אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא
הדף מאת: אמנון ריבק / המדרשה באורנים
כחלק ממערך של שיעורים הבוחן "משפטים מכוננים" בתרבות היהודית, השיעור מברר את המשפט (והמזמור כולו) "אשת חיל ימצא" ואיתו את היחס (או את דימוי היחס) אל האשה – מה מצופה ממנה, מה תפקידה. מטרת השיעור היא לאוורר תפיסות מוקדמות – ללמוד את הפרק, להכירו מעט יותר, לחפש בו פנים לכאן ולכאן. יש כאן כוונה כפולה – האחת: ללמוד לקרוא בלי דעה קדומה את הפרק שאנו עוסקים בו. השניה: ללמוד להשתחרר מדעות קדומות באופן כללי.
פתיחה
דיון
"אשת חיל מי ימצא?" - מה זה עושה לנו?
כולנו מכירים ביטוי זה, אצל חלקנו אולי נוהגים לשיר אותו בבית כל ערב שבת, ולרבים מאתנו יש יחס טעון כלפיו. ננסה בשיעור זה ללמוד את הביטוי בהקשרו המקורי, ואולי נמצא בו דברים חדשים שלא הכרנו קודם.

מציאה נעימה!

ועוד לפני שנקרא את המזמור - נפתח בסבב מהיר ובו נבקש מכל אחד ואחת לומר מה יחסכם הראשוני לביטוי 'אשת חיל'? - איזו תגובה הוא מעלה בכם?
לאחר הסבב הקצר נקרא את המזמור המלא מפרק ל"א בספר משלי. 'אשת חיל' הוא הפרק החותם את ספר משלי, אשר מיוחס לשלמה המלך (כמו גם קהלת ושיר השירים). נדמה כי הפרק מתאר את דמות האשה האידאלית בעיני שלמה - ואולי לא...
כדאי לציין כי המזמור 'אשת חיל' מופיע בסידור לליל שבת כחלק מזמירות ושבחים שנאמרים (בד"כ בבית) ממש לפני הקידוש. גם להקשר זה יכולה להיות חשיבות בהבנתנו את המזמור וביחסנו אליו.
דיון בחברותות
דיון
ראשית, נלמד את הטקסט המקורי:
קראו את המזמור, פסוק אחר פסוק, חשבו ורשמו לגבי כל היגד:
  • האם הוא 'מאדיר' את האשה או 'מקטין' אותה.
  • איזו דמות של 'אשת חיל' עולה מתוך ההיגדים?
אשת חיל מי ימצא / משלי ל"א
(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
(יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:
(יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:
(יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:
(יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:
(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ:
(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם:
(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ:
(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ:
(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:
(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:
(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:
(כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:
(כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:
(כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:
(כה) עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:
(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:
(כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:
(כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:
(כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:
(ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל:
(לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
A woman of valour who can find? For her price is far above rubies. The heart of her husband doth safely trust in her, and he hath no lack of gain. She doeth him good and not evil all the days of her life. She seeketh wool and flax, and worketh willingly with her hands. She is like the merchant-ships; she bringeth her food from afar. She riseth also while it is yet night, and giveth food to her household, and a portion to her maidens. She considereth a field, and buyeth it; with the fruit of her hands she planteth a vineyard. She girdeth her loins with strength, And maketh strong her arms. She perceiveth that her merchandise is good; Her lamp goeth not out by night. She layeth her hands to the distaff, And her hands hold the spindle. She stretcheth out her hand to the poor; Yea, she reacheth forth her hands to the needy. She is not afraid of the snow for her household; For all her household are clothed with scarlet. She maketh for herself coverlets; Her clothing is fine linen and purple. Her husband is known in the gates, When he sitteth among the elders of the land. She maketh linen garments and selleth them; And delivereth girdles unto the merchant. Strength and dignity are her clothing; And she laugheth at the time to come. She openeth her mouth with wisdom; And the law of kindness is on her tongue. She looketh well to the ways of her household, And eateth not the bread of idleness. Her children rise up, and call her blessed; Her husband also, and he praiseth her: ’Many daughters have done valiantly, But thou excellest them all.’ Grace is deceitful, and beauty is vain; But a woman that feareth the LORD, she shall be praised. Give her of the fruit of her hands; And let her works praise her in the gates.
דיון
קראו את מדרש תהלים ואחריו את דבריה של בלה חן.
  • עם מה אתם מסכימים ועם מה לא?
  • מה ממשיך את הקו של המזמור ומה מנוגד לו?
מדרש תהלים נ"ט - 'טובים השנים מן האחד'
"טובים השנים מן האחד".
זהו שאמר הכתוב: מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב),
וכאן כתיב ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז כו),
אלא אם היא אשה טובה אין סוף לטובתה, ואם היא אשה רעה אין סוף לרעתה. הוי מצא אשה מצא טוב.

