כופין בני העיר זה את זה
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
הלימוד עוסק בערכים שעליהם מושתתת קהילה, ובכוחה של קהילה לכפות על היחיד להשתתף במימון ההוצאות הנובעות ממימוש הערכים. המקורות משלבים עיון במשנה ובתוספתא, הדנות בצרכים המחייבים כפיית תשלום לצרכי הקהילה, ועיון במאמר של הרב סולובייצ'יק, הדן במטרת קיומן של קהילות מסוגים שונים.
כופין אותו
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר.
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לַחוֹמָה.
כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר?
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.

הסברים
  • רש"י:
  • כופין אותו - את בן החצר שאינו רוצה לסייע את בני החצר לבנות להן בית-שער, להיות שומר הפתח, יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר.
  • ודלת - לשער החצר לנועלו.
  • לא כל החצרות ראויות לבית שער - בגמרא מפרש איזו היא הראויה.
  • ויהא כאנשי העיר - לשאת עמהם בעול.
They compel [a partner in a courtyard to contribute to] the building of a gate-house and a door for the courtyard. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not all courtyards are fit for a gate-house.” They compel [a resident of the town to contribute to] the building of a wall for the town and double doors and a bolt. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not every town is fit for a wall.” How long must a man dwell in a town to count as one of the men of the town? Twelve months. If he has purchased a dwelling place he immediately counts as one of the men of the town.
כופין בני העיר זה את זה
כופין בני העיר זה את זה
לבנות להן בית הכנסת,
לקנות להן ספר תורה ונביאים [...].
דיון
שאלות לעיון
  • על פי המשנה והתוספתא, אילו מטרות ראויות לכפייה של הקהילה על היחיד?
  • מהו ההבדל העקרוני בין כפיית השתתפות בעלות של בניית אמצעי מיגון, להשתתפות בעלות של בניית בית כנסת וקניית ספרי קודש? מה עומד בתשתית רעיון הכפייה של כל אחד מהם?
  • מה אפשר לכפות על היחיד בקהילה שלכם?
"כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ"
תנו רבנן: כופין אותו לעשות לעיר דלתים ובריח.
ורבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל העיירות ראויות לחומה,
אלא עיר הסמוכה לסְּפַר – ראויה לחומה,
ושאינה סמוכה לסְּפַר – אינה ראויה לחומה.
ורבנן [וחכמים]?
זימנין דמקרו ואתי גייסא [פעמים שמזדמן ובא גייס (גם לעיר שאינה סמוכה לספר)].

בעא מיניה [שאל אותו] רבי אלעזר מרבי יוחנן:
כשהן גובין, לפי נפשות גובין,
או דילמא [שמא] לפי שבח ממון גובין?
אמר ליה [לו]: לפי ממון גובין, ואלעזר בני, קבע בה מסמרות.
איכא דאמרי [יש שאומרים], בעא מיניה [שאל אותו] רבי אלעזר מרבי יוחנן:
כשהן גובין, לפי קירוב בתים הן גובין,
או דילמא [שמא] לפי ממון גובין?
אמר ליה [לו]: לפי קירוב בתים הן גובין, ואלעזר בני, קבע בה מסמרות.
