"כחרס הנשבר": על כוחו של השבר - לימוד לקראת הימים הנוראים
1א
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
לימוד זה עוסק במשמעותו הפסיכולוגית של השבר בחיי האדם, כפי שהוא בא לידי ביטוי במקורות שונים. נשאל האם כאשר אדם חוֹוה שבר, הוא בנקודת שפל בחייו המסמלת את אפסיותו וכיליונו "כחרס הנשבר"; או שמא השבר הוא דווקא נקודת צמיחה שבה יכול האדם להשתנות, להיוולד מחדש, ולשנות את גורלו.
3ג
דיון
הפיוט נתנה תוקף מיוחס לר' אמנון ממגנצא, ונאמר בחלק מקהילות אשכנז במוסף ראש השנה ויום כיפור:
4ד
נתנה תוקף (חלקי), מתוך מחזור אשכנז לראש השנה וליום כיפור
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלוֹם יָעוּף.
5ה
דיון
· כיצד תופס הפיוט את האדם בעולם, על פי שורות אלו?

· מדוע לדעתכם, המשיל בעל הפיוט את האדם דווקא לחרס הנשבר, לחציר יבש, לציץ נובל, לצל עובר, לענן כלה, לרוח נושבת, לאבק פורח ולחלום שעף? מה משותף למטאפורות אלו?

ספר איכה מקונן על חורבן ירושלים:
6ו
Mine eyes do fail with tears, Mine inwards burn, My liver is poured upon the earth, For the breach of the daughter of my people; Because the young children and the sucklings swoon In the broad places of the city. They say to their mothers: ‘Where is corn and wine?’ When they swoon as the wounded In the broad places of the city, When their soul is poured out Into their mothers’bosom. What shall I take to witness for thee? What shall I liken to thee, O daughter of Jerusalem? What shall I equal to thee, that I may comfort thee, O virgin daughter of Zion? For thy breach is great like the sea; Who can heal thee?
7ז
דיון
ספר ירמיהו נכתב לפני החורבן ובמהלכו. בפרק ו מופיע הפסוק הבא (ומקבילה כמעט זהה מופיעה בפרק ח פסוק יא):

"וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם" (פסוק יד)

· נסו לפרש את הפסוק - באיזה טון הוא נאמר? מהי משמעות ה"ריפוי"? האם השבר אכן ניתן לריפוי?
8ח
הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא. ר"ל [=רוצה לומר]: הם מוציאים מליבם דאגתם הרעה הבאה [...] מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים.
9ט
דיון
· לפי פרשנותו של מצודת דוד - כיצד מוצגים בני ישראל ערב החורבן?

· איזו פעולה נחוצה כדי ששבר בת ציון אכן יירפא?

· מה בין ריפוי השבר להשגת שלום? (עמדו על שורש המילה 'שלום' ומשמעותה).

אחד מסיפורי החסידים מתייחס לפיוט 'נתנה תוקף':
10י
כחרס הנשבר (סיפור חסידי), מופיע בתוך מחזור התפילה ממך אליך לראש השנה (נוסח ספרד), יונדב קפלון (עורך), משכל והסוכנות היהודית לא"י, ספרית אלינור 2004, עמ' 202
חסיד אחד שאל את רבי אברהם מסטרטין: אנו אומרים בתפילת ראש השנה שהאדם "משול כחרס הנשבר", וידוע הלכה האומרת שכלי חרס אין לו טהרה בטבילה ואין לו תקנה אלא שבירה. כיוון שכך, כיצד מועילה טבילה במקווה לטהרת אדם?

השיבו רבי אברהם: אכן, כדבריך, בטבילה עצמה לא די. הטבילה מטהרת בזכות התשובה ובזכות הלב הנשבר המתלווים אליה, וכפי שאתה בעצמך אמרת: "כלי חרס- שבירתו זוהי תקנתו"
11יא
דיון
· לפי ר' אברהם מסטרטין, מהי המשמעות הפסיכולוגית של השבר עבור האדם? הסבירו את תשובתו "כלי חרס - שבירתו זוהי תקנתו".

