הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
הדף בוחן את תפקידו של המושג 'מניין' בחיי קהילה. נעיין במצוות הדורשות נוכחות של לפחות עשרה אנשים כדי לקיימן, ונרחיב את ההסתכלות בהבנת המושג 'מניין' כמנגנון שיתוף של הציבור בחיי היחידים השותפים בקהילה. נבחן את הרלוונטיות של מנגנון זה גם מחוץ לבית הכנסת - בחיי הקהילה בכלל.
מצוות הנעשות במניין
משנה:
אין פורסין על שמע,
ואין עוברין לפני התיבה,
ואין נושאין את כפיהם,
ואין קורין בתורה,
ואין מפטירין בנביא,
ואין עושין מעמד ומושב,
ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים,
וברכת חתנים,
ואין מזמנין בשם פחות מעשרה,
ובקרקעות - תשעה וכהן,
ואדם כיוצא בהן.
משנה:
אין פורסין על שמע,
ואין עוברין לפני התיבה,
ואין נושאין את כפיהם,
ואין קורין בתורה,
ואין מפטירין בנביא,
ואין עושין מעמד ומושב,
ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים,
וברכת חתנים,
ואין מזמנין בשם פחות מעשרה,
ובקרקעות - תשעה וכהן,
ואדם כיוצא בהן.
MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [poresin] before Shema; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [haftara] in the presence of fewer than ten men. And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service; nor does one recite the mourners’ blessing or comfort mourners in two lines after the funeral; or recite the bridegrooms’ blessing; and one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, with the name of God, with fewer than ten men present. If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine men and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest.
דיון
שאלות לעיון
שאלות לעיון
- אילו מצוות דורשות על פי המשנה מספר מינימלי של משתתפים?
- מדוע דווקא הן? האם יש להן מכנה משותף?
- מה הייתם מוסיפים לרשימה?
הדיון התלמודי
גמרא:
מנא הני מילי [מהיכן לומדים זאת]?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (ויקרא כ"ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע [מה המשמעות]?
דתני רבי חייא: אתיא [נלמד] "תוך" - "תוך": כתיב הכא [כתוב כאן] "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם [וכתוב שם] (במדבר ט"ז) "הבדלו מתוך העדה", ואתיא [נלמדת] "עדה" – "עדה": דכתיב התם [שכתוב שם] (במדבר י"ד) "עד מתי לעדה הרעה הזאת", מה להלן עשרה - אף כאן עשרה.
"ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה", כיון דבעי למימר [שצריך לומר] "עמדו יקרים, עמודו! שבו יקרים, שבו!" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא [בפחות מעשרה אינו דרך ארץ].
"ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים וכו'", מאי [מהי] ברכת אבלים? - ברכת רחבה. [המלווים העומדים ברחבה ומברכים את האבלים שהמקום ינחם אותם]. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה - וחתנים מן המנין.
"ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה וכו'", כיון דבעי למימר [שצריך לומר] "נברך לאלהינו" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא [בפחות מעשרה אין זה דרך ארץ].
גמרא:
מנא הני מילי [מהיכן לומדים זאת]?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (ויקרא כ"ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע [מה המשמעות]?
דתני רבי חייא: אתיא [נלמד] "תוך" - "תוך": כתיב הכא [כתוב כאן] "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם [וכתוב שם] (במדבר ט"ז) "הבדלו מתוך העדה", ואתיא [נלמדת] "עדה" – "עדה": דכתיב התם [שכתוב שם] (במדבר י"ד) "עד מתי לעדה הרעה הזאת", מה להלן עשרה - אף כאן עשרה.
"ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה", כיון דבעי למימר [שצריך לומר] "עמדו יקרים, עמודו! שבו יקרים, שבו!" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא [בפחות מעשרה אינו דרך ארץ].
"ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים וכו'", מאי [מהי] ברכת אבלים? - ברכת רחבה. [המלווים העומדים ברחבה ומברכים את האבלים שהמקום ינחם אותם]. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה - וחתנים מן המנין.
"ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה וכו'", כיון דבעי למימר [שצריך לומר] "נברך לאלהינו" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא [בפחות מעשרה אין זה דרך ארץ].
it is not necessary to also add corresponding verses in the haftara. Rava strongly objects to this baraita: But there is the haftara that begins with the words: “Add your burnt offerings” (Jeremiah 7:21–28), which does not have twenty-one verses, and nevertheless we read it. The Gemara answers: There it is different, as the topic is completed in fewer than twenty-one verses, and it is not necessary to begin another topic merely to complete the number of verses. The Gemara asks: But is it true that where the topic is not completed, we do not read fewer than twenty-one verses? Didn’t Rav Shmuel bar Abba say: Many times I stood before Rabbi Yoḥanan as a translator, and when we had read ten verses he would say to us: Stop. This indicates that a haftara need not be twenty-one verses. The Gemara answers: In a place where there is a translator, who translates each verse into Aramaic and adds additional explanation, it is different. In that case, it is not necessary for the haftara to consist of twenty-one verses, so as not to overburden the congregation, as Rav Taḥalifa bar Shmuel taught: They taught that twenty-one verses must be read from the haftara only in a place where there is no translator; but in a place where there is a translator, one may stop even before that. MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [poresin] before Shema; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [haftara] in the presence of fewer than ten men. And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service; nor does one recite the mourners’ blessing or comfort mourners in two lines after the funeral; or recite the bridegrooms’ blessing; and one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, with the name of God, with fewer than ten men present. If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine men and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men. The Gemara asks: From where in the verse may this be inferred? The Gemara responds that it must be understood as Rabbi Ḥiyya taught: It is inferred by means of a verbal analogy [gezera shava] between the words “among,” “among.” Here, it is written: “And I shall be hallowed among the children of Israel,” and there, with regard to Korah’s congregation, it is written “Separate yourselves from among this congregation” (Numbers 16:21). Just as with regard to Korah the reference is to ten men, so too, the name of God is to be hallowed in a quorum of ten men. The connotation of ten associated with the word “among” in the portion of Korah is, in turn, inferred by means of another verbal analogy between the word “congregation” written there and the word “congregation” written in reference to the ten spies who slandered Eretz Yisrael, as it is written there: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). Consequently, just as there, in the case of the spies, it was a congregation of ten people, as there were twelve spies altogether, and Joshua and Caleb were not included in the evil congregation, so too, here, in the case of Korah, the reference is to a congregation of ten people. The first several items mentioned in the mishna are expressions of sanctity, and they consequently require a quorum of ten. § We learned in the mishna: And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service with fewer than ten men present. As this is not an expression of sanctity, it is therefore necessary to explain why a quorum is required. The Gemara explains: Since the leader of the funeral procession is required to say: Stand, dear friends, stand; sit down, dear friends, sit down, when there are fewer than ten it is not proper conduct to speak in such a dignified style. We also learned in the mishna that one does not recite the mourners’ blessing and the bridegrooms’ blessing with fewer than ten men present. The Gemara asks: What is the mourners’ blessing? The blessing recited in the square next to the cemetery. Following the burial, those who participated in the funeral would assemble in the square and bless the mourners that God should comfort them, as Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: The mourners’ blessing is recited only with ten men present, and mourners themselves are not included in the count. The bridegrooms’ blessing is also recited only with ten men present, and bridegrooms themselves are included in the count. Consequently, only nine other men are needed. We learned further in the mishna: And one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun, in order to thank God for one’s nourishment, with the name of God, with fewer than ten men present. Since one is required to say: Let us bless our Lord, in the presence of fewer than ten it is not proper conduct to mention the name of God. § If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine Israelites and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: From where are these matters, that consecrated land must be assessed by ten people, one of whom is a priest, derived? Shmuel said: The word priest is written ten times in the Torah portion that addresses the redemption of consecrated property, indicating that ten people are required to assess the value of such property (Leviticus, chapter 27). One instance of the word is needed for itself, to indicate that a priest must participate in the assessment. And one instance is needed to exclude all non-priests from fulfilling that role. And all the other instances of the word are restrictions following other restrictions, and there is a general hermeneutical principle that one restriction after another serves only to amplify. Therefore, each additional time the word priest is repeated, it extends the criteria applied to appraisers, so as to allow non-priests to participate. Consequently, the assessment may be carried out by nine ordinary Israelites and one priest. The Gemara asks: And on the basis of this principle, say that the first usage of the term is restrictive and requires a priest for the assessment; the second usage amplifies and allows for a non-priest; the third usage again requires a priest; the fourth usage allows for a non-priest; and so on. Consequently, the assessment must be carried out by five priests and five ordinary Israelites. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult, as the derivation has not been sufficiently explained. We learned in the mishna: And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: Can a person become consecrated and thereby require redemption? Rabbi Abbahu said: The mishna is referring to one who says: My assessment is incumbent upon me, and thereby pledges to donate a sum of money equivalent to his own monetary value to the Temple treasury, as it is taught in a baraita: With regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, the court assesses him as though he were a slave in order to determine the amount he is obligated to donate to the Temple treasury. And a slave is compared to land, as it is written with regard to slaves: “And you shall take them as an inheritance for your children after you, to inherit them for a possession” (Leviticus 25:46). Consequently, the same criteria that apply to assessing consecrated land apply to assessing the monetary value of an individual. MISHNA: One who reads from the Torah in the synagogue should not read fewer than three verses. And when it is being translated, he should not read to the translator more than one verse at a time, so that the translator will not become confused.
