שלום בין העם היהודי לאומות העולם בחג הסוכות
הדף מאת: דבי גולן / עתיד במידבר
אחד המוטיבים המרכזיים בחג הסוכות הוא השלום, אשר בא לידי ביטוי במנהגי החג ובהגות היהודית הקשורה בו. סדרת לימוד זו תוקדש לחמשת ההיבטים של השלום בחג הסוכות: (א) שלום בין אדם לעצמו; (ב) שלום בין אדם לאדם; (ג) שלום בין אדם לטבע; (ד) שלום בתוך העם היהודי, בין קבוצות ופלגים וסוגים שונים של יהודים; (ה) שלום בין עם ישראל לעמים האחרים ובין כל אומות העולם. דף לימוד זה יוקדש להיבט החמישי - שלום בין העם היהודי לאומות העולם.
א. הקרבת קרבנות בחג הסוכות למען אומות העולם
במקרא
(יב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם- כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג ל-ה’ שִׁבְעַת יָמִים. (יג) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ ל-ה’ - פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ. (יד) וּמִנְחָתָם- סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד, לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד, לִשְׁנֵי הָאֵילִם. (טו) וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד - לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים. (טז) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (יז) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר - אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם. (יח) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (יט) וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם. (כ) וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי-עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. (כא) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (כג) וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם. (כד) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (כה) וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (כו) וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם. (כז) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (כח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (כט) וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם. (ל) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (לא) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ. (לב) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם. (לג) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם. (לד) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (לה) בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי - עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (לו) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, ל-ה’ - פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. (לז) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. (לח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. (לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ ל-ה’ בְּמוֹעֲדֵיכֶם - לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם.
And on the fifteenth day of the seventh month ye shall have a holy convocation: ye shall do no manner of servile work, and ye shall keep a feast unto the LORD seven days; and ye shall present a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD: thirteen young bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year; they shall be without blemish; and their meal-offering, fine flour mingled with oil, three tenth parts for every bullock of the thirteen bullocks, two tenth parts for each ram of the two rams, and a several tenth part for every lamb of the fourteen lambs; and one he-goat for a sin-offering beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. And on the second day ye shall present twelve young bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and their drink-offerings. And on the third day eleven bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. And on the fourth day ten bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. And on the fifth day nine bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. And on the sixth day eight bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offerings thereof. And on the seventh day seven bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish; and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. On the eighth day ye shall have a solemn assembly: ye shall do no manner of servile work; but ye shall present a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD: one bullock, one ram, seven he-lambs of the first year without blemish; their meal-offering and their drink-offerings for the bullock, for the ram, and for the lambs, shall be according to their number, after the ordinance; and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof. These ye shall offer unto the LORD in your appointed seasons, beside your vows, and your freewill-offerings, whether they be your burnt-offerings, or your meal-offerings, or your drink-offerings, or your peace-offerings.
דיון
  • כמה פרים מוקרבים בסך כל שבעת ימי חג הסוכות?
  • מדוע לדעתכם יורד מספר הפרים בכל יום?
  • מדוע לדעתכם שונה הקורבן של שמיני עצרת משל שאר ימי חג הסוכות?
בנביאים
וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה', כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.
And seek the peace of the city whither I have caused you to be carried away captive, and pray unto the LORD for it; for in the peace thereof shall ye have peace.
דיון
  • במה שונה הקרבת קורבן או אמירת תפילה לשלום עמים אחרים, במציאות של ריבונות יהודית בארץ ישראל, לעומת מציאות של גלות בין העמים?