פרק נא בספר תהילים עוסק בתשובה וכפרה בעקבות חטא:
12יב
For I know my transgressions; And my sin is ever before me. Against Thee, Thee only, have I sinned, And done that which is evil in Thy sight; That Thou mayest be justified when Thou speakest, And be in the right when Thou judgest. Behold, I was brought forth in iniquity, and in sin did my mother conceive me. Behold, Thou desirest truth in the inward parts; make me, therefore, to know wisdom in mine inmost heart. Purge me with hyssop, and I shall be clean; wash me, and I shall be whiter than snow. Make me to hear joy and gladness; that the bones which Thou hast crushed may rejoice. Hide Thy face from my sins, and blot out all mine iniquities. Create me a clean heart, O God; and renew a stedfast spirit within me. Cast me not away from Thy presence; and take not Thy holy spirit from me. Restore unto me the joy of Thy salvation; and let a willing spirit uphold me. Then will I teach transgressors Thy ways; and sinners shall return unto Thee. . Deliver me from bloodguiltiness, O God, Thou God of my salvation; so shall my tongue sing aloud of Thy righteousness. O Lord, open Thou my lips; and my mouth shall declare Thy praise. For Thou delightest not in sacrifice, else would I give it; Thou hast no pleasure in burnt-offering. The sacrifices of God are a broken spirit; a broken and a contrite heart, O God, Thou wilt not despise.
13יג
דיון
· כיצד "מתכתב" מזמור זה עם דבריו של הרבי מסטרטין? (התמקדו בעיקר בפסוקים יז-יט)

· מה בין שברון הרוח והלב לבין הודיה לה' ועשיית תשובה? הסבירו את תשובתכם.