את מוצא עד שלא נבראת האשה לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב יח), ומשנבראת וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), הוי מצא אשה מצא טוב.

אמרו רבותינו כל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא חיים, בלא שמחה, בלא עזר, בלא טובה בלא שלום.
בלא ברכה שנאמר ויברך אותם אלהים (בראשית א כח), אותם בזמן שהם שניים.
בלא חיים טובים, שנאמר ראה חיים עם האשה (קהלת ט ט).
בלא שמחה, שנאמר: ושמח באשת נעוריך (משלי ה יח).
בלא עזר, שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב יח).
בלא טובה, שנאמר: מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב).
בלא שלום, שנאמר: וידעת כי שלום אהלך (איוב ה כד), ואין אוהל אלא אשה, שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה כז).
ויש אומרים: אף שרוי בלא תורה, שנאמר: האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני (איוב ו יג), הוי מצא אשה מצא טוב.

דבר אחר כשהאשה טובה מצא טוב, וכשהאשה רעה היא ממצה הטובות כולן מביתו ועושה אותו עני.
אבל אם היא טובה מה כתיב בה: אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד), ואומר אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), ועל זה נאמר ויפק רצון מה' (משלי יח כב).
בלה חן, רבות בנות עשו חיל, ואת?! - וואלה חדשות, זירת פיוס
רבות בנות עשו חיל, ואת?! - בלה חן
הפרטים שמרכיבים את דמות האישה האידיאלית יוצרים טיפוס של סופרוומן. קווי המתאר המרשימים האלה לא כל כך הסתדרו לי כבר אז, בראשית צעדי, כבת, רעייה ואם עם הערך "כבודה בת מלך פנימה".

