א.נשים טרנסג'נדרים
1א
הדף מאת: אור אליאסיאן / ארגון בת קול
2ב
הדיון אודות טרנסג'נדרים הינו מורכב בעולם הכללי, וכן מן הזווית היהודית. ניתן לבחון את היחס לטרנסג'נדרים ממספר נקודות מבט. דף זה אינו מתיימר להכיל את כולן, או להקיף את כל עולם התוכן הרלוונטי. בחרנו להתמקד במפגש של הקהילה הדתית עם א/נשים אשר מגדירים את עצמם כטרנסג'נדרים. לימוד זה מיועד לקבוצה בעלת הכרות עם המושגים הבסיסיים של קהילת הלהט"ב.
3ג
קלונימוס בן קלונימוס, אבן בוחן
אבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֵמָה / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה...

מושגים
  • קלונימוס בן קלונימוס - חכם צרפתי-איטלקי, בן המאה ה-13. עסק בתרגום של ספרי פילוסופיה ורפואה מערבית לעברית.
  • אבן הבוחן - חיבורו המפורסם של קלונימוס בן קלונימוס בענייני מוסר. נכתב בקטלוניה במאה ה-14, והיה נפוץ בכל רחבי ספרד.
4ד
האם תפילה לשינוי מועילה?
5ה
הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
One who has built a new house or bought new vessels says, “Blessed be He who has kept us alive [and preserved us and brought us to this season.]” One who blesses over the evil as he blesses over the good or over the good as he blesses over evil; one who cries over the past, behold this is a vain prayer. How so? If his wife was pregnant and he says, “May it be his will that my wife bear a male child,” this is a vain prayer. If he is coming home from a journey and he hears a cry of distress in the town and says, “May it be his will that this is not be those of my house,” this is a vain prayer.
6ו
ולא מהני רחמי? [האם התפילה אינה מועילה?]
מתיב רב יוסף [רב יוסף מביא תירוץ לכך שהתפילה דווקא מועילה מסיפור לידת דינה]: "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה";
מאי 'ואחר'?
אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב; שhשה יצאו ממני וארבעה מן השפחות - הרי עשרה; אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות; מיד נהפכה לבת, שנאמר 'ותקרא את שמה דינה'!?
[משיבה הגמרא] אין מזכירין מעשה נסים; [אין מביאים ראיה מן הנסים]
ואיבעית אימא [ואם תרצה תאמר הסבר אחר]: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה [כלומר לא נס היה]
כדתניא [כפי שנאמר במשנה]:
'שלושה ימים הראשונים [לאחר קיום היחסים] - יבקש אדם רחמים שלא יסריח [יתפלל שהזרע ייקלט ותתרחש הפריה];
משלושה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר;
מארבעים יום ועד שלושה חודשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא תתרחש הפריה נוספת ותפחת צורתו של הראשון];
משלשה חודשים ועד שישה - יבקש רחמים שלא יהא נפל [שלא ימות העובר];
משישה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום.
The Gemara deduces: This proves by inference that if he purchases a new object and then purchases a similar object, everyone agrees that he is not required to recite a blessing, as he has already recited a blessing over the purchase of that type of item. Some say a different version of this dispute: Rav Huna said: They only taught that one recites the blessing: Who has given us life, on a new vessel if he did not purchase that item in the past and purchased the item now, for the first time. However, if he purchased that item in the past and purchased the item again, he need not recite a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Even if one purchased that item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. This proves by inference that if one already has a vessel and then purchased similar vessels, everyone agrees that he must recite a blessing. The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita: One who built a new house and does not already own a similar house, or purchased new vessels and does not already own similar vessels, must recite a blessing. However, if he already owns a similar one, he need not recite a blessing, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda, on the other hand, says: In either case, he must recite a blessing. The Gemara asks: Granted, according to the first version of the dispute between Rav Huna and Rabbi Yoḥanan, one could say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, according to the latter version of the dispute, granted, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but in accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan state his opinion? His statement is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true according to Rabbi Yehuda’s opinion; in a case where one has purchased an item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. The fact that they only disagreed with regard to a case where he already owned similar vessels and he purchased new ones does not indicate that this is their only disagreement. The dispute was presented in this way to convey the far-reaching nature of Rabbi Meir’s opinion; even in a case where one purchased an item while owning a similar item, he need not recite a blessing; all the more so in a case where he purchased an item and then purchased a similar item again, he need not recite a blessing. The Gemara asks: And if that is the reason for presenting the dispute in this manner, let them disagree with regard to a case where one purchased an item in the past and then purchased a similar item again, where according to Rabbi Meir one need not recite a blessing, in order to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s opinion; as Rabbi Yehuda requires a blessing in that case. The Gemara responds: The Gemara preferred the version before us in order to demonstrate the extent to which Rabbi Meir was lenient in not requiring a blessing because the strength of leniency is preferable. We learned in the mishna: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. This is to say that one recites the blessing appropriate for the present situation even if it is bad, despite the fact that it may