במדרש
'ביום השמיני עצרת', זה שאמר הכתוב, 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה' (תהילים פרק קט, ד). את מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו. ולא דיים שאין אוהבין אותנו, אלא שונאין אותנו, שנאמר, 'תחת אהבתי ישטנוני'. לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים. אבל עכשיו, הקריבו על עצמכם, שביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד. משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו, כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה. נגלגל אני ואתה במה שתמצא, בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק. כך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג, על אומות העולם הייתם מקריבים. אבל ביום השמיני, נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין, בפר אחד ואיל אחד:
(Numb. 29:35:) “On the eighth day [you shall have] a solemn assembly.” This text is related (to Is. 26:16), “You have added to the nation O Lord, You have added to the nation and been honored; You have pushed away all the ends of the earth." The Community of Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “Master of the world, You added [years of] tranquility to the generation of the flood, did they maybe ever offer a single ram or a single bull in front of You? It is not enough that they did not offer, but they even (in Job 21:14) ‘said, “Go away from us.”’ You added [years of] tranquility to the generation of the [Tower of Babel]. Did any of them maybe honor You? It is not enough that they did not honor You, but they said (in Gen. 11:4), ‘Let us build for ourselves a city.’ And so too with the Sodomites, and so too with Pharaoh, and so too with Sennacherib and so too with Nebuchadnezzar. Did they maybe ever offer a single bull? It is not enough that they did not offer [anything] in front of You, but they even angered You. And to whom is it fitting for You to add tranquility and glory? To Israel, as stated (in Is. 26:16), ‘You have added to the nation.’” And a nation is only referring to Israel, as stated (in I Chron. 17:21), “And who is like Your people Israel, a unique nation on earth.” The community of Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “You should add festivals for us, and we shall offer sacrifices in front of You as is fitting.” (Is. 26:16, cont.:) “You have been honored,” “You have given us new moons, and we sacrifice in front of You [then], as is stated (in Numb. 28:11), ‘And on new moons.’ You have given us Passover, we have sacrificed to You; You have given us Pentecost, we have sacrificed to You; You have given us the New Year, we have sacrificed to You; You have given us the Day of Atonement, we have sacrificed to You. And so too on the Festival [of Tabernacles]. We have not ignored the sacrifices for even one festival.” The Community of Israel said, “You should add festivals for us, and we shall offer sacrifices in front of You and honor You.” (Is. 26:16, cont.:) “You have added to the nation and been honored.” The Holy One, blessed be He, said to Israel, “By your lives, I will not take away holidays [from you], but I will add festivals for you to rejoice in them, as stated (in Numb. 29:35), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly.’” (Numb. 29:35:) “On the eighth day you shall have a solemn assembly.” This text is related (to Ps. 109:4), “In return for my love they denounce me, but I am a prayer.” You find that on the Festival (of Tabernacles) Israel would offer seventy bulls for the seventy nations.41Numb. R. 21:24; M. Pss. 109:4; PRK 28:9. Israel said in front of the Holy One, blessed be He, “See, we are offering seventy bulls for the seventy nations. Therefore, they should love us. It is not enough that they do not love us, but they also hate us, as stated (in Ps. 109:4), ‘In return for my love they denounce me.’” Therefore the Holy One, blessed be He, said to them, “For seven days of the festival you have offered sacrifices to Me for the nations of the world. Now, however, you are to offer [sacrifices] for yourselves, as (according to Numb. 29:35-36), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly…. Then you shall offer a whole burnt offering, a fire offering, a sweet smell to the Lord: one bull, one ram.’” [The situation] is comparable to a king who made a seven-day banquet and invited all the people of the province for the seven days of the feast. When the seven days of the feast had passed, he said to his friend, “We have already fulfilled our obligation to all the people of the province. Let us, you and me, make do with whatever you find, a pound42Gk.: litra. of meat, fish, or greens.” Similarly did the Holy One, blessed be He, say to Israel, “All the sacrifices which you offered during the seven days of the feast you sacrificed for the nations of the world. However (according to Numb. 29:35), ‘On the eighth day you shall have a solemn assembly.’ We shall make do, you and I, with whatever you find (as in Numb. 29:36), ‘One bull, one ram.’”