כשהייתי קטנה נהגתי להקשיב לאבי מולידי כשהוא שר באוזני אימי בכל ערב שבת את המזמור "אשת (ובלשונו 'אישעס') חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". באותם ימים רחוקים, לא התעכבתי על כל שורה ושורה במזמור, ורק המילים "רבות בנות עשו חיל ואת עלית כולנה" הציתו בי גחלים לוחשות של הערצה לאימי מחד, וים של תהיות מאידך: איך ייתכן שכל איש שר בדיוק שורה זו לרעייתו, והלא יש רק א ח ת שעולה על כולנה...
כשגדלתי בשנים, וגם לי התחיל איש אחד לזמר בדיוק אותו מזמור, נתתי לפרטים השונים המרכיבים את דמות האישה האידיאלית להתנחל בתאי המוח האפורים שלי. עולה מהם אב טיפוס של סופרוומן, שלא רק ניחנה בסגולות טרומיות של נאמנות, חוכמה, חסד, חריצות, תמיכה בבן הזוג, ניהול משק הבית למופת, חינוך הבנים ועוד כהנה וכהנה, אלא שהיא גם יחידת משק סגור בפני עצמה: "עשתה סדין ותמכור... ידיה שילחה בכישור ותעש בחפץ כפיה...". היא מייצרת, משווקת ומפרנסת. קווי המתאר המרשימים האלה לא כל כך הסתדרו לי כבר אז, בראשית צעדי, כבת, רעייה ואם עם הערך "כבודה בת מלך פנימה".
בתקופת הרמב"ם, כבודה בת מלך פנימה התפרש כ"גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאת תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות...". סטנדרט זה היה למעשה תקף בעולם הנשי הכלל עולמי בתקופה זו. רק מאה שנים אחר כך, במאה ה-12, פוסק רבי אליעזר בר' נתן כי "בזמן הזה שהנשים אפוטרופסות, חנווניות, נושאות ונותנות, לווות ומלוות, פורעות ונפרעות, והאישה בזמן הזה בת משא ומתן... ואפילו אשת איש". יש כאן מודרניזציה של תפקיד האישה בעולם הכלכלי והחברתי. בשנת 1940 מתיר הראשון לציון הרב עוזיאל לנשים לבחור ולהיבחר (שלושים שנה לפני שזכו בכך נשות שוויץ). ההלכה דינמית ומתאימה עצמה לשינויים המתבקשים בתקופות השונות. ....
"השמיעיני את קולך" וגם "הראיני את מראיך" הם מוטיבים מרכזיים במיצוב האישה הדתית העכשווית. קולה ודעותיה מושמעים ברשות הרבים והיא נראית בדורנו בכל המקומות הראויים לכישוריה ולמיומנויותיה. תופעות של לימוד תורה לנשים, מנייני נשים, קריאת מגילה והקפות בשמחת תורה, כמו גם מינוי נשים לתפקידים ציבוריים, הם ניצנים העולים כפורחים ואין בהם כל סתירה להלכה. .......
ועם כל זאת, ואף על פי כן, לא תמה ולא נשלמה לי השאלה מי היא אשת החייל האמיתית. ואולי החיפוש התמידי הוא התשובה?!
© כל הזכויות שמורות ללמחברת בלה אבן חן
חזרה למליאה
דיון
מה הדבר המפתיע ביותר שעלה בשיחות בחברותא שלכם?
האם במהלך הלימוד חל שינוי ביחסכם למזמור?

------------------------------------------------------

לסיום, נקרא את 'אשת חיל' בדרך אחרת, אלגורית, ונציע כי האשה במזמור איננה אלא התורה. ספר משלי עוסק רבות בהנגדת "החוכמה" – במובן של הדרך הנכונה, דרך הישר, מול תורות וחכמות אחרות, עבודה זרה. הוא עושה זאת על ידי דימוי החוכמה לאשה החוקית, אשת נעורים, ודימוי התורות הזרות, המפתות, לנשים זרות, המדיחות את האדם מדרך הישר (ראו למשל בפרק ה, פסוק ג).
