חלב חמוץ וגם דבש מר

לימוד זה מבקש להדגיש את מחירה של המערכת הפוליטית ושל עצמאות מדינית. לאחר שנים רבות כמיעוט בגולה, זכה עם ישראל למדינה, זכות שמלווה במחויבות ובאחריות ובמחירים מוסריים וחברתיים שלא היו מוכרים בגלות. מהו מחירה של החירות המדינית? כיצד מתמודדים עם הפערים שבין החזון והמציאות? האם מחיר זה הכרחי? כיצד ניתן לצמצם אותו?

ישראל דושמן, פה בארץ חמדת אבות
פה בארץ חמדת אבות/ [מקור ביידיש: מוריס רוזנפלד] מילים עבריות: ישראל דושמן,
פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת
תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,
פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,
חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,

פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,
פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

ענבל פרלמוטר, חמדת אבות 2
חמדת אבות 2/ מילים ולחן: ענבל פרלמוטר
מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה:
חלב חמוץ וגם דבש מר הארץ מניבה.
משפחת שכול - שיגרת יום חול,
ואיבה עתיקה שמכסה על הכל.

בראש מורכן נמשיך לסבול,
או שנצעק בקול גדול:

אי אפשר לקנות גן עדן בדם.
© כל הזכויות שמורות ליוצרת ואקו"ם


מושגים

• ענבל פרלמוטר - ענבל פרלמוטר (1971 - 1997) זמרת, גיטריסטית, מלחינה, משוררת ומעבדת ישראלית. נולדה ברחובות, ונחשבה לאחת מהיוצרות הייחודיות במוזיקה הישראלית והמשפיעות ברוק הישראלי. למרות חייה הקצרים הספיקה להשאיר אחריה מורשת רחבה. היא החלה את יצירתה המוזיקלית בשנת 1992 בלהקת 'המכשפות' עם יפעת נץ ויעל כהן, להקה שנחשבת לאחת מלהקות הרוק החשובות והמוערכות ביותר שפעלו בישראל. לאחר התפרקותה הזמנית של הלהקה המשיכה פרלמוטר ביצירה עצמאית ובשיתופי פעולה רבים בישראל ומחוצה לה, אך יצירתה נקטעה במותה הטרגי בתאונת דרכים. [מתוך: ויקיפדיה]

דיון

• האם המלוכה הכרחית?
• האם 'שום תשים עליך מלך' - הוא ציווי או אפשרות?
• מהן ההגבלות על המלך? לשם מה נועדו?
• האם יש דמיון בין המלוכה על פי הפסוקים לבין השלטון בימינו?
• אילו הגבלות בימינו מקבילות לאלו של המלך?

שמואל א' פרקים ח-ט
דרישת העם למלך, שמואל א'
פרק ח א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: ב וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע: ג וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: ד וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם: ו וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל-ה': ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ: ט וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' אֶל-הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: יא וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: יז צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים: יח וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא: יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ: כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ כְּכָל- הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ: כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה': כב וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ:
פרק ט א וַיְהִי-אִישׁ מִבִּן יָמִין (מִבִּנְיָמִין) וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן-אֲבִיאֵל בֶּן-צְרוֹר בֶּן-בְּכוֹרַת בֶּן-אֲפִיחַ בֶּן-אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל: ב וְלוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם:

דיון

• מה ההבדל בין מלך לשופט?
• מדוע דווקא עכשיו, דורש העם מלך?
• האם הסיטואציה דומה לזו המתוארת בספר דברים?
• מדוע אומר ה' לשמואל לשמוע בקול העם?
• האם תיאור המלך על פי שמואל הוא הכרחי?
• למה העם בכל זאת רוצה להמליך מלך?