develop into a positive situation in the future. The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where a dam was breached and water flowed onto one’s land, despite the fact that this will ultimately be beneficial for him, for his land will be covered with sediment from the flowing water which will enhance the quality of his soil, it is nonetheless bad at present. One must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad. The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where one found a lost object, despite the fact that it is ultimately bad for him because if the king heard about it, he would certainly take it from him. At that time, the law deemed all found objects the property of the king’s treasury and one who did not report such an object would be punished. Nevertheless, it is favorable at present. We learned in the mishna: One whose wife was pregnant and he said: May it be God’s will that my wife will give birth to a male child, it is a vain prayer. Is a prayer in that case ineffective? Rav Yosef raises an objection based on a baraita: It is stated: “And afterwards she bore a daughter, and called her name Dina” (Genesis 30:21). The Gemara asks: What is meant by the addition of the word: Afterwards? What does the verse seek to convey by emphasizing that after the birth of Zebulun she gave birth to Dina? Rav said: After Leah passed judgment on herself and said: Twelve tribes are destined to descend from Jacob, six came from me and four from the maidservants, that is ten, and if this fetus is male, my sister Rachel will not even be the equivalent of one the maidservants; immediately the fetus was transformed into a daughter, as it is stated: And she called her name Dina; meaning she named her after her judgment [din]. The Gemara rejects this: One does not mention miraculous acts to teach general halakha. The Gemara introduces an alternative explanation: And if you wish, say instead that the story of Leah and her prayer with regard to the fetus was within forty days of conception. As it was taught in a baraita: During the first three days after intercourse, one should pray that the seed not putrefy, that it will fertilize the egg and develop into a fetus. From the third day until the fortieth, one should pray that it will be male. From the fortieth day until three months, one should pray that it will not be deformed, in the shape of a flat fish, as when the fetus does not develop it assumes a shape somewhat similar to a flat sandal fish. From the third month until the sixth, one should pray that it will not be stillborn. And from the sixth month until the ninth, one should pray that it will be emerge safely. Therefore, during the first forty days from conception, one may still pray to affect the gender of the fetus. The Gemara asks: Is prayer effective for that purpose? Didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Ami, say: The tradition teaches that the gender of the fetus is determined at the moment of conception. If the man emits seed first, his wife gives birth to a female; if the woman emits seed first, she gives birth to a male, as it is stated: “When a woman emitted seed and bore a male” (Leviticus 12:2). The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where they both emit seed simultaneously. In that case, the gender is undetermined and prayer may be effectual. We learned in the mishna: One who was walking along the way and heard a scream from the city, and says: May it be God’s will that this scream will not be from my house, it is a vain prayer. The Sages taught: There was an incident involving Hillel the Elder, who was coming on the road when he heard a scream in the city. He said: I am certain that the scream is not coming from my house. And of him, the verse says: “He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord” (Psalms 112:7). Rava said: Any way that you interpret this verse, its meaning is clear. It can be interpreted from beginning to end or it can be interpreted from end to beginning. The Gemara explains: It can be interpreted from beginning to end: Why is it that: He shall not be afraid of evil tidings? Because his heart is steadfast, trusting in the Lord. The Gemara continues: And it can be interpreted from end to beginning: One whose heart is steadfast, trusting in the Lord is a person who shall not be afraid of evil tidings. The Gemara relates: This student was once walking after Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, in the marketplace of Zion. Rabbi Yishmael saw that the student was afraid. He said to him: You are a sinner, as it is written: “The transgressors in Zion are afraid, trembling has seized the ungodly” (Isaiah 33:14). The student replied: And is it not written: “Happy is the man that fears always” (Proverbs 28:14)? Rabbi Yishmael said to him: That verse is written with regard to matters of Torah, that one should be afraid lest he forget them. For everything else, one must trust in God. In a similar vein, the Gemara relates: Yehuda bar Natan was coming and going after Rav Hamnuna. Yehuda bar Natan sighed; Rav Hamnuna said to him: Do you wish to bring suffering upon yourself; as it is stated: “For that which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of has overtaken me” (Job 3:25)? He responded: Is it not said: “Happy is the man who fears always”? Rav Hamnuna answered: That verse is written with regard to matters of Torah. We learned in the mishna: One who enters a large city recites two prayers; Ben Azzai says he recites four prayers. The Sages taught the details of Ben Azzai’s teaching in a baraita:
Upon his entrance to the city what does he recite?
