התפילה
1א
הדף מאת: מנחי מעגל טוב / מעגל טוב
2ב
הימים הנוראים, הפותחים את מחזור השנה, נועדו להביא את האדם לחשבון נפש. התפילה היא אחת הדרכים המרכזיות שמציעה היהדות בתהליך חשבון נפש זה, ואולם, בעבור האדם המודרני, ובעיקר החילוני, ההתחברות לכתוב בתפילה והיכולת להתפלל הינן במקרים רבים, פעולות מורכבות ולעיתים בלתי אפשריות. בלימוד זה ננסה לגעת, להעלות שאלות ולהבין את משמעות התפילה לאדם.
3ג
א. תפילת יעקב
4ד
לאחר גניבת הבכורה
(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה: (מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ.

And the words of Esau her elder son were told to Rebekah; and she sent and called Jacob her younger son, and said unto him: ‘Behold, thy brother Esau, as touching thee, doth comfort himself, purposing to kill thee. Now therefore, my son, hearken to my voice; and arise, flee thou to Laban my brother to Haran; and tarry with him a few days, until thy brother’s fury turn away;
5ה
חלום יעקב
(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (י)(א) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ: (יט) וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.
And Jacob went out from Beer-sheba, and went toward Haran. And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed. And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed. And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’ And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the LORD is in this place; and I knew it not.’ And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’ And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it. And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first. And Jacob vowed a vow, saying: ‘If God will be with me, and will keep me in this way that I go, and will give me bread to eat, and raiment to put on, so that I come back to my father’s house in peace, then shall the LORD be my God, and this stone, which I have set up for a pillar, shall be God’s house; and of all that Thou shalt give me I will surely give the tenth unto Thee.’
6ו
דיון
  • מהי הכרתו של יעקב בעקבות החלום?
  • כיצד מתבטאת הפנייה שלו לאלוהים?
7ז
תפילתו הראשונה של יעקב: יעקב טרם פגישתו עם עשו אחיו, בעת חזרתו לארץ
(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.
And the messengers returned to Jacob, saying: ‘We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.’ Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps. And he said: ‘If Esau come to the one camp, and smite it, then the camp which is left shall escape.’ And Jacob said: ‘O God of my father Abraham, and God of my father Isaac, O LORD, who saidst unto me: Return unto thy country, and to thy kindred, and I will do thee good; I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps. Deliver me, I pray Thee, from the hand of my brother, from the hand of Esau; for I fear him, lest he come and smite me, the mother with the children. And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.’
8ח
דיון
  • מה מביא את יעקב להתפלל?מהם מרכיבי תפילתו? למה סידר אותה כך? ומה ההיגיון של הסדר?
  • מדוע יעקב ירא למרות שקיבל מאלוהים הבטחות? האם יש מקום לתפילה לאחר ההבטחה?
  • איזה קשר עם אלוהים מבטא יעקב בתפילתו?
  • מה בין תפילתו של יעקב והתפילות המוכרות לנו היום? [תוכן, סדר, עיתוי ועוד].
9ט
ב. תפילת הודיה
10י
תפילתו של מביא הביכורים
(א) וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (ג) וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: (ז) וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ: (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
And it shall be, when thou art come in unto the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and dost possess it, and dwell therein; that thou shalt take of the first of all the fruit of the ground, which thou shalt bring in from thy land that the LORD thy God giveth thee; and thou shalt put it in a basket and shalt go unto the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’ And the priest shall take the basket out of thy hand, and set it down before the altar of the LORD thy God. And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous. And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage. And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression. And the LORD brought us forth out of Egypt with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with great terribleness, and with signs, and with wonders. And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey. And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.’ And thou shalt set it down before the LORD thy God, and worship before the LORD thy God. And thou shalt rejoice in all the good which the LORD thy God hath given unto thee, and unto thy house, thou, and the Levite, and the stranger that is in the midst of thee.
11יא
דיון
  • מהי מטרת התפילה של מביא הביכורים?
  • מדוע נדרש החקלאי להזכיר בעיתוי זה את ההיסטוריה? מה הקשר בין זה לבין הבאת הביכורים? האם הגיוני שנוסח כזה היה עולה אצל חקלאי באופן טבעי?
  • מה ההבדל בין תפילת יעקב לתפילת מביא הביכורים?
  • מדוע חשובה תודעת הגלות ליושב בארץ?
12יב
לאה גולדברג, שירים ב, ספריית פועלים, תל אביב 1986, עמ' 92
נִסָּיוֹן, א / לאה גולדברג
לְךָ נִשְבַּעְתִי, אֵל עֶלְיוֹן,
וְלֹא אֵדַע הַאֲקַיֵּם:
אֵיךְ אֶעֱמֹד בַּנִּסָּיוֹן
נִסְּיוֹן הָאוֹשֶר הַשָּלֵם.