MISHNA: The residents of a courtyard can compel each inhabitant of that courtyard to financially participate in the building of a gatehouse and a door to the jointly owned courtyard. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says: Not all courtyards require a gatehouse, and each courtyard must be considered on its own in accordance with its specific needs. Similarly, the residents of a city can compel each inhabitant of that city to contribute to the building of a wall, double doors, and a crossbar for the city. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says: Not all towns require a wall. With regard to this latter obligation, the mishna asks: How long must one live in the city to be considered like one of the people of the city and therefore obligated to contribute to these expenses? Twelve months. But if he bought himself a residence in the city, he is immediately considered like one of the people of the city. GEMARA: The Gemara asks: Is this to say that making a gatehouse is beneficial? But wasn’t there that pious man, with whom the prophet Elijah was accustomed to speak, who built a gatehouse, and after-ward Elijah did not speak with him again? The objection to the building of a gatehouse is that the guard who mans it prevents the poor from entering and asking for charity. The Gemara answers: This is not difficult: This, the case presented in the mishna, is referring to a gatehouse built on the inside of the courtyard, in which case the poor can at least reach the courtyard’s entrance and be heard inside the courtyard; that, the story of the pious man and Elijah, involves a gatehouse that was built on the outside of the courtyard, completely blocking the poor’s access to the courtyard’s entrance. And if you wish, say instead that in both cases the gatehouse was built outside the courtyard, and yet this is not difficult: In the one case, there is a door to the gatehouse, so that the poor cannot be heard inside the courtyard, while in the other case there is no door. Or if you wish, say that in both cases there is a door, and still this is not difficult: In the one case, there is a key needed to open the door, and the key is not available to the poor people, whereas in the other case, there is no key needed. Or if you wish, say that in both cases there is a key needed, and even so this is not difficult: In the one case the key is on the inside, so that the poor cannot reach it, while in the other case of the mishna, the key is on the outside. § The mishna teaches that the residents of a courtyard can compel each inhabitant of that courtyard to financially participate in the building of a gatehouse and a door to the jointly owned courtyard. It is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all courtyards require a gatehouse. Rather, a courtyard that adjoins the public domain requires a gatehouse to prevent people from peering in. But a courtyard that does not adjoin the public domain does not require a gatehouse. The Gemara asks: And why don’t the Rabbis make this distinction? The Gemara answers: Even if a courtyard does not adjoin the public domain, people in the public domain sometimes are forced toward the courtyard due to crowding in the public domain, and come and enter the courtyard. § The mishna teaches that the residents of a city can compel each inhabitant of that city to contribute to the building of a wall, double doors, and a crossbar for the city. The Sages taught in a baraita: The residents of a city can compel each inhabitant of that city to build double doors and a crossbar for the city. And Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all cities require a wall. Rather, a city that adjoins the state border requires a wall, whereas a city that does not adjoin the state border does not require a wall. The Gemara asks: And why don’t the Rabbis make this distinction? The Gemara answers: Even if a city does not adjoin the border, it sometimes happens that invading troops come into the area. Therefore, it is always good for a city to be protected by a wall. With regard to this issue, Rabbi Elazar asked Rabbi Yoḥanan: When the residents of the city collect money to build a wall, do they collect based on the number of people living in each house, or perhaps they collect based on the net worth of each person? Rabbi Yoḥanan said to him: They collect based on the net worth of each person, and Elazar, my son, you shall fix nails in this, i.e., this is an established halakha, and you must not veer from it. There are those who say that Rabbi Elazar asked Rabbi Yoḥanan: When they collect money to build a wall, do they collect based on the proximity of the houses to the wall, so that those people who live closer to the wall pay more? Or perhaps they collect based on the net worth of each person. Rabbi Yoḥanan said to him: They collect based on the proximity of the houses to the wall, and Elazar, my son, you shall fix nails in this.
ערוך השולחן, חושן משפט סימן קס"ג, סעיף ו'
כשגובים מאנשי העיר לבנות חומה סביב לעיר, גובין לפי קירוב הבתים אל החומה, וכל הסמוך לחומה נותן יותר. דעיקרו הוא מפני הליסטים, וצריכים יותר שמירה מהפנימיים. ויש אומרים שגובין לפי הממון, דעיקר כוונת הליסטים הוא על הממון. אמנם לא לפי הממון לבד גובין, דוודאי העשיר הקרוב הוא יותר בסכנה מהעשיר הרחוק, והעשיר הרחוק הוא יותר בסכנה מהעני הקרוב. ולכן אחר שחלקו לפי הממון, מחשבין גם כן איזה בית קרוב לחומה יותר. כיצד? שני בתים השוים בקירוב זה כזה, ויש בהם ממון בשוה - נותנים בשוה. ואם אחד קרוב ואחד רחוק - נותן הקרוב יותר ... וכל זה כששלום בארץ ויש אימת מלכות, דהחומה אינה אלא מפני ליסטים, ולכן הקרובים הם יותר בסכנה. אבל בזמן מלחמה לא איכפת לן בקירוב בתים כלל, דכשהשונא יגבר יכנסו בכל העיר וישללוה, וגובין רק לפי הממון. ואם באים על עסקי נפשות, גובין החצי לפי הנפשות והחצי לפי ממון. ובשבח ממון גובין רק ממעות ומטלטלים, דבבתים וקרקעות לא שייך ביזה ושלל. ואם יש לחוש לגזילות בתים וקרקעות ושריפות ונתיצות בתים - גובין לפי כל הנכסים. וכל זה היה בימים קדמונים, אבל עכשיו גם בימי המלחמה שומרים המלכים את התושבים שלא יאונה להם כל רע, וכל שכן בזמן שלום.

