פרשת שמיני תש"ז - חטא נדב ואביהו
א. חטאם של בני אהרן
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"
And Nadab and Abihu, the sons of Aaron, took each of them his censer, and put fire therein, and laid incense thereon, and offered strange fire before the LORD, which He had not commanded them.
...בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן: על הקריבה ועל ההקרבה, על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה – שנכנסו לפני ולפנים; ועל ההקרבה – שהקריבו קרבן שלא נצטוו; על אש זרה – אש מבית כיריים הכניסו; ועל שלא נטלו עצה זה מזה – שנאמר "איש מחתתו" איש מעצמו עשו.
ספרא י"ז:
כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות, ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהוא: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש? מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קודש הקודשים. (דבר אחר): אף הם בשמחתם, כיון שראו אש חדשה, עמדו להוסיף אהבה על אהבתם "ויקחו איש מחתתו" וכו'.
ד"ה ותצא אש: רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים, שלא ייכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאיתא בויקרא רבה.
ותצא אש AND THERE WENT OUT FIRE — Rabbi Eleizer said: the sons of Aaron died only because they gave decisions on religious matters in the presence of their teacher, Moses (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 32; Eruvin 63a). Rabbi Ishmael said: they died because they entered the Sanctuary intoxicated by wine. You may know that this is so, because after their death he admonished those who survived that they should not enter when intoxicated by wine (vv. 8—9). A parable! It may be compared to a king who had a bosom friend, etc., as is to be found in Leviticus Rabbah 12:1, 4 (cf. Biur).
ביאור, (ר' נפתלי הירץ ויזל):
נדב ואביהוא גדולי עולם היו, וחלילה להם לעבור בזדון את פי ה', אבל מרוב שמחה נתערבבה דעתם ליכנס לפנים להקטיר כל אחד קטורת סמים דקה, ולא נצטוו מפי משה, אלא מדעתם עשו, וזהו "אשר לא ציוה אותם". אבל האש שנטלו היה מן מזבח החיצון כמשפטו בכל יום... ואין "אש זרה" הנאמר כאן אש ממש, אלא כמו "אשה ריח ניחוח" – שעניינו מאכל אש, כאילו אמר "מתנת אש זרה שלא נצטוו עליה"... וטעם שלא אמר "קטורת זרה" כמו שתרגם אונקלוס "קטורת בוסמין נוכראין" – ממרקחת סמים זרים, כי על זה לא עברו, כי הם הקטירו קטורת כשרה, ששמו אש במחתה ונתנו עליה קטורת, ולא נזכרה מתנת אש כזו בתורה לבד מיום הכיפורים שמקטיר כהן גדול קטורת כזו לפני ולפנים ועדיין לא נאמרה להם פרשת יום הכיפורים. שהרי נאמר בה (פרק כ') "אחרי מות שני בני אהרן". וזהו שפירש "אשר לא ציוה אותם", שלא ציוה ביום זה קטורת כזו. וזוהי הזכות. ולא שעברו על לאו (פרק כ') "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", שעדיין לא הוזהרו עליו. אבל היה ראוי לקדושי עליון כנדב ואביהוא להיות צנועים, כאמרו "והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה ו' ח') ולירא מגשת אל הקודש אם לא נקראו לבוא שם, ולבלתי הביא מתן אש מדעת עצמם... לא שעברו חלילה על לאו מפורש שבתורה, וכל שכן שלא עברו על מצוות משה, שמצוה מפי הגבורה שלא להעביר אש במשכן ביום זה, כדי שיתקדש שם שמים באש מן השמים, אלא מעולם לא ציוה משה כן, ואיך זכר בכתוב מעניין זה... לא חטאו שני גדולים הללו לעבור על אחת מן האזהרות המפורשות, רק עברו גבול המוסר והצניעות, ובעבור גדולתן נחשב להם לעוון ומתו. שוב ראיתי בתורת כהנים שאמרו רבותינו: "כיון שראו אש חדשה, עמדו להוסיף אהבה על אהבה" וזה כדברינו שמרוב שמחה – הוסיפו אהבה על אהבה לשרת לפני ה' בקטורת חדשה נוסף על קרבנות החינוך שהקריבו בו ביום.
1. מה היה חטא בני אהרן, לפי דעת הביאור?
*
2. מה ההבדל העקרוני בין דעת הבאור ובין הדעות שאותן הוא דוחה?
*
3. התוכל להביא עוד ראיות מן התנ"ך (מקרים או דינים) המוכיחים כי "התגובה הספונטנית" = "הוספת אהבה על אהבה" אינה רצויה בענייני קרבנות ועבודת המקדש?
ב. למבנה הפרק
אברבנאל, שואל:
בפרשת "יין ושכר אל תשת" למה נכנסה הפרשה הזאת (פסוקים ח'-י"ח) בתוך סיפור בני אהרן? כי למעלה מזה סיפר סיפור מיתתם, ואחר הפרשה הזאת סיפר מה שקרה אחר מיתתם בשעיר החטאת, ולמה נכנסה אם כן ביניהם הפרשה הזאת?
ד"ה ותצא אש: רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים, שלא ייכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאיתא בויקרא רבה.
ותצא אש AND THERE WENT OUT FIRE — Rabbi Eleizer said: the sons of Aaron died only because they gave decisions on religious matters in the presence of their teacher, Moses (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 32; Eruvin 63a). Rabbi Ishmael said: they died because they entered the Sanctuary intoxicated by wine. You may know that this is so, because after their death he admonished those who survived that they should not enter when intoxicated by wine (vv. 8—9). A parable! It may be compared to a king who had a bosom friend, etc., as is to be found in Leviticus Rabbah 12:1, 4 (cf. Biur).
ענה לשאלת אברבנאל, אליבא דכל אחת משתי הדעות המובאות ברש"י.
העזר גם במשלי ל"א, ו'-ז':
"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד".
Give strong drink unto him that is ready to perish, And wine unto the bitter in soul;
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ותצא אש: רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים, שלא ייכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאיתא בויקרא רבה.
ותצא אש AND THERE WENT OUT FIRE — Rabbi Eleizer said: the sons of Aaron died only because they gave decisions on religious matters in the presence of their teacher, Moses (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 32; Eruvin 63a). Rabbi Ishmael said: they died because they entered the Sanctuary intoxicated by wine. You may know that this is so, because after their death he admonished those who survived that they should not enter when intoxicated by wine (vv. 8—9). A parable! It may be compared to a king who had a bosom friend, etc., as is to be found in Leviticus Rabbah 12:1, 4 (cf. Biur).
בעל דברי דוד, מקשה:
רבים מתמיהים: מה לנו לפשפש אחר עברה שלהם, והוא מפורש בכתוב – בשביל אש זרה?!
תרץ קושייתם!
ד"ה ואחיכם כל בית ישראל: מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה.
ואחיכם כי בית ישראל BUT (LET] YOUR BRETHREN, THE WHOLE OF ISRAEL [WEEP] — From this it follows that for the miseries of the learned the duty devolves upon everyone (the entire community) to mourn (cf. Moed Katan 28b.)
מקשה בעל צידה לדרך:
מנלן זה דמשום אלו האבלים יצטערו, שמא משום צער המתים שהיו תלמידי חכמים יצטערו?!
**
מצא תירוץ לקושייתו מלשון הכתוב!