ועיניתם את נפשותיכם
הדף מאת: מנחי מעגל טוב / מעגל טוב
הלימוד עוסק בנושא הצום - יחסנו אליו, משמעויותיו השונות ביהדות, ובתרבויות אחרות, ותפקידו בעינוי הנפש. האם הצום נועד לזכך את הנפש ביום של חשבון נפש אמיתי, כדי לאפשר לה זיכוך והתנתקות מן העולם הגופני הארצי?
הציווי
(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ: (כה) כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה': (כו) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה ה': (כח) וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (כט) כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: (ל) וְכָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (לא) כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: (לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto the children of Israel, saying: In the seventh month, in the first day of the month, shall be a solemn rest unto you, a memorial proclaimed with the blast of horns, a holy convocation. Ye shall do no manner of servile work; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. And the LORD spoke unto Moses, saying: Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. And ye shall do no manner of work in that same day; for it is a day of atonement, to make atonement for you before the LORD your God. For whatsoever soul it be that shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people. And whatsoever soul it be that doeth any manner of work in that same day, that soul will I destroy from among his people. Ye shall do no manner of work; it is a statute for ever throughout your generations in all your dwellings. It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye keep your sabbath.
דיון
  • על איזה עינוי מצווה התורה ומה משמעותו?
  • האם בהכרח מדובר על צום?
  • מה בין יום הכיפורים במקרא לבין יום הכיפורים במתכונתו המוכרת לנו היום?
Athanasius, The Life of Antony and the letter to Marcellinus, translation and introduction by: R.C. Gregg, Paulist Press, New York 1980, pp. 36.
בין תענית לסגפנות
"הוא היה אוכל פעם ביום, אחרי שקיעת החמה. אך היו פעמים שקיבל אוכל פעם ביומיים, ולפעמים אפילו פעם בארבעה ימים. מזונו כלל לחם ומלח, והסתפק בשתיית מים בלבד. בשר ויין לא באו כלל בחשבון, מה שלא היה נהוג אפילו אצל האנשים הקנאים ביותר. מחצלת קנים הספיקה לו לשינה, ועל פי רוב ישן על האדמה החשופה. הוא התנגד למשיכת הגוף בשמן, ואמר שלצעירים חיי הסגפנות האינטנסיביים מתאימים יותר מאשר הרדיפה אחרי הרגעת הגוף. לאור דברי השליחים, יש להרגיל את הגוף לעבודה, שכן - כאשר אני חלש, דווקא אז אני חזק - "לָכֵן רָצְתָה נַפְשִׁי בְּחֻלְשׁוֹת וּבַחֲרָפוֹת וּבְצָרוֹת וּבִרְדִיפוֹת וּבִמְצוּקוֹת לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ כִּי־ כַאֲשֶׁר חָלַשְׁתִּי אָז גִּבּוֹר אָנִי". (הברית החדשה, אל הקורינטים 2, יב 10)

מושגים
  • אנטוניוס - מאבות הנזירות הנוצרית. חי במצרים במאה הרביעית לספירה. הקטע לקוח מתוך 'חיי אנטוניוס', ביוגרפיה שחיבר אתנסיוס, בישוף אלכסנדריה, זמן לא רב אחרי מותו. החיבור זכה לפופולריות רבה בזמנו, והשפיע מאוד על התפתחות הנזירוּת כאשר רבים חיקו אותו. חייו הצטיינו בפרישות והתבודדות במדבר המצרי, ובהסתפקות במועט.
דיון
  • מהו ערכו הרוחני של הסיגוף על פי אנטוניוס? ומה דעתכם?
Athanasius, The Life of Antony and the letter to Marcellinus, translation and introduction by: R.C. Gregg, Paulist Press, New York 1980, pp. 65.
... הוא [=אנטוניוס] נהג לומר: עלינו להקדיש את זמננו לנפש, במקום לגוף. הוא המריץ אותנו להותיר זמן מועט בשביל הגוף, עבור ההכרחי, ובשאר הזמן להיות מכוונים לנשמה, ולחפש את מעלותיה, כך שלא תתרפש בהנאות גשמיות. על הגוף לשרת את הנפש. שכן כך אמר הגואל [ישו]: "ויאמר אל-תלמידיו לכן אני אמר לכם אל-תדאגו לנפשכם מה-תאכלו ולא לגופכם מה-תלבשו... גם-אתם אל-תדרשו מה-תאכלו ומה-תשתו ואל-תהלכו בגדלות: כי את-כל-אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי-צריכים אתם לאלה: אך דרשו את-מלכות האלהים ונוסף לכם כל-אלה" (הברית החדשה, לוקס יב, 22, 29–31).
