שלום בין יהודים בחג הסוכות
1א
הדף מאת: דבי גולן / עתיד במידבר
2ב
אחד המוטיבים המרכזיים בחג הסוכות הוא השלום, אשר בא לידי ביטוי במנהגי החג ובהגות היהודית הקשורה בו. סדרת לימוד זו תוקדש לחמשת ההיבטים של השלום בחג הסוכות: (א) שלום בין אדם לעצמו; (ב) שלום בין אדם לאדם; (ג) שלום בין אדם לטבע; (ד) שלום בתוך העם היהודי, בין קבוצות ופלגים וסוגים שונים של יהודים; (ה) שלום בין עם ישראל לעמים האחרים ובין כל אומות העולם. דף לימוד זה יוקדש להיבט הרביעי - שלום בתוך העם היהודי.
3ג
ארבעת המינים כמייצגים את חלקי העם היהודי
4ד
לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: (מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
Howbeit on the fifteenth day of the seventh month, when ye have gathered in the fruits of the land, ye shall keep the feast of the LORD seven days; on the first day shall be a solemn rest, and on the eighth day shall be a solemn rest. And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days. And ye shall keep it a feast unto the LORD seven days in the year; it is a statute for ever in your generations; ye shall keep it in the seventh month. Ye shall dwell in booths seven days; all that are home-born in Israel shall dwell in booths; that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt: I am the LORD your God.
5ה
פרי עץ הדר – אלו ישראל; מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
כפות תמרים – אלו ישראל; מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
וענף עץ עבות – אלו ישראל; מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל: יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
וערבי נחל – אלו ישראל; מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה: יקשרו כולם אגודה אחת והם מתכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב [=זה מה שכתוב] "הבונה מעלותיו.." (עמוס ט, ו). ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת. שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (שם). לפיכך משה מזהיר את ישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.
Another explanation: "The fruit of a beautiful tree (ets hadar)" - this is [referring to] the Great Sanhedrins (high courts) of Israel, who the Holy One, blessed be He, graced (hider) with a good old age, as it is stated (Leviticus 19:32), "And you shall get up in front of a venerable one." "The branches (kappot) of a date palm" - this is [referring to] the Torah scholars who force (kofin) themselves to learn one from the other. "And a branch of a braided tree (a myrtle)" - this is [referring to] the three rows of students who would sit in front of them (since three myrtle branches are customarily waved). "And brook willows" - this is [referring to] the two judges' scribes who would stand in front of them and write down the words of those who would render innocent and the words of those who would render guilty (since two willow branches are customarily waved).
6ו
דיון
  • המדרש מחלק את העם היהודי לארבעה טיפוסים. מה טיבו של כל טיפוס?
  • מתי ובאילו נסיבות עשויים כל הטיפוסים השונים להתאחד?
  • האם הקטגוריות הן דינמיות? האם יכול אדם לעבור מאחת לשנייה?
  • האם תיתכן חברה שיש בה רק "אתרוגים"? האם זה רצוי?
  • מהי משמעות המצווה ליטול יחד את המינים השונים, בהיבט הרואה בהם כמייצגים את חלקי העם היהודי?
  • כיצד זה עשוי לתרום לשינוי יחסנו לטיפוסים השונים בעמנו?
  • הציעו נמשלים שונים של אנשים לארבעת המינים בימינו?
  • כיצד נוכל אנו לקבל ולשלב את הטיפוסים השונים בקהילתנו היום?
7ז
... ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות, העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת. וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר (עמוס ט) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה".
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to the four species of the lulav, two of them, the lulav and etrog, produce fruit, and two of them, the myrtle and willow, do not produce fruit. Those that produce fruit have a bond with those that do not produce fruit, and those that do not produce fruit have a bond with those that produce fruit. And a person does not fulfill his obligation of taking the lulav until they are all bound together in a single bundle. And so too, when the Jewish people fast and pray for acceptance of their repentance, this is not accomplished until they are all bound together in a single bundle, as it is stated: “It is He that builds His upper chambers in the Heaven, and has established His bundle upon the earth” (Amos 9:6), which is interpreted as stating that only when the Jewish people are bound together are they established upon the earth. This baraita contradicts Rav Ḥanan bar Rava’s statement, since it teaches that the four species of the lulav must be taken together in order for one to fulfill his obligation of taking the lulav.