דיון
  • כיצד, לפי המדרש, מקבל עליו עם ישראל את מצוות הקרבת הקרבנות בעד 70 האומות, מספר שנחשב בימי קדם כמייצג את כל עמי תבל?
  • מה לדעתכם טמון ברעיון שבחג לאומי-היסטורי-דתי של עם אחד, הוא מקריב קורבנות למען עמים אחרים?
  • מדוע ירצה דווקא העם היהודי להתפלל לשלומן של אומות אחרות?
  • הקורבנות היו ביטוי לתפילה לשלומם של העמים וגם לכפרת עוונותיהם מלפני ה', כדי שיזכו לחיים טובים בשנה החדשה. מה יוצר נוהג זה בלב המקריבים? ומה בקרב העמים עבורם מוקרבים הקורבנות?
  • בימינו, שאין בית המקדש קיים, ירשה התפילה את מקום הקורבנות. האם אנו מתפללים לשלומם של עמים אחרים?
  • כיצד ניתן להתפלל לשלומם של עמים שהם אויבים או שונאים של עם ישראל?
(ד) תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:
ד] תחת אהבתי ישטנוני. אמר הקב"ה אלמלי ישראל לא היה ברכה בעולם, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה (דברים כח ח), ואלמלי ישראל לא היו המאורות זורחים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה [חוקות שמים וארץ לא שמתי] (ירמיה לג כה), ולא היה המטר יורד, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב), אמרו ישראל לאומות העולם כל אלה עושה לכם הקב"ה בשבילנו, ואתם שונאים אותנו, שנאמר תחת אהבתי ישטנוני [שבעים פרים אנו מקריבים בחג על שבעים אומות, ואנו מתפללים עליהם שירדו גשמים, הוי תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה]. הישולם תחת טובה רעה? (ירמיה יח כ), הוי וישימו עלי רעה תחת טובה, לכך ואני תפלה.
H' has chastised me greatly. Chastisements are to be loved, because they please (martzin) like sacrifices. For of sacrifices [Scripture] says: "that it may be pleasing (nirtzah) in his behalf, to atone for him." (Lev. 1:4) And of chastisements it is written: "as a father is pleased with (yirtzeh) the son." (Prov. 3:12) Another interpretation: Chastisements are to be loved, because they are more pleasing than sacrifices. Sin offerings and guilt offerings atone only for that [particular] transgression, as it is said: "that it may be pleasing (nirtzah) in his behalf, to atone for him." (Lev. 1:4) But chastisements atone for all [sins]. That is, H' has chastised me greatly [for all my sins, so my atonement is complete]. Open for me the gates of righteousness. In the next world [He] says to a person: What was your occupation? And he says: I fed the hungry. They say to him: Th[ere] is the gate of one who feeds the hungry; enter it. Another says: I gave water to the thirsty; and they say to him: Th[ere] is the gate of one who gives water to the thirsty; enter it. And the same for one who clothes the naked, and one who raises orphans and one who is charitable; and so with all the mitzvot. David said: I did all of the[se things]; open all of them for me. Therefore he says: Open for me the gates of righteousness so that I may enter them.
דיון
  • מה דרוש מאדם כדי שיתפלל בלב שלם לטובתו של מי שהרע לו?
  • האם יש קשר בין דרישה זו וחג הסוכות לבין יום הכיפורים?
ב. סוכות והאומות באחריות הימים
(ט) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.... (טז) וְהָיָה כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. (יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל-יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲו ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. (יח) וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. (יט) זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. (כ) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל-מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. (כא) וְהָיָה כָּל-סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל-הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא-יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית-ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.

הסברים
  • פירושי ביטויים ע"פ המצודת דוד:
  • ולא יהיה כנעני עוד - לפי שמאז היו הגבעונים מבני כנען חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה' כי כן נתנם יהושוע, לכן אמר בבית העתיד לא יהיו הם עוד בבה"מ [בבית המקדש] חוטבי וגו' כי גדולי העכו"ם [עובדי כוכבים ומזלות – עובדי עבודה זרה] יתנדבו להיות הם חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה'.