May it be Your will, O Lord my God, that You bring me into this city to peace.
After he entered the city, he recites: I thank You, O Lord my God, that You brought me into this city to peace.
When he seeks to leave the city, he recites: May it be Your will, O Lord my God and God of my ancestors, that You take me out of this city to peace.
After he left, he recites: I give thanks before You, O Lord my God, that You took me out of this city to peace;
and just as You took me out to peace,
so too lead me to peace, support me to peace, direct my steps to peace,
and rescue me from the hand of any enemy or those lying in ambush along the way. Rav Mattana said: This was taught only with regard to a city where criminals are not tried and executed, as in a place like that he may be killed without trial. However, in a city where criminals are tried and executed, these prayers do not apply, as if one is not guilty he will not be harmed. Some say that Rav Mattana said the opposite: Even in a city where criminals are tried and executed one must pray for mercy, as sometimes he may not encounter a person who will plead in his favor. The Sages taught: One who enters a Roman bathhouse, where a fire burns beneath the pool of water used for bathing, and where there is the risk of collapse, says:
May it be Your will, O Lord my God, that you save me from this and similar matters,
and do not let ruin or iniquity befall me,
and if ruin or iniquity does befall me, let my death be atonement for all of my transgressions. Abaye said: One should not say: If ruin befalls me, so as not to open his mouth to Satan and provoke him. As Rabbi Shimon ben Lakish said and as it was taught in a baraita in the name of Rabbi Yosei: One should never open his mouth to Satan by raising, at his own initiative, the possibility of mishap or death. Rav Yosef said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “We should have almost been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah” (Isaiah 1:9), after which what did the prophet reply to them? “Hear the word of the Lord, rulers of Sodom; give ear unto the law of our God, people of Gomorrah” (Isaiah 1:10). After the analogy to Sodom was raised, it was realized. Returning to the subject of the Roman bathhouse, the Gemara asks: When he emerges from the bathhouse, what does he say? Rav Aḥa said: I give thanks to You, Lord, that You saved me from the fire. The Gemara relates: Rabbi Abbahu entered a bathhouse when the bathhouse floor collapsed beneath him and a miracle transpired on his behalf. He stood on a pillar and saved one hundred and one men with one arm. He held one or two people in his arm, with others holding on them and so on, so that all were saved. He said: This is confirmation of the statement of Rav Aḥa, who said that one should offer thanks upon leaving the bathhouse safely. As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says:
May it be Your will, O Lord my God,
that this enterprise be for healing and that You should heal me.
As You are a faithful God of healing and Your healing is truth.
Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed.
Rav Aḥa is saying that people should not practice medicine as they lack the ability to heal; rather, healing should be left to God. Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal. The practice of medicine is in accordance with the will of God. As for bloodletting, the Gemara asks: When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.
7ז
דיון
על פי המשנה, מהי תפילת שווא, מדוע היא מוגדרת כך?
מדוע מתפללת לאה שהעובר שבקרבה לא יהיה זכר?
מהי משמעותה של לידת זכר בתקופת המקרא? מהי משמעותה בימינו?
המשנה מגדירה זמנים לתפילות שונות, מהם? מהם הגורמים לחלוקה זו? האם, על פי החלוקה, התפילה מועילה?
עם אילו בקשות המוזכרות במשנה אתם מזדהים/ות?
המשנה קובעת כי לאחר שהדברים מתקבעים אין להתפלל עליהם. באילו מקרים התפללתם/ן תפילת שווא לשינוי הדברים?
האם במשפחתכם יש סיפור שבו התפללו לבן/ לבת, מהו? האם התפילה נענתה?
8ח
יחס ההלכה לאדם לאחר ניתוח להתאמה מגדרית
9ט
הרב יובל שרלו, 'יחס לשינוי מין ע"פ ההלכה', שו"ת כיפה, תשס"ז
גבר שעבר נתוח שינוי מין נשאר זכר ומחוייב במצוות כאיש.... וכן אישה שעברה נתוח או טיפול זה או אחר, היא עדיין אישה לכל דבר.
