גיליון זה הוא המשך גיליון שלח תש"ג שעסק בחלקו הראשון של פרק זה ובייחוד בתפילת משה. עיין שם!
| א. האמנם "סלחתי כדבריך"? |
"וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ"
And the LORD said: ‘I have pardoned according to thy word’
אברבנאל, מקשה בתשובת ה' "סלחתי כדבריך":
והנה לא נעשה כן, כי כולם מתו במדבר?
והנה לא נעשה כן, כי כולם מתו במדבר?
מה עונים לשאלה זו המפרשים הבאים, ומה בין הפירושים האלה?
ד"ה ועתה יגדל נא כח ה': והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס, והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו, וכן טוב וסלח (תהלים פ"ו ה'), ואמר "סלחתי כדברך" לעם בכללן שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.
והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפילתו אשר התפלל עליהם, ואמר (דברים ט' י"ח) ואתנפל לפני השם כראשונה וגו', ופירש שם (פסוק כ"ו) תפילתו ואתפלל אל ה' ואומר וגו', והזכיר גם כן תפילתו על אהרן (פסוק כ'), ולא הזכיר להם במרגלים שהתפלל עליהם כלל. וכל זה מן הטעם שהזכרתי, כי הוא לא התפלל למחול להם אלא שישא להם ויאריך אפו ויפקוד עוון אבות על בנים, ולא היתה תפילתו שלמה עליהם, ועל כן לא הזכירה להם כי היו יכולין לטעון עליו.
ד"ה סלח נא: אחר שמצאנו שאמר אם יראו את הארץ אחר סלחתי כדבריך, ידענו כי מילת סלח נא אריכות אף. וכן: ונסלח לו, עד שיעשה תשובה שלמה.
ד"ה סלחתי: הסליחה היתה לגמרי, כי לא מתו אלא כמות כל האדם בבוא יומם, ועם כל זה לא יראו את הארץ, כי זו מתנה, ואינם ראויים לה.
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ואולם: כמו אבל זאת אעשה להם.
ואולם BUT, means , (I will not slay them), but this will I do unto them (what is mentioned in v. 22 ff.).
מה קשה לו?
ד"ה רוח אחרת: (במדבר רבה) שתי רוחות, אחת בפה ואחת בלב. למרגלים אמר: אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת, ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר: ויהס כלב. שהיו סבורים שיאמר כמותם. זהו שנאמר בספר (יהושע י"ד) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי.
רוח אחרת [BUT MY SERVANT CALEB, BECAUSE HE HAD] ANOTHER SPIRIT [WITH HIM] — The word “another’ suggests that he was filled with a twofold spirit — the one to which he gave utterance (lit., one in his mouth), and another which he concealed in his heart. To the spies he said, “I am with you in your counsel”, whilst in his heart he had the intention to tell the truth, and it was only on this account that he possessed the power to silence them (the people), as it is said, (Numbers 13:30) “And Caleb silenced [the people concerning Moses]” (cf. Rashi on that verse), for they thought that he would say the same as themselves (as the spies). It is this that is alluded to in the Book of Joshua (Joshua 14:7) where it states that Caleb said “And I brought him (Moses) word again as it was in my heart” — but not as it was in my mouth (i.e. not what I had said to the spies) (Midrash Tanchuma, Sh'lach 10).
*
מה קשה לו? ולמה לא יפרש: רוח אחרת מאשר הייתה עם המרגלים?
ד"ה וימלא אחרי: וימלא את לבו אחרי. וזה מקרא קצר.
וימלא אחרי AND HE HATH FOLLOWED ME FULLY (lit., he hath filled to go after Me) — i.e. he hath filled his heart with the intention to follow Me; — this is an elliptical sentence (the word “his heart” is omitted).
*
מה קשה לו? ולמה נמנע לפרשו כמו שפירשו ראב"ע וכמו שפירשו רד"ק?
רדף אחרי דברי ומילא אותו שהארץ טובה מאד ואין דיבה.
And followed Me fully. He followed My word and fulfilled it, for the Land of Israel is very good and there was no bad report to be said.
רד"ק:
מילא והשלים רצוני ללכת אחרי.
מילא והשלים רצוני ללכת אחרי.
ד"ה מחר פנו: לאחוריכם וסעו לכם וגו'.
מחר פנו TOMORROW TURN YOU — i.e. turn backwards, וסעו לכם AND JOURNEY [INTO THE DESERT etc.].
מה קשה לו? ומה תיקן בהוסיפו מילת "לאחוריכם"?
ד"ה אשר המה מלינים: את ישראל עלי.
אשר המה מלינים [THIS EVIL CONGREGATION] WHICH MAKE the Israelites MURMUR עלי AGAINST ME.
ד"ה את תלונת בני ישראל: המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי.
את תלנות בני ישראל אשר המה THE MURMURINGS OF THE CHILDREN OF ISRAEL WHICH THEY, the spies, מלינים MAKE them MURMUR עלי, AGAINST ME, שמעתי I HAVE HEARD.
