התשובה
1א
הדף מאת: מנחי מעגל טוב / מעגל טוב
2ב
שלושה מעשים צריך האדם לעשות לפני יום הכיפורים: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה". בלימוד זה נברר מהי משמעותה של התשובה ומה נדרש האדם לעשות בה. האם אכן, לאחר חשבון נפש פנימי, יכול האדם לשוב ממעשיו ולתקן את המעוות בנפשו, בהתנהגותו וביחסיו עם זולתו? איזה תהליך צריך לעבור האדם בדרך לתיקון דרכיו.
3ג
קטע מתוך הפיוט "ונתנה תוקף", מתוך מחזור התפילה לראש השנה ויום הכיפורים
ונתנה תוקף
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה / מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ / קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת / כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּו / אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם / וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
4ד
א. מהי התשובה?
5ה
הערך 'תשובה', האנציקלופדיה העברית,ירושלים חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשנ"ג- תשנ"ה
"התשובה היא עניין של הכרעה מוסרית, הבאה לידי ביטוי בכלל מעשיו של האדם".
6ו
הרב קוק, אורות התשובה ה, ירושלים [1925] 1999
התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגויה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל רחוק מהתוכן האצילי האלהי בכלל, שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכעור, מוכרחת היא לבא, כשהאורגן [=הגוף החי] בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו.

הסברים
  • הרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד (1904), בתקופת העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. הוא נתמנה לרבן של יפו והמושבות ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. פסיקותיו בספרי התשובות שלו מהוים יסוד לענייני משפט המלוכה ומצוות התלויות בארץ. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי האגדה, פילוסופיה ומוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית ובאורתודוקסיה המודרנית.
מושגים
  • הרב קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935) (מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.
7ז
דיון
  • האם הגדרת התשובה באנציקלופדיה תואמת את הגדרתו של הרב קוק?
  • האם התשובה לפי הרב קוק היא שאיפה אוטופית או תכתיב מעשי?
  • מהו האושר בתשובה? האם יש בה אושר?
  • האם התשובה היא תהליך טבעי לאדם?
8ח
מיכה אנקורי, הלב והמעיין, חסידות ופסיכולוגיה אנליטית, הוצאת רמות, 1991
"השינוי", אין צריך לומר, הוא עניינה המרכזי של הפסיכולוגיה. אסכולות שונות בפסיכולוגיה חלוקות ביניהן בשאלות הקשורות בשינוי: האם וכיצד ניתן להשיג שינוי באישיות המטופל, מהו השינוי שמוצג כמטרה טיפולית וכו'. אך מעבר לכל המחלוקות אין ספק בדבר מעמדו המרכזי של מוטיב השינוי בכל תיאוריה שיש לה יישום פסיכותיראפויטי.