במסכת ראש השנה בתלמוד הבבלי דנים החכמים כיצד צריכות להישמע תקיעות השופר:
14יד
והתניא: שיעור תרועה כשלשה שברים [...] "יום תרועה יהיה לכם"- ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון [יום יבבה יהיה לכם] וכתיב באימיה דסיסרא [=על אם סיסרא] (שופטים ה, כח): "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא". מר סבר - גנוחי גנח, ומר סבר ילולי יליל [אחד סבר (שתרועה) היא קול גניחה, והאחר סבר כי היא קול יללה].
in the first clause, the baraita is dealing with a minor who has reached the age of training in mitzvot. This child is taught to sound the shofar, as one is obligated to teach him the proper way to perform mitzvot. However, here, in the second clause, the baraita is dealing with a minor who has not yet reached the age of training. Although one need not prevent this child from sounding the shofar, one does not encourage him to do so. § The mishna taught: One who acts unawares while sounding the shofar, without any intention to produce a sound, has not fulfilled his obligation. The Gemara infers: One who sounds a shofar for music, even if he has no intention to perform the mitzva, has fulfilled his obligation. The Gemara asks: Let us say that the mishna supports the opinion of Rava, as Rava said: One who sounds a shofar for music has fulfilled his obligation. The Gemara rejects this suggestion. There is no clear proof from here, as perhaps one who sounds a shofar for music is also called one who acts unawares. It is possible that the tanna of the mishna includes in this category anyone who sounds the shofar without a clear intention to fulfill the mitzva. § The mishna continues. And one who hears the shofar blasts from one who acts unawares has not fulfilled his obligation. The Gemara asks: However, one who hears the shofar blasts from one who is sounding the shofar for himself, without intention of sounding it for others, what is the halakha? The mishna apparently indicates that he has fulfilled his obligation. Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said to his attendant: Have the intention to sound the shofar on my behalf and sound it for me. This statement indicates that one must have the intention to enable the one who hears it to fulfill his obligation. The Gemara rejects this argument. Perhaps one can explain that since the first clause of the mishna taught the halakha with regard to one who acts unawares, the latter clause also taught the halakha with regard to one who acts unawares. If so, no inference may be drawn from here to the case of one who sounds the shofar for himself, with no intention of doing so for others. MISHNA: The order of the blasts is three sets of three blasts each, which are: Tekia, terua, and tekia. The length of a tekia is equal to the length of three teruot, and the length of a terua is equal to the length of three whimpers. If one sounded the first tekia of the initial series of tekia, terua, tekia, and then extended the second tekia of that series to the length of two tekiot, so that it should count as both the second tekia of the first set and the first tekia of the second set, he has in his hand the fulfillment of only one tekia, and he must begin the second set with a new tekia. With regard to one who recited the blessings of the additional prayer, and only afterward a shofar became available to him, he sounds a tekia, sounds a terua, and sounds a tekia, an order he repeats three times. Just as the prayer leader is obligated in the prayer of Rosh HaShana, so too, each and every individual is obligated in these prayers. Rabban Gamliel disagrees and says: Individuals are not obligated, as the prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many. GEMARA: The Gemara raises a difficulty. Although the mishna taught that the length of a tekia is equal to the length of three teruot, isn’t it taught in a baraita that the length of a single tekia is equal to the length of an entire terua, which is comprised of several shorter sounds? Abaye said: There is no difficulty. The tanna of our mishna counts the tekia of all the sets of blasts and the teruot of all the sets. He means that the length of the three tekiot is equal to the length of the three teruot. Conversely, the tanna of the baraita counts the first tekia of only one set, and no more, and therefore he simply states that the length of one tekia is equal to the length of one terua. § The mishna continues. The length of a terua is equal to the length of three whimpers. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that the length of a terua is equal to the length of three shevarim, i.e., broken blasts, which presumably are longer than whimpers? Abaye said: In this matter, the tanna’im certainly disagree. Although the first baraita can be reconciled with the mishna, this second baraita clearly reflects a dispute. As it is written: “It is a day of sounding [terua] the shofar to you” (Numbers 29:1), and we translate this verse in Aramaic as: It is a day of yevava to you. And to define a yevava, the Gemara quotes a verse that is written about the mother of Sisera: “Through the window she looked forth and wailed [vateyabev], the mother of Sisera” (Judges 5:28). One Sage, the tanna of the baraita, holds that this means moanings, broken sighs, as in the blasts called shevarim. And one Sage, the tanna of the mishna, holds that it means whimpers, as in the short blasts called teruot. § The Sages taught in a baraita: From where is it derived that the soundings of Rosh HaShana must be performed with a shofar? The verse states: “Then you shall make proclamation with the blast of the shofar on the tenth day of the seventh month; on the Day of Atonement you shall make proclamation with the shofar throughout all your land” (Leviticus 25:9). From this I have derived the halakha only with regard to Yom Kippur of the Jubilee Year. From where do I derive that the soundings of Rosh HaShana must also be with a shofar? The verse states: “Of the seventh month.” Since there is no need for the verse to state: “Of the seventh month,” as it already states: “On the Day of Atonement,” what is the meaning when the verse states: “Of the seventh month”? This comes to teach that all the obligatory soundings of the seventh month must be similar to one another. This verse states: “The blast [terua] of the shofar,” indicating that one must sound a terua. The Gemara asks: And from where is it derived that the terua sound is preceded by a straight blast, i.e., a tekia? The verse states: “Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [shofar terua]” (Leviticus 25:9), indicating that the terua must be preceded by the basic sound of a shofar, i.e., by the straight blast of a tekia. And from where is it derived that the terua sound is followed by a straight blast? The same verse states again: “You shall make proclamation with the shofar,” which indicates that there must be another tekia after the terua. The baraita continues. From this I have derived the halakha only that these tekia blasts before and after the terua must be sounded on Yom Kippur of the Jubilee Year. From where do I derive that they must be sounded on Rosh HaShana as well? The verse states: “Of the seventh month.”
15טו
דיון
ורש"י מפרש שם:
16טז
גנוחי גנח - כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן

ילולי יליל - כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה
17יז
דיון
· כיצד לדעתכם נשמעת "תרועה"?