מושגים
  • ערוך השולחן - את הספר עָרוֹךְ השולחן חיבר הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק) בשנים תרמ"ד-תרס"ח (1884 - 1908), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוּך. ערוך השולחן נכתב לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך.
דיון
שאלות לעיון
  • מהם הקריטריונים (המדדים) האפשריים לגבייה?
  • על מה שומרים - נפשות או ממון? האם זה משנה?
  • איזו חברה מצטיירת מהתפיסה שמי שצריך את השירות משלם יותר? מה ההשלכות החברתיות של קריטריון זה? מי גר בדרך כלל בסמוך לַסְפָר?
  • כיצד מאזנים בין צורכי הפרט לצורכי הכלל?
  • כיצד מאזנים בין צורכי ביטחון לסדר יום חברתי? מהו סדר עדיפויות נכון בתוך חברה?
  • כיצד קהילה קובעת את הערכים שהיא מושתתת עליהם?
יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, מתוך המאמר "קול דודי דופק" בתוך הספר "איש האמונה", מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה, עמ' 86.
מחנה ועדה
כדי להסביר את ההבדל בין עם-גורל לגוי-יעוד כדאי הוא הדבר שנעמוד על ניגוד אחר והוא הניגוד בין מחנה לעדה. התורה השתמשה בשני המונחים גם יחד ביחס לישראל. "עשה לך שתי חצוצרות כסף, מקשה תעשה אותם, והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות".
מחנה ועדה מהווים שתי תופעות סוציולוגיות שונות, שני קבוצים נפרדים שאין ביניהם שום השתתפות ויניקה הדדית. מחנה נוצר מתוך השאיפה להגנה ומתפרנס מרגש הפחד. ועדה נוצרת מתוך געגועים להתגשמות אידיאה מוסרית נהדרה ומתפרנסת מרגש האהבה. במחנה שולט הגורל שלטון בלי-מצרים, ובעדה שולט היעוד. המחנה מהווה שלב בהשתלשלות ההיסטורית של העם, וקיום הגוי מזדהה עם מציאותה של העדה.
מחנה בעצמיותו ומהותו איננו מהווה תופעה מסויימת בעולמו של האדם, גם בממלכת החיה כבר מרגישים אנו בנבטי תופעה זו. גם שמה משמש המחנה כתריס בפני הפורענויות. כשפחד הדורס תוקף פתאום את עדרי צאן ובקר, הרי הם גולשים בערבוביה שגעונית מכל הר ירוק וגבעה מדשיאה ורצים אחד לקראת משנהו; נאחזים המה בקרניהם ומתחככים בראשיהם. הפחד מוצא לו את ביטויו האינסטינקטיבי-מכני בבקשת-מחסה בקיבוץ הפרטים. סוד התלכדות הפרטים בשעת-סכנה למחנה אחד גלוי וידוע לאינסטינקט האנימלי.