דיון
שאלות לעיון
שאלות לעיון
- מהיכן נלמדת הדרישה לנוכחות של עשרה איש לקיום מצוות מסוימות?
- קראו את סיפור קורח ועדתו ואת סיפור המרגלים. מדוע לדעתכם נבחרו דווקא שני סיפורים אלה כדי ללמוד מהם על הצורך במניין?
- מה פירושו של "דבר שבקדושה"? האם יש בחייכם מעשה שהייתם מגדירים אותו "דבר שבקדושה"? האם הוא דורש לדעתכם נוכחות של ציבור לקיומו?
- מדוע לדעתכם חתנים נחשבים במניין ואבלים לא?
- מה הנימוקים לצורך בעשרה אנשים למנהגי האבלות ולברכת המזון? מה דעתכם על השיקול שמביאה הגמרא?
פרשת קורח ועדתו
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה': (ד) וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: (ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: (י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: (יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּונוּ \תַלִּינוּ\ עָלָיו: (יב) וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: (טו) וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: (טז) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר: (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ: (יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן: (יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה:(כ) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע: (כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף:(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם:(כה) וַיָּקָם משֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם: (כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם: (כח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: (כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: (ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה': (לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: (לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל: (לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ: (לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה': (ד) וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: (ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: (י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: (יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּונוּ \תַלִּינוּ\ עָלָיו: (יב) וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: (טו) וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: (טז) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר: (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ: (יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן: (יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה:(כ) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע: (כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף:(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם:(כה) וַיָּקָם משֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם: (כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם: (כח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: (כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: (ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה': (לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: (לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל: (לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ: (לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.
Now Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, with Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben, took men; and they rose up in face of Moses, with certain of the children of Israel, two hundred and fifty men; they were princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown; and they assembled themselves together against Moses and against Aaron, and said unto them: ‘Ye take too much upon you, seeing all the congregation are holy, every one of them, and the LORD is among them; wherefore then lift ye up yourselves above the assembly of the LORD?’ And when Moses heard it, he fell upon his face. And he spoke unto Korah and unto all his company, saying: ‘In the morning the LORD will show who are His, and who is holy, and will cause him to come near unto Him; even him whom He may choose will He cause to come near unto Him. . This do: take you censers, Korah, and all his company; and put fire therein, and put incense upon them before the LORD to-morrow; and it shall be that the man whom the LORD doth choose, he shall be holy; ye take too much upon you, ye sons of Levi.’ And Moses said unto Korah: ‘Hear now, ye sons of Levi: is it but a small thing unto you, that the God of Israel hath separated you from the congregation of Israel, to bring you near to Himself, to do the service of the tabernacle of the LORD, and to stand before the congregation to minister unto them; and that He hath brought thee near, and all thy brethren the sons of Levi with thee? and will ye seek the priesthood also? Therefore thou and all thy company that are gathered together against the LORD—; and as to Aaron, what is he that ye murmur against him?’ And Moses sent to call Dathan and Abiram, the sons of Eliab; and they said: ‘We will not come up; is it a small thing that thou hast brought us up out of a land flowing with milk and honey, to kill us in the wilderness, but thou must needs make thyself also a prince over us? Moreover thou hast not brought us into a land flowing with milk and honey, nor given us inheritance of fields and vineyards; wilt thou put out the eyes of these men? we will not come up.’ And Moses was very wroth, and said unto the LORD: ‘Respect not thou their offering; I have not taken one ass from them, neither have I hurt one of them.’ And Moses said unto Korah: ‘Be thou and all thy congregation before the LORD, thou, and they, and Aaron, to-morrow; and take ye every man his fire-pan, and put incense upon them, and bring ye before the LORD every man his fire-pan, two hundred and fifty fire-pans; thou also, and Aaron, each his fire-pan.’ And they took every man his fire-pan, and put fire in them, and laid incense thereon, and stood at the door of the tent of meeting with Moses and Aaron. And Korah assembled all the congregation against them unto the door of the tent of meeting; and the glory of the LORD appeared unto all the congregation. And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying: ’Separate yourselves from among this congregation, that I may consume them in a moment.’ And they fell upon their faces, and said: ‘O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation?’ And the LORD spoke unto Moses, saying: ’Speak unto the congregation, saying: Get you up from about the dwelling of Korah, Dathan, and Abiram.’ And Moses rose up and went unto Dathan and Abiram; and the elders of Israel followed him. And he spoke unto the congregation, saying: ‘Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye be swept away in all their sins.’ So they got them up from the dwelling of Korah, Dathan, and Abiram, on every side; and Dathan and Abiram came out, and stood at the door of their tents, with their wives, and their sons, and their little ones. And Moses said: ‘Hereby ye shall know that the LORD hath sent me to do all these works, and that I have not done them of mine own mind. If these men die the common death of all men, and be visited after the visitation of all men, then the LORD hath not sent Me. But if the LORD make a new thing, and the ground open her mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into the pit, then ye shall understand that these men have despised the LORD.’ And it came to pass, as he made an end of speaking all these words, that the ground did cleave asunder that was under them. And the earth opened her mouth and swallowed them up, and their households, and all the men that appertained unto Korah, and all their goods. So they, and all that appertained to them, went down alive into the pit; and the earth closed upon them, and they perished from among the assembly. And all Israel that were round about them fled at the cry of them; for they said: ‘Lest the earth swallow us up.’ And fire came forth from the LORD, and devoured the two hundred and fifty men that offered the incense.
פרשת המרגלים
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: (ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: (ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: (ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: (ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף: (ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: (י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: (יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: (יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: (יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: (יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: (טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ: (יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים: (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת: (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם: (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ: (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: (ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ: (לא) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: (לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: (לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: (ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: (ג) וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: (ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: (ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: (ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (ט) אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: (י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [...] (כו) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: (כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: (ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: (לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה: (לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: (לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי: (לה) אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ: (לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ <וילונו> וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: (לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה': (לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ: (לט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד:
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: (ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: (ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: (ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: (ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף: (ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: (י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: (יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: (יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: (יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: (יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: (טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ: (יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים: (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת: (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם: (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ: (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: (ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ: (לא) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: (לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: (לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: (ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: (ג) וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: (ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: (ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: (ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (ט) אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: (י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [...] (כו) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: (כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: (ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: (לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה: (לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: (לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי: (לה) אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ: (לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ <וילונו> וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: (לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה': (לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ: (לט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד:
