הדף מאת: אמנון ריבק / המדרשה באורנים
כחלק ממערך של שיעורים הבוחן "משפטים מכוננים" בתרבות היהודית, השיעור מברר את המשפט "השומר אחי אנוכי" ממספר היבטים – המיידי, מה היא עמדת הפרשנים השונים כלפי משפט זה קין, אבל בעיקר בהיבט האישי של כל אחד מהמשתתפים – מהם גבולות האחריות שלנו כלפי האחר? איפה אנחנו, בחיינו, מביאים לידי ביטוי את התביעה 'לשמור את אחינו' ואיפה אנחנו פונים אל 'הריבון' כפי שעשה קין ומטילים את האחריות עליו.
פתיחה
דיון
הסיפור על קין והבל הוא סיפור מכונן המוכר לכול. גם תשובתו המתריסה של קין לאלוהים - 'השומר אחי אנוכי?' חדרה לשפתנו ומשמשת אותנו בחיי היומיום.
בשיעור זה נבחן משפט זה בהקשרו המקורי ובהקשרו בחיינו: מהי עמדתנו כלפי תשובתו של קין? ומה חשבו עליה חז"ל? האם ראו בה עזות פנים בלתי נסלחת או שעומדות מאחוריה שאלות מוסריות כבדות משקל ביחס למידת האחריות של האדם על מעשיו ועל זולתו?
היכן פוגש משפט זה אותנו? האם גם אנו שומרי אחינו? האם אנו מקבלים אחריות עליהם באמונה ובמעשה? ומהם גבולות האחריות? עד היכן הוא גבול אחריותנו ומהיכן מוטלת האחריות על השלטון וההנהגה?
מסע נעים.
הסיפור על קין והבל הוא סיפור מכונן המוכר לכול. גם תשובתו המתריסה של קין לאלוהים - 'השומר אחי אנוכי?' חדרה לשפתנו ומשמשת אותנו בחיי היומיום.
בשיעור זה נבחן משפט זה בהקשרו המקורי ובהקשרו בחיינו: מהי עמדתנו כלפי תשובתו של קין? ומה חשבו עליה חז"ל? האם ראו בה עזות פנים בלתי נסלחת או שעומדות מאחוריה שאלות מוסריות כבדות משקל ביחס למידת האחריות של האדם על מעשיו ועל זולתו?
היכן פוגש משפט זה אותנו? האם גם אנו שומרי אחינו? האם אנו מקבלים אחריות עליהם באמונה ובמעשה? ומהם גבולות האחריות? עד היכן הוא גבול אחריותנו ומהיכן מוטלת האחריות על השלטון וההנהגה?
מסע נעים.
סיעור מוחות
בראשית פרק (ד)
(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'.
(ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל; וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'.
(ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
(ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.
(י) וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה.
(יא) וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ.
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲו ֹנִי מִנְּשֹׂא.
(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה', לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם; וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.
(טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, קִדְמַת עֵדֶן.
(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ; וַיְהִי בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.
(יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד, וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ.
(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.
(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל: הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.
(כא) וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.
(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה.
(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.
(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.
(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'.
(ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל; וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'.
(ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
(ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.
(י) וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה.
(יא) וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ.
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲו ֹנִי מִנְּשֹׂא.
(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה', לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם; וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.
(טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, קִדְמַת עֵדֶן.
(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ; וַיְהִי בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.
(יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד, וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ.
(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.
(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל: הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.
(כא) וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.
(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה.
(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.
(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.