דיון
  • האם יש מקום לביקורת כזאת גם ביחס לחיים המודרניים?
אמר ר' ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש, אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים.

מושגים
  • בן לקיש - כינויו של רבי שמעון בן לקיש. מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני, במחצית השניה של המאה השלישית לספירה. תלמיד חבר לר' יוחנן. מוצאו ממשפחה של תלמידי חכמים, אך ורק עפ"י התלמוד הבבלי בבא מציעא, דף פ"ד עמוד א, בצעירותו מכר את עצמו לגלדיאטורים ובהמשך גם עמד בראש כנופיית שודדים. בבבלי מסופר, סיפור פגישתם של ריש לקיש ור' יוחנן, שהוביל לשינוי משמעותי בדמותו של ריש לקיש. אולם – לסיפור אין זכר לא בתלמוד ירושלמי ולא במקורות א"י. הגרסה הבבלית היא המצאה שנועדה לעצב את דמותו כמנוגדת ומשלימה, לר' יוחנן על מנת ליצור דרמה סיפורית.
Rav Yirmeya bar Abba said: There is no completely stringent communal fast in Babylonia, except for the Ninth of Av alone. All other fasts, even those which are fixed and routine for the community, are treated as individual fasts, with regard to both the customs of the fast itself and the halakhot of who is obligated to fast. Rav Yirmeya bar Abba said that Reish Lakish said: A Torah scholar is not permitted to sit in observance of a fast, due to the fact that his fasting reduces his strength for the heavenly service of Torah study and mitzvot.
דיון
  • 'מה היה אומר' ריש לקיש על גישת הסגפנות של אנטוניוס?
  • מה ההבדל בין אנטוניוס לריש לקיש ביחס לצום ותענית?
עדין שטינזלץ, מדריך לתלמוד, כתר: ירושלים 1984, עמ' 191
הנזירות ביהדות
נדר מיוחד של התנזרות האמור בתורה (במדבר, ו). הנודר להיות נזיר הרי זה איסור בשלושה דברים: לאכול ולשתות כל דבר הבא מן הגפן (ובפרט יין), להיטמא למת ולספר את שערותיו. יכול אדם לנזור (לנדור) לכל תקופה שירצה. סתם נזירות, שלא פירש לכמה זמן נזר, היא לשלושים יום. נזיר שעבר על אחד מאיסורי הנזירות - לוקה. נזיר שנטמא במת, במזיד או בשוגג, לאחר שנטהר מביא שני עופות לקורבן, אחד חטאת ואחד עולה, וכן כבש לאשם. ומונה ימי נזירות מתחילה. כאשר משלים הנזיר את ימי נזירותו הוא מביא כבש לעולה וכבש לחטאת ואייל לשלמים (איל נזיר); הוא מגלח את שערו ושורפו מתחת לדוד בו מבשלים את השלמים. לאחר שהביא את אלה - נגמר נדר הנזירות והוא שוב ככל האדם. לדיני הנזיר לפרטיהם נתיחדה מסכת בתלמוד - מסכת נזיר.
אמר שמואל, כל היושב בתענית נקרא חוטא [=שאין ראוי לאדם לצער את עצמו יתר מן הדין. ומעירים:]. סבר כי האי תנא [=סבור הוא כשיטתו של תנא זה], דתניא [=ששנויה ברייתא:] ר' אלעזר הקפר ברבי [=ר' אלעזר גדול הדור] אומר, מה תלמוד לומר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו יא) - וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין [על ידי נזירותו]. והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא [וצריך כפרה], המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. ר' אלעזר אומר, נקרא קדוש. שנאמר: "קָדֹשׁ יִהְיֶה - גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו, ה). ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.