ד"ה אם לא כן אעשה: כביכול איני חי.
חי אני AS TRULY AS I LIVE — This is a formula of taking an oath: If I do not do so, then — if this were at all possible to say of God — I do not live.
ד"ה כאשר דברתם: שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו.
כאשר דברתם AS YE HAVE SPOKEN … [YOUR CARCASSES WILL FALL IN THE WILDERNESS] — because you made the request of Me: “Would that we had died in this wilderness” (Numbers 14:2).
ד"ה ופגריכם אתם: כתרגומו (דילכון) לפי שדיבר על הבנים להכניסם לארץ וביקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם.
ופגריכם אתם — Understand this as the Targum does: (“But your carcasses — those of you — they shall fall in this desert”). Because in the previous verse He said of the children that He would bring them into the Land, and it wishes to state now: “but you will die”, this idiom is appropriate here — to say the word אתם (in addition to the personal suffix in פגריכם, in order to stress the contrast).
מה קשה לו? למה מביא את דברי תרגום אונקלוס?
ד"ה וישובו וילינו: וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דיבה אותם אנשים וימותו.
וישבו וילינו עליו [AND THE MEN WHOM MOSES SENT TO SEARCH THE LAND] RETURNED AND MADE THE WHOLE CONGREGATION MURMUR AGAINST HIM — This meant: “the men whom Moses sent and who, when they returned (וישבו) from searching the Land, made the whole congregation murmur against him by making them utter an evil report, — those men died. Wherever the phrase הוציא דבה occurs it denotes instructing to speak — that people teach their way of speaking to a person that he may speak it (cf. Rashi on 23:31). Similar is, (Song 7:10) “causing the lips of those who are asleep to speak." (דובב) There may be one (a דבה, “an utterance”) for good, or there may be one for evil: and it is for this reason that it states here, “[even those men] that made the people utter evil speech about the Land”, because, as I have stated, there is a דבה which may be termed good.
מה קשה לו? (שים לב: שלושה קשיים לשוניים תיקן רש"י בדבריו אלה).
ד"ה וישובו וילינו: כל הוצאת דיבה לשון חינוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו כמו (שיר ז') דובב שפתי ישנים. וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דיבת הארץ רעה, שיש דיבה שהיא טובה.
וישבו וילינו עליו [AND THE MEN WHOM MOSES SENT TO SEARCH THE LAND] RETURNED AND MADE THE WHOLE CONGREGATION MURMUR AGAINST HIM — This meant: “the men whom Moses sent and who, when they returned (וישבו) from searching the Land, made the whole congregation murmur against him by making them utter an evil report, — those men died. Wherever the phrase הוציא דבה occurs it denotes instructing to speak — that people teach their way of speaking to a person that he may speak it (cf. Rashi on 23:31). Similar is, (Song 7:10) “causing the lips of those who are asleep to speak." (דובב) There may be one (a דבה, “an utterance”) for good, or there may be one for evil: and it is for this reason that it states here, “[even those men] that made the people utter evil speech about the Land”, because, as I have stated, there is a דבה which may be termed good.
מה קשה לו?
הסבר את הביטוי "מלקיחים" שבדברי רש"י.
מה בינו לבין רמב"ן, פסוק ל"ז:
ד"ה מוציאי דיבת הארץ: ... וכתב רש"י כל הוצאת דיבה לשון הוצאת דברים שהם מלקיחים את האדם לדבר בו, כמו דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז' י'), וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר מוציאי דיבת הארץ רעה, שיש דיבה שהיא טובה. והנה כתוב ומוציא דבה הוא כסיל (משלי י' י"ח), ואיננו לטובה, וכן להוציא דבה על הארץ (פסוק ל"ו), וכן ודבתך לא תשוב (משלי כ"ה י'), אבל כל דיבה לרעה, ויזכיר "דבה רעה" להפליג.
ד"ה מוציאי דיבת הארץ: ... וכתב רש"י כל הוצאת דיבה לשון הוצאת דברים שהם מלקיחים את האדם לדבר בו, כמו דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז' י'), וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר מוציאי דיבת הארץ רעה, שיש דיבה שהיא טובה. והנה כתוב ומוציא דבה הוא כסיל (משלי י' י"ח), ואיננו לטובה, וכן להוציא דבה על הארץ (פסוק ל"ו), וכן ודבתך לא תשוב (משלי כ"ה י'), אבל כל דיבה לרעה, ויזכיר "דבה רעה" להפליג.
ד"ה כי על כן שבתם: כלומר, כי זאת תבוא לכם על אשר שבתם וגו'.
כי על כן שבתם — means: for (כי) this will come upon you, because (על כן) ye have turned away etc. (cf. Rashi on Genesis 18:5 and Numbers 10:31).
למה הוסיף רש"י את המילה "כלומר"?
| ג. שאלות בראב"ע |
מה קשה לראב"ע בפסוקים הבאים:
ד"ה זנותיכם: שזנו מאחרי ואמרו נתנה ראש.