אֵיכָה תָּכִיל עֵינִי הָאוֹר?
יָדַי רָפוֹת, יָדַי הוֹזוֹת -
אֵיכָה אֶשָּא וְלֹא אֶשְבּוֹר
שִׂמְחָה כָּזֹאת, בְּרָכָה כָּזֹאת?

מִכּוֹבֶד עוֹל אֵיךְ לֹא אֶפּוֹל,
אֵיךְ לְפָנֶיךָ אֶתְיַצֵּב
זְקוּפָה, גְּדוֹלָה, נוֹשֵאת בְּעֹל
שֶל אוֹשֶר אֱנוֹשִי שָלֵו.
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים


מושגים
  • לאה גולדברג (1911-1970) - משוררת עברית, מתרגמת ומסאית. נולדה בקובנה שבליטא ולמדה בנעוריה בגימנסיה העברית שם. ב-1935 עלתה לארץ. כתבה למבוגרים ולילדים, תרגמה ספרות משפות רבות, לימדה ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים ופרסמה מאמרים בנושאים אלו. בשנת 1970 הוענק לה פרס ישראל.
13יג
דיון
  • מהו הדמיון או השוני בין שירה של לאה גולדברג לבין תפילת מביא הביכורים?
  • מה הקושי של הכותבת? מאיזו עמדה היא פונה אל אלוהים?
14יד
מתוך תפילת מוסף לראש השנה - זיכרונות
תפילת מוסף לראש השנה
אַתָּה זוכֵר מַעֲשֵׂה עולָם וּפוקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמון נִסְתָּרות שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית, כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: אַתָּה זוכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל וְגַם כָּל הַיְצוּר לא נִכְחַד מִמֶּךָּ. הַכּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ, צופֶה וּמַבִּיט עַד סוף כָּל הַדּורות, כִּי תָבִיא חק זִכָּרון לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמון בְּרִיוֹת לְאֵין תַּכְלִית. מֵרֵאשִׁית כָּזאת הודַעְתָּ וּמִלְּפָנִים אותָהּ גִּלִּיתָ, זֶה הַיּום תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרון לְיום רִאשׁון, כִּי חק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלהֵי יַעֲקב: וְעַל הַמְּדִינות בּו יֵאָמֵר, אֵיזו לְחֶרֶב ואֵיזו לְשָׁלום, אֵיזו לְרָעָב ואֵיזו לְשָׂבָע, וּבְרִיּות בּו יִפָּקֵדוּ, לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לא נִפְקַד כְּהַיּום הַזֶּה, כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתו וַעֲלִילות מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבות אָדָם וְתַחְבּוּלותָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ: אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלּא יִשְׁכָּחֶךָ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֵּץ בָּךְ: כִּי דורְשֶׁיךָ לְעולָם לא יִכָּשֵׁלוּ וְלא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוסִים בָּךְ: כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא וְאַתָּה דורֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם...

... כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ: וַיִּזְכּר אֱלהִים אֶת נחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּו בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשׁכּוּ הַמָּיִם: וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּר אֱלהִים אֶת בְּרִיתו אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקב...