נקרא כמה פרקים מתחילת ספר משלי, המוכיחים טענה זו.
לסיום, נקרא שוב את המזמור 'אשת חיל' ואולי נמצא בו כעת משמעויות חדשות.
משלי פרק (ב)
(י) כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ; וְדַעַת, לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם.
(יא) מְזִמָּה, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה.
(יב) לְהַצִּילְךָ, מִדֶּרֶךְ רָע; מֵאִישׁ, מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת.
(יג) הַעֹזְבִים, אָרְחוֹת יֹשֶׁר-- לָלֶכֶת, בְּדַרְכֵי-חֹשֶׁךְ.
(יד) הַשְּׂמֵחִים, לַעֲשׂוֹת רָע; יָגִילוּ, בְּתַהְפֻּכוֹת רָע.
(טו) אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים; וּנְלוֹזִים, בְּמַעְגְּלוֹתָם.
(טז) לְהַצִּילְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.
(יז) הַעֹזֶבֶת, אַלּוּף נְעוּרֶיהָ; וְאֶת-בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה.
(יח) כִּי שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים, מַעְגְּלֹתֶיהָ.
(יט) כָּל-בָּאֶיהָ, לֹא יְשׁוּבוּן; וְלֹא-יַשִּׂיגוּ, אָרְחוֹת חַיִּים.
(כ) לְמַעַן--תֵּלֵךְ, בְּדֶרֶךְ טוֹבִים; וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר.
For wisdom shall enter into thy heart, And knowledge shall be pleasant unto thy soul; Discretion shall watch over thee, Discernment shall guard thee; To deliver thee from the way of evil, From the men that speak froward things; Who leave the paths of uprightness, To walk in the ways of darkness; Who rejoice to do evil, And delight in the frowardness of evil; Who are crooked in their ways, And perverse in their paths; To deliver thee from the strange woman, Even from the alien woman that maketh smooth her words; That forsaketh the lord of her youth, And forgetteth the covenant of her God. For her house sinketh down unto death, And her paths unto the shades; None that go unto her return, Neither do they attain unto the paths of life; That thou mayest walk in the way of good men, And keep the paths of the righteous.
משלי פרק ה, פסוקים שונים
(א) בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה; לִתְבוּנָתִי, הַט-אָזְנֶךָ.
(ב) לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת; וְדַעַת, שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ.
(ג) כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה; וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.
(ד) וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה; חַדָּה, כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
(ה) רַגְלֶיהָ, יֹרְדוֹת מָוֶת; שְׁאוֹל, צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ.
(ו) אֹרַח חַיִּים, פֶּן-תְּפַלֵּס; נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ, לֹא תֵדָע.