מושגים
  • שמואל - שמואל האמורא, מיסד ישיבת פומפדיתא, דור ראשון לאמוראי בבל. בן זמנו של רב
as though a sacred object is immersed in his bowels, which he may not damage, as it is stated: “The sacred is in your midst; and I will not come into the city” (Hosea 11:9). This statement indicates that it is prohibited to take a fast upon oneself. The Gemara answers: This is not difficult. This first ruling, that one who fasts is sacred, is referring to a case where he is able to distress himself without causing bodily harm. That second ruling, that one may not overly burden his body, deals with a situation when he is unable to distress himself while avoiding all harm, and he proceeds to fast nevertheless. Reish Lakish said: One who fasts is called pious, as it is stated: “The pious man does good [gomel] to his own soul; but he who troubles his own flesh is cruel” (Proverbs 11:17). The verb gomel can also mean weaning, or abstaining from unnecessary pleasure. Accordingly, Reish Lakish derives from this verse that one who abstains from food is called pious. Similarly, Rav Sheshet said: This student of a Torah academy who sits in observance of a fast has let a dog eat his portion. Since his fast weakens him and prevents him from studying Torah, it is considered as though a dog ate his meal, as the student derived no benefit from it. Rav Yirmeya bar Abba said: There is no completely stringent communal fast in Babylonia, except for the Ninth of Av alone. All other fasts, even those which are fixed and routine for the community, are treated as individual fasts, with regard to both the customs of the fast itself and the halakhot of who is obligated to fast. Rav Yirmeya bar Abba said that Reish Lakish said: A Torah scholar is not permitted to sit in observance of a fast, due to the fact that his fasting reduces his strength for the heavenly service of Torah study and mitzvot. § The mishna taught that during the first set of fasts they eat and drink from after dark, and begin fasting in the morning. Rabbi Zeira said that Rav Huna said: With regard to an individual who took a fast upon himself, even if he ate and drank the entire night, on the following day he prays in the Amida the prayer of a fast, which begins: Answer us on the day of our fast. If after completing his fast he slept in his fast, i.e., he continued fasting throughout the night, he does not pray the prayer of a fast the next morning. Rav Yosef said: What does Rav Huna maintain in this regard? Does he hold that one does not fast for only a few hours, i.e., that fasts that do not last from daybreak until nightfall are not considered fasts at all, and therefore these extra hours of the night are not part of his fast, or perhaps he holds that one does fast for a few hours, but one who fasts for a few hours does not pray the prayer of a fast? Abaye said to Rav Yosef: Actually, Rav Huna holds that one does fast for hours, and one who fasts for a few hours does pray the prayer of a fast. But it is different here, as there are hours of the night that he did not take upon himself at the outset. Since one must take an individual fast upon himself beforehand, if he merely continues his fast into the night, these extra hours are not part of his obligation, and therefore he does not add the special prayer for a fast, Aneinu, on the following morning. § The Gemara relates: Mar Ukva happened to come to the city of Ginzak. The inhabitants of Ginzak, among other matters, asked him three questions to which he did not know the answer: First, does one fast for hours, or does one not fast for hours? Mar Ukva did not have an answer readily available. Second, are the clay jars belonging to gentiles, which have been used for storing wine, permanently prohibited, or can they be rendered permitted? He did not have an answer readily available. Thirdly, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration, as the acting priest when Aaron and his sons were initiated into the priesthood? Once again, he did not have an answer readily available. Mar Ukva went and asked these questions in the study hall. They said to him: The halakha is: One fasts for hours, and he even prays the prayer of a fast. And the halakha is that the jars belonging to gentiles are permitted after they have not been used at all for twelve months. Finally, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration? He did not serve in his own clothes, nor in the regular priestly garments, but in a special white cloak. Rav Kahana taught: Moses served in a white cloak that does not have a hem. Rav Ḥisda said:
ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי (מבואות ומפתחות יהודה אבן שמואל ), דביר, תשל"ג, מאמר שני, עמ' עג-עו
ספר הכוזרי
(מה) אמר הכוזרי אמנם כבר הַעירֹתָ הערותיך והמשלת משליך ויפה הַעירֹתָ ויפה המשלת, אבל לפי זה צריכים היו להמצא בקרבכם יותר מאשר בקרב עמים אחרים עובדי אלוה מתוך פרישות ונזירות...
