Save "David in Shaul's House
"
David in Shaul's House

David come6s to Shaul at the end of Shmuel 1:16 and is there until he is forced to flee in perek 19.

Episode 1: in which David is brought to Shaul (Shmuel 1, 16: 21-23

Episode 2: (at least in order of perakim) Shmuel 17: David and Golyat

a. 32-39: David convincing Shaul

b. 40-54: David vanquishes the giant

c. 55-58: David comes back to Shaul

רש"י
ן מי זה הנער. וכי לא היה מכירו, והלא כתיב (לעיל טז כא): ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כליו, אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות, אמר שאול: אם בא ממשפחת פרץ, מלך יהיה, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ואם ממשפחת זרח בא, חשוב יהיה. אמר לו דואג: עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הוא הגון למלכות אם לאו, שאל אם ראוי לבא בקהל אם לאו, שהרי מרות המואביה בא. אמר לו אבנר: שנינו עמוני ולא עמונית. אמר לו דואג: אם כן ממזר ולא ממזרת. אמר לו: כאן נאמר (דברים כג ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ואין דרך אשה בכך. אמר לו: היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים. נשתתק אבנר, אמר לו שאול: שאל אתה בן מי זה העלם. למעלה כתיב 'הנער', וכאן כתוב 'העלם', אמר לו: הלכה זו נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש, כדאיתא ביבמות (עו ב):
סנהדרין קו-קז
§ It is written in one verse: Doeg the Edomite” (I Samuel 22:9), and it is written in another verse: “And the king said to Doyeig” (I Samuel 22:18). Rabbi Yoḥanan says in explaining the discrepancy: Initially, the Holy One, Blessed be He, sat and was concerned [doeg] that perhaps this person would emerge to undertake an evil path. After he emerged on that path, God said: Alas [vai], that person has emerged to undertake an evil path...
And Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “But to the wicked, God says: What have you to do to declare My statutes, and that you have taken My covenant in your mouth” (Psalms 50:16)? The Holy One, Blessed be He, said to Doeg the wicked: Why do you speak of My statutes and My Torah? When you reach the Torah portion of murderers and the Torah portion of slanderers, how do you teach them? You have violated both. With regard to the end of that verse: “And that you have taken My covenant in your mouth” (Psalms 50:16), Rabbi Ami says: Doeg’s Torah is only insincere lip service, as it is in his mouth but not in his heart. He does not have a profound understanding of the Torah and does not commit himself to the performance of its mitzvot...
Rabbi Yehuda HaNasi says: Doeg and Ahithophel raised four hundred dilemmas with regard to the purity of a cupboard that floats in the air, and they did not resolve even one, an indication of their great knowledge. Rava says: Is it greatness to raise dilemmas? That is not a barometer of greatness, as in the years of Rav Yehuda all of their Torah study was confined to the order of Nezikin, and we study much more than that, and are expert even in tractate Okatzin, the final tractate in the difficult order of Teharot.
אברבנל (םסוק נה)
וכראות שאול את דוד וגו'. ספר הכ' ששאל שאול לאבנר (כאשר ראה את דוד יוצא לקראת הפלשתי) בן מי זה הנער, ולא היה שואל זה להתנכרו בו ולא לדעת מה שמו ושם אביו, אבל היה שואל אם היה אביו איש גבור חיל? אחרי שהיה בנו יוצא לקראת הפלשתי בלי פחד ובאומץ לב גדול, ולכן שאל בן מי זה הנער? האם הוא בן איש גבור רב פעלים שיתדמה אליו בנו באומץ לבבו וגבורותיו?
ואבנר השיבו שלא היה יודע, כי היה ישי בימי שאול זקן מאד ולא הכיר אבנר את גבורתו,..
וזהו שאמר בן מי אתה הנער? והוא השיבו שהוא בן ישי גבור ואדם נכבד, וזהו בית הלחמי, כי בית יורה על מעלת המשפחה. או יאמר ששאול מפני עסקיו ומפני הרוח הרעה אשר בו היה שוכח מי היה אבי דוד, כי עם היותו מכיר אותו להיותו רגיל לשרת לפניו הנה שכח מי היה אביו, ולזה תראה שלא אמר מי זה העלם אבל אמר בן מי זה,
רדק (פסוק נח)
בן עבדך ישי בית הלחמי. פי' בן גבור אני כי אבי נקרא בית הלחמי לשני דברים על שם מקומו בית לחם ועל שם שהיה איש מלחמה:
מלבי"ם (פסוק נו)
ויאמר כו' שאל אתה בן מי זה העלם מספר כי כבר חש אז על כבוד דוד מאד, והגם שבינו לבין אבנר קראו בשם נער, בצוותו את אבנר לשאול עליו צוהו שיאמר בן מי זה העלם, ששם עלם נכבד משם נער (כי שם נער מורה על צעיר לימים או העומד לשרת או להתחנך, שעדן אינו במעלתו לא כן שם עלם כמ"ש במק"א) למען יכבדהו בעיני העם:

Episode 3 (according to the order of the perakim)

Shmuel 1, 18:1-5 David and Yonatan

רלבג (יח:א)
וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו ולזה תמצא במה שיבא שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול:
מלבי"ם (פסוק ד)
ויתפשט וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו:
אברבנל (יח:א)
וספר הכתוב שעם היות שאול באותה חקירה הנה יונתן לא חקר כלל אבל נפשו נקשרה בנפש דוד ויאהבהו כנפשו...אהבת הטוב במה שהוא טוב, ולפי שהאהבה הזאת תתיחס לשלמות הנפשיי, לזה אמר ויאהבהו כנפשו, רוצה לומר שאהב יונתן את דוד כפי מעלת נפשו של דוד או שאהבו כמו שהיה אוהב יהונתן את נפשו עצמו. וכתב סיני"קא המדיני שהאוהב האמיתי הוא עצם האדם, והוא הוא עצמו מסכים למה שנאמר ביהונתן ויאהבהו כנפשו:

The Chmoat Anakh (Chida) deals with the problem of order of events...

חומת אנך
ויקחהו שאול ביום ההוא. אפשר שהקדים הכתוב ענין זה. הגם שנראה שקדם לזה ענין הנשים המשחקות שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו שהיה בשוב דוד מהכות הפלשתי מיד. מפני דשאול חרה לו מאד. ואם אח"ך היה כותב פסוק זה ויקחהו שאול הייתי סובר שלקחו שאול שיהיה מזומן אצלו להורגו. לכן הקדים זה הכתוב לומר שזה היה לטובה ולא חשב לרעה רק שראה אהבת יהונתן עמו דבר פלא וגם שיתן לו בתו ואינו נכון שתנשא לרועה צאן:

A look tat some Tehillim

27: Seen in a slightly different light

29: Triumph of Hashem over Nature