ניקולו מאקיאוולי, הנסיך (תרגם גאיו שילוני), זמורה ביתן, תל אביב 1988
הנסיך \ מקיוולי
כיצד חייבים נסיכים לשמור אמונים? כמה ראוי לשבח הוא נסיך שישמור אמונים ושינהג ביושר ולא בערמומיות, זה מובן לכל. אך הניסיון בימינו מראה שדווקא נסיכים שלא הקפידו הרבה בשמירת אמונים, ושידעו לבלבל את מוחותיהם של בני-אדם בערמומיות, דווקא הם עשו מעשים כבירים; ובסופו של דבר גברו על מי שהתבססו על היושר. כי זאת עליכם לדעת, ששתיים הן שיטות הלחימה: בעזרת החוק ובעזרת הכוח. השיטה הראשונה מיוחדת היא לבני האדם, והאחרת, לחַיות; אלא מאחר שפעמים רבות לא די בשיטה הראשונה, מן ההכרח הוא להסתייע בשניה. דרוש איפה לנסיך שידע היטב להפעיל גם את החיה וגם את האדם... מאחר שהנסיך חייב, אפוא, לדעת היטב כיצד לפעול כחיה, עליו ליטול כדוגמא, מבין החיות, את השועל ואת האריה; כי האריה אינו ניצל מהמלכודות, והשועל אינו ניצל מהזאבים. לכן חייב אדם להיות שועל, להבחין במלכודות, וגם להיות אריה, להפחיד את הזאבים. והמסתפקים להיות רק כאריות אינם מבינים זאת. כלומר, שליט נכון אינו יכול, גם אינו צריך, לשמור אמונים, אם שמירה זאת היא נגד טובתו הוא, ואם כבר בטלו הסיבות שגרמו לו להבטיח אמונים. לוּ היו כל בני האדם טובים, לא היתה הוראה זו טובה כלל; אולם מאחר שכל בני האדם רשעים, ולא ישמרו לך אמונים, גם אתה אינך חייב לשמור אמונים להם. לנסיך לעולם גם לא תחסרנה סיבות כשרות לתרץ הפרת אמונים זו. על כך אפשר להביא דוגמאות אין ספור מימינו, ולהוכיח כמה בריתות- שלום, כמה הבטחות היו לקלס ולהבל עקב בגידת הנסיכים: וזה שיותר מכולם ידע להיות שועל הוא שראה יותר ברכה במעשיו. אולם צריך לדעת כיצד להסוות היטב תכונה זו, ולדעת להתחפש ולהתנכר היטב; ובני האדם כה תמימים הם, וכה נשמעים הם לצו השעה, שהמְרַמה ימצא תמיד מי שיניח שיְרַמו אותו... הוא צריך לעתים קרובות לפעול נגד האמונים, נגד אהבת-אדם, נגד יראת שמים. על-כן צריך שיהיה מוכן בנפשו להסתגל לכל מצב, לפי שהרוח הנושבת ותהפוכות המזל יצוו עליו; וכפי שכבר אמרתי קודם, צריך שלא ייטוש את דרך הטוב, כל עוד יוכל לעשות זאת; אולם צריך שידע גם ללכת בדרך הרשע, אם יהיה מוכרח. ובכן לא הכרח הוא שיהיה הנסיך מבורך בכל התכונות הטובות שצוינו לעיל; אולם הכרחי בהחלט שייראה כמי שנחן בכל אלה. יתר על כן, אעז ואומר שאם תהיינה בו כל התכונות האלה, ואם יפעל תמיד בהתאם להן, הריהן מזיקות לו; אולם אם נראה אדם בעיני כל כנחן בהן, הרי הן מועילות. לכן טוב להֵחשב רחמן, נאמן, אנושי, ישר דרך, ירא שמים – ואף להיות באמת כזה; אולם עליך להיות מוכן כנפשך לשעה, שאם תוצרך להיות לא כך, תוכל ותדע להשתנות ולנהוג על פי התכונות ההפוכות. וזאת יש להבין, שנסיך, ובעיקר נסיך חדש, לא יוכל להקפיד על שמירת כל אותם הכללים שעל פיהם נחשבים בני-אדם לטובים.

מושגים

• ניקולו מאקיאוולי - (1469-1527), הוגה דעות, סופר ומדינאי איטלקי וממניחי היסודות למדע המדינה בעת החדשה. נולד למשפחה אמידה בפירנצה, בשנה שבה עלה לורנצו דה-מדיצ'י לשלטון. מאקיאוולי חי בעידן שבו איטליה נקרעה במאבקים פנימיים ובמלחמות בין המדינות הקטנות, הכורתות בריתות ומפרות אותן לסירוגין. תקופה של חילופי שלטון תכופים ומערבולת מדינית קשה.
  ארבע-עשרה שנה עסק מאקיאוולי בפעילות מדינית עד שהוגלה מעיר הולדתו פירנצה, והתיישב באחוזת אבותיו שבכפר, משם פרסם את יצירותיו הגדולות
• הנסיך / מקיאוולי - כשלושים שנה אחרי הופעת הנסיך, יצירתו הגדולה ביותר של ניקולו מאקיאוולי והמפורסמת מכל יצירות הרנסאנס, כבר הופיע הנסיך ברשימת הספרים האסורים בקריאה. מאז המאה ה–16 ועד ימינו נעשה ה'מאקיאווליזם' לשם דבר, שם נרדף לצביעות ולשטניות... לאמיתו של דבר מאקיאוולי הוא שטבע את המושג 'טובת המדינה', והוא הראשון שהדגיש את הכורח של הסביבה הפוליטית ביחס לפעילות המדינית ולכללי ההתנהגות – תוך התעלמות מהמסורת הדתית ומחוקי המוסר המקובלים.
  איזו היא ההתנהגות שבה ראוי לאדם לבחור? בתשובה לשאלה זו מציע מאקיאוולי נוסחה ברורה: מבין כל מגוון האפשרויות, ההתנהגות ההולמת ביותר לאדם היא זו המקדמת אותו לקראת מטרתו. מתוך: הכריכה האחורית של ספרו של ניקולו מאקיאוולי, הנסיך, זמורה ביתן, תל אביב 1988

