פרשת משפטים תש"י - ארבעה שומרים
א. שאלות כלליות
ארבעה שומרין הם: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר.
Those who guard produce may eat according to civic law but not according to the Torah. There are four types of guardians: an unpaid guardian, a borrower, one who collects a wage, and a renter. An unpaid guardian may swear in every case; and the borrower should pay restitution in every case; and one who collects a wage or a renter must swear concerning an injured [animal], concerning one that has been carried off, or concerning a dead [animal], and must pay restitution for loss or theft.
גמרא בבא מציעא דף צ'ד ע'ב:
ת"ר: פרשה ראשונה (כוונתם לפסוקים ו'-ח') נאמרה בשומר חינם, שניה (פסוקים ט'-י"א) בשומר שכר...
1. מניין לחז"ל שפרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם ושנייה בשומר שכר, והלא בתורה לא נתפרש כלל בשני המקרים, אם נתנו החפצים לשמירה בשכר או שלא בשכר?
2. למה בחר הכתוב כדוגמה לפיקדון בפרשה הראשונה "בכסף או כלים" ובפרשה השנייה ב"חמור או שור או שה וכל בהמה"?
3. למה כינה הכתוב בפסוק ז' את השומר בשם "בעל הבית"?
*
4. למה לא מנתה המשנה את השומרים באותו סדר שבו הם מובאים בכתוב?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה וגנב מבית האיש: לפי דבריו.
וגנב מבית האיש AND IT BE STOLEN OUT OF THE MAN’S HOUSE — i. e. according to his statement),
**
מה ראה רש"י צורך להוסיף לדברי הכתוב את דבריו אלה?
ד"ה אם ימצא הגנב: ישלם הגנב שנים לבעלים (ב"ק סג).
אם ימצה הגנב ישלם IF THE THIEF BE FOUND HE — the thief — SHALL PAY שנים DOUBLE to the owner (to the bailor not to the bailee) (Bava Kamma 63b).
מה קשה לו?
3) פסוק י'
ד"ה ולקח בעליו: השבועה.
ד"ה יביאהו עד: יביא עדים שנטרפה באונס ופטור.
יביאהו עד THEN LET HIM BRING WITNESSES that it has been torn in pieces by accident and he shall be freed from liability.
מדוע שינה רש"י מלשון יחיד שבפסוק "עד" – ללשון רבים "עדים"?
ד"ה הטרפה לא ישלם: אינו אומר טרפה לא ישלם אלא הטרפה יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם, טרפת חתול ושועל ונמיה משלם, טרפת זאב ארי ודוב ונחש אינו משלם ומי לחשך לדון כן שהרי כתיב ומת או נשבר או נשבה, מה מיתה שאין יכול להציל אף שבר ושביה שאין יכול להציל.
הטרפה לא ישלם HE SHALL NOT PAY THAT WHICH HAS BEEN TORN — It does not say טרפה לא ישלם “one which has been torn he shall not pay for” — but it says “the torn one”, (the one mentioned here, viz., that which was torn without him being able to prevent it). Because there is a torn beast for which he has to pay and a torn beast for which he has not to pay. For an animal torn by a cat, a fox or a marten he has indeed to make restitution; but for one torn by a wolf, a lion, a bear or a serpent he is not liable to pay. But how do you come to make such a distinction (lit., who whispered to you to draw such a conclusion)? Because, you see, it states, “and if it die or be injured, or be captured”. Now what is the characteristic of natural death? One cannot save from it! Thus, also, the injury and the capture must be such that he was unable to save the animal from it (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:12).
א. מה קשה לו?
ג. "ונקרב...אם לא שלח..."
"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱ-לֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ"
If the thief be not found, then the master of the house shall come near unto God, to see whether he have not put his hand unto his neighbour’s goods.
ד"ה ונקרב: אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו.
ונקרב אל AND SHALL APPROACH UNTO THE אלהים — the judges, to put his case against the other and to swear unto him that he has not put forth his hands against his property (Bava Kamma 63b).
ד"ה וטעם אם לא שלח: על דעת רש"י שיקרב אל האלהים לישבע שלא שלח ידו בשל חבירו. והנכון שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב כמו שהוא טוען, אם לא שלח הוא יד להשתמש לצרכו במלאכת רעהו, כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין.
הכתב והקבלה:
והנה ממשמעות לשון המקרא יש הכרעה לרמב"ן ... כמו (בראשית כ"א) "השבעה לי אם תשקר ולניני" ... וכן (בראשית י"ד) "הרימותי ידי אל ה' אל עליון... אם מחוט ועד נעל ואת אקח מכל אשר לך". וכן (בראשית כ"ו כ"ח) "תהי נא אלה בינותינו... אל תעשה עמנו רעה", (במדבר י"ד) "חי אני נאום ה'... אם יראו את הארץ", (מלכים ב' ה') "חי ה' ... אם אקח" (ישעיה ה') "באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו", (במדבר י"ד כ"ח) "חי אני נאום ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם".
**
1. הסבר מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן בפירוש פסוקנו?
**
2. מהו הצד הלשוני שבפסוקנו שעל פיו מכריע בעל הכתב והקבלה לדעת הרמב"ן?
*
3. מה מוכיחים הפסוקים המובאים בדברי הכתב והקבלה? (העזר לשאלה זו גם בגיליון שלח תש"ד שאלה ו').
ד. שאלות לשון וסגנון
שים לב: פסוק ו' : כי ייתן איש פסוק ט': כי ייתן איש פסוק ז': אם יימצא הגנב פסוק י"א: ואם גנב יגנב פסוק ז': אם לא ימצא פסוק י"ב: ואם טרף יטרף מהי סיבת החילופין בין "כי" ו"אם"? עיין גם תחילת פרשתנו כ"א א'-ו'! ועיין גם גיליון ויקרא תש"ו שאלה ב!