ד"ה וימותו: כמו מתו במגפה כולם יחד.
| ד. לענין העונש "יום לשנה" |
"בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם... אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ..."
After the number of the days in which ye spied out the land, even forty days, for every day a year, shall ye bear your iniquities, even forty years, and ye shall know My displeasure.
1. ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק:
מה טעם שיחייב אותם שנה בעד כל יום, ואין דרכו של הקב"ה בכך, ודי שיהיה מידה במידה וחלילה לו למדוד העונש במידה גדולה מהחטא?
מה טעם שיחייב אותם שנה בעד כל יום, ואין דרכו של הקב"ה בכך, ודי שיהיה מידה במידה וחלילה לו למדוד העונש במידה גדולה מהחטא?
ועוד שידענו שבכל מקום מידה טובה מרובה ממידת הפורענות!
נסה לענות על שאלה זו!
כל יום מהארבעים לשנה יחשב לכם...
After the number of the days in which ye spied out the land, even forty days, for every day a year, shall ye bear your iniquities, even forty years, and ye shall know My displeasure.
מה הקושי הלשוני המתורץ על ידי דבריו?
| ה. למה לא קיבל ה' תשובתם |
פסוק מ'
"הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ... כִּי חָטָאנוּ"
"הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ... כִּי חָטָאנוּ"
המפרשים מקשים: ולמה לא קיבל ה' תשובתם כמו שקיבל תשובת הנשוכים (כ"א), ולמה ננעלו שערי תשובה בפניהם? נסה לענות על שאלתם.
| ו. שאלות לשון וסגנון |
1. ר' וולף היידנהיים, (מפרש ושום שכל) בראשית י"ד כ"ג:
ד"ה אם מחוט ועד שרך נעל: מילת אם עקרו לתנאי, אבל רבו פארותיו ותוצאותיו, וכל "אם" שבמקרא הבא אצל לשון שבועה יהיה במקום מילת "שלא". וכן: חי פרעה אם תצאו מזה (בראשית מ"ב ט"ו) – שלא תצאו מזה, אם יראו את הארץ (במדבר י"ד כ"ד) – שלא יראו את הארץ.
ד"ה אם מחוט ועד שרך נעל: מילת אם עקרו לתנאי, אבל רבו פארותיו ותוצאותיו, וכל "אם" שבמקרא הבא אצל לשון שבועה יהיה במקום מילת "שלא". וכן: חי פרעה אם תצאו מזה (בראשית מ"ב ט"ו) – שלא תצאו מזה, אם יראו את הארץ (במדבר י"ד כ"ד) – שלא יראו את הארץ.
המתאים כלל זה גם למקומותינו:
"אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם ..."
Say unto them: As I live, saith the LORD, surely as ye have spoken in Mine ears, so will I do to you:
"אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ"
surely ye shall not come into the land, concerning which I lifted up My hand that I would make you dwell therein, save Caleb the son of Jephunneh, and Joshua the son of Nun.
כיצד אפשר להסביר שימוש לשוני זה?
ד"ה וימלא כבוד ה': אם יראו את הארץ, מקרא מסורס הוא, חי אני נאום ה' כי כל האנשים אם יראו את הארץ, וכבודי ימלא את הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור ארבעים שנה מעט מעט, לשון רש"י.
ואינו נכון כלל. אבל הכתובים האלה חסרי השבועה לכבוד של מעלה, חי אני וימלא כבודי את כל הארץ, אם כל האנשים המנסים אותי יראו את הארץ אין הדבר ככה. וכן חי אני נאם ה' וגו' אם אתם תבואו אל הארץ (להלן פסוקים כ"ח ל'), יחסר השבועה. וככה יקצרו אף בהדיוט, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף (שמואל ב' ג' ל"ה), לא ירצו לפרש האלה, כה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף, יחסרו הברכה.
וכן מצינו שאמר כלב ליהושע (יהושע י"ד ו') אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' על אודותי ועל אודותיך, וכתיב (שם פסוק ט') וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם כי מלאת אחרי ה' אלהי, והוא ממה שנאמר כאן (פסוק כ"ד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה, ויזכיר בהבטחה זו שבועה, כי הכל נקשר בפסוק ואולם חי אני שהוא שבועה כמו שפירשתי, ואמר "וישבע משה", כי משה הזכיר השבועה.
2. פסוקים ל"ו – ל"ז
"לְהוֹצִיא דִבָּה", "מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ"
"לְהוֹצִיא דִבָּה", "מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ"
מה בין "הוצאת דיבה" לבין "הבאת דיבה" (בראשית ל"ז)?
| ז. שאלה בתרגום אונקלוס |
"וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה"
But they presumed to go up to the top of the mountain; nevertheless the ark of the covenant of the LORD, and Moses, departed not out of the camp.
ויעפילו – וארשיעו. מה ראה לתרגם מילה זו בלשון הרשיע?