"וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר": עיון בסיפור בת יפתח
1א
הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
דף הלימוד עוסק בדמותה של בת יפתח כפי שהיא משתקפת בשירה העברית במאה התשע-עשרה והעשרים, במדרשי חז"ל ובמדרש מודרני.
3ג
דיון
את בת יפתח אנו פוגשים בספר שופטים פרק יא, עת אביה, השופט יפתח נלחם בבני עמון:
4ד
ספר שופטים פרק (יא)
(כח) וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. (כט) וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ ה', וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה; וַיַּעֲבֹר אֶת-מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. (ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. (לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה', וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה. (לב) וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ. (לג) וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד-בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (לד) וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת. (לה) וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל-ה', וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. (לו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה'- עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן. (לז) וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי). (לח) וַיֹּאמֶר לֵכִי, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ, וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים. (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. (מ) מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת, לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה.
Howbeit the king of the children of ῾Ammon did not hearken to the words of Yiftaĥ which he sent him. Then the spirit of the Lord came upon Yiftaĥ and he passed over Gil῾ad, and Menashshe, and passed over Miżpe of Gil῾ad, and from Miżpe of Gil῾ad he passed over to the children of ῾Ammon. And Yiftaĥ vowed a vow to the Lord, and said, If Thou shalt deliver the children of ῾Ammon into my hands, then whatever comes out of the doors of my house to meet me, when I return in peace from the children of ῾Ammon, shall surely be the Lord’s, and I will offer it up for a burnt offering. So Yiftaĥ passed over to the children of ῾Ammon to fight against them: and the Lord delivered them into his hands. And he smote them from ῾Aro῾er, as far as Minnit, twenty cities, and as far as Avel-keramim, with a very great slaughter. Thus the children of ῾Ammon were subdued before the children of Yisra᾽el. And Yiftaĥ came to Miżpe to his house, and, behold, his daughter came out to meet him with timbrels and with dances: and she was his only child; beside her he had neither son nor daughter. And it came to pass, when he saw her, that he rent his clothes, and said, Alas, my daughter! thou hast brought me very low, and thou hast become the cause of trouble to me: for I have opened my mouth to the Lord, and I cannot go back. And she said to him, My father, if thou hast opened thy mouth to the Lord, do to me according to that which has proceeded out of thy mouth; seeing that the Lord has taken vengeance for thee of thy enemies, of the children of ῾Ammon. And she said to her father, Let this thing be done for me: let me alone two months, that I may go and wander down the mountain sides, and bewail my virginity, I and my friends. And he said, Go. And he sent her away for two months: and she went with her companions, and wept for her virginity upon the mountains. And it came to pass at the end of two months, that she returned to her father, who did with her according to his vow which he had vowed: and she knew no man. And it was a custom in Yisra᾽el, that the daughters of Yisra᾽el went yearly to lament the daughter of Yiftaĥ, the Gil῾adite four days in the year.
5ה
דיון
  • מה דעתכם על דבקותו של יפתח בנדרו?
  • מה דעתכם על תגובתה של בת יפתח?
  • מדוע מציין התנ"ך את הנתון כי בת יפתח 'לא ידעה איש' (פסוק לט)?
  • מדוע לדעתכם לא מצוין שמה של בת יפתח?
6ו
השירים הבאים נכתבו על דמותה של בת יפתח. קראו אותם תוך התייחסות לשאלות המנחות
7ז
יצחק שלו, אוחזת ענף שקד - כינוס ראשון ליצירתו, הוצאת אגודת הסופרים ליד דביר, תשי"ב, עמ' 134
מתוך השיר 'בת יפתח'/ יצחק שלו
רעותי שלחתי ביתה. יום יבא ותנשאנה,
לגורל חברת-הנער התבכה אחת מהנה?
-חיק-הבעל תרגיענה, לא להן תמרור ונֹהַּ אביהן –
לא איש גיבור הוא. לא בהן בחר אלוה...

למה זה בחר בבת ולא בשה מעדר?
לב-אבי אמץ אמצתי לעשות כדבר הנדר,
אך אני – לא כן חשבתי, ולבי הומה, הומה לי,
הדבר אשר אחשבה – מאבי נפלא ופלאי...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
8ח
שאול טשרניחובסקי, שירים, שוקן תשי"ב, עמ' 689
מתוך השיר 'בת יפתח הגלעדי'/ שאול טשרניחובסקי

קול בוכים אשמע, קול ילד, - לא בכה, שחק ילדי,
לא חלצה שד לתינוקת בת יפתח הגלעדי!