8ח
דיון
  • מה מוסיף מדרש זה על קודמו?
  • במה מתבטאת ההזדקקות ההדדית בין הטיפוסים השונים בעם?
9ט
עליה לרגל בחג סוכות
10י
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה' רֵיקָם. (יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
Thou shalt keep the feast of tabernacles seven days, after that thou hast gathered in from thy threshing-floor and from thy winepress. And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates. Seven days shalt thou keep a feast unto the LORD thy God in the place which the LORD shall choose; because the LORD thy God shall bless thee in all thine increase, and in all the work of thy hands, and thou shalt be altogether joyful. Three times in a year shall all thy males appear before the LORD thy God in the place which He shall choose; on the feast of unleavened bread, and on the feast of weeks, and on the feast of tabernacles; and they shall not appear before the LORD empty; every man shall give as he is able, according to the blessing of the LORD thy God which He hath given thee.
11יא
דיון
  • כיצד משפיעה חובת ההתכנסות המשותפת על מרקם החברה?
  • [בתורה כתוב: "במקום אשר יבחר ה'" -] מדוע נבחרה דווקא ירושלים כמקום הכינוס?
  • מהי חשיבותו של מרכז אחד למדינה ולאומה?
  • מדוע העולים לרגל נדרשים להביא עמם משהו ולא לבוא "בידיים ריקות"?
12יב
מצוות הקהל
13יג
(י) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. (יא) בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. (יב) הַקְהֵל אֶת-הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (יג) וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

מושגים
  • מצוות הקהל - זהו כינוס כלל-לאומי שנערך בתום שנת השמיטה, שנה שבה לא עסק איש בעבודת האדמה ואשר בסופה חלה שמיטת חובות של כל החובות הכספיים שבין איש לרעהו. מסתבר שבמשך שנה זו נפלו מחיצות החוצצות בין אדם לחברו ומי שהיה עסוק כל השנים ברגבי אדמתו התפנה בשנה זו לעיסוקים חברתיים, רוחניים ותרבותיים.
    מה מתאים היה שבסיומה של אותה שנה נערך אותו כנס כלל-לאומי – הקהל – שהקיף אתת האומה כולה, אנשים, נשים וטף, גדולי ישראל וגרך אשר בשעריך.
And Moses commanded them, saying: ‘At the end of every seven years, in the set time of the year of release, in the feast of tabernacles, when all Israel is come to appear before the LORD thy God in the place which He shall choose, thou shalt read this law before all Israel in their hearing. Assemble the people, the men and the women and the little ones, and thy stranger that is within thy gates, that they may hear, and that they may learn, and fear the LORD your God, and observe to do all the words of this law; and that their children, who have not known, may hear, and learn to fear the LORD your God, as long as ye live in the land whither ye go over the Jordan to possess it.’
14יד
סוכות: אחדות, המכון לחינוך יהודי יוצר ע"ש דוד שון, גשר מפעלים חינוכיים, הוצאת משרד החינוך והתרבות, ירושלים
הקהל
ועל כך אנו לומדים במשנה (מסכת סוטה, פרק ז, משנה ח):"מוצאי יום טוב הראשון של חג [הסוכות] בשמיני [בתחילת השנה השמינית לחשבון השמיטה] במוצאי שביעית עושין לו [למלך] בימה של עץ בעזרה [שבבית המקדש] והוא יושב עליה...חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן-גדול, וכהן-גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב...וקורא [מחומש דברים] מתחילת 'אלה הדברים' עד 'שמע' ו'שמע', 'והיה אם שמוע', 'עשר תעשר', 'כי תכלה לעשר', ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שהוא גומר כל הפרשה."
15טו
ילקוט סוכות, ליקוט ועריכה: צבי שוע, אריה בן-גוריון, בשיתוף צוות בינקיבוצי של גננות מנוסות, תשמ"א [פנימי], עמ' 74.