  • ולקחו מהם - יקחו מהסירות ההם ויבשלו בהם מבלי שאלה אם קדשים הם כי כולם יהיו קדשים ולא יהיה א"כ מהצורך לשאול
  • כל הזובחים - זבחי שלמים
  • והיה כל סיר וגו' - על כי ירבו זבחי שלמים מהבאים לבה"מ לכן כל הסירות אשר בירושלים וביהודה יהיו קדש
  • פירוש רש"י
  • ולא יהיה כנעני - לא יצטרכו לסחור כמו (ישעיהו כ"ג) כנעניה נכבדי ארץ, ד"א [דבר אחר:] אין כאן עני.
And the LORD shall be King over all the earth; In that day shall the LORD be One, and His name one.
דיון
  • איזו מציאות תשרור בירושלים לאחר סיום המלחמה?
  • מה מוסיף תיאור הסירים, ה"כנעני", מצילות הסוסים?
  • מדוע יעלו העמים לירושלים לבית המקדש?
  • האם רק מפחד המגפה שתכה בהם אם לא יעלו?
  • מדוע דווקא בחג הסוכות?
פרנץ רוזנצווייג, מתוך האתר של האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך.
ג. סוכות כחג הגאולה
חג הסוכות חג גאולה הוא - על כך ילמדונו ההפטרות הנקראת בו. ביום הראשון קוראים את הפרק האחרון של זכריה [יד,ט] על יום ה', ובו הנבואה המשמשת סיום לתפילת כל יום: 'והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. כשם שיום יום מאמר עליון זה של תקווה הוא הדיבור האחרון של העדה, כך ניצב הוא גם בסיומה של השנה הדתית. אליו מצטרפים בשאר ימי החג דברי שלמה בחנוכת הבית: ל'דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוהים, אין עוד". לשילוב זה בפועל של אחדות הלב, אחדות אלוהים ואחדות לאומים, ניתן ביטוי מובהק בכמה מפסוקי ההפטרה מיחזקאל [לח, כג] הנאמרת בחג הסוכות: 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'.
דיון
  • מה תורמת ההכרה באחדות האל ליחסים בין עמים שונים?
  • האם ייתכן שלום בין אומות העולם רק אם קיימת אותה הכרה באחדות האל?
  • האם ההכרה זו פירושה – דת אחת בלבד בעולם?
  • כיצד ניתן להבין את משמעות הגאולה בעולם היום?
יחזקאל אפשטיין מתוך אתר האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך
ד. חג הסוכות והאנושות
תרומתנו לאנושות
ימי המשיח עודם רחוקים, ואילו תפקידו של עם ישראל ברור וחרוץ: עליו לתרום בכנות את תרומתו המיוחדת למלכות ה'. עליו להוסיף ולטפח את נחלתו, את התורה, ואת כל ציוויי הדת, שבהם בלבד יוכל לקיים את תעודתו לאנושות ולה' ולפיכך מסתיים חג הסוכות בשמיני עצרת. חז"ל ראו בשמיני עצרת חג המיועד על פי צו ה' לכינוסו של ישראל בלבד; ובו, בכינוס זה, מקדישים בני ישראל את עצמם מחדש לעבודת ה', אחרי הכרזתם על הסולידאריות שלהם על כלל האנושות בטכסים השונים של חג הסוכות. ולפיכך גם "שמחת תורה" קשורה לחג הסוכות, שכן אך בשמירתה של התורה יוכל עם ישראל למלא אחר האימון שניתן בו למען האנושות.

מושגים
  • הרב ד"ר איזידור (יחזקאל) אפשטיין - רב וחוקר אורתודוכסי (1894 - 1962), שעמד בראש ביהמ"ד לרבנים בלונדון JEWS' COLLEGE חיבר ספרים חשובים בנושא יהדות, ביניהם ספרו "אמונת-היהדות", שתורגם לעברית ויצא לאור ע"י "מוסד הרב קוק" תשכ"א.