And the LORD spoke unto Moses, saying: ’Send thou men, that they may spy out the land of Canaan, which I give unto the children of Israel; of every tribe of their fathers shall ye send a man, every one a prince among them.’ And Moses sent them from the wilderness of Paran according to the commandment of the LORD; all of them men who were heads of the children of Israel. And these were their names: of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur. Of the tribe of Simeon, Shaphat the son of Hori. Of the tribe of Judah, Caleb the son of Jephunneh. Of the tribe of Issachar, Igal the son of Joseph. Of the tribe of Ephraim, Hoshea the son of Nun. Of the tribe of Benjamin, Palti the son of Raphu. Of the tribe of Zebulun, Gaddiel the son of Sodi. Of the tribe of Joseph, namely, of the tribe of Manasseh, Gaddi the son of Susi. Of the tribe of Dan, Ammiel the son of Gemalli. Of the tribe of Asher, Sethur the son of Michael. Of the tribe of Naphtali, Nahbi the son of Vophsi. Of the tribe of Gad, Geuel the son of Machi. These are the names of the men that Moses sent to spy out the land. And Moses called Hoshea the son of Nun Joshua. And Moses sent them to spy out the land of Canaan, and said unto them: ‘Get you up here into the South, and go up into the mountains; and see the land, what it is; and the people that dwelleth therein, whether they are strong or weak, whether they are few or many; and what the land is that they dwell in, whether it is good or bad; and what cities they are that they dwell in, whether in camps, or in strongholds; and what the land is, whether it is fat or lean, whether there is wood therein, or not. And be ye of good courage, and bring of the fruit of the land.’—Now the time was the time of the first-ripe grapes.— So they went up, and spied out the land from the wilderness of Zin unto Rehob, at the entrance to Hamath. And they went up into the South, and came unto Hebron; and Ahiman, Sheshai, and Talmai, the children of Anak, were there.—Now Hebron was built seven years before Zoan in Egypt.— And they came unto the valley of Eshcol, and cut down from thence a branch with one cluster of grapes, and they bore it upon a pole between two; they took also of the pomegranates, and of the figs.— That place was called the valley of Eshcol, because of the cluster which the children of Israel cut down from thence.— And they returned from spying out the land at the end of forty days. And they went and came to Moses, and to Aaron, and to all the congregation of the children of Israel, unto the wilderness of Paran, to Kadesh; and brought back word unto them, and unto all the congregation, and showed them the fruit of the land. And they told him, and said: ‘We came unto the land whither thou sentest us, and surely it floweth with milk and honey; and this is the fruit of it. Howbeit the people that dwell in the land are fierce, and the cities are fortified, and very great; and moreover we saw the children of Anak there. Amalek dwelleth in the land of the South; and the Hittite, and And Caleb stilled the people toward Moses, and said: ‘We should go up at once, and possess it; for we are well able to overcome it.’ But the men that went up with him said: ‘We are not able to go up against the people; for they are stronger than we.’ And they spread an evil report of the land which they had spied out unto the children of Israel, saying: ‘The land, through which we have passed to spy it out, is a land that eateth up the inhabitants thereof; and all the people that we saw in it are men of great stature. And there we saw the Nephilim, the sons of Anak, who come of the Nephilim; and we were in our own sight as grasshoppers, and so we were in their sight.’
כפיית מניין
לא היו כופין להשכיר להשלים מנין כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון ג' או ד'. אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן.
הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבית הכנסת, שלא יתבטל התמיד.
מושגים
לא היו כופין להשכיר להשלים מנין כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון ג' או ד'. אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן.
הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבית הכנסת, שלא יתבטל התמיד.
מושגים
- שולחן ערוך - קובץ הלכות בן ארבעה חלקים שכתב ר' יוסף קארו, (צפת, מאה 16). על ה'שולחן הערוך' הוסיף הרמ"א (ר' משה איסרליש, מאה 16), את ההלכות הנהוגות באשכנז, וכינה את חיבורו 'המפה'. הערותיו מופיעות בסעיפי השולחן ערוך לאחר המילים 'הגה'.
We do not compel [anyone] to pay to complete a minyan other than on the High Holydays, and [when], for example, they are not short more than one or two - unless it is such that there is an established custom and made known in the city to compel to pay. Even with a shortfall of 3 or 4, if there is a minyan among those who dwell in the the city, we compel [them] to pay a Cantor. Gloss: And it is so in a place where there is not always a minyan in synagogue - they compel each other with fines so that a minyan will always come to synagogue so that the regular service will not be eliminated. [Responsum of the Rivash Siman 518] and see Reish, Siman 150 [regarding] if they compel each other to build a synagogue.
דיון
שאלות לעיון
שאלות לעיון
- מהי משמעות הכלל "כופין להשכיר מניין" לגבי חברי הקהילה? במה זה מחייב אותם?
- מה לדעתכם השיקולים לכפיית השלמת מניין רק בימים נוראים, לעומת השלמת מניין בכל ימות השנה?
- מה פירוש "שלא יתבטל התמיד"?
- האם בקהילתכם מתעורר לעתים הצורך לכפות "השלמת מניין"? לאילו מטרות? כיצד עושים זאת?
תפילה במניין
אמר רבי יצחק:
מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת?
שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א).
ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם?
שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל".
ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם?
שנאמר: "בקרב אלהים ישפוט" (תהלים פב, א).
ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם?
שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'"(מלאכי ג, טז).
לסוגיה המלאה באתר פשיטא
אמר רבי יצחק:
מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת?
שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א).
ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם?
שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל".
ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם?
שנאמר: "בקרב אלהים ישפוט" (תהלים פב, א).
ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם?
שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'"(מלאכי ג, טז).
לסוגיה המלאה באתר פשיטא
In explaining Abba Binyamin’s statement, Ravin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, is located in a synagogue? As it is stated: “God stands in the congregation of God; in the midst of the judges He judges” (Psalms 82:1). The congregation of God is the place where people congregate to sing God’s praises, and God is located among His congregation. And from where is it derived that ten people who pray, the Divine Presence is with them? As it is stated: “God stands in the congregation of God,” and the minimum number of people that constitute a congregation is a quorum of ten. From where is it derived that three who sit in judgment, the Divine Presence is with them? It is derived from this same verse, as it is stated: “In the midst of the judges He judges,” and the minimum number of judges that comprises a court is three. From where is it derived that two who sit and engage in Torah study, the Divine Presence is with them? As it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). The Divine Presence listens to any two God-fearing individuals who speak with each other. With regard to this verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase, “And that think upon His name”? Rav Ashi said: If a person intended to perform a mitzva, but due to circumstances beyond his control, he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzva, as he is among those that think upon His name.
דיון
שאלות לעיון
שאלות לעיון
- מדוע על פי רבי יצחק, יש להתפלל במניין?
- מתי שורה השכינה? מדוע השראת שכינה מחייבת מספר שונה של אנשים בכל מקרה?
- מה ההבדל בין המקרים?
אבא קובנר, 'אחד מן המניין', בתוך על הגשר הצר - מסות בעל פה בעריכת שלום לוריא, תל אביב 1981, עמ' 121
אחד מן המניין
בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך, דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה - מרכזה העבודה, נשמתה - ת פ י ל ה . אין שירה אמיתית, שאינה בבחינת תפילה.
בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז"ל לא ציוותני דבר; שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים, והרגשתי שאיני שייך. הרגשתי שהנני נטוע בהוויה אחרת. לא פסעתי צעד נוסף, אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, וה גע תי .
זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות – להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר שזה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות, ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי.
תפילתי תמיד להיות אחד מכולם, שמילותי הטובות תצטרפנה למלים שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה - ולא יותר. אין משמעות לחיים אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההווייה, אל המלים שבאו עדיך - ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. א ח ד - אבל אחד בציבור.
מושגים
אחד מן המניין
בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך, דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה - מרכזה העבודה, נשמתה - ת פ י ל ה . אין שירה אמיתית, שאינה בבחינת תפילה.
בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז"ל לא ציוותני דבר; שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים, והרגשתי שאיני שייך. הרגשתי שהנני נטוע בהוויה אחרת. לא פסעתי צעד נוסף, אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, וה גע תי .
זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות – להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר שזה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות, ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי.
תפילתי תמיד להיות אחד מכולם, שמילותי הטובות תצטרפנה למלים שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה - ולא יותר. אין משמעות לחיים אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההווייה, אל המלים שבאו עדיך - ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. א ח ד - אבל אחד בציבור.
מושגים
- אבא קובנר - (1918 - 1987), קובנר היה ממפקדי המחתרת בגטו וילנה, הצטרף לפרטיזנים ופקד על גדודי פרטיזנים יהודיים. משורר וסופר. חתן פרס ישראל בשנת 1970.
דיון
שאלות לעיון ולדיון
שאלות לעיון ולדיון
- מה מוסיף אבא קובנר לצורך בקיומו של מניין?
- האם יש משמעות ל"מניין" בקהילה שלכם?
- אילו דברים מתקיימים בציבור בקהילתכם? כיצד נקבע מספר המשתתפים ה"ראוי"?
- מהן הסכנות ומהם המחירים של שותפות הקהילה בחיי הפרט?
דף הנחיות למנחה:
מניין בקהילה - למנחה.doc
מניין בקהילה - למנחה.doc