מושגים
  • ד"ר מיכה אנקורי - (נולד ב-1938), פסיכולוג [יונגיאני] ישראלי העוסק בהיבטים פסיכולוגיים של הקבלה ותנועת החסידות. בשנת 1986 יזם והקים יחד עם רעייתו עדית ואחרים את בית הספר הדמוקרטי בחדרה, הנחשב לאחד מבתי הספר הדמוקרטיים המובילים בארץ ובעולם.
9ט
דיון
  • מה בין שינוי פסיכולוגי לבין 'תשובה' דתית מוסרית?
10י
ב. האם התשובה דורשת שינוי מהותי וטוטלי באדם או שינוי מודע בדפוסי ההתנהגות?
11יא
הרמב"ם
א איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה; לא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה.
ב ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על-שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי, ניחמתי" (ירמיהו לא, יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגמר בליבו.
What is complete repentance? He who once more had in it in his power to repeat a violation, but separated himself therefrom, and did not do it because of repentance, not out of fear or lack of strength. For example? One who knew a woman sinfully, and after a process of time he met her again privately, and he still loving her as theretofore, and he being in a state of potency, and the meeting is in the same land where the sin was first committed, if he parted without sinning, he has attained complete repentance. Of such Solomon said: "Remember then thy Creator in the days of thy youth" (Ecc. 12.1). Even if he made no reparation save in his old age, at a time when it was already impossible for him to repeat his misdeeds, although it is not the best repentance, it still is of help to him and he is considered a penitent. Moreover, though he continued a life of sin but did repent on his dying day, and did die a penitent, all of his sins are forgiven, even as it is said: "While the sun, or the light, or the moon, or the stars, be not darkened, nor the clouds return after the rain" (Ibid. 12.2), yea, that is the day of death. Deduct herefrom that if he remembered his Creator and did repent ere he died, he was forgiven.1Ibid. 86b; Kiddushin, 40b; Shabbat, 151a. C. What is repentance? The sinner shall cease sinning, and remove sin from his thoughts, and wholeheartedly conclude not to revert back to it, even as it is said: "Let the wicked forsake his way" (Is. 55.7); so, too, shall he be remorseful on what was past, even as it is said: "Surely after that I was turned, I repented" (Jer. 31. 19). In addition thereto he should take to witness Him Who knoweth all secrets that forever he will not turn to repeat that sin again, according to what it is said: "Say unto Him.… neither will we call any more the work of our hands our gods" (Hos. 14.3–4). It is, moreover, essential that his confession shall be by spoken words of his lips, and all that which he concluded in his heart shall be formed in speech.2Yoma, 57b; Shabbat, 121. G.
12יב
דיון
  • כיצד הכריע הרמב"ם לגבי שאלה זו?
13יג
ד מדרכי התשובה: להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן-הדבר שחטא בו; ומשנה שמו, כלומר: אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה. וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
Among the ways of repentance are, for the penitent to continue to cry out in tearful supplication before the Name, to bestow alms according to his means, and to distance himself exceedingly from the thing wherein he sinned, to have his indentity changed, as if saying: "I am now another person, and not that person who perpetrated those misdeeds", to completely change his conduct for the good and straight path, and to exile himself from his place of residence, for exile atones iniquity, because it leads him to submissiveness and to be meek and humble-spirited.4Rosh-ha-Shanah, 16b. C.
14יד
דיון
  • מה משמעות ההתרחקות – פיזית? נפשית?
  • מה משמעות שינוי השם?
  • מה משמעות ניתוק אדם מסביבתו?
15טו
ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים ואומר להם: אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם. וכל-המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו - אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו, לא יצליח" (משלי כח, יג).
The penitent who confesses publicly is praiseworthy, and it is commendable for him to let the public know his iniquities, and to reveal the sins between himself and his neighbor to others, saying to them: "Truly, I have sinned against that man, and I have wronged him thus and such, but, behold me this day, I repent and am remorseful". But he, who is arrogant and reveals not but covers up his sins, is not a wholehearted penitent, of whom it is said: "He that covereth his sins shall not prosper" (Prov. 28.13). But that is saying solely concerning sins between man and man, but sins between man and God, the penitent need not make public, on the contrary it would be impudent of him to reveal them. He, however, should repent before God, blessed is he! and before Him he should detail his sins; and then make public confession upon them by simply saying: "I have sinned". Such procedure is, indeed, for his own good, even as it is said: "Blessed is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered (Ps. 32.1).6Rosh ha-Shanah, 18a. C.
16טז
דיון
  • מה בין כיסוי הפשעים לתשובה גמורה?
  • האם אין סתירה בין שינוי השם לפרסום העוון ברבים?
17יז
רבי מרדכי יוסף מאיזבצא, מי השלוח,
(כ) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. הנה בכל נפש מישראל נמצא יקרות, טמון בליבו עצות איך לעמוד נגד חסרונו ולהתגבר על יצרו, ואיש תבונות היינו שהוא מבין שהוא נצרך להשלים נפשו במקום החסר, זה ידלה את יקרותו מעומקו עד שיוכל לעמוד נגד יצרו...

מושגים
  • רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצה - (1800 - 1854), בעל ה"מי השילוח". מייסדה והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חסידות איז'ביצה-ראדזין, שעמד בראשה משנת 1839 ועד לפטירתו בשנת 1854.
  • מי השילוח - מכתביו של הרבי מאיזבצה, לא נשאר דבר, נכדו, ר' גרשון העניך (האדמו"ר השלישי), ליקט מדברי תורת סבו, וכתב אותם בספר "מי השילוח".
18יח
דיון
  • על מה מדבר מי השילוח?
  • מה הכריע כל אחד מהם [הרמב"ם והרבי מאיזבצה], לגבי התשובה – לאיזה סוג שינוי שואפים?
19יט
אסיף
20כ
יונה, פרקים ג-ד
הנביא יונה
פרק ג
א וַיְהִי דְבַר-ה' אֶל-יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר: ב קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת-הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ: ג וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל-נִינְוֵה כִּדְבַר ה' וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים: ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת: ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם: ו וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר: ז וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל-יִרְעוּ וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ: ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן-הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם: ט מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד: י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.
פרק ד
א וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ: ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וְנִחָם עַל-הָרָעָה: ג וְעַתָּה ה' קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי: ד וַיֹּאמֶר ה' הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ: ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר: ו וַיְמַן ה'-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה: ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת: י וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד: יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.
21כא
דיון
  • האם חזרתם בתשובה של אנשי נינווה נובעת משינוי פנימי עמוק? ושמא הם שינו רק את דפוסי ההתנהגות?
  • מהי משמעות התשובה העולה מן הפסוקים בפרק ד של ספר יונה, המתארים את "גישתו" של האלוהים?
  • מהי המשמעות של סליחת אלוהים לחטאי נינווה, איזה לקח עולה ממנה לגבי תשובת אנשי נינווה ומה אפשר ללמוד מכך על האפשרות לתשובה אמיתית?
  • האם אפשר לקשור את גישת ספר יונה לגישת הפיטן של 'ונתנה תוקף'?
22כב
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946
23 כג
24כד
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה תשובה.rtf
25כה
דף מספר 2 בסדרה בין כסה לעשור, דפים נוספים בסדרה:
1 3 4 5