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר: זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם ה' : וְנֶאֱמַר: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכּר לְעולָם בְּרִיתו: וְנֶאֱמַר: וַיִּזְכּר לָהֶם בְּרִיתו, וַיִּנָּחֵם כְּרב חֲסָדָיו:

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר: הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמר, כּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה: וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אותָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִימותִי לָךְ בְּרִית עולָם: וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּו זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לו, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם ה'...

כאן תוקעים:
תקיעה, שברים תרועה, תקיעה.
תקיעה, שברים, תקיעה.
תקיעה, תרועה, תקיעה.

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים, אִם כַּבָּנִים, אוֹ כָעֲבָדִים. אִם כַּבָּנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כָּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיֹם קָדוֹשׁ.
15טו
דיון
  • מהי תחושתו של האדם המתפלל תפילה זו?
  • מי נדרש לזכור כאן את העבר?
  • מה בין התפילות המקראיות לתפילה כאן? מה דומה ומה שונה?
  • מהו התהליך שעובר האדם?
  • מה משותף לפסוקי הזיכרונות?
16טז
אסיף
17יז
דיון
התפילה בעיני האדם המודרני
להלן שלוש תפילות, האחת מסידור התפילה ושתי תפילות מודרניות. לאחר קריאת כל קטע נדון בשאלות הבאות:
  • איזו תחושה יוצרת בכם התפילה?
  • איזו מוטיבציה עמדה לפני מחבר התפילה? מהו המסר שלה?
אחרי קריאת שלושת המקורות, נשאל: מה הוא המשותף בין שלוש התפילות?
18יח
מחזור ראש השנה
אוֹחִילָה לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו, אֶשְאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשוֹן,
אֲשֶר בִּקְהַל עָם אָשִירָה עֻזּוֹ, אַבִּיעָה רְנָנוֹת בְּעַד מִפְעָלָיו.
לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמְה' מַעֲנֵה לָשוֹן:
אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִילָּתֶךָ:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי:
19יט
אברהם חלפי
כאלמונים בגשם / אברהם חלפי
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.

אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי
זוֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד.
וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי:
כּוֹכָב אֵין דוֹמֶה לוֹ בַּזֹּהַר.
וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת-פָּנִים
נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הַקְּטָנִּים.

מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? מַה יִהְיֶה?
שִמְעוּ שִׂמְחָתָם הַנּוֹשֶמֶת
כְּאָבִיב, שֶנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלוֹף עַד עוֹלָם.
כָּרוֹעַ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים
אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם.
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים,
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ
בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ
הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ.
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים
מַדּוּעַ אָדָם מְחַלֵּל אֶת צַלְמוֹ.

- - אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ואלקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • אברהם חלפי - אברהם חלפי (1 במרץ 1904 – 8 ביוני 1980), משורר ושחקן ישראלי. חלפי נולד בעיר לודז' בפולין ועלה ארצה בשנת 1924. בהגיעו לארץ עבד בבניין ובחקלאות. מאוחר יותר הצטרף לתיאטרון "האהל" ובשנת 1954 עבר לתיאטרון הקאמרי. חלפי היה גם משורר מוערך, שחלק משיריו הולחנו בידי טובי המלחינים בארץ. שיריו התחילו להופיע בשנות השלושים, בכתב העת "כתובים", ובשנת 1939 יצא לאור קובץ ראשון משיריו.
20כ
לאה גולדברג, שירים ב, ספריית פועלים: תל אביב 1986, עמ' 154
שירי סוף הדרך, ג / לאה גולדברג
לַמְּדֵנִי אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַה פְּרִי בָּשֵל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּש, לִנְשוֹם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּש זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִלְשוֹם,
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
21כא
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946
22 כב
23כג
דף הנחיות למנחה:
תפילה למנחה.rtf
24כד
דף מספר 1 בסדרה בין כסה לעשור, דפים נוספים בסדרה:
2 3 4 5