למקור השלם
10י
הרב מרדכי הלפרין, 'שינוי מין', שו"ת כיפה, תשס"ו
כדאי לדעת שבכל מקרה אין כאן שינוי אמיתי של אברי הרביה. אלא תחליף רקמתי בו משתמשים הפלסטיקאים. [...] אילו היה באמת ניתן לבצע היפוך מין כמו שמתקיים באופן טבעי בכמה בעלי חיים, אז הייתה לכך בוודאי גם השפעה על המסקנות ההלכתיות.
למקור השלם
11יא
דיון
מהי התפיסה המשתקפת משתי הפסיקות?
על פי הרב הלפרין, באיזה מקרה ישנן השלכות הלכתיות בנוגע לשינוי מין?
מה קובע את מינו של האדם? מה דעתכם על קביעה זו?
12יב
השלכות הלכתיות
13יג
הרב יובל שרלו, 'יחס לשינוי מין ע"פ ההלכה', שו"ת כיפה, תשס"ז
גבר שעבר נתוח שינוי מין... אם היה נשוי הוא נשאר נשוי ואשתו צריכה גט אם רוצים להיפרד.
למקור השלם
14יד
הרב חיים ג'קטר, 'שמות וכינויים בגט', בתוך: תחומין, כרך כג, תשס"ג
במידה ואומץ שם חדש לא קוראים בשם זה בגט כי אין לקרוא בשם שמפרסם חטא גדול.
© כל הזכויות שמורות למכון צומת
zomet.org.il
15טו
הרב יובל שרלו, 'יחס לשינוי מין ע"פ ההלכה', שו"ת כיפה, תשס"ז
גבר שעבר סירוס אסור לו להתחתן לא עם אישה ולא עם גבר. עם גבר אסור כיון שהוא עצמו גבר. עם אישה אסור כיון שהוא כרות שופכה.
למקור השלם
16טז
הרב איתן זן-בר, 'שינוי מין', שו"ת כיפה, תשס"ט
מותר לגעת בגבר ששינה מינו לאשה, אך על זה נאמר התרחק מן הכיעור וכו'.
למקור השלם
17יז
ע"פ הרב יעקב אריאל, שו"ת אתר ישיבה, תשס"ז
באם הקול לאחר השינוי המגדרי הוא נשי חל עליו דין "קול באישה" על אף שהשינוי הוא מלאכותי והגבר נשאר גבר.
למקור השלם
18יח
דיון
מהי התמונה המצטיירת מההלכות הללו?
מהן ההשלכות של הלכות אלו על חייהם של טרנסג'נדרים/ות דתיים/ות? האם הם יכולים/ות לשמור על אורח חיים דתי?
'קול באישה' - על פי הרב אריאל, הטרנסג'נדרים מוגדרים כגברים, אך עדיין חל איסור על שמיעת קולם - מדוע? על פי דבריו של הרב, מדוע נקבע האיסור לשמוע קול אישה? האם תפיסה זו תואמת להגדרת אדם כגבר?
מדוע לדעתכם/ן אין כמעט התייחסות בפסיקה לגברים טרנסג'נדרים (שנולדו כנקבות וחיים כגברים)?
האם ישנה חלוקה מגדרית בין התנהגויות המקובלות על ידי החברה לכאלו שנולדו נקבות ולכאלו שנולדו זכרים?
מהפסיקות הנ"ל, מה הופך זכר לגבר ונקבה לאישה? מה דעתכם/ן על נקודת המוצא הזו? מהם הגורמים הנוספים המשפיעים על ההגדרות המגדריות?
19יט
הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, כרך 10, חלק 25, פרק 26, סעיף 6
גישתו של הרב אליעזר ולדנברג
כן ראיתי בספר הנקרא "יוסף את אחיו" (להרב ר' יוסף פלאג'י ז"ל), מערכת ג אות ה, שנשאל אם יארע מקרה כזה בנוגע להצרכת גט. וזה לשונו: ... מהו הדין לזאת שהיתה נקבה ואשת איש ונעשית זכר, אם צריך ... לגרשה בגט כדת משה וישראל, כיון שהייתה אשתו אשת איש או דלמא אינו צריך כיון שאיננה אישה כי אם איש...?
בנידון דידן דאשה זאת יש לה סימנים הרבה שהוא גבר - איש בחוש הראות לעיני הכל דלא צריכה גט. שזאת אינה אשה כי אם איש ממש.

מושגים
  • הרב אליעזר ולדנברג - (1915-2006) מחשובי הפוסקים במאה העשרים. נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה. חבר בית הדין הרבני הגדול, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק.
20כ
דיון
מדוע במקרה זה האיש אינו חייב בגט?
מה קובע את מגדרו של האדם? מה דעתכם/ן על קביעה זו?