And the man knew Eve his wife; and she conceived and bore Cain, and said: ‘I have agotten a man with the help of the LORD.’ And again she bore his brother Abel. And Abel was a keeper of sheep, but Cain was a tiller of the ground. And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the LORD. And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering; but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell. And the LORD said unto Cain: ‘Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen? If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.’ And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’ And He said: ‘What hast thou done? the voice of thy brother’s blood crieth unto Me from the ground. And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother’s blood from thy hand. When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.’ And Cain said unto the LORD: ‘My punishment is greater than I can bear. Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.’ And the LORD said unto him: ‘Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold.’ And the LORD set a sign for Cain, lest any finding him should smite him. And Cain went out from the presence of the LORD, and dwelt in the land of Nod, on the east of Eden. And Cain knew his wife; and she conceived, and bore Enoch; and he builded a city, and called the name of the city after the name of his son Enoch. And unto Enoch was born Irad; and Irad begot Mehujael; and Mehujael begot Methushael; and Methushael begot Lamech. And Lamech took unto him two wives; the name of one was Adah, and the name of the other Zillah. And Adah bore Jabal; he was the father of such as dwell in tents and have cattle. And his brother’s name was Jubal; he was the father of all such as handle the harp and pipe. And Zillah, she also bore Tubal-cain, the forger of every cutting instrument of brass and iron; and the sister of Tubal-cain was Naamah. And Lamech said unto his wives: Adah and Zillah, hear my voice; Ye wives of Lamech, hearken unto my speech; For I have slain a man for wounding me, And a young man for bruising me; If Cain shall be avenged sevenfold, Truly Lamech seventy and sevenfold. And Adam knew his wife again; and she bore a son, and called his name Seth: ‘for God hath appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him.’ And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh; then began men to call upon the name of the LORD.
דיון
אתם מוזמנים להציף את השאלות שמעורר בכם הפרק בכלל, והפסוק 'השומר אחי אנוכי', בפרט.
השאלות יכולות להיות מכל תחום - מבחינה לשונית, היסטורית, מוסרית, ספרותית, פרשנית, ועוד.
לא ננסה לענות על השאלות אלא לפתוח את הדיון לכיווני חשיבה חדשים ו'לאוורר' את הפסוקים המוכרים.
בסיום סיעור המוחות נקרא יחד את המדרשים ונתחלק לקבוצות לימוד.
אתם מוזמנים להציף את השאלות שמעורר בכם הפרק בכלל, והפסוק 'השומר אחי אנוכי', בפרט.
השאלות יכולות להיות מכל תחום - מבחינה לשונית, היסטורית, מוסרית, ספרותית, פרשנית, ועוד.
לא ננסה לענות על השאלות אלא לפתוח את הדיון לכיווני חשיבה חדשים ו'לאוורר' את הפסוקים המוכרים.
בסיום סיעור המוחות נקרא יחד את המדרשים ונתחלק לקבוצות לימוד.
בראשית רבה, פרשה כב, קין והבל
אמר ר' שמעון בן יוחאי: קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לפה לפרשו.
לב' אתליטין [=לשני מתגוששים] שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך.
אילו רצה המלך פירשן, [=הפריד ביניהם] ולא רצה המלך לפרשן.
נתחזק אחד על חבירו והרגו, והיה [ההרוג] מצווח ואמר: מאן יבעי דיני קדם מלכא? [= מי ידרוש את דיני בפני המלך?]
כך, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה.
אמר ר' שמעון בן יוחאי: קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לפה לפרשו.
לב' אתליטין [=לשני מתגוששים] שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך.
אילו רצה המלך פירשן, [=הפריד ביניהם] ולא רצה המלך לפרשן.
נתחזק אחד על חבירו והרגו, והיה [ההרוג] מצווח ואמר: מאן יבעי דיני קדם מלכא? [= מי ידרוש את דיני בפני המלך?]
כך, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה.
... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones.
מדרש תנחומא
כיון שאמר לו הקב"ה 'אי הבל אחיך' א"ל 'לא ידעתי השומר אחי אנכי'
אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי?
משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער,
אמר לו למה גנבת את הכלים?
אמר לו, אני גנב ולא הנחתי אומנתי, אבל אתה אמונתך בשער לשמור - למה הנחת אומנתך?
ועכשיו אתה אומר לי כך?
ואף קין כך אמר, אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר [=יצר הרע], אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו?
אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי.
שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.
כיון שאמר לו הקב"ה 'אי הבל אחיך' א"ל 'לא ידעתי השומר אחי אנכי'
אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי?
משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער,
אמר לו למה גנבת את הכלים?
אמר לו, אני גנב ולא הנחתי אומנתי, אבל אתה אמונתך בשער לשמור - למה הנחת אומנתך?
ועכשיו אתה אומר לי כך?
ואף קין כך אמר, אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר [=יצר הרע], אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו?
אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי.
שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.
יחיאל מר (מוהר) , וקין אומר, מתוך: לנצח אנגנך, המקרא בשירה העברית החדשה, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמוד 59
וקין אומר/ יחיאל מר
נָכוֹן כִּי קַמְתִּי עָלָיו בַּשָּׂדֶה.
וְאוּלַי הִשְׁכַּמְתִּי הָרוֹג.
וְהֶבֶל-דָּמוֹ שׁוּב אֵינוֹ מִתְאַדֶּה
מֵאָז שֶׁקַּמְתִּי עָלָיו, הַשָּׂדֶה
אָדֹם הוּא וְלֹא יָרֹק.
שֶׁקַּמְתִּי עָלָיו בַּשָּׂדֶה, זֶה נָכוֹן,
וְנָכוֹן בִּי כֹּחִי הָרוֹדֶה.
אַךְ אֵיפֹה הָיִיתָ אַתָּה, יָהּ רִבּוֹן,
אַתָּה הָרוֹאֶה, אַתָּה הָאָדוֹן
שֶׁל הַשְּׁנַיִם בְּלֵב הַשָּׂדֶה?
וְנָכוֹן שֶׁחֶלְקוֹ מֵחֶלְקִי שָׁפַר.
כִּי מָנַעְתִּי אוֹתוֹ מֵחֵטְא.
וְטָהוֹר הֶבְלְךָ הַשּׁוֹכֵן עָפָר,
וַאֲנִי, יָהּ רִבּוֹן, חַבְלְךָ עַל צַוָּאר,
אֵינֶנִּי מוֹצֵא לִי גַּל-עֵד.
שֶׁטָּמַנְתָּ לִי פַּח בַּשָּׂדֶה, זֶה נָכוֹן.
כִּי רָאִיתָ אוֹתִי וַתִּשְׁתֹּק.
כִּי הָיִינוּ אֶחָד בְּשִׁלּוּשׁ הָרָצוֹן
הַנּוֹפֵל בַּשָּׂדֶה וְזוֹכֵר הֶעָווֹן
וְהַקָּם בַּשָּׂדֶה לַהֲרֹג...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
וקין אומר/ יחיאל מר
נָכוֹן כִּי קַמְתִּי עָלָיו בַּשָּׂדֶה.
וְאוּלַי הִשְׁכַּמְתִּי הָרוֹג.
וְהֶבֶל-דָּמוֹ שׁוּב אֵינוֹ מִתְאַדֶּה
מֵאָז שֶׁקַּמְתִּי עָלָיו, הַשָּׂדֶה
אָדֹם הוּא וְלֹא יָרֹק.
שֶׁקַּמְתִּי עָלָיו בַּשָּׂדֶה, זֶה נָכוֹן,
וְנָכוֹן בִּי כֹּחִי הָרוֹדֶה.
אַךְ אֵיפֹה הָיִיתָ אַתָּה, יָהּ רִבּוֹן,
אַתָּה הָרוֹאֶה, אַתָּה הָאָדוֹן
שֶׁל הַשְּׁנַיִם בְּלֵב הַשָּׂדֶה?
וְנָכוֹן שֶׁחֶלְקוֹ מֵחֶלְקִי שָׁפַר.
כִּי מָנַעְתִּי אוֹתוֹ מֵחֵטְא.
וְטָהוֹר הֶבְלְךָ הַשּׁוֹכֵן עָפָר,
וַאֲנִי, יָהּ רִבּוֹן, חַבְלְךָ עַל צַוָּאר,
אֵינֶנִּי מוֹצֵא לִי גַּל-עֵד.