במחולות בנות תצאנה...קול חתן וקול כלה...
לי לא שרו ולא שרתי לביתי האמולה.

לא אהבתי, לא יקדתי אהובה בחיק אישי...
אלוהי רצה הנדר, אביבי לו ואישי

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
9ט
דיון
  • כיצד מפרשים שלו וטשרניחובסקי את מילותיה של בת יפתח: "ואבכה על בתולי" (פסוק לז)
  • מה דעתכם על מילותיו של שלו: "לא בהן בחר אלוה" ושל טשרניחובסקי "אלוהי רצה הנדר"?
  • כיצד מצטיירת דמותה של בת יפתח בשירים אלו?
10י
ג'ורג' גורדון ביירון (נוסח עברי: יהודה לייב גורדון), משירי העלייה השנייה, הוצאת המרכז לתרבות, תש"ח, עמ' 13
בת יפתח בטרם מותה/ ג'ורג' גורדון ביירון (נוסח עברי: יהודה לייב גורדון)
אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ
וּבְנִדְרֶךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ
הָרֵק חַרְבְּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי!
הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי.

לֹא עוֹד נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה,
לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה, אֵילִילָה;
אִם מִידֵי אָבִי יָבוֹא לִי הַמָּוֶת
סַר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּגָה עַצָּבֶת.
אַל נָא הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֶּךָ
מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ.
בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזָּלוּ
מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ.

וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ, חָרָבוּ;
וּבְעֵת יִדַּם קוֹלִי עֲצָמַי יִרְקָבוּ,
זָכְרֵנִי גַּם אָז, אָבִי, כִּי כָבוֹד לָךְ תַּתִּי
וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי מַתְתִּי.
11יא
דיון
  • כיצד מצטיירת דמותה של בת יפתח בשיר זה לעומת שיריהם של טשרניחובסקי ושלו?
  • כיצד רואים שלושת המשוררים את יפתח?
12יב
דיון
פרשני התורה והדרשנים התעכבו על דמותה של בת יפתח ועל היחסים בינה לבין אביה. מדרש תנחומא אינו חוסך מהקוראים את ביקורתו על התנהגותו של יפתח:
13יג
מדרש תנחומא
... וכן את מוצא ביפתח הגלעדי מפני שלא היה בן תורה אִבֵּד את בתו. אימתי [=מתי]? בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר באותה שעה שנא' (שופטים, יא,ל) "וידר יפתח נדר" וגו' "והיה היוצא" וגו' והיה לה' והעליתהו עולה" באותה שעה היה עליו כעס מן הקב"ה. אמר [הקב"ה]: 'אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל היה מקריב אותו לפני?' לכך זימן לו בתו.. כדי שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות שלא לנהוג טעות בנדרים.
והנה בתו יוצאת לקראתו: "ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי" וגו' (פסוק לה) "ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב" והלא פינחס היה שם והוא אומר לא אוכל לשוב? [לפי חז"ל פינחס בן אלעזר שימש כמנהיג רוחני ודתי בתקופתו של יפתח וככזה יכול היה להתיר נדרים] אלא פינחס אמר: 'אני כהן גדול בן כ"ג [=כהן גדול] ואיך אלך אצל עם הארץ?' יפתח אמר: 'אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט?' מבין תרויהון [=שניהם] אבדת ההיא עלובתא מן עלמא [אבדו חייה של עלובה זו] ושניהם נתחייבו בדמיה [דמה על ידם ולכן שילמו על כך מחיר]: פינחס נסתלקה ממנו רוח הקדש. יפתח נתפזרו עצמותיו שכן כתיב (שופטים, יב, ז) "ויקבר בערי גלעד".
כיון שבקש לקרבה היתה בוכה לפניו, אמרה לו בתו: 'אבי יצאתי לקראתך בשמחה ואתה שוחט אותי? שמא כתב הקב"ה בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקב"ה נפשות אדם? אין כתיב בתורה "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" (ויקרא, א, ב)- מן הבהמה ולא מן בני אדם'.
אמר לה: 'בתי נדרתי: "והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה" (פסוק ל) שמא כל הנודר יכול הוא שלא לשלם נדרו?'
אמרה ליה [=לו]: והרי יעקב אבינו שנדר "כל אשר תתן לי" (בראשית כח, כא) ונתן לו הקב"ה שנים עשר בנים- שמא הקריב להקב"ה אחד מהם?! ולא עוד אלא חנה שאמרה "ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה" (שמואל א, א,יא)- שמא הקריבה את בנה לפני הקב"ה?! כל הדברים האלה אמרה לו ולא שמע לה.
כיון שראתה שלא שמע לה אמרה לו: הניחני וארד אצל ב"ד [בית דין] שמא ימצאו פתח לנדרך שנאמר (שופטים יא, לז) "הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים" וגו' אמר רבי זכריה: וכי יש אדם יורד על ההרים? והלא בני אדם עולים להרים! מהו "וירדתי על ההרים" אלו סנהדרין. כמה שנא' (מיכה ו, ב') "שמעו הרים את ריבה'". הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו בעוון אותן [אותם אנשים] ששחט משבט אפרים [הכוונה למלחמת יפתח בשבט אפרים: שופטים, יב, א-ז] ועליו הוא אומר (משלי, כח, ג): "גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין להם". "גבר רש ועושק דלים" – זה יפתח שהיה רש בתורה כגרופו [כענף] של שקמה שהיה עושק את הדלים שנאמר (שופטים יב, ו) "ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן" והיה שוחטן, לפיכך "מטר סוחף ואין לחם" שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא "ואין לחם" שהעלים הקב"ה מהם את ההלכה שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו עלה ושחטה.
ורוח הקדש צווחת: 'נפשות הייתי רוצה שתקריב לפני?!- "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה, ז, לא): "אשר לא צִויתי"- לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו "אל תשלח ידך" … (בראשית, כח, יב) "ולא דברתי"- ליפתח להקריב את בתו. [...]
"ולא עלתה על לבי"- זה מישע מלך מואב שכתוב בו בשעה שנפל ביד מלך ישראל "ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה" (מלכים ב, ג, כז) מי גרם למישע שיקריב את בנו? על שלא היה בן תורה. שאלו קרא בתורה לא אבד את בנו שכתוב בתורה "איש כי יפליא נדר והיה ערכך הזכר ואם נקבה היא" וגו' " (ויקרא, כז, ב) הוי "ולוקח נפשות חכם" (משלי, יא, ל).
Another interpretation (of Lev. 27:2) “When anyone explicitly vows […]”: This text is related (to Prov. 11:30), “The fruit of the righteous is a tree of life, but a wise person acquires lives (npshwt).” If a person is righteous, and does not occupy himself with Torah, even though he is righteous, he has nothing in his possession. Rather, “The fruit of the righteous is a tree of life”; this refers to the Torah. Because when one is a Torah scholar (literally, child of Torah), he learns how one acquires lives (npshwt), as stated (ibid.), “but a wise person acquires lives.” As if he makes a vow for the value of human beings, he would have learned what to do from the Torah. But if he does not have Torah in his possession, he has nothing in his possession. And so you find in the case of Jephthah the Gileadite, because he was not a Torah scholar, he lost his daughter.16Gen. R. 60:5; Lev. R. 37:4. When? In the time that he fought with the Children of Ammon and made a vow at that time, as stated (in Jud. 11:30-31), “Then Jephthah made a vow to the Lord, [and said, ‘If You indeed give the Children of Ammon into my hand;] Then it shall be that whatever comes forth…, shall belong to the Lord, and I will offer it up as a burnt offering.’” At that time the Holy One, blessed be He, was angry with him. The Holy One, blessed be He, said, “If there had come out from his house a dog, a pig, or a camel, he would have offered it to Me.” Hence He summoned his daughter to him. And why so much? So that all those that vow will learn the laws of vows and abnegations. [And the result was (in Jud. 11:34-35),] “and there was his daughter coming out to greet him [….] And it came to pass, when he saw her, that he rent his clothes […].” But was not Phinehas there?17Since he was an outstanding Torah scholar, and an outstanding Torah scholar could have annulled the vow. And still he said (in vs. 35), “and I cannot retract?” However, Phinehas had said, “I am a high priest and the son of a high priest. Shall I humble myself and go to an ignoramus ('am ha'arets)?” [And] Jephthah said, “I am head of the tribes of Israel and head of the magistrates. Shall I humble myself and go to a commoner?”18Gk.: idiotes. Between the two of them that poor woman perished from the world; so the two of them were liable for her blood. In the case of Phinehas, the holy spirit left him. In the case of Jephthah, his bones were scattered, as stated (in Jud. 12:7), “and he was buried in the cities of Gilead.”19Translations tend to emend the text and have Jephthah buried in a single city. When he sought to sacrifice her, she cried in front of him. His daughter said to him, “My father, I came out to greet you in joy, and [now] you slaughter me? Is it perhaps that the Holy One, blessed be He, wrote in the Torah that Israel offer the lives (npshwt) of people in front of the Holy One, blessed be He? And is it not written (in Lev. 1:2), ‘When one of you presents an offering to the Lord from the beasts.’ ‘From the beasts’ and not from people?” He said to her, “My daughter, I made a vow (in Jud. 11:31), ‘Then it shall be that whatever comes forth […].’ Is it possible that anyone who makes a vow does not have to fulfill his vow?” She said to him, “Behold, when our father Jacob made a vow (in Gen. 28:22), ‘and of all that You give me, I will surely set aside a tithe for You’; when the Holy One, blessed be He, gave him twelve sons, did he ever offer up one of them as a sacrifice? Moreover, does not Hannah [do likewise], when she makes a vow and says (as reported in I Sam. 1:11), ‘And she made a vow and said, “Lord of hosts, if You will surely see… [then I will give him to the Lord all the days of his life].”’ Did she ever offer up her son as a sacrifice to the Holy One, blessed be He?” All these things she said to him, but he did not heed her. When she saw that he did not heed her, she said to him, “Let me go to a court of law. Perhaps one of them will find a loophole for your words.” Thus it is stated (in Jud. 11:37), “leave me alone for two months, so that I may go and come down to the mountains.” R. Zechariah said, “Is there anyone who comes down to the mountains? Does not one go up to the mountains? So what is the meaning of ‘and come down to the mountains?’ These represent the Sanhedrin,20Gk.: synedrion. as in the usage (of Micah 6:2), ‘Hear, O mountains, the lawsuit of the Lord.’” She went to them, but they did not find a loophole for undoing his vow, because of the sin of those that he slaughtered from the tribe of Ephraim. So it is with reference to him that Scripture has said (in Prov. 28:3), “A poor man who exploits the indigent is a torrential rain which leaves no bread.” “A poor man who exploits the indigent.” This is referring to Jephthah; since he was poor in Torah like a [mere] sycamore shoot.21The metaphor designates one who is poor. (Prov. 28:3, cont.:) “Who exploits the indigent,” since he exploited the indigent, when he said [to the men of Ephraim] (in Jud. 12:6), “Say, ‘Shibboleth’; and he said, ‘Sibboleth,’ not being able to pronounce it correctly.” Then he slaughtered him. Therefore, he is (according to Prov. 28:3, cont.) “a torrential rain, and there is no bread,” in that he had someone who would undo his vow; however (ibid., cont.), “there is no bread,” in that the Holy One, blessed be He, had taken away the halakhah from them, so that they would not find [a loophole] for undoing his vow. When they did not find [a loophole] for undoing his vow, he went up and slaughtered her before the Holy One, blessed be He. Then the holy spirit proclaimed, “Did I desire you to sacrifice lives (npshwt) to Me, [lives] (according to Jer. 19:5), ‘which I never commanded, never spoke for, and which never entered My mind.’” “Which I never commanded” Abraham, that he slaughter his son. Instead I said to him (in Gen. 22:12), “Do not raise your hand against the lad.” [This was] in order to make known Abraham’s love [of God] to the nations of the world, that he did not spare his only one from Me and carried out the will of his Maker. (Jer 19:5 cont.:) “Never spoke” to Jephthah to offer up his daughter as a sacrifice to Me. Rabbi Johanan and R. Simeon ben Laqish [differed on the matter]. Rabbi Johanan says, “He was liable for money [in order to fulfill his vow], like the matter is written in Arakhin.” And R. Simoen ben Laquish said, “[He was liable for] nothing, as he made a stipulation about something that is impossible to sacrifice, and [so] there was no [liability] upon him.” “And which never entered my mind,” this is referring to Misha the king of Moab, about whom it is written that when he fell into the hand of the king of Israel (in II Kings 3:27), “And he took his firstborn son, who would become king in his stead, and offered him up as a burnt offering upon the wall.” What caused Misha to sacrifice his son?22See the parallel text in Buber Tanchuma 10:7, which has the final question being about Jephthah, which fits much better with the continuation of the section. Because he was not a Torah scholar; for if he had read the Torah, he would not have lost his son, since it is written (in Lev 27:2-4) “When anyone explicitly vows [to the Lord the value of human beings (npshwt)] And the value of a male shall be […]. And if it is a female….” Ergo (in Prov. 11:30), “but a wise person acquires lives (npshwt).”
14יד
דיון
  • השוו בין דמותה של בת יפתח כפי שהיא מצטיירת בשירים לבין דמותה במדרש. איזו דמות קרובה יותר לפשט הכתוב?
  • השוו בין יחסם של המשוררים ליפתח לעומת יחסם של בעלי המדרש ליפתח. מה דעתם של בעלי המדרש על דבקותו של יפתח בנדרו?
  • ערכו רשימה של הפעולות שנוקטת בת יפתח במדרש כדי למנוע מאביה להוציא לפועל את נדרו. מדוע היה חשוב לבעלי המדרש להציג את בת יפתח כאקטיבית ולא ככנועה?
  • השוו בין הדמויות המדרשיות של יפתח ופינחס (מנהיג צבאי ומנהיג דתי) לדמותה המדרשית של בת יפתח. באיזה אור מצטיירים שני המנהיגים לעומת בת יפתח?
15טו
דיון
רבקה לוביץ, טוענת רבנית, חברה בארגון "קולך-פורום לנשים דתיות" ועובדת ב"מרכז צדק לנשים", חיברה אוסף מדרשים מודרניים הכתובים מנקודת מבט נשית. במסגרת זו היא הפכה את בת יפתח, לאחר מותה ל-'תנות', המופיעה גם בשאר מדרשיה כמי שיושבת אצל השכינה ומשמיעה באוזניה את צרותיהן של בנות ישראל:
16טז
רבקה לוביץ, 'ותלך לדרוש: מדרש נשי יוצר' בתוך: האשה ביהדות: סדרת דיונים, 11 (תשס"ג), בהוצאת המרכז לחקר האשה ביהדות אונ' בר אילן, עמ' 28.
רבקה לוביץ
ולמה נקרא שמה 'תנות'? לפי שנאמר 'מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת, לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה' (שופטים יא, מ). ואמרו אין 'לתנות' לשון בכי, אלא 'תנות' שמה של בת יפתח הוא. היא תנות היא בת יפתח. ומה עושה? יושבת במרומים, ושומעת סיפוריהן של בנות ישראל אשר בארץ, ואחר יושבת אצל השכינה ומְתַנָּה באוזניה צרותיהן, מתפללת בעבורן ומלמדת עליהן זכות.

'וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים' (שופטים יא, לח). מי היו רֵעותיה? אמרו: מיעוט רבים שניים [מיעוט רבים שניים – על פי תלמוד ירושלמי, מסכת יומא פרק ב הלכה ד]. ואלו הן: רחל שלימדה אותה בכי, ומרים שלימדה אותה תופים ומחולות. רחל לימדה אותה בכי, שנאמר: 'רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ... כִּי אֵינֶנּוּ' (ירמיהו לא, יד). ובבת יפתח נאמר: 'וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ'; מרים לימדה אותה תופים ומחולות, שנאמר: 'וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת' (שמות טו, כ) - כל הנשים, לרבות אלו שלא היו באותו הדור. ובבת יפתח נאמר: 'וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת' (שופטים יא, לד).

© כל הזכויות שמורות למחברת ולמרכז לחקר האשה ביהדות אונ' בר-אילן
17יז
דיון
  • מה משותף בין מדרשיה של לוביץ על 'תנות' ובין מדרש תנחומא?
  • מהי המשמעות של הענקת השם לבת יפתח?
  • מדוע לדעתכם מחברת לוביץ בין בת יפתח (תנות), רחל ומרים? מהי המשמעות של "אחוות הנשים" העל-דורית הזו?
19 יט
20כ
דף הנחיות למנחה:
בת יפתח.rtf
21כא
דף מספר 3 בסדרה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע":בין קבלה להתרסה, סיפורן של דינה, תמר בת דוד ובת יפתח, דפים נוספים בסדרה:
1 2