דיון

• האם התנהגות הנסיך/ השולט המתוארת הכרחית?
• האם דבר זה בא לידי ביטוי בכל שלטון?
• האם אפשר להיות בשלטון רק עם התכונות הטובות?

ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, הוצאת שוקן, ירושלים תשל"ו
יהדות ומדינה
בשיחות בחלק הראשון של דיוננו כבר דובר על שתי תפיסות של היחס בין עם למדינה: מזה מושג של עם הנתפס כעמה של מדינה מסוימת. המדינה קודמת לעם; מנגנון של מסגרת שלטונית, שחטיבה אנושית הקימה לעצמה, מעצבת את אוכלוסייתה כעם. לשון אחר: יוצרת לאומיות. ומזה מדינה הנתפסת כמדינתו של עם מסוים. העם קודם למדינה; חטיבה אנושית, בעלת תוכן לאומי משלה, מקימה לעצמה מסגרת שלטונית קיומית, שנעשית מדינתו. התפיסה הראשונה היא יסודו הרעיוני של הפאשיזם: הרעיון שלא זו בלבד שהמנגנון השלטוני של עם מוסמך להטיל ללא סייג את מרותו על האזרח, אלא שהלה חייב להכיר בו כסמכות העליונה ושוב ללא סייג גם מבחינה ערכית, מוסרית. וכאן ניתן לקבוע כעובדה היסטורית שאם היה קיים - ואפשר שעדיין הוא קיים - יש הנקרא יהדות, הוא עומד בניגוד רעיוני מוחלט לתפיסה הזאת, וזה אולי מגדולתה של היהדות. בכל גלגוליה, מתקופת המקרא ועד לתקופה האחרונה שבה היא עדיין קיימת כגורם חי, היא סרבה לראות בארציות ובממלכתיות את מהותה.

דיון

• איך רואה ישעיהו ליבוביץ את הקשר בין יהדות למדינה?
• איזו מדינה יכול העם היהודי לקיים?
• מה הייתם אומרים לישעיהו ליבוביץ?

אברט גנדלר, בתוך: לקסיקון התרבות היהודית בזממנו: מושגים, תנועות, אמונות (בעריכת ארתור א' כהן, פול מנדס-פלור), הוצאת עם עובד, תשמ"ו.
בעייתית מבחינת העולם היהודי, אם כי לא הכל מכירים בבעייתיות זו, היא מדינת ישראל המודרנית – מקור שמחה למרבית היהודים, ומוקד של דאגה יהודית בכל אתר ואתר. מלבד הבעיות הקשות הכרוכות בהגדרת היחסים בין התפוצות לישראל, לא ברור כיצד האידיאל הציוני, המגולם בגוף פוליטי מודרני הנשען על כוחה של מדינת-לאום, יכול להימנע מחילון, מ"נורמליזציה", מחזרה מדריכת-מנוחה על יסודות מסוימים בכיבוש הארץ הראשון ומירידה למעמד של "ככל הגויים" (שמואל א, ח, ה). ירידה כזאת תשים לאל את תפקיד הגאולה המוטל על העם היהודי, ותרוקן מתוכן את הצווים האלוהיים המונחים בשורש מהותה של הקהילה הזאת – "והיה ברכה... ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית, יב, ב-ג) – והנזכרים מפסגות הנבואה: "אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים" (ישעיהו מב, ו).

דיון

• מה הבעיה המהותית במדינת ישראל המודרנית?
• האם יש סתירה עקרונית בין יהדות למדינה עצמאית?
• האם מדינה יהודית עשויה לפגוע ביהדות?
• האם אתם מסכימים עם אברט גנדלר?

- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946