(נ) אמר החבר: התורה האלוהית לא העבידתנו בסגופים; כי אם למדתנו את המדה הנכונה בצוותה עלינו לתת לכל כח מכחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצדק, בלי אשר נבכר את הכח האחד על פני האחרים. כי העדפת הכח האחד מביאה להזנחת כח אחר. אדם הנוטה לצד כח התאוה נחלש בו כח המחשבה, ולהפך. וכן כל הנוטה לצד הַנִּצּוּחַ נחלש בו צד אחר. אֹרֶךְ הצום אינו אפוא עבודת אלהים אצל האדם אשר תאוותיו מועטות וגופו חלש. להפך, אדם כזה צריך לחזק את גופו למען ישוב לאיתנו. ואף מעוט רכישת קנינים אינו עבודת אלהים אצל מי שהרכישה מזדמנת לו בלא יגיעה ואינה מבטלת אותו מלמוד החכמה ומן המעשה הטוב, ביחוד אם אדם זה מטפל בבנים או אם בדעתו להוציא ממונו לשם שמים. להפך, לאיש כזה רבוי הרכישה נאה יותר.
כללו של דבר, שלשה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה והאהבה והשמחה. התקרב אל אלהיך בכל אחת מאלה. ואכן, בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלוה יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים, אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה וכוָנה. כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוָנה, כך גם השמחה בדבר האלוה ובמצותו צריכה מחשבה וכוָנה, למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למצוֶה עליה, ותכיר מה מאד היטיב לך בה, וכאלו באת לביתו כקרוא אל שלחנו ומנעמיו, ותן שבח על כך בפיך ובלבך. ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והרקוד, יהיו לך גם אלה עבודת האלהים, ואף על ידם תדבק בענין האלוהי ...

מושגים
  • יהודה הלוי (ריה"ל) - (טולדו, לפני 1075 – מצרים/ישראל?, 1141) גדול משוררי ספרד, פילוסוף, רופא, ומנהיג לא רשמי של יהודי ספרד בימיו. שירתו כללה סוגה חדשה ומיוחדת במינה, שירי ציון. ספרו הפילוסופי נקרא - ספר הכוזרי
  • ספר הכוזרי - חיבור פילוסופי על הדת היהודית שחיבר ר' יהודה הלוי (1075–1141 בערך) ונחשב לאחד מספרי היסוד החשובים בארון הספרים היהודי. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים לבין חכם יהודי, על יסודות הדת בכלל ועל היהדות בפרט. מטרת הספר להגן על היהדות מפני התקפות מוסלמיות ונוצריות. הספר נכתב במקורו בערבית תחת השם 'הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה'. הראשון שתרגמו לעברית היה יהודה אבן תיבון, שכינה אותו 'ספר הכוזרי'.
דיון
  • מהי ציפייתו של מלך כוזר מהיהדות ומהמאמינים היהודים?
  • מהי תשובת החבר?
  • האם תשובתו דומה לעמדת התלמוד הבבלי לעיל ביחס לתענית?
אסיף
(א) קְרָא בְגָרוֹן אַל-תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם:
(ב) וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן:
(ג) לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ:
(ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם:
(ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?:
(ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:
(ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
(ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ.
Cry aloud, spare not, Lift up they voice like a horn, And declare unto My people their transgression, And to the house of Jacob their sins. Yet they seek Me daily, And delight to know My ways; As a nation that did righteousness, And forsook not the ordinance of their God, They ask of Me righteous ordinances, They delight to draw near unto God. ’Wherefore have we fasted, and Thou seest not? Wherefore have we afflicted our soul, and Thou takest no knowledge?’— Behold, in the day of your fast ye pursue your business, And exact all your labours. Behold, ye fast for strife and contention, And to smite with the fist of wickedness; Ye fast not this day So as to make your voice to be heard on high. Is such the fast that I have chosen? The day for a man to afflict his soul? Is it to bow down his head as a bulrush, And to spread sackcloth and ashes under him? Wilt thou call this a fast, And an acceptable day to the LORD? Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, To undo the bands of the yoke, And to let the oppressed go free, And that ye break every yoke? Is it not to deal thy bread to the hungry, And that thou bring the poor that are cast out to thy house? When thou seest the naked, that thou cover him, And that thou hide not thyself from thine own flesh? Then shall thy light break forth as the morning, And thy healing shall spring forth speedily; And thy righteousness shall go before thee, The glory of the LORD shall be thy rearward.
דיון
  • מה מצפה העם מאלוהים בעקבות קיום מצוות הצום?
  • מה הקשר בין צום לכפרה?
  • מתי אין לצום תוקף?
  • האם דברי הנביא ישעיהו רלוונטיים גם לנו היום?
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה ועיניתם.rtf
דף מספר 3 בסדרה בין כסה לעשור, דפים נוספים בסדרה:
1 2 4 5