פרשת שמיני תשי"א - אהרן ובניו הנותרים
לשאלת חטאם של שני בני אהרן עיין גיליון שמיני תש"ז. לחציו הראשון של פרקנו עיין גיליונות שמיני תש"ח-תש"ט.
א. "ומפתח אוהל מועד לא תצאו"
"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ"
And ye shall not go out from the door of the tent of meeting, lest ye die; for the anointing oil of the LORD is upon you.’ And they did according to the word of Moses.
ספר החנוך:
משורשי המצוה (=טעמי המצוה) היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם. ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר שבעולם. כן באמת אם יניחוה יהיה זה זלזול בה ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה' יתברך, אחר שתהיה נדחת אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר...
1. היכן מצינו בפרשתנו עוד דינים במגמה זו?
2. בעל שם עולם, (פירוש לויקרא, בתחילת המאה ה-20) מקשה:
לכאורה יקשה: מה ענין לאו זה לכאן בשעת מיתת נדב ואביהו, הלא אזהרה זו תלויה בעת העבודה (שלא יצא בעת העבודה מפתח אוהל מועד), אם כן תיכף בבוקר כאשר התחילו פעם ראשונה לעסוק בעבודה, היה לו להזהירם שלא יניחו העבודה ויצאו...
ענה לקושייתו!
ב. משה בא לכלל כעס וטעה
"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר..."
And Moses diligently inquired for the goat of the sin-offering, and, behold, it was burnt; and he was angry with Eleazar and with Ithamar, the sons of Aaron that were left, saying:
ספרי במדבר ל"א כ"א:
משה רבנו, לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות: אתה אומר (ויקרא י') "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים" – מהו אומר: "מדוע לא אכלתם את החטאת...?" – כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ' י') "ויאמר: שמעו נא המורים...!" מהו אומר? "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים." אף כאן אתה אומר (במדבר ל"א י"ד) "ויקצוף משה על פקודי החיל" – מהו אומר? "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא..." – משה רבנו לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.
ד"ה ויאמר אלעזר הכהן וגו': לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למילואים שנאמר (ויקרא י') ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ') בשמעו נא המורים ויך את הסלע - על ידי הכעס טעה.
ויאמר אלעזר הכהן וגו׳ AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. — Because Moses fell into anger (Numbers 31:14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) “And Moses was angry with Eleazar and Ithamar”, — he fell into anger, he fell into error (cf. 10:16 that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (Numbers 20:10, Numbers 20:11) “Hear, now, ye rebels”, … “he smote the rock”; it was through his anger that he made the mistake (Sifrei Bamidbar 157:9; cf. Pesachim 66b).
1. הסבר, מה הדמיון שבשלושת המקרים, ומהי הטעות בכל אחד מהם?
2. הסבר את מוסר ההשכל במדרש חז"ל זה!
**
3. מדוע נמנע רש"י מלהביא את דברי חז"ל אלה למקומנו?
**
4. מדוע נמנע רש"י מלהביא את דברי חז"ל אלה לבמדבר כ' י'? (לשיטת רש"י בהבאת מדרשים עיין גיליון בשלח תשי"א א' 3.)
ג. לטענת אהרן "הן היום" וכו'
"וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'"
And Aaron spoke unto Moses: ‘Behold, this day have they offered their sin-offering and their burnt-offering before the LORD, and there have befallen me such things as these; and if I had eaten the sin-offering to-day, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?
הן היום הקריבו: אני וארבעה בני הקרבנו את חטאתנו ואת עולותינו לכפר בעדנו, ואף על פי כן קרו אותי כאלה, שמתו שני בני, אם כן הרי אין אנחנו רצויים לפי המקום. ואם כן – אם אכילת החטאת היא כאשר אמרתי לכפר על העדה, (ראה רש"י, פסוק י"ז: ד"ה ואותה נתן לכם: שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים), היתכן שנכפר אנחנו על העדה בהיותנו אנחנו נזופים למקום? ואם בכל זאת היינו אוכלים אותה והיינו מתברכים בלבנו, שעדיין אנו רצויים לפניו ועדיין אנו כדאים לכפר על העם, "הייטב בעיני ה'?" הלא יותר תבער בנו חמתו על זדון לבנו זה.
ולדעת הכורם, (המאה ה-18) הכוונה:
אם כבשתי צערי ולא בכיתי כדי להצדיק דין שמים ברבים, הייטב בעיני ה' לאכול את בשר החטאת מתוך שמחה ונחת ולבי מלא יגון ועצב? ובשר קדשים ראוי לאכלו בשמחה, ולא באבלות.
1. מה בין שני הפירושים הנ"ל?
*
2. נסה להכריע ביניהם!
ד. משה הודה ולא בוש
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו"
And when Moses heard that, it was well-pleasing in his sight.
ד"ה ויטב בעיניו: הודה ולא בוש לומר: לא שמעתי.
וייטב בעיניו AND IT WAS PLEASING IN HIS EYES — He admitted his error and was not ashamed to do so, by saying (instead of admitting it) “I have not heard a statement (from God regarding this)", but rather he said, “I have heard, but I forgot it” (Sifra, Shemini, Chapter 2 12; Zevachim 101b).
הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר: שמעתי ושכחתי.
Aaron said to him: “Behold, today have they sacrificed their sin offering and their burnt offering before the Lord, and there have befallen me such things as these; and if I had consumed the sin offering today, would it have been good in the eyes of the Lord?” (Leviticus 10:19). Perhaps you heard the command to consume the offering only with regard to offerings of a particular time, i.e., the meal offering, which was unique to that day.
מבקר המקרא הנוצרי דילמן (בספרו Genesis 1892) טוען, כי הקטע בפרקנו ט"ז-כ' אינו אלא תוספת מאוחרת, מאחר שאין להניח שהתורה תתאר את משה כמי שעלול לטעות וכמי שצריך ללמוד מפי אחרים. כנגדו טוען ר' דוד הופמן, שיש בתורה כמה מקומות בהם מסופר שנעלמה הלכה ממשה ולמד מפי אחרים והודה ולא בוש. הבא כמה דוגמאות לכך!