"ניתן לומר שלפנינו [בפרקים שהמלך הקריא] סיכום תמציתי של עיקרי האמונה שבתורה, עם דגש חזק על הדרישות החברתיות של צדק ומשפט, פשטות ההליכות ואחריות הדדית...."
16טז
דיון
  • על מי חלה מצוות הקהֵל?
  • מדוע נבחרו דווקא פרקים אלו להיקרא במעמד הקהל על ידי המלך?
  • מדוע יש לקרוא במעמד זה את התורה, הרי במשך כל השנה קוראים את פרשות התורה בשבתות ובימי שני וחמישי?
  • מדוע המעמד מתרחש רק אחת לשבע שנים?
  • מה משמעות העיתוי בסיום שנת שמיטה ותחילת מחזור חדש?
  • מה הייתה לדעתכם תחושתם של המשתתפים במעמד זה?
  • מה מוסיפה המצווה הזאת על מצוות העלייה לרגל לירושלים, הנעשית שלוש פעמים בכל שנה? במה שונה ממנה מצוות הקהל?
  • היום יש המנסים לחדש את מעמד "הקהל". מה דעתך על ניסיונות אלו? מה הקשיים ומהם הסיכויים בחידוש המצווה?
17יז
אחדות יהודית במוסקווה 1966 ( תוספת לסיום הלימוד)
18יח
אלי ויזל, יהודי הדממה, מצוטט מתוך: חג הסוכות ושמחת תורה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, המחלקה לעלייה ולקליטה, אביבים הוצאה לאור, תל-אביב עמ' 46.
...נלהבים רקדו הורה והאדמה רעדה תחת כפות רגליהם. קריאותיהם שסעו את דומיית הלילה והגיעו הרחק. הם שרו בעברית, ביידיש וברוסית. זמרו כאתגר לעולם המקיף אותם. את תחיית ישראל, את חיי האומה הנמשכים, בשוותם בזאת משמעות נשכחת לחג עתיק זה אשר לך נועד, להזכיר את נצח ישראל.
...הלכתי ממעגל אל משנהו, ממקהלה לעדותה ובכל מקום היתה זו אותה קבוצה העוסקת באותו פולחן, מקיימת אותה המצווה. בכל מקום צעקו שדוד מלך ישראל חי וקיים. כמו ראיתי לעיני מעגל אחד, כפול אלף, אשר במרכז ניצב מנצחו של גלית, אינו נראה אך קיים, אינו נראה אך חי.
המראה היה כהילולה חסידית וכחגיגה עממית גם יחד. הוא פרץ כל גדר ולא הניח לאיש לעמוד בשוליו. הביישנים שכחו את הסתייגותם, ובקרב ההמון החוגג הזה חשתי עצמי, אנוכי הזר, בביתי יותר מאשר בביתי הממשי אשר מעבר לגבולות. ...והנה הם ברחוב ארחיפובה, קורנים, בלתי מנוצחים, אלה קוראים: "מי אנחנו?" ואלה עונים לעומתם: "יהודים!". "מה אנחנו?" "יהודים!". "מה נהיה?" "יהודים!". תשובות פשוטות לשאלות פשוטות....
...בחוץ, ברוח הקרה הנושבת, הזדהו לפי דרכם שלהם עם בית ישראל יותר מאשר עם תורת ישראל; בחוץ, בקרבת הקרמלין, במרחק-מה מבית הסוהר שבו עונו, השתגעו ונורו משורריהם וסופריהם. שם רקדו ושרו בדבקות עצומה המיוחדת להם, למען ידע העולם כולו, שאפילו כאן, בעיקר כאן, נשארו היהודים יהודים, ולא יותרו על החג.
...הנוער היהודי יישאר יהודי. תודעתו העצמית מביאתו להתגבשות והתקשרות. התנועה מתרחבת ומתפתחת, הגל גואה ועולה. ואת הניצוץ הזה, הפורץ משורש הווייתו, לא יוכל לכבות שום כוח שבעולם.
20 כ
21כא
22כב
דף מספר 4 בסדרה "ופרוש עלינו סוכת שלומךָ"היבטים שונים של שלום בחג הסוכות, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 5