(ז) וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי; וְאַל-תָּסוּרוּ, מֵאִמְרֵי-פִי.
(ח) הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ; וְאַל-תִּקְרַב, אֶל-פֶּתַח בֵּיתָהּ.
(ט) פֶּן-תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ; וּשְׁנֹתֶיךָ, לְאַכְזָרִי.
(י) פֶּן-יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ; וַעֲצָבֶיךָ, בְּבֵית נָכְרִי.
(יא) וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ; בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ, וּשְׁאֵרֶךָ.....

(יח) יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ; וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ
.יט אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן:דַּדֶּיהָ, יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת; בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד.
(כ) וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה; וּתְחַבֵּק, חֵק נָכְרִיָּה.
My son, attend unto my wisdom; Incline thine ear to my understanding; That thou mayest preserve discretion, And that thy lips may keep knowledge. For the lips of a strange woman drop honey, And her mouth is smoother than oil; But her end is bitter as wormwood, Sharp as a two-edged sword. Her feet go down to death; Her steps take hold on the nether-world; Lest she should walk the even path of life, Her ways wander, but she knoweth it not. Now therefore, O ye children, hearken unto me, And depart not from the words of my mouth. Remove thy way far from her, And come not nigh the door of her house; Lest thou give thy vigour unto others, And thy years unto the cruel; Lest strangers be filled with thy strength, And thy labours be in the house of an alien; And thou moan, when thine end cometh, When thy flesh and thy body are consumed,
משלי פרק ג, פסוקים יג-יח
(יג) אַשְׁרֵי אָדָם, מָצָא חָכְמָה; וְאָדָם, יָפִיק תְּבוּנָה.
(יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ, מִסְּחַר-כָּסֶף; וּמֵחָרוּץ, תְּבוּאָתָהּ.
(טו) יְקָרָה הִיא, מפניים (מִפְּנִינִים); וְכָל-חֲפָצֶיךָ, לֹא יִשְׁווּ-בָהּ.
(טז) אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד.
(יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
(יח) עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.
Happy is the man that findeth wisdom, And the man that obtaineth understanding. For the merchandise of it is better than the merchandise of silver, And the gain thereof than fine gold. She is more precious than rubies; And all the things thou canst desire are not to be compared unto her. Length of days is in her right hand; In her left hand are riches and honour. Her ways are ways of pleasantness, And all her paths are peace. She is a tree of life to them that lay hold upon her, And happy is every one that holdest her fast.
משלי פרק ז', פסוקים א-ה
(א) בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי; וּמִצְו ֹתַי, תִּצְפֹּן אִתָּךְ.
(ב) שְׁמֹר מִצְו ֹתַי וֶחְיֵה; וְתוֹרָתִי, כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ.
(ג) קָשְׁרֵם עַל-אֶצְבְּעֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.
(ד) אֱמֹר לַחָכְמָה, אֲחֹתִי אָתְּ; וּמֹדָע, לַבִּינָה תִקְרָא.
(ה) לִשְׁמָרְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.
My son, keep my words, And lay up my commandments with thee. Keep my commandments and live, And my teaching as the apple of thine eye. Bind them upon thy fingers, Write them upon the table of thy heart. Say unto wisdom: ‘Thou art my sister’, And call understanding thy kinswoman; That they may keep thee from the strange woman, From the alien woman that maketh smooth her words.
אשת חיל מי ימצא - מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אימן?
הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.
במוצאי השבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו.
אמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: לבית המדרש הלכו.
אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם.
נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל.
חזר ואמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: פעמים שהלכו ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל.
לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך.
אמר לה: אמרי שאלתך.
אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?
אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?!
אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.
מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבה אותו למיטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה.
התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבאי רבאי, בני כדרך הארץ, ורבאי שהיו מאירין פני בתורתן!
באותה שעה אמרה לו: ר' מאיר, רבי, לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפקדון לרבו?
כך אמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" (איוב א, כא).
אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא"".
"A valiant woman, who can find" (Proverbs 31:10): That is the Torah; "and further than pearls (peninim) is her price" - as it was 'in front of Me and inside (lefanim)' and Moshe merited to bring it down to earth. "Her husband puts his confidence in her, and lacks no 'booty'" - that there is nothing lacking in it. Another explanation: "A valiant woman, who can find" - They said, "There was a story about Rabbi Meir who was sitting and expounding in the study hall on Shabbat afternoon, when two of his sons died. What did his mother do? She placed both of them on the bed and spread a sheet over them. At the end of Shabbat, Rabbi Meir came home from the study hall. He said to her, 'Where are my two sons?' She said [back], 'They went to the study hall.' He said to her, 'I scanned the study hall and I did not see them.' They gave him the cup of Havdalah and he separated [the days of the week with the closure of Shabbat]. He repeated and said, 'Where are my two sons?' She said, 'They went elsewhere and they are coming now.' She placed food in front of him and he ate and blessed. After he blessed, she said to him, 'I have a question to ask you.' He said to her, 'Say your question.' She said to him, 'Rabbi, before today, a man came and deposited something with me, and now he is coming to take it. Should we return it to him or not?' He said, 'My daughter, one who has a deposit with him must return it to its owner.' She said to him, 'Were it not for your consent, I would not have given it to him.' What did she do? She grabbed his hand, brought him up to that room, had him approach the bed and took off the sheet from upon them. When he saw both of them dead and laying upon the bed, he began to cry and say, 'My sons, my sons, my teachers, my teachers - my sons in the way of the world, my teachers in that they would enlighten my eyes with their Torah.' At that time, she said to Rabbi Meir, 'Rabbi, is this not what I told you - do I not need to return the deposit to its Owner?' He said, '"The Lord has given and the Lord has taken; may the name of the Lord be blessed"' (Job 1:21)." Rabbi Chanina said, "With this thing, she consoled him and his mind became composed - that is is why it states, 'A valiant woman, who can find.'" Rabbi Chama bar Chanina said, "On account of what did the sons of Rabbi Meir become liable and die at one time? Because they were accustomed to leaving the study hall to sit with food and drink." Rabbi Yochanan said, "Even with trifling matters - as when the Torah was given to Israel, he only warned them about the words of Torah, as it is stated (Deuteronomy 26:16), 'This day the Lord, your God, commands you to do.'"
דף מספר 3 בסדרה משפטים מכוננים, דפים נוספים בסדרה:
1 2 4 5 6 7