזו של איוב יכולה לעזור לנו בעת צרה, או שהיא מנוגדת לאמונתנו?
  • האם קללה עשויה להועיל יותר מברכה?
  • האם יש איזה שינוי שאני רוצה לעשות בחיי בהקשר לקבלת הדין?
הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע? (כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?
And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked? Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein? That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’
דיון
השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
מהי ההנחה של אברהם? מה הוא תובע מהאל?
האם גם אנחנו תובעים תביעה כזו? מה אנחנו עושים כשהוא לא עומד בה?
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:
(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments which I command you this day, to love the LORD your God, and to serve Him with all your heart and with all your soul, that I will give the rain of your land in its season, the former rain and the latter rain, that thou mayest gather in thy corn, and thy wine, and thine oil. And I will give grass in thy fields for thy cattle, and thou shalt eat and be satisfied. Take heed to yourselves, lest your heart be deceived, and ye turn aside, and serve other gods, and worship them; and the anger of the LORD be kindled against you, and He shut up the heaven, so that there shall be no rain, and the ground shall not yield her fruit; and ye perish quickly from off the good land which the LORD giveth you. Therefore shall ye lay up these My words in your heart and in your soul; and ye shall bind them for a sign upon your hand, and they shall be for frontlets between your eyes. And ye shall teach them your children, talking of them, when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates; that your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land which the LORD swore unto your fathers to give them, as the days of the heavens above the earth.
דיון
והיה אם שמע תשמעו..
פסוקים אלה נאמרים פעמיים כל יום (שחרית וערבית) כחלק מתפילת "שמע וברכותיה".
מה הם מוסרים לנו? איזו מערכת יש כאן ומי מנהל אותה?
רחל, תנ"כי, מתוך: לנצח אנגנך, הוצאת ידיעות אחרונות, עמוד 340, 2005
תנ"כי פתוח - רחל
תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב.
אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ
לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב
בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי
לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,
וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי
אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.
דיון
את הראש העיף להניח
רחל מציעה כאן ממד נוסף של מורכבות ביחס אל האל בשעת צרה, מעבר למה שמציע איוב. האם אפשרי יחס זה ללא אמונתו התמימה של איוב?
איוב, פרק לח
אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ
א וַיַּעַן ה' אֶת-אִיּוֹב, מנהסערה (מִן הַסְּעָרָה); וַיֹּאמַר.
ב מִי זֶה, מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין-- בְּלִי-דָעַת.
ג אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ; וְאֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.
ד אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה.
ה מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע; אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו.
ו עַל-מָה, אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; אוֹ מִי-יָרָה, אֶבֶן פִּנָּתָהּ.
ז בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר; וַיָּרִיעוּ, כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים.
ח וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ.
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא וָאֹמַר--עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.
יב הֲמִיָּמֶיךָ, צִוִּיתָ בֹּקֶר; ידעתה שחר (יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר) מְקֹמוֹ.
יג לֶאֱחֹז, בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ; וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה.
יד תִּתְהַפֵּךְ, כְּחֹמֶר חוֹתָם; וְיִתְיַצְּבוּ, כְּמוֹ לְבוּשׁ.
טו וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם; וּזְרוֹעַ רָמָה, תִּשָּׁבֵר.
טז הֲבָאתָ, עַד-נִבְכֵי-יָם; וּבְחֵקֶר תְּהוֹם, הִתְהַלָּכְתָּ.
יז הֲנִגְלוּ לְךָ, שַׁעֲרֵי-מָוֶת; וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה.
יח הִתְבֹּנַנְתָּ, עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
יט אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יִשְׁכָּן-אוֹר; וְחֹשֶׁךְ, אֵי-זֶה מְקֹמוֹ.
כ כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ; וְכִי-תָבִין, נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ.