21כא
הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, כרך 10, חלק 25, פרק 26, סעיף 6
וגם אמינא [אמרנו, מהסיפור שהובא לעיל], איש כזה שהיה אשה תחילה ונהפך לאיש נ"ל [ראה לדעתי] דכשאומר ברכת השחר אינו אומר 'שלא עשני אשה' משום דכבר נעשית אשה תחילה בבטן אימו ויצא לאויר העולם בצורת אשה, אלא מברך בא"י אמ"ה [ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם] שהפכני לאיש.
22כב
דיון
על פי דבריו של הרב ולדנברג, איזה שינוי יש לבצע בברכות השחר? אילו ברכות נוספות מותאמות לאדם המברך אותן?
עם אילו ברכות אינכם מזדהים/ות או שאינן הולמות את הווייתכם/ן? כיצד אתם מתמודדים/ות עם תחושה זו?
האם אתן/ם חושבים/ות שהרב פלאג'י והרב ולדנברג היו פוסקים אחרת במידה והשינוי המתואר היה מזכר לנקבה?
23כג
הרב זאב פרבר, 'יהודים אורתודוכסים טרנסג'נדרים', nתוך הבלוג: morethodoxy.org (מתורגם)
הרב זאב פרבר
כשזה מגיע לחיוב מצוות אני מאמין שהבעיות העומדות בפנינו הם שונות לגמרי... כאן אני מאמין שזהות מינית משחקת תפקיד משנה לזהות חברתית. במילים אחרות, חיוב מצוות קשור לתפקיד המגדרי של האדם כזכר, במקרים אלו המין המורפולוגי (המראה של אבר המין) שיחק תפקיד מאוד מוגבל בהשוואה למין הפנוטיפי (סימני המין הנראים כלפי חוץ) הנראות המגדרית, והזהות המגדרית.
כמו שאני מבין את זה, חיוב מצוות - ופה אתייחס רק למצוות שהזמן גרמן - מגיעות כתוצאה מהתפקיד החברתי והפסיכולוגי של היהודי הזכר...
... נראה ברור שאדם הנראה כשייך למגדר מסוים, ורואה את עצמו או את עצמה כשייך למגדר מסוים, אזי הוא או היא שייך/שייכת לאותו מגדר למטרות חברתיות. נקבה מורפולוגית (בעלת איברי מין חיצוניים נשיים) שרואה ומגדיר עצמו כגבר, שנראה כגבר בעזרת שימוש לבוש, הליכות, וטיפול הורמונאלי הרי שהוא מוגדר כגבר גם עבור חיוב במצוות, ואין צריך להוסיף שכל שכן עבור אלו שעוברים או עוברות ניתוח לשינוי מין.
כדי לסכם את הדעה שלי, אני מאמין שההגדרה המורפולוגית של ההגדרה המינית חשובה רק עבור נישואין ויחסי מין. עבור נושאים אחרים כמו חיובי מצוות, השתתפות בבית הכנסת, ואיפה לשבת במניינים אורתודוכסים עם ישיבה נפרדת - ההגדרה הקובעת היחידה היא הפנוטיפ, כך שאם לא מדובר על להוביל טקס נישואין או לדון ביחסי מין, אין סיבה לרב הקהילה לשאול שאלות אינטימיות לגבי אברי המין. יותר מכך, מכיוון ששאלות אלו הינן חודרניות וחוצות את גבולות הצניעות - שאלות אלו לא צריכות להישאל כשאין צורך.

למקור השלם
24כד
דיון
על פי הרב פרבר, ממה נובע החיוב במצוות עשה שהזמן גרמן? מי אם כן מחויב בהן?
הרב פרבר מפריד בין מצוות עשה שהזמן גרמן לבין הלכות נישואין ויחסי מין, מהי ההשלכה של הפרדה זו? מה דעתכם/ן עליה?
25כה
דיון
לסיכום
אילו גורמים שונים מעצבים את זהותכם/ן המגדרית?
כיצד יש לפעול כאשר יש פער / מתח בין הגורמים השונים?
אילו מהפסיקות מתייחסות למינם של האנשים ואילו למגדרם? עם איזו גישה אתם/ן מזדהים/ות יותר?
מה דעתכם/ן על הנטייה לעסוק במרכיב האנטומי של אדם בקביעת היחס כלפיו?
מיהו גבר? מיהי אישה? מהן ההשלכות של הגדרות אלו?
באילו מקרים הגדרות אלו משרתות אותנו ובאילו פוגעות בנו?
27 כז
28כח
29כט
דף מספר 5 בסדרה פסח שני- יום הסובלנות הדתית, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4