· מדוע, לדעתכם, נטו החכמים לפרש "תרועה" כיבבה? מה בין מעמד התקיעה בשופר בראש השנה וביום הכיפור, וקול היבבה? הרחיבו את הדיון בשאלה זו סביב דברי "ספר החינוך":
18יח
וקול השופר- מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר: הקול הנשבר. ומלבד התעוררות שבו - יש לו לאדם זכר בדבר שישבור יצר ליבו הרע [...] בשמעו קולות נשברים.
It is from the roots of the commandment [that] since a person is physical, he is only aroused by something that arouses, like the way of people during wartime [to] blow and even scream in order that they should be properly aroused for war. So too [is it] on the day of Rosh Hashanah, which is the day determined from antiquity to judge on it all who come to the world, and as they, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), "On Rosh Hashanah all creatures pass before Him like benei maron" - meaning to say that His providence is over the action of each and every one individually. And if his merits are greater, he goes out innocent, but if his iniquities are greater such that it is fit to render him guilty, he is rendered guilty for the death penalty, or for one of the decrees, according to that [for] which he is guilty. Hence, everyone must arouse his nature to request mercy over his sins from the Master of mercy, as 'He is a graceful and merciful God, He bears iniquity, rebellion and sin, and removes' [the sin] of those that repent to Him with all of their hearts. And the sound of the shofar greatly arouses the heart of all its listeners, and all the more so, the teruah sound, meaning to say the broken sound (Mishneh Torah, Laws of Repentance 3:4). And besides the arousal from it, there is a memory device in the matter; that when he hears the broken sounds, he break the evil inclination of his heart for the desires of the world and his cravings. As every man prepares his heart and understands things according to what his eyes see and what his ears hear. And this is [the meaning of] what Rabbi Yehudah said (Rosh Hashanah 26b), "We blow from the males (rams) on Rosh Hashanah" - meaning to say, the bent horn of [rams], so that when he sees it, man remembers to 'bend' his heart towards the Heavens. And Rabbi Levi decided the law to be like [Rabbi Yehudah], and the custom of all of Israel is like this.
19יט
דיון
· כיצד 'מהדהדים' הפסוקים מתהילים בפרשנות זו של ספר החינוך? הסבירו את תשובתכם.

· מהי משמעות קולות השבר לצד קולות התקיעה והתרועה, המסמלות בין השאר תרועת מלכים, שמחה וניצחון? היעזרו בדבריו הבאים של הרב יובל שרלו:
20כ
יובל שרלו, 'תקיעה, שברים תרועה', מתוך האתר כיפה, כ"ח באלול תשס"ג (הדגשות שלי ש"ז)
ההלכה אף מלמדת שקולות אלה [של התרועה] הם קולות של בכיה [...] מדובר בשברים מסוגים שונים - שברים בתחום המדיני ביטחוני, בהם ממשיכים אויבנו לרצוח נשים וטף ללא הבחנה, ואנו לא מוצאים את הדרך לצאת ממציאות מסובכת זו; שברים בתחום התנהלות המדינה בצדק וביושר [...]

ברם, בראש השנה אנו מציינים לא רק את השבר כי אם את שתי התקיעות. התקיעה שלפניה מבטאת את האמונה העמוקה כי העולם לא התחיל מאפס, והצעדים הראשונים בקיומו אינם מנותקים מיסודו. [...] מבט זה מלמד כי השלמות נטועה בעולמנו מלכתחילה, וכל ייעודנו הוא להוציא אותה מהכוח אל הפועל. מבט מיוחד זה על העולם מחזק את האדם באפשרות הטמונה בו.[...]

התקיעה שאחריה מבטאת את הקוטב השני – [...] זהו קול שופר האמונה בביאת הגאולה. בהשמעתה בראש השנה אנו מטמיעים בנו את המבט האופטימי ומאיר הפנים, המלמד את הרעיון האבולוציוני שהעולם הולך ומתפתח לטובה [...]