כא יָדַעְתָּ, כִּי-אָז תִּוָּלֵד; וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים
כב הֲבָאתָ, אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג; וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה.
כג אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר; לְיוֹם קְרָב, וּמִלְחָמָה.
כד אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יֵחָלֶק אוֹר; יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ.
כה מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה; וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת.
כו לְהַמְטִיר, עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ-- מִדְבָּר, לֹא-אָדָם בּוֹ.
כז לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה, וּמְשֹׁאָה; וּלְהַצְמִיחַ, מֹצָא דֶשֶׁא.
כח הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב; אוֹ מִי-הוֹלִיד, אֶגְלֵי-טָל.
כט מִבֶּטֶן מִי, יָצָא הַקָּרַח; וּכְפֹר שָׁמַיִם, מִי יְלָדוֹ.
ל כָּאֶבֶן, מַיִם יִתְחַבָּאוּ; וּפְנֵי תְהוֹם, יִתְלַכָּדוּ.
לא הַתְקַשֵּׁר, מַעֲדַנּוֹת כִּימָה; אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ.
לב הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ; וְעַיִשׁ, עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם.
לג הֲיָדַעְתָּ, חֻקּוֹת שָׁמָיִם; אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ.
לד הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ; וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ.
לה הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ; וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ.
לו מִי-שָׁת, בַּטֻּחוֹת חָכְמָה; אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה.
לז מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה; וְנִבְלֵי שָׁמַיִם, מִי יַשְׁכִּיב.
לח בְּצֶקֶת עָפָר, לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.
לט הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף; וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא.
מ כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת; יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב.
מא מִי יָכִין לָעֹרֵב, צֵידוֹ:כִּי-יְלָדָו, אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ; יִתְעוּ, לִבְלִי-אֹכֶל.
יאיר כספי, לדרוש אלוהים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עמודים 148, 149, 2002
מתוך 'לדרוש אלוהים' - יאיר כספי
....
כאשר נאלצת להתמודד עם מה חשבת שלעולם לא תוכל לעמוד בו, דווקא בו נגלה לך חסדך, יכולת שלא ידעת שיש בך:

אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ; וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. (תהלים צד, 12)

..... אנחנו לא מבינים למה דווקא אתה נבחרת להיות זה שיגדל בלי אב או אם, בלי אמצעים, או עם מגבלה פיזית קשה. אנחנו לא יודעים למה דווקא אתה נידונת לחיות את המשבר הקשה, שלא היה מנת חלקם של כולם. אנחנו לא נמצאים במקום שמחלקים את היכולות והמשימות בהוויה. אנחנו במקום שמחליטים אם לקבל אותם או לא.
אבל אנו יודעים כי זה הצומת החשוב ביותר שבו ניתנה לך יכולת הכרעה: האם תראה את סבלך כסימן לגורל רע, כעילה לתביעת פיצויים על ילדות קשה, או שתעז לתהות על כוונה שהיתה בו, שונה מזו שקיבלו חבריך.
לאיזו משימה ייחודית מזמין אותך הקושי שהוטל עליך?

בכל מקרה, אין לך ברירה. מי שאינו מוכן לפגוש את הכאבים ההכרחיים של חייו, אלו הבאים עם חסדו ומצוותו, ייאלץ לפגוש את הכאבים הלא הכרחיים של החיים – אלו הבאים עליו כעונש על השתמטותו.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולמשכל
סיכום
דיון
ערכנו מסע אל מחוזות פנימיים.
אל שאלות של אמונה; אל שאלות על קיומה של מערכת שכר ועונש; אל השאלה האם שברה של האחת מביאה לשברה של האחרת.
נשמע כעת את התובנות שעלו בקבוצות הלימוד.
נחזור ונקשיב לדבריה של רחל, ננסה לאמץ אל לבנו את האתגרים שמציב לנו יאיר כספי.

לסיום: נשאל שוב בסבב קצר את השאלות שבהן פתחנו את המפגש ונראה האם חל בהן שינוי.
דף מספר 6 בסדרה משפטים מכוננים, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 7