גם בעולמו של האדם אין המחנה נוצר אלא מתוך הפחד. כשקיום גורלי הכרחי מבעית את בני האדם, אז היחיד תופס את אפיסת-כחו ומתחבר עם הזולת לשם הגנה והתגברות על השונא. ארגון המחנה הוא תכסיס מלחמתי. צא ולמד מה אמרה תורה: "כי תצא מחנה על אויביך". נולד הוא ממגור הכליון והאבדון, מן הפחד שהגורל מהלך עליו. מתוך המחנה בוקע ועולה העם. לכתחילה היו בני-ישראל במצרים מחנה; כשנשתחררו על ידי הקב"ה עלו לדרגת עם.
ברם, העדה קובעת ברכה לעצמה במלכות האדם ורוחו הכביר. העדה היא יצירתו הטיפוסית של האדם, שתפארת אישיותו חופפת עליו. אין העדה נוצרת בעטיים של גורמים שליליים, בשל פחד-הגורל הרודף אחרי האדם המרגיש את מסכנותו ורפיון-כחו, - אלא עקב דוחפים חיוביים. בסיס העדה הוא היעוד. עדה זוהי קבוץ יחידים בעלי עבר אחד, בעלי עתיד כללי, בעלי שאיפות משותפות, בעלי כמיהות זהות לעולם שכולו טוב וכולו נאה, בעלי יעוד יחודי ואחדותי. תחילתה של העדה תחובה במסורת-אבות וירושת-עם, בדמדומי השחר שלה, וסופה מושרש בחזון אחרית הימים משותף. בני העדה הם עדים[1] ועל מה המה מעידים, אם לא על מאורעות שעברו ועל עתיד-פלא שעדיין לא בא! העדה כוללת לא רק את הפרטים הנוכחים החיים עכשו, אלא חובקת היא את כל אלה שחיו ושעתידים לחיות מקדם ועד אחרית הימים. המתים שהלכו לעולמם עדיין קיימים בתחום העדה, והעתידים להוולד חיים כבר ברשותה. עדה היא גוי קדוש שאינו מפחד את הגורל ושאיננו חי בעל-כרחו. מאמין הוא ביעודו וברצונו הטוב הוא מקדש את עצמו לגישומו. על קיום עם שנולד מן המחנה נכרתה ברית-מצרים, ועל קיום גוי קדוש נכרתה ברית בסיני.

[1] עֵדה מציינת גם התמכרות לאידיאולוגיה שלילית על ידי בני-אדם החורשים רעה: "ולא יהיה כקרח וכעדתו", "העדה הרעה הזאת" (במדבר, טז).

מושגים
  • הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ד) - (1903 - 1993), נולד בפרוז'ני, (בלארוס) וב-1932 היגר לארצות הברית, שם נתמנה לרב באחת הקהילות בבוסטון. בארצות הברית שימש הרב סולובייצ'יק כמנהיג ליהודים רבים. לאחר השואה והקמת המדינה הצטרף לתנועת המזרחי, אשר זוהתה עם עקרונות הציונות הדתית. המפורסמים מבין ספריו הם "איש ההלכה - גלוי ונסתר" (1944) ו"איש האמונה הבודד" (1965) העוסקים בתכני פילוסופיה, יהדות ומוסר (שאר ספריו מהווים קבצי שיעורים, כתבים והרצאות שנאספו יחדו).
דיון
שאלות לעיון
  • איך מתייחס הרב סולובייצ'יק לצרכים ולמטרות העומדים בתשתית בניית הקהילה?
  • האם אתם מוצאים קשר בין הצורך ב'חומה' (משנה בבא בתרא) ו'בית הכנסת' (תוספתא בבא מציעא), למושגים 'מחנה' ו'עדה'?
  • "תחילתה של העדה תחובה במסורת-אבות [...] וסופה מושרש בחזון אחרית הימים משותף." – מהי המסורת שעליה מושתתת הקהילה שלכם? תיתכן קהילה ללא מסורת? מהי ה'מסורת' של קהילה חדשה? מהו הייעוד המשותף ('חזון אחרית הימים') של הקהילה שלכם?
דף מספר 4 בסדרה יחיד, יחד וקהילתיות, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 5