נאמץ כולנו את התקיעות כולן - ההכרה בראשית, אי ההתעלמות מהשבר, והאמונה כי יש בכוחנו לצאת ממנו, ונתברך כולנו בשנה שתהיה טובה מקודמתה.
למאמר המלא

© כל הזכויות שמורות להרב יובל שרלו
www.kipa.co.il
21כא
דיון
· מהי משמעות השבר הממוקם בין שתי התקיעות, לדעת שרלו?

· מה הקשר בין התעלמות מן השבר לדבריו של ירמיהו על "האומרים שלום שלום ואין שלום"?

נסיים את הלימוד בסיפורה של דבורה בארון, 'שברירים', המתאר את חיה-פרומה, יתומה כעורה ודחויה בעיירה יהודית במזרח אירופה:
22כב
דבורה בארון, שברירים, מתוך: שברירים: סיפורים, עמ עובד, תש"ט, עמ' 20
- הנה חיה-פרומה העקומה – קראו אחריה הילדים תוך כדי משחקם ברחוב, ואולם המבוגרים, אלא שהם מטילים כעין חרם על כל מי שאין בו כדי להנאות את מבטם, לא ראו אותה [...]
23כג
דיון
חיה-פרומה גדלה לאשה חרוצה אשר מילאה עבודות בית שונות. היא נישאה לאלמן זקן, אך גם ממנו לא קיבלה הערכה, אהבה או חום. נקודת המפנה בסיפור מתרחשת כאשר פוגשת חיה-פרומה את ריז'קה הפרה שקנה האלמן הזקן:
24כד
דבורה בארון, שברירים, מתוך: שברירים: סיפורים, עמ עובד, תש"ט, עמ' 24 (הדגשות שלי, ש"ז)
הזקן, לאחר שהכניסה אל הרפת, קשרה לאחד העמודים, ועל האשה ציווה שלא תקרב אליה משום שזועפת היא ונרגנה. ואולם זו, כאשר הגיע אליה אחר כך, קול געייה, הדומה לבכי, לא התאפקה ובאה והציצה אליה, והנה לא היה לה כלל מראה של זעף או רוגז [...] ואז הניחה עליה את ידה והשמיע כמה מילים של שידול מאלה שדימדמו עוד במימי ילדותה [...] והפרה [...] ניכר בה שכאבה שכך.

[...] פעם, בשבתה בבדידותה בפתח הרפת, נפנתה אליה הפרה בתנועת חיבה ולקקה בלשונה המחוספסת את ידה. היה לה כאילו התפשט חיוך פנימי בקרבה- היא אשר לא ידעה צחוק- ליבה השמם הסגור על מסגר, כמו נמלא המון שברירי אור.
25כה
דיון

הסיפור מסתיים בשיקומה של חיה-פרומה, לאחר שפתחה בעצמה מחלבה והתבססה כלכלית ונפשית ואפילו הצליחה לתרום מעצמה לאחרים (עד שבני עירה תמהו- "הזאת חיה פרומה"?)

· מדוע התמלא לבה של הגיבורה ברגע החסד דווקא ב"שברירים"? מה מסמלים אותם "שברירים"? (מדוע לא התמלא באור גדול, או שלם?)

· מה בין קול געייתה של הפרה, שברירי לבה של חיה-פרומה ותקיעת השופר?

· על פי התובנות של הרב שרלו - היכן מסתתרים בסיפורה של חיה-פרומה "התקיעות כולן - ההכרה בראשית, אי ההתעלמות מהשבר והאמונה כי יש בכוחנו לצאת ממנו"
26כו
דיון
רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר:

אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה; אין ישר מסולם עקום.



· כיצד מתחברת אמירה זו למקורות השונים שקראתם?

· כיצד בחייכם היא באה לידי ביטוי?
28 כח
29כט
30ל
דף מספר 1 בסדרה "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט": לימוד לקראת הימים הנוראים, דפים נוספים בסדרה:
2 3 4 5