שֶׁטָּמַנְתָּ לִי פַּח בַּשָּׂדֶה, זֶה נָכוֹן.
כִּי רָאִיתָ אוֹתִי וַתִּשְׁתֹּק.
כִּי הָיִינוּ אֶחָד בְּשִׁלּוּשׁ הָרָצוֹן
הַנּוֹפֵל בַּשָּׂדֶה וְזוֹכֵר הֶעָווֹן
וְהַקָּם בַּשָּׂדֶה לַהֲרֹג...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון בחברותא
דיון
- אל מי מפנים המדרשים את האצבע המאשימה? האם קין הוא אשם או קורבן בעצמו? האם אנחנו מוכנים לקבל את תשובתו של קין? מה לדעתכם ענה ה' לקין במדרש זה? קראו גם את השיר של יחיאל מר ושוחחו עם החברותא:
- איזו דילמה מציב בפנינו קין? איך ניתן להסביר את העובדה שעונשו של קין, חמור ככל שהיה, אינו עונש מלא (ראו בראשית ט - ומיד האדם מיד איש אחיו - אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם באדם דמו יישפך; כי בצלם אלהים עשה את האדם)
- מי צריך לשמור? תמיד אני? אחרים? המועצה האזורית? הממשלה?
- מה תפקיד השלטון ומה תפקידי שלי ביחס לאלה הזקוקים לעזרה?
- עד היכן גבולות הערבות ההדדית? מתי מותר לי לצפות מאחי שישמור הוא על עצמו?
סיכום במליאה
דיון
במפגש האסיף במליאה תספר כל חברותא דבר חדש שלמדה.
לסיכום ננסה לשוב ולמצוא את הציווי החברתי לשמור את אחינו.
ספרו על מקרים שבהם אתם שומרי 'אחיכם'.
קראו את מילות הסיכום.
במפגש האסיף במליאה תספר כל חברותא דבר חדש שלמדה.
לסיכום ננסה לשוב ולמצוא את הציווי החברתי לשמור את אחינו.
ספרו על מקרים שבהם אתם שומרי 'אחיכם'.
קראו את מילות הסיכום.
דיון
כן, שומר אחי אנוכי!
התורה, לשמחתנו, אינה מסתיימת בשאלותו המתריסה, ומתריסה גם אם מצאנוה מוצדקת, של קין.
מכאן ואילך מוסרת לנו התורה, ומה שבא אחריה, את הציווי להיות שומרי אחינו. לגונן עליהם, לקחת אחריות.
כשיוסף מחביא את גביע הכסף בכליו של בנימין, אומר לו יהודה (בראשית מ"ד, 32-34):
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.
כן, שומר אחי אנוכי. בפרשת בהר סיני, מצווים אנו וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (במדבר, כ"ה, 35). ופרשת קדושים מצווה לנו (ויקרא יט, 18) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
ולא רק באופן פסיבי, ולא רק כשאחרים מגלים אחריות. הלל הזקן , בפרקי אבות, מצווה עלינו את מה שראוי היה לומר לקין:
'ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'.
כן, שומר אחי אנוכי!
התורה, לשמחתנו, אינה מסתיימת בשאלותו המתריסה, ומתריסה גם אם מצאנוה מוצדקת, של קין.
מכאן ואילך מוסרת לנו התורה, ומה שבא אחריה, את הציווי להיות שומרי אחינו. לגונן עליהם, לקחת אחריות.
כשיוסף מחביא את גביע הכסף בכליו של בנימין, אומר לו יהודה (בראשית מ"ד, 32-34):
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.
כן, שומר אחי אנוכי. בפרשת בהר סיני, מצווים אנו וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (במדבר, כ"ה, 35). ופרשת קדושים מצווה לנו (ויקרא יט, 18) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
ולא רק באופן פסיבי, ולא רק כשאחרים מגלים אחריות. הלל הזקן , בפרקי אבות, מצווה עלינו את מה שראוי היה לומר לקין:
'ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'.
דף הנחיות למנחה:
השומר אחי אנכי למנחה.rtf
השומר אחי אנכי למנחה.rtf