דיון
  • כיצד לפי המחבר, בא לידי ביטוי בחג הסוכות האיזון הרצוי בין הדאגה לעמך פנימה, להיבט הפרטיקולרי, לבין הדאגה לכלל האנושות, להיבט האוניברסלי?
  • מדוע יש להכריז תחילה על סולידריות עם כלל האנושות, ורק אחר כך לפנות פנימה?
  • האם יש סיטואציות בחיים שבהן עדיף לעשות את ההפך?
  • מה תפקיד עם ישראל לפי המחבר?
הראי"ה קוק [איגרת לבנו ערב סוכות שנת עזר"ת), אגרות הראי"ה כרך ג' עמ' נח, אגרת תשפ"ז
האנושות ואורות הסוכות
יאר ד' פניו אלינו, לקבל את רשמי אורות קדשו בימי החג שתוכנו ואופיו הוא להטביע את [חותם] אור ישראל בטבע החיים, בטבע הנפש, בטבע העולם, בטבע היש, בטבע ההויה. באים אנו בחג האסיף בירח האיתנים, במועד הגבורות - גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף [עפ"י איוב ל"ג, ז] של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע: יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננים, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרוויה הטבעית בברכת ד' על היקום, חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, בצורך שבעים האומות, ועל כל אלה אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע.
דיון
  • הרב קוק רואה בחג הסוכות הזדמנות לחבר בין עם ישראל וקדושתו לבין החיים – בטבע ובאנושות. כיצד "צורך שבעים האומות" קשור למהלך טרנסצנדנטי זה?
  • כיצד ניתן להבין את הביטוי "הכרח החמרנות" של האנושות?
מתוך: "חג סוכות שלום",צוריאל אדמנית, בתוך הזרם ונגדו, בעריכת יצחק אשר, הוצאת מזכירות הקיבוץ הדתי, תל-אביב תשל"ז, עמ' 499
ה. חג הסוכות והשאיפה לשלום
חג סוכות שלום
לכל מצוה יש כוח - סמל כזכר היסטורי לשעבר, כביטוי לרחשי הלב של היום, בתקוה המקננת בלב לעתיד. בסוכה זאת חסינו במסע הארוך דרך מדבר העמים, כדירת ארעי, בכל מקום שהיינו. צל סוכת חיינו היה מרובה על אורו, ורק בקושי יכולנו לראות דרך הסכך את הכוכבים המזהירים.
סכך סוכה זאת עשוי מגידולי קרקע, שאינם מקבלים טומאה. מן האדמה הוצאנו, בעזרת הא-ל, את מזוננו, האילנות הניבו את פירותיהם והנה שמחים אנחנו על יבול אדמתנו בחג האסיף. ותפילתנו-בקשתנו על להבא: אנא ה' – תן מטר לברכה!
ועל העתיד: הוי, עד מתי נידון בית יעקב לחיות על חרבו, דור של מלחמה בלתי פוסקת על זכותנו היסודית לחיות כעם, הרוצה לעבוד את ה' כדרכו.
וגם תפילה זו בפינו: אנא ה', הושיעה נא, ותן לנו לקיים סוכה זאת כסוכת שלום, באהבה המלאה ובשמחה בלא דאגה, כאשר נביא שבעים קרבנות לשבעים אומות העולם, המדברות בשבעים לשון.
ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום – בסוכת השלום
דיון
  • לפי צוריאל, בכל מצווה יש שלושה ממדים - עבר, הווה ועתיד. הביאו דוגמאות לכך ממצוות חג הסוכות.
  • כיצד קושר צוריאל את חג הסוכות להיסטוריה של עם ישראל בעבר ולהווה שלו בארץ ישראל?
  • כיצד חג הסוכות קשור בעיניו לשלום בין עם ישראל לאומות העולם?
דף מספר 5 בסדרה "ופרוש עלינו סוכת שלומךָ"היבטים שונים